קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התערבות בג"צ בהליכי חקיקה: השופט א' ברק: 1. חוק-יסוד: הכנסת (סעיף 46) קובע, כי לשינוי סעיף 4לחוק יסוד: הכנסת דרוש רוב מיוחד בכל שלב משלבי החקיקה. נטען, כי בשל החקיקה הראשון ("דיון מוקדם" בהצעת חוק פרטית) לא נתקיים הרוב המיוחד. בית-משפט זה נתבקש למנוע המשך הליכי החקיקה. הייעתר לבקשה? העתירה ותולדותיה .1מספר חברי כנסת הגישו הצעת חוק פרטית, המכונה הצעת חוקיסוד: הכנסת (תיקון) (שיטת הבחירות), תשמ"ה- 1985(להלן - הצעת חוק הבחירות). עניינה של ההצעה - כפי ששמה מעיד עליה - בשינוי שיטת הבחירות. הצעת החוק הובאה לדיון מוקדם במליאת הכנסת. בגמר הדיון התקיימה הצבעה. חמישים (50) חברי-כנסת הצביעו בעד העברת הצעת החוק לוועדה. שלושים ותשעה (39) הצביעו נגד. לאחר התייעצות, ובעקבות קבלת חוות-דעת של היועץ המשפטי לממשלה, החליט יושב-ראש הכנסת (המשיב 1) (ביום 6.8.86) להעביר את הצעת החוק לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. אין חולק, כי סעיף 46חל על הצעת חוק הבחירות, וכי כדי שזו תאושר בכנסת יש צורך ברוב של חברי הכנסת "בכל שלב משלבי החקיקה, למעט הדיון בהצעה לסדר יומה של הכנסת...". לדעת יושב-ראש הכנסת, הרוב המיוחד דרוש בשלוש הריאות (ראשונה, שנייה ושלישית), אך אינו דרוש בדיון המוקדם. כנגד החלטתו זו של יושב-ראש הכנסת מכוונת העתירה שלפנינו. אנו מתבקשים לבטל את החלטת היושב-ראש להעביר את הצעת החוק לוועדה, וכן לצוות על ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת (שהיושב-ראש שלה הוא המשיב 2) להימנע מלטפל בהצעת החוק. כן נתבקש צו ביניים כנגד המשיבים להימנע מהמשך הדיון והטיפול בהצעת החוק. העתירה הועברה להרכב של שלושה, והיועץ המשפטי לממשלה הוזמן להשתתף בו. נקבע, כי המותב שידון בעתירה ידון גם בבקשה למתן צו ביניים. .2בעתירה טוענים העותרים - שני חברי-כנסת וסיעתם בכנסת - כי הוראת סעיף 46לחוק-יסוד: הכנסת מחייבת, כי החלטת הכנסת בדיון המוקדם תתקבל ברוב מיוחד. לטענתם, הדיון המוקדם אינו דיון בהצעה לסדר יומה של הכנסת. בעתירתם מעלים העותרים נימוקים שונים התומכים בהשקפתם זו. בהודעה מטעם פרקליטות המדינה חזרה הפרקליטות על עמדתו של יושב-ראש הכנסת, לפיה דרישת הרוב המיוחד אינה חלה על הדיון המוקדם, שכן זהו דיון בהעה לסדר יומה של הכנסת. .3עם תחילת הדיון בעתירה - אשר בהסכמת הצדדים ראינו כאילו הוצא בה צו-על-תנאי - עוררנו מיוזמתנו שלנו את השאלה, אם מן הראוי הוא שנדון בעתירה בשלב שבו מצויה הצעת החוק בכנסת. תחילה ביקשו באיכוח שני הצדדים כי נכריע בעתירה לגופה. לקראת סוף הדיון ביקשה באתכוח המשיבים לעיין בשאלה מחדש ולהגיב עליה בכתב. בעקבות זאת ביקשנו השלמת טיעון בכתב בשאלה אשר עוררנו. כן החלטנו, כי אין מקום ליתן צו ביניים. בדברי ההשלמה של בא-כוח העותרים הוא חזר על עמדתו - כפי שמצאה ביטוי בטיעון בעל-פה לפנינו - לפיה מן הראוי הוא שבית המשפט הגבוה לצדק יפעיל את ביקורתו השיפוטית כבר בשלב זה. לדעתו, מוסמך בית המשפט לבקר את החלטת יושב-ראש הכנסת בעניין נושא העתירה, ומן הראוי שיפעיל את סמכותו זו בנסיבותיו של העניין. הטעם לכך הינו הן בזמנו של בית המשפט, שכבר שמע טיעונים לגוף העניין, והן בזמנה של הכנסת העשויה להקדיש להצעה קריאות נוספות, אשר רק בסופן יתברר כי ההליכים היו לרק. לטענתו, הפגם בהליכי החקיקה כבר התרחש, ועל-כן אין מקום להשהות את הביקורת השיפוטית. גם הפגיעה בכבודה של הכנסת תגדל, אם החלטת הבטלות תבוא בשלב מאוחר יותר. באת-כוח המשיבים ציינה בהשלמת הודעת המשיבים, כי משהוגשה העתירה נטו המשיבים להסכים לדיון בה, וזאת כדי שיוסר ספק וכדי שהמשך הדיונים בכנסת יהיה באווירה טובה יותר, כשהחשש שהדיונים יהיו דיוני סרק ירד מן הפרק עם פסיקתו של בית המשפט העליון. עם זאת, ובעקבות שאלותיו של בית המשפט, נראה למשיבים, כי המדיניות המשפטית הראויה מצדיקה לראות בעתירה עתירה מוקדמת, כל עוד לא נסתיימו הליכי החקיקה ואין יודע אם אכן יסתיימו בשלוש קריאות שבהן יתמוך הרוב הדרוש של חברי הכנסת בהצעה. זאת ועוד: ייתכן שוועדת החוקה, חוק ומשפט תאמץ את הצעת החוק כהצעתה היא, ואף אז לא תהיה משמעות לשלב הדיון המוקדם ולתוצאותיו. בנסיבות אלה, כאשר קיימת אפשרות שהחלטת בית המשפט העליון תישאר בגדר חוות-דעת בעניין תיאורטי שלמעשה לא הצריך הכרעה שיפוטית, וכאשר לא ייגרם כל נז אם הליכי החקיקה יימשכו, מן הראוי הוא, שבית המשפט לא יתערב בהליכי החקיקה בשלב זה. לדעת באת-כוח המשיבים, מסקנה זו נתמכת בפסיקתם של בתי המשפט בארצות אחרות. .4בבחינתה של השאלה העומדת להכרעתנו, מן הראוי הוא להבחין בין שתי שאלות: האחת, אם מוסמך בית המשפט הגבוה לצדק להתערב באחד משלבי החקיקה, מקום שנטענה טענה כי לא נתקיימו בשלב זה הוראות החוק; השנייה, אם מן הראוי כי בית המשפט יפעיל את סמכותו בשלב זה, או שמא מן הראוי הוא להמתין לסיום הליך החקיקה. השאלה הראשונה עניינה סמכותו של בית המשפט להתערב בהליכי החקיקה. השאלה השנייה עניינה שיקול-דעתו של בית המשפט אם להתערב בהליכי החקיקה. נדון בכל אחת משאלות אלה בנפרד. סמכות הביקורת השיפוטית .5בית המשפט הגבוה לצדק מוסמך לקיים ביקורת שיפוטית על פעולות כל האורגנים השלטוניים הפועלים על-פי דין (סעיף 15לחוק-יסוד: השפיטה). סמכות זו משתרעת גם על פעולות האורגנים השלטוניים של הרשות המחוקקת. עמד על ך הנשיא שמגר, באומרו בבג"צ 325/85 [1], בעמ' 127128: "פשוט וברור הוא, כי הביקורת השיפוטית לפי סעיף 15לחוק-יסוד: השפיטה חלה גם על פעולותיהן של רשויות הכנסת... הרשות המחוקקת אינה פטורה מעולו של החוק, ומשקבעה את תוכנו והקנתה לו חיות ולא פטרה עצמה - בנוסחו - מתחולתו, הרי היא חבה בכיבודו ככל אחר... משהולבשה ההוראה בלבושו של חוק, חייבים הכל, לרבות רשויות הכנסת, בכיבודה, ואין משנים מתוכנה ומהיקף תחולתה אלא בדרך שבה מתקנים כל דבר חקיקה של הכנסת. הסמכות לקיים ביקורת שיפוטית על פעולות הכנסת מסתברת גם מתפיסות היסוד החוקתיות, אשר לפיהן קיומה של הביקורת השיפוטית על חוקיות פעולתה של כל רשות הוא תנאי יסוד לשלטון החוק, ואשר מבחינתן ההפרדה שבין הרשויות אינה מתבטאת בסגירת הדרך בפני הביקורת השיפוטית". על-כן מוסמך בית-משפט זה לבחון את חוקיותן של פעולות כעין שיפוטיות (בג"צ 306/81 [2]; בג"צ 620/85 [3]) או מינהליות-פנימית (בג"צ 652/81 [4]; בג"צ 73/85 [5]; בג"צ 742/84 בג"צ 669/85, 24/86, 131[7]) של אורגנים בכנסת (יושב-ראש הכנסת, ועדות הכנסת, מליאת הכנסת). כן משתרעת סמכות זו לבחינת חוקיות פעולתה של ועדת הכנסת או מליאתה, כשהן פועלות כמחוקקי משנה (בג"צ 89/83 [8]). האם משתרעת סמכות זו של בית המשפט הגבוה לצדק גם לעניין הליכי החקיקה הראשית? התשובה על שאלה זו היא בחיוב. הליכי החקיקה מתבצעים על-פי דין, והאורגנים של הכנסת העוסקים בחקיקה ממלאים תפקיד ציבורי על-פי דין. מכאן, שגם פעילות החקיקה נתונה לסמכות הביקורת השיפוטית של בית המשפט הגבוה לצדק. גישה זו אינה מיוחדת לנו בישראל. כך, למשל, באוסטרליה מפעילים בתי המשפט ביקורת שיפוטית על הליכי החקיקה, ולא נמנעו אף מליתן צו מניעה במקרים שנמצאו על-ידיהם ראויים לכך. ראה: clayton v. Heffron;[14] (1930) cormack v. Cope, trethowan v. Peden;[16] (1953) mcdonald v. Cain;[15] (1960) [17] (1974), ואף באנגליה ובקנדה ניתן למצוא פסיקה בכיון זה. ראה: ' reference re constitution[18] (1955) reference re constitution of harper v. Home secretary;[19] (1981) (. 2no) of canada [20] (1981) (. 3no) .canada שיקול-דעת בהפעלת הביקורת השיפוטית .6סמכות לחוד, ושיקול-דעת בהפעלת הסמכות לחוד (בג"צ 652/81 [4] הנ"ל). לא כל סמכות הנתונה לבית המשפט הגבוה לצדק הוא חייב בהפעלתה. יש לו לבית המשפט שיקול דעת בהפעלת הסמכות. שימוש בשיקולדעת זה חשוב הוא בעיקר בכל הנוגע לביקורת השיפוטית על פעולות אורגנים של הרשות המחוקקת. על-כן, נתערב בהליכים פנים פרלמנטריים רק כאשר נטענת פגיעה ניכרת, שיש בה פגיעה בערכים מהותיים של משטרנו החוקתי (בג"צ 652/81 [4] הנ"ל, בעמ' 204). בדומה, לא נתערב בהליך כעין שיפוטי, כל עוד הוא מצוי בשלב ביניים בלתי בשל ולא הגיע למידתו הסופית (בג"צ 325/85 [1] הנ"ל, בעמ' 128). ריסון עצמי זה צריך למצוא את מירב ביטויו, כאשר ההליך בו מתבקשת ההתערבות הוא הליך החקיקה עצמו. על הטעם לכך עמד השפט גולדברג, בציינו בב"ש 166/84 (בג"צ 780/83) [9], בעמ' 276: "...ריבונותה של הכנסת כגוף המחוקק ה'משקף את רצונו החפשי של העם' (בג"צ 108/70, בעמ' 445) היא שגוזרת על בית המשפט שלא להתערב בתהליך החקיקה ולמנוע מן הכנסת מלמלא את תפקידה הראשון במעלה. וכבר החליט כך בית-משפט זה בבג"צ 178/81, בו נדחתה עתירת העותרים לצוות על היועץ המשפטי לממשלה ועל ממשלת ישראל להימנע מכל יוזמת חקיקה... כשהטעם העיקרי לדחיית העתירה היה כי כמקובל עלינו, איננו רואים מקום להתערבות בפעולתה של הרשות המחוקקת, ואנו נוהגים להימנע מן הטיפול השיפוטי בנושאי החקיקה שהופקדו על פי החלוקה בין הרשויות, בידיה של רשות אחרת". אכן, ריבונות העם מוצאת את ביטויה המרכזי בכוח החקיקה הראשית של הכנסת. מכאן כוחה של הכנסת לחוקק כל חוק הנראה לה, ורק מגבלות שהוטלו עליה על-ידי הפעלת כוחה של הכנסת כרשות מכוננת - מגבלות המוצאות כיום ביטוין העיקרי בחוקי היסוד המשוריינים - יולות למנוע ממנה מלפעול כרצונה (ראה א' רובינשטיין, המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל (שוקן, מהדורה 3, תשמ"א) 81). מכאן הריסון העצמי המוטל על הרשות השופטת, אשר תימנע מהתערבות בהליך החקיקה, כל עוד הוא נמשך, ותפעיל את הביקורת השיפוטית רק לאחר סיום הליכי החקיקה, כאשר המוצר המוגמר יפורסם כדין ברשומות, ויתעורר סכסוך אשר במסגרתו יוכרע תוקפו. ודוק: ריסון עצמי זה אין מקורו בהעדר כל עילה להתערבות שיפוטית. לעתים, קיימת עילת התערבות, שכן הליך החקיקה נוגד את הדין. ניגוד זה יכול שיהיה בעל אופי דיוני (למשל, העדר רוב דרוש או אי-קיום הליכים הנדרשים על-ידי החוק או התקנון) ויכול שיהיה בעל אופי מהותי (למשל, סתירה להוראות חוק-יסוד משוריין). עם זאת, חרף קיומה של עילת התערבות, לא יתערב בית המשפט כל עוד הליך החקיקה נמשך, תוך שיאפשר להליך החקיקה למצות את עצמו. הביקורת השיפוטית - במקום שיש עילה להפעלתה - תבוא רק לאחר סיומו של ההליך. דרך זו נקט בית-משפט זה לעניין חקיקה שלא תאמה א הוראותיו של חוק-יסוד משוריין. ההתערבות השיפוטית באה לאחר סיום הליך החקיקה, ובמסגרת סכסוך שנגע להפעלתו (בג"צ 98/69 [10]; בג"צ 246/81, 260[11]; בג"צ 141/82 [12]). ודוק: הריסון העצמי של בית המשפט מתבטא בדחיית שלב ההתערבות השיפוטית עד לאחר סיום הליכי החקיקה. הריסון העצמי של בית המשפט אינו מתבטא בשלילת ההתערבות מכול וכול. אכן, אם הכנסת חוקקה חוק-יסוד בעל הוראת שריון, על בית המשפט לבחון אם הוראת חוק רגילה מאוחרת תואמת את ההוראה המשוריינת, אם לאו. אם בית המשפט מגיע למסקנה כי השתיים סותרות, וכי ההוראה הרגילה לא נתקבלה ברוב הדרוש, עליו להפעיל את שיקול-דעתו וליתן עדיפות להוראה המשוריינת. זוהי חובתו כמי שמוטל עליו לשמור על שלטון החוק ועל מתן תוקף להוראותיה של שיטתנו המשפטית, הנותנות עדיפות להוראות חוק-יסוד משוריינות, פרי כוחה של הכנסת כגוף מכונן. קביעה שיפוטית, כי הוראת חוק היסוד המשוריינת עדיפה, היא קביעה שפיטה, הן במובן הנורמאטיבי והן במובן המוסדי (ראה בג"צ 910/86 [13). עם זאת, בית המשפט מוכן - מכוח ריסונו העצמי - לדחות את שלב ההתערבות עד לאחר סיום הליכי החקיקה. .7ריסון עצמי הוא לעולם פרי איזון בין שיקולים נוגדים: מחד גיסא, עומדים השיקולים של ריבונות המחוקק ושל חוסר רצון הרשות השופטת לנקוט עמדה בעניינים הרוויים מטען פוליטי כדי למנוע "פוליטיזציה של השפיטה". כן נלקח בחשבון השיקול, כי עומדת האפשרות להחליט בחוקיות פעולת הכנסת בשלב מאוחר, כאשר הבעיה עשויה להתעורר באופן אינצידנטלי. מאידך גיסא עומדים שיקולים של שלטון החוק במחוקק ושל מניעת נזק שאינו ניתן לתיקון אם לא תהא התערבות ישירה. תוצאתו של איזון זה הינה לרוב זו, כי בכל הנוגע לחקיקה הראשית, מן הראוי הוא להמתין עד לסיום כל שלבי החקיקה. עם זאת, אין זה כלל-בל-יעבור. לעתים עשוי האיזון לחייב התערבות בטרם יסתיימו ההליכים כולם. עמד על כך השופט ברויק (barwick) בפרשת 454,at[17] cormack: Ordinarily, the court's interference to ensure a due observance" of the constitution in connexion with the aking of laws is Effected by declaring void what purports to be an act of Received the royal assent. In genenal, this is a sufficient parliamant, after it has been passed by the parliament and Making which-means of ensuring that the processes of law So for the court has confined itself to dealing with laws which the constitution rquires are properly followed, and in practice ,have resulted from the parliamentary process... In my opinion Making. It seems to me that in an appropriate, though no of enuring the observance of the constitutional processes of the court in point of jurisdiction is not limited to that method-law Making process at the doubt unusual, case when moved by parties who have an interest- in the regularity of the steps of the law . Time itervention is souht, the court is able, and indeed in a"proper case bound, to interfere באותה פרשה קבע סעיף בחוקת הקהילייה האוסטרלית, כי ניתן לקרוא לישיבה מיוחדת משותפת של בית הנבחרים והסנאט, כאשר אלה חלוקים בדעותיהם בדבר הצעת חוק מסוימת. נעשה שימוש בהוראה זו, ונקרא מושב מיוחד לדון במספר הצעות חוק. שני חברי סנאט עתרו לבית המשפט כנגד יושבי הראש של בית הנבחרים והסנאט, ובקשתם הייתה למנוע את הישיבה המשותפת, בטענה, כי לא נתמלאו התנאים הקבועים בחוקת הקהילייה לקיום ישיבה זו. בית המשפט העליון של אוסטרליה דן בעניין והכריע בו לגופו, תוך שדחה טענה, כי אל לו להתערב בסכסוך. השופטים סברו, כי ההליך המיוחד מצדיק התערבות שיפוטית בשלב מוקדם. דוגמה נוספת לכך מהווה פרