קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות להנחת קו ביוב: הבקשה וטענות הצדדים: בפני בקשה לצו מניעה זמני אשר ימנע מהמשיב 3 ו/או מי מטעמו להכנס למקרקעין של המבקשים/העותרים הידועים כחלקות 13, 56 ו- 19 בגוש 18399 מאדמות כפר תרשיחא ולבצע כל עבודה ו/או פעולה, כולל חפירות ושינוי פני הקרקע הטבעית, לצורך ביצוע עבודות התקנת קו ביוב במקרקעין אלה, זאת עד לסיום ההליכים בעתירה המנהלית שהוגשה. המבקשים, תושבי הכפר תרשיחא ובעלי זכויות במקרקעין שבנדון, שהינם בעלי יעוד חקלאי, הנמצאים בצד המערבי של כפר תרשיחא, טוענים במסגרת העתירה שהוגשה על ידם כי עבודות התקנת קו ביב מאסף אזורי, כולל התקנת שוחות בקרה, שבכוונת המשיב 3, תאגיד מים וביוב אזורי, לבצע במקרקעין של המבקשים, הן עבודות שמבוצעות באופן בלתי חוקי, מכיוון שהבניה המבוצעת מכוחן מחייבת קבלת היתר בניה כדין לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"). כן טוענים המבקשים כי ההרשאה שקיבל המשיב 3 מכוח החלטת המשיב 4, מנהל מינהל המים והממונה על התאגידים בדמות התאגיד 3 (להלן: "הממונה"), מיום 21.6.10 לביצוע העבודות הינה הרשאה בלתי חוקית וזאת מהטעם של הצורך בקבלת היתר בנייה כדין לביצוע העבודות. נטען גם כי אישור המשיבה 1 לעבודות, שניתן לפי סעיף 13 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) (להלן: "חוק הביוב") אינו פוטר את הבניה המבוצעת מכוחו מקבלת היתר בניה כדין לפי חוק התכנון והבניה. המבקשים טוענים כי התוכנית להנחת קו הביוב תפגע בזכויות המבקשים בצורה בלתי סבירה ותגרום להגבלה של ממש בניצול חקלאי מירבי ביעוד המקרקעין העכשווי, בדמות הגבלת העיבוד החקלאי, בפרט הגבלה תכנונית בפני קבלת היתרי בניה להקמת מתקנים חקלאיים שונים וזאת עקב קיומם של שני קווי ביוב במקרקעין. כן טוענים הם כי הדבר יפגע בשווי וערך המקרקעין, כל זאת תוך הנחת יסוד מוקדמת ולא וודאית שהשטחים בהם יעבור הקו החדש יאושרו כשטחים ציבוריים בסיומם של הליכי התכנון של התוכנית המפורטת, שנמצאת כיום בשלבי הכנה. המבקשים טוענים כי הדבר יפגע בזכות ההתנגדות של המבקשים שירצו להתנגד לתוכנית המפורטת, עקב קיומה של תוכנית הביוב כעובדה מוגמרת בשטח. המחלוקת בין הצדדים עברה הליכים רבים, בין היתר, הגשת בקשה להיתר בפני הוועדה המקומית לתכנון ובניה והגשת התנגדות המבקשים (כאשר על פי טענת המשיבה 2, ההליכים בפני הוועדה המקומית טרם הסתיימו); פניית המשיב 3 לממונה על התאגידים, המשיב 4, בבקשה להרשות את הכניסה למקרקעין לביצוע העבודות, לפי סעיף 45(א) לחוק תאגידי המים והביוב והגשת התנגדות מטעם המבקשים לבקשת ההרשאה; קיום שימוע בפני הממונה במסגרתו החליט הממונה על אישור ההרשאה לביצוע העבודות; קבלת אישור לפי סעיף 13 לחוק הביוב מטעם הוועדה המחוזית וזאת בהחלטת ועדת המשנה מטעמה לביוב ותשתיות וכיוצ"ב; הגשת בקשה לצו מניעה זמני לבימ"ש השלום בחיפה על ידי המבקשים, לשם עיכוב ביצוע העבודות ועיכוב החלטת הממונה, בקשה שנמחקה על ידי ב"כ המבקשים בסופו של יום; הגשת בקשה לצו ביניים לבימ"ש זה כאשר ביום 27.7.10 ניתן צו מניעה ארעי על ידי כב' השופט יוסף אלרון במעמד צד אחד ונקבע דיון במעמד שני הצדדים שבסיומו נדחתה בקשת המבקשים לצו ביניים והטעם לדחיה כפול: אין סמכות לבימ"ש זה להתערב בהחלטת המשיב 4 ואין לדון בבקשה לצו ביניים בהליך המנהלי ללא הגשת עתירה מתאימה. כעת, משהוגשה העתירה המנהלית, הגישו המבקשים בקשה נוספת לצו מניעה זמני במסגרתה הם טוענים כי ביצוע העבודות שבנדון מחייב קבלת היתר בניה כדין על פי חוק התכנון והבניה ואין להסתפק בהליכי אישור עבודות אלה מכוח חוק הביוב בלבד. עוד טוענים המבקשים כי הם יפגעו מביצוע העבודות פגיעה בלתי סבירה ובלתי מידתית המהווה פגיעה קשה בזכות הקניין שלהם ולכן יש צורך להחיל את הוראות חוק התכנון והבניה על ביצוע העבודות, זאת גם לאור העובדה כי מדובר בהסתמכות על תוכנית שטרם אושרה ועל כך כי לפי תוכנית זו מדובר בשטחים ציבוריים. נטען כי החלטת כב' השופט אלרון בדחיית הצו הארעי אינה יוצרת השתק בפני הגשת בקשה זו מכיוון שהעתירה אינה תוקפת את החלטת הממונה, אלא את עצם ההרשאה מכוחה לביצוע העבודות ומכיוון שההחלטה לא לקחה בחשבון את ההיבט התכנוני - המנהלי. כמו כן, נטען כי לא מתקיים הטעם הנוסף בהחלטת כב' השופט אלרון שביהמ"ש לא יזקק לדון בסעד ביניים ללא הגשת עתירה מתאימה. המבקשים טוענים עוד כי מאחר שביצוע העבודות אמור להסתיים עד חודש 11/10 ובשים לב להצהרת המשיב 3 שכבר השלים ביצוע מרבית העבודות, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים בקבלת הבקשה לצו הזמני. המשיבים טוענים כי החשיבות והדחיפות בביצוע הנחת קו הביוב הינן גבוהות, שכן נוצר זיהום מחמיר והולך בעקבות דליפת ביוב שמביא לפגיעה במעיינות כברי ויש חשש שיביא לקריסה של קו הביוב הקיים. נטען כי במקרה זה גובר האינטרס הציבורי בתיקון הקו. כן נטען שלא ניתן להכריע בסוגיות המשפטיות בכל הנוגע לפן התכנוני במסגרת בקשה לסעד זמני ויש להתחשב בעיקר בשיקול מאזן הנוחות. המשיב 3 טוען כי לאור האמור בצווים לתיקון מעוות שהוצאו ביום 15.4.07 ו- 10.2.08 על ידי רשות המים ולצורך מניעת הישנותם של הזרמת שפכים למעיינות האזור, זאת יחד עם קיומו של צפי לגידול ניכר בהיקפי האוכלוסייה ובכמות מבני הציבור, תכנן המשיב 3 את הקמתו של קו ביוב מאסף געתון, זאת בהסתמך על אישורים שקיבל מהממונה על תאגידי המים והביוב ומהוועדה המחוזית. לטענת המשיב 3 יש לדחות את הבקשה על הסף. נטען כי בהיות המשיב 3 תאגיד מים וביוב שהוקם מכוח חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א - 2001, נעדר בימ"ש זה סמכות עניינית לדון בבקשה לצו ביניים ובעתירה עצמה. עוד נטען כי איש מבעלי המקרקעין הרשומים בטאבו אינו נמנה על המבקשים ולכן הבקשה נעדרת כל יריבות ועילה בנוגע לחלקות שבנדון. כן נטען כי אין מקום להיעתר לבקשתם השלישית של המבקשים לצו זמני שכן לא חל שינוי בנסיבות לעומת הבקשות הקודמות. בנוסף, נטען כי המבקשים תוקפים את החלטתו של הממונה על תאגידי המים והביוב מיום 21.6.10 המאפשרת לתאגיד לבצע עבודות במקרקעין, אך הבקשה הוגשה כ-30 יום לאחר מתן החלטת הממונה ולכן חל שיהוי בהגשתה. לגופו של עניין טוען המשיב 3 כי מאחר שמדובר בעבודות להנחת קו ביוב שהינן עבודות חפירה ולא עבודות בניה, אין כל צורך בקבלת היתר בניה לפי חוק התכנון והבניה ודי בקבלת היתר על פי סעיף 13 לפי חוק הביוב. המשיב 3 טוען כי ביצוע העבודות לא יגרום לפגיעה הנטענת על ידי המבקשים וכי התועלת בביצוע העבודות גוברת בנסיבות העניין לאין ערוך על כל פגיעה במבקשים, שכן מדובר בעבודות לשיקום קו הביוב המאסף אשר מוביל את שפכי הרשויות והחברות בתאגיד מכפר ורדים ועד למרגלות הישוב עין יעקב ועבודות אלה הינן דחופות והכרחיות ונועדו לשרת בין היתר את המבקשים עצמם. העבודות מבוצעות מכוח צווים לתיקון המעוות אשר הוצאו לפי סעיף 20 ז' לחוק המים, התשי"ט - 1959 ואשר נועדו למנוע זיהום מעיינות הגליל, על רקע המשמעות האקולוגית, התברואתית והציבורית שבכך. לעבודות ניתן אישור לפי סעיף 13 לחוק הביוב מאת ועדת משנה לביוב ולתשתיות שבוועדה המחוזית לתכנון ולבניה במחוז הצפון ומדובר בעבודות הכרחיות שעתידות להתבצע בהתאם לאישורם של כל הגורמים הסטטוטוריים והחלטותיהן של הוועדות המקצועיות. נטען כי אין בהקמת הקו הנוכחי משום שינוי מהותי של הקיים והקו תוכנן כך שינצל את תוואי הקרקע באופן מירבי תוך התחשבות בתוכניות פיתוח קיימות. נטען כי התנגדות המבקשים מתייחסת לקטע מצומצם של קו הביוב וניתן לעשות שימוש באותו חלק מהקרקע מתחתיה עובר קו הביוב במגבלות שקיימות גם כיום. כן נטען כי קבלת הבקשה תביא לעיכוב ניכר בביצוע העבודות, דבר אשר יחריף את מצוקת תושבי הרשויות החברות בתאגיד עקב מצבו הנוכחי של קו הביוב המאסף, יחייב את שינוי תוואי הקו אשר יגרום לפגיעה במספר רב יותר של תושבים ויגרור עלויות כספיות נוספות שיגרעו מיכולתו של התאגיד לתכנן ולבצע פרויקטים נוספים לרווחת התושבים. נטען כי המבקשים לא הראו כי תיגרם להם פגיעה כלשהי וגם אם תיגרם, הרי שזו נסוגה נוכח החשיבות הציבורית והתברואתית שבביצוע העבודות. עוד נטען כי המבקשים אינם עומדים בתנאים שנקבעו למתן צו מניעה זמני שכן הסעד הזמני אינו כה הכרחי מכיוון שהנזק שיגרם לכאורה ניתן לתיקון בפיצוי כספי; מאחר שאין למבקשים כל עילת תביעה נגד המשיב 3 כי לא הוכח שנפל פגם בהחלטה להקים את קו הביוב; מאחר שמאזן הנוחות נוטה לרעת המבקשים שכן התועלת שתצמח למבקשים מקבלת הצו תקטן לאין שיעור מן הנזק שיגרם לציבור שעליו נמנים גם המבקשים, לסביבה וכן לתאגיד; ומאחר שצו מניעה הינו סעד מן היושר והמבקשים לא באו בידיים נקיות לביהמ"ש, תוך העלאת טענות מוטעות ומטעות כדוגמת טענתם בדבר חריגת העבודות מן האמור בצווים לתיקון המעוות. דיון והכרעה בבקשה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החומר שהוגש לעיוני החלטתי לדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני שימנע את ביצוע העבודות. כידוע, על בית המשפט הדן בבקשה לצו ביניים לבחון שני עניינים עיקריים: סיכויי העתירה להתקבל ו"מאזן הנוחות". נפסק, כי ככל שסיכויי העתירה גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות - ולהפך. עם זאת, הקריטריון המשמעותי יותר בנסיבות כמו אלו שלפני הינו מאזן הנוחות. ראה: בר"מ 5338/10 מנרב הנדסה ובניין בע"מ נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, טרם פורסם (9.8.10); בר"מ 10956/08 סלים סיאם נ' עירית ירושלים, לא פורסם (2009); בר"מ 5712/09 משה לביב נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (לא פורסם, 23.7.09); בר"מ 2139/06 מר ושות' (1982) בע"מ נ' משרד התשתיות הלאומיות - נציבות המים (לא פורסם, 6.4.06). כמפורט לעיל, המבקשים מעלים במסגרת העתירה שהוגשה מטעמם טענות כנגד חוקיות ביצוע עבודות הנחת קו הביוב וטוענים כי ביצוע העבודות איננו חוקי שכן נדרש לשם ביצוען היתר על פי חוק התכנון והבניה. המשיבים טוענים כי מדובר בהנחת קו ביוב נוסף במקביל לקו הביוב הישן הקיים במקרקעין בהתאם לתוכנית ביוב שאושרה על פי חוק הביוב ובנסיבות העניין אין מדובר ב"בניה" הדורשת היתר בניה על פי חוק התכנון והבניה. סבורני כי לא ניתן להכריע בטענות כבדות משקל אלו במסגרת בקשה לצו ביניים ולכן השיקול המכריע הוא שיקול מאזן הנוחות. ראה: בר"מ 10956/08 הנ"ל. לעניין בחינת החשיבות בהחלת חוק התכנון והבניה אל מול החסרונות הטמונים בכך בכל מקרה לגופו, ראה: עע"מ 8489/07 יעקב (קובי) ריכטר נ' ועדת המשנה הנקודתית של הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, טרם פורסם (2009), במיוחד סעיף 10 לפסק הדין וסעיפים 18-24. יצוין לעניין זה כי חלק מתכליות החלת הוראות חוק התכנון והבניה על פעולות מסוג אלו נשוא העתירה הושגו, במיוחד ככל שהדבר נוגע להליך שיתוף הציבור בהליך קבלת ההחלטה, וזאת בשים לב להליכים שכבר התקימו בפני הרשויות בעניין שבנדון, כפי שפורט לעיל. על כן, סבורני כי השיקול המכריע הינו שיקול מאזן הנוחות ובנסיבות העניין מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, זאת מאחר שמדובר בעבודות שביצוען נחוץ באופן דחוף, שכן קו הביוב הקיים קורס ומי הביוב חודרים למקורות מים ואי ביצוע העבודות במהירות האפשרית יגרום לנזק עצום לתושבי האיזור, לרשויות ולמשיב 3, נזק שתוצאותיו הן אקולוגיות, סביבתיות וכספיות. לא ניתן לקבל את טענות המבקשים כי ביצוע העבודות אינו דחוף מאחר שביצוען התעכב ממילא זמן רב מאז הוצאת הצווים לתיקון המעוות ועד היום. יש לקבל בעניין זה את טענות המשיבים כי ביצוע העבודות התעכב גם לאור המעבר של טיפול בנושא הביוב מהרשויות המקומיות לתאגיד המים, המשיב 3 וגם לאור העובדה שמדובר בנושא שהיה צורך לתכננו ואכן הושקעו בתכנון ובקבלת האישורים המתאימים זמן רב ומשאבים רבים והנחת קו הביוב החדש כמעט הושלמה, למעט קטע קצר של קו הביוב שאמור להיות מונח על המקרקעין של המבקשים. לעומת הנזק שיגרם בשל אי ביצוע העבודות יש לשקול את הנזק שלו טוענים המבקשים. סבורני כי המבקשים לא הוכיחו טענותיהם בדבר היות הנזק שעלול להגרם להם מביצוע העבודות גובר על הנזק שיגרם בשל אי ביצוע העבודות. מדובר בהנחת קו ביוב מקביל לקו הביוב הקיים, ככל הנראה באיזור רצועת הבטחון של הקו הקיים ממילא ולכן לא מדובר בשינוי מהותי מהקו הקיים בשטח. המבקשים מסתמכים על טענות בדבר אישורים והיתרי בניה שיתכן שינתנו בעתיד לגבי המקרקעין, אך מדובר בטענות בעלמא שכן נכון לעכשיו מדובר במקרקעין לשימוש חקלאי ולא הוכח כי הנחת קו הביוב החדש במקביל לקו הביוב הישן תגרום לנזק שלא ניתן יהיה לפצות בגינו את המבקשים אם וכאשר יוכח שנפל פגם בביצוע העבודות וכי המבקשים ראויים לפיצוי בגין ביצוע העבודות. אוסיף עוד כי ככל שבסופו של יום יקבע, לאחר דיון בעתירה עצמה, כי הפעולות שבוצעו להנחת קו הביוב בוצעו שלא כדין כי אז לא תישמע טענה של מעשה עשוי, על כל המשתמע מכך. ראה לעניין זה גם את דברי ב"כ המשיבים 1 ו-4 בדיון מיום 5/8/10 עמ' 15 ש' 18-22. אשר על כן, לאור המפורט לעיל, הבקשה לביניים שעניינו צו מניעה זמני נדחית. צו הביניים הארעי שניתן בהחלטתי מיום 8.8.10 מבוטל. המבקשים/עותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח שישולמו לב"כ משיבים 1 ו- 4 ביחד ולחוד וכן סכום נוסף של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק שישולם לכל אחד מהמשיבים 2-3 באמצעות ב"כ. ככל שהמבקשים/עותרים הפקידו פיקדון כתנאי לכניסתו לתוקף של הצו הארעי כי אז יועבר הסכום שהופקד לב"כ המשיבים ע"ח תשלום ההוצאות. אם לא הפקידו המבקשים/עותרים את הפקדון הנ"ל ישולמו ההוצאות שנפסקו עד ליום 1/9/10 שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/10 ועד למועד התשלום המלא בפועל. בכל הנוגע להמשך הדיון בעתירה אני מורה כדלקמן: עד ליום 1/9/10 יודיעו העותרים האם הם עומדים על המשך הדיון בעתירה. ככל שתתקבל הודעה כי יש לדון בעתירה תישקל האפשרות לקבוע מועד לדיון עוד במהלך חודש ספטמבר, הכל בכפוף לתשלום ההוצאות שנפסקו במועד שנקבע. על המשיבים להערך להגיש תגובות לעתירה עצמה עד לא יאוחר מיום 7/9/10. קו ביובביוב