המבקשת טוענת כי ההודעות נגדה הוגשו בחלוף תקופת ההתיישנות מכח סעיף III (6) לכללי האג וויסבי שהפכה לדין הפנימי המחייב בישראל מכח פקודת הובלת סחורות בים, התשנ"ב-1992 פיסקה III(6) הנ"ל נאמר: "בכפוף להוראות סימן 6א, יהיו המוביל וכלי השייט פטורים בכל מקרה מאחריות כלשהיא לגבי הטובין, אלא אם כן הוגשה תביעה לבית המשפט תוך שנה אחת ממועד מסירת הטובין או מן המועד שבו היה אמורים להימסר; אולם ניתן להאריך את התקופה האמורה אם הסכימו על כך הצדדים לאחר שנוצרה עילת התביעה". קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות במשפט ימי: א. מסגרת הדיון והצגת בעלי הדין 1. הנתבעים 1-2 בתובענה העיקרית (להלן בהתאמה: "פרידמן" ו-"יו.טי.אי") הגישו הודעת צד שלישי נגד מספר צדדים (להלן: "ההודעות") ובכללם נגד צים שרותי ספנות משולבים בע"מ (להלן: "המבקשת"). ההודעות שוגרו במסגרת תביעת שיבוב שהגישה כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת" או "המבטחת") להשבת תגמולי ביטוח משוערכים בסך 230,069 ₪ ששילמה למבוטחת שלה בשל נזקים שנגרמו למשאבה במהלך פריקתה מאוניה בנמל המבורג. 2. בבקשה המונחת בפני עותרת המבקשת לסילוק ההודעות נגדה וזאת מחמת התיישנותן של ההודעות ולחילופין לעכב את ההליכים מושא ההודעות בשל קיומו בשטר המטען של הסכם בדבר סמכות שיפוט ייחודית (להלן: "הסכם השיפוט") ולהורות על העברת הדיון בהודעות לבית משפט השלום בחיפה. 3. בכתב ההגנה שהגיש פרידמן נטען כי זה פעל כסוכן של חברה גרמנית בשם K.S.B אליה שוגרה המשאבה לצורך בדיקתה. פרידמן טען כי תיאם את הובלת המשאבה ו/או שימש כגורם מקשר בין הגורמים הרלבנטיים להובלתה, ללא שהיה מעורב באריזתה ו/או בהובלתה של המשאבה, ומשכך, אין להטיל עליו כל אחריות לנזק שנגרם למשאבה ו/או למבוטחת. 4. בהודעה ששיגר פרידמן למבקשת נטען כי האחרונה פעלה כמוביל של המשאבה, והיתה הבעלים של האוניה בה הובלה המשאבה והמעביד של צוות האוניה וככזו התחייבה המבקשת להוביל את המשאבה ולספקה בשלמות ובתקינות לנשגר ביעדו הסופי בנמל המבורג, וכי המבקשת התרשלה בהובלת המשאבה ו/או פריקתה ומשכך עליה לשפות את פרידמן בכל סכום בו יחוייב. 5. יו.טי.אי טענה בכתב ההגנה שהגישה בין היתר כי בכל הנוגע לאירועים שתוארו בכתב התביעה, תפקידה הצטמצם והסתיים בתיאום לוגיסטי ו/או בהיותה גורם מתווך ו/או מנחה בין הגורמים השונים ששימשו לשינוע המשאבה וכי זו לא הגיעה לידיה ולא היה בשליטתה בכל שלב שהוא ומשכך יו.טי.אי לא היתה אחראית לאריזתו, הובלתו או מסירתו לנשגר. 6. בהודעה ששיגרה יו.טי.אי בין היתר למבקשת נטען כי זו היתה מובילת המשאבה ובנוסף הבעלים של האוניה והמעביד של ציוותה ואף הנפיקה שטר מטען בקשר למשאבה (להלן: "שטר המטען"). יו.טי.אי טענה בהודעתה בין היתר כי המבקשת הפרה את חובתה כמוביל ימי להובלתה הבטוחה ופריקתה התקינה של המשאבה וכי המבקשת, כמוה כיתר הצדדים השלישיים התרשלה בביצוע מטלותיה. ב. טענות המבקשת בבקשה לסילוק ההודעות 1. המבקשת טענה כי התובעת הגישה את התביעה נגד פרידמן ו-יו.טי.אי ביום 29.12.09 וכי פרידמן הגיש את ההודעה נגדה ביום 21.10.10 בעוד שיו.טי.אי הגישה את ההודעה ביום 28.3.10. 2. המבקשת טוענת כי ההודעות נגדה הוגשו בחלוף תקופת ההתיישנות מכח סעיף III (6) לכללי האג וויסבי (להלן: "כללי האמנה") שהפכה לדין הפנימי המחייב בישראל מכח פקודת הובלת סחורות בים, התשנ"ב-1992 (להלן: "פקודת ההובלות). בפיסקה III(6) הנ"ל נאמר: "בכפוף להוראות סימן 6א, יהיו המוביל וכלי השייט פטורים בכל מקרה מאחריות כלשהיא לגבי הטובין, אלא אם כן הוגשה תביעה לבית המשפט תוך שנה אחת ממועד מסירת הטובין או מן המועד שבו היה אמורים להימסר; אולם ניתן להאריך את התקופה האמורה אם הסכימו על כך הצדדים לאחר שנוצרה עילת התביעה". 3. אין חולק בפני על העובדה כי פריקת המשאבה במהלכה נגרם הנזק, נעשתה בנמל המבורג ביום 30.5.07, וכי המבוטחת ואף התובעות לא הגישו כל תביעה נגד המבקשת. גם אם תמצי לומר כי ההודעות הינן בבחינת תביעה שהוגשה לבית המשפט, נעלה מכל ספק הוא שההודעות הוגשו זמן רב לאחר שחלפה שנה ממועד מסירת הטובין. 4. כלל III(6) לכללי האמנה קובע התיישנות מהותית שפועלה הפקעת זכות התביעה לחלוטין. וכך נפסק ב-ע"א 6260/97 פולסקה מורסקה נ. בנק נציונל דה פריז (פ"ד נ"ד (5) בעמ' 219 ולקט האסמכתאות שם). 5. המבקשת טוענת כי בהינתן שההודעות נגדה הוגשו בחלוף שלוש עד שלוש וחצי שנים ממועד הגעת המשאבה לנמל היעד ובשים לב שכללי האמנה חלים על התובענה מכח פקודת ההובלות, חל על המודיעות נטל הראיה להוכיח כי הן פטורות מעול כלל III6. 6. אשר להסכם השיפוט היפנתה המבקשת לסעיף 24 לשטר המטען בו נקבע כי כל תביעה או מחלוקת הנובעת משטר המטען או בקשר אליו ידונו בבית המשפט בו מצוי משרדה הראשי של המבקשת דהיום בחיפה וידונו לפי הדין שם. ג. תגובת פרידמן 1. פרידמן טענה בתגובתה כי תקופת ההתיישנות האמורה בכלל III6 לכללי האמנה אינה חלה בתביעות שיפוי כנגד צדדים שלישיים, וכי על תביעת שיפוי חל כלל III6א לכללי האמנה לפיו: "תביעה לשיפוי נגד צד שלישי ניתן להגיש אף לאחר תום השנה האמורה בסימן 6, אם הוגשה תוך פרק הזמן שבו מותר להגישה על פי הדין החל בבית המפשט הדין בה ובלבד שלא יפחת משלושה חדשים מהמועד שבו התובע את השיפוי יישב את התביעה או שבו נמסרה לו הזמנה לדין בתביעה שהוגשה נגדו". 2. פרידמן טען איפוא כי בתביעה בקשר להובלה ימית רשאי כל בעל דין אשר התביעה נגדו הוגשה לאחר תפוגת מניין ההתיישנות הקבוע בכלל III6 - לתקופת התיישנות מוארכת כאמור בכלל III6א שאם לא כן עלול בעל הדין האמור להימצא מול שוקת שבורה, מה גם שקבלת הפרשנות של המבקשת פותחת פתח לאפשרות לפיה המוביל יכול להסכים כי תקופת ההתיישנות נגדו תוארך לשנתיים מתום מועד ההובלה, ואם תוגש התביעה נגד המוביל ונתבע נוסף שנתיים לאחר תום ההובלה - היה הנתבע הנוסף מנוע מלהגיש תביעת שיפוי נגד המוביל בשל אותו אירוע. 3. פרידמן לא התייחס בתגובתו לטענת הסכם השיפוט. ד. תגובת יו.טי.אי 1. יו.טי.אי טענה כי ההודעה שהגישה נגד המבקשת הוגשה נגדה בהיותה מעוול שגרם לנזק ולא מכח ההתקשרות החוזית בשטר המטען וכי הוראות ההתיישנות המקוצרת מכח שטר המטען והדין - אינן חלות ביחסים שבין יו.טי.אי מזה והמבקשת מזה שכן יו.טי.אי אינה צד לשטר המטען ואינה באה בנעלי מי מבין הצדדים לשטר המטען. 2. יו.טי.אי נסמכה אף היא על הוראת כלל III6א לכללי האמנה וטענה כי עמדתה של המבקשת הינה בלתי סבירה. 3. אשר להסכם השיפוט טענה יו.טי.אי כי בהינתן שהיא אינה צד לשטר המטען, לא חל עליה הסכם השיפוט הגלום בשטר המטען וכי מכל מקום אין כל הצדקה להפרדת הדיון בין התביעה העיקרית מזה וההודעות מזה. ד. תשובת המבקשת 1. המבקשת השיבה על התגובות וטענה כי המודיעות אינן יכולות להסתמך על כלל III6א לכללי האמנה שכן זה מתייחס אך ורק לתביעות שיפוי שבין מובילים ימיים בינם לבין עצמם וכי מכל מקום המועד להגשת תביעות השיפוי חלף זה מכבר. 2. המבקשת הוסיפה והשיבה כי טענת המודיעות לפיה המבקשת היא "צד שלישי" יכולה להישמע אך ורק אם המודיעות נוטלות אחריות על התחייבות שקיבלו במישרין כלפי נשגרת המטען, רק אם הן שימשו "מוביל ימי" ורק אם הן היו מנפיקות שטר מטען משל עצמן. 3. המבקשת טענה כי ההודעות נסמכות "בהכרח" על חוזה ההובלה שנכרת עם "המבקשת כמוביל ימי", הוא שטר המטען (ההדגשה שלי-מ.ב.ח). ה. דיון והכרעה 1. לאחר שנתתי דעתי לטענות בעלי הדין הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל הגם שנימוקי לקבלתה שונים בעיקרם מנימוקי המבקשת. 2. כמושכל ראשון אציין כי אין חולק בפני על העובדה כי אף לא אחת מבין המודיעות הינה צד לשטר המטען. טענה זו אמנם לא נטענה במפורש על ידי פרידמן אך ניתן להסיקה מגירסתו לפיה פרידמן הינה הסוכנת של KSB (הנשגר) וככזו תיווך וסייע במשלוח המשאבה, אך לא שיגרה, לא הובילה ולא פרק אותה. יו.טי.אי לעומת זאת טענה במפורש כי היא אינה צד לשטר המטען ואף אינה חליפה של מי מבין הצדדים לשטר המטען. 3. בנסיבות אלו, ספק רב בעיני אם ההודעות נסמכות על שטר המטען כטענת המבקשת, ומכל מקום נחה דעתי כי לא מתקיימים לגבי המודיעות התנאים לתחולת כלל III6 לכללי האמנה. תימוכין לקביעה זו האחרונה ניתן למצוא בין היתר בפסק דינה של כב' השופטת שטרסברג כהן ב-רע"א 9444/00 BELLINA MARITIME S.A MONROVIA נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ (פ"ד נ"ו (4)) (להלן" "פרשת בלינה") שם נקבע בין היתר: "סעיף III6 שקובע תקופת התיישנות קצרה דן במערך היחסים שבין הצדדים הישירים לשטר המטען שוגר הטובין ומוביל הטובין" (בעמ' 797 בין האותיות ד-ה). עמדה זהה בעיקרה הובעה גם ב-ת.א (ת"א) איסקונט ליינס נ. מנטפילד בע"מ (להלן: "פרשת איסקונט") שם נקבע לעניין זה: "משטר ההתיישנות נשוא סימן III6, חל במערכת היחסים לשטר המטען (שוגר נשגר - מוביל) או חליפיהם (כגון מבטחו של השוגר או הנשגר; הנסב של שטר המטען" (שם, בעמ' 3 להחלטה). 4. נמצא איפוא כי בהעדר זיקת קירבה (PRIVITY) של בעל דין לשטר המטען - לא תחול לגביו הוראת כלל III6. 5. מסקנה זו מובילה בהכרח לקביעה כי המוביל (המבקשת) כצד מובהק לשטר המטען אינו בבחינת "צד שלישי" לעניין כלל III6א. בפרשת בלינה הנ"ל נאמר לעניין זה: "לא ניתן לפרש את סעיף III6א במנותק מסעיף III6 הקודם לו...סעיף III6א נוקט לשון תביעה לשיפוי נגד צד שלישי ואילו תביעת המבטח כנגד המוביל היא תביעה נגד הצד הישיר" (בעמ' 797 - ההדגשה שלי-מ.ב.ח). על זיקת הגומלין המתחייבת משני הסעיפים הנ"ל עמד בית המשפט גם בפרשת איסקונט בקובעו: "מקום שחל סימן III6, שוב אין תחולה לסימן III6א". 6. על יסוד המקובץ עד כאן, אני פוסק כי המודיעות לא היו רשאיות להגיש את ההודעות שהגישו נגד המבקשת בבחינת צד שלישי -במסגרת כלל III6א. 7. כלום ניתן להכשיר את ההודעות שהגישו המודיעות על יסוד תקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). לכאורה, התשובה לשאלה לכך הינה חיובית שכן עסקינן בהוראה דיונית אשר על פי ניסוחה מאפשרת את הגשת ההודעות. 8. חרף זאת, סבורני כי בהינתן הקביעה לפיה ההתיישנות המהותית מכח סימן III6 מפקיעה לחלוטין את זכות התביעה של התובעת נגד המבקשת, אין המבקשת חייבת לשפות את המודיעות; בהעדר זכות שיפוי מהותית לא יועיל ההסדר הדיוני הגלום בתקנה 216 הנ"ל בבחינת הולך הטפל אחר העיקר. בספרו של השופט גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה עשירית, נאמר לענין זה: "את הסוגיה לעניין משלוח הודעה לצד שלישי יש לבחון גם על פי הדין המהותי אם אין זכות שיפוי על פיו, לא יועילו התקנות הדיוניות" (בעמ' 442) וכן ראו: ע"א 303/75 מ"י נ. רפאל (פד"י כ"ט (2) 601 (בעמ' 605). ח. סוף דבר אני מקבל את הבקשה מן הנימוקים שהרציתי ומוחק את ההודעות. בנסיבות אלו, מתייתר הצורך להיזקק לטענה בדבר הסכם השיפוט. אני מחייב כל אחד מבין המודיעות לשלם למבקשת שכ"ט עו"ד בסך 500 ₪. משפט ימי - דיני ימאותהתיישנות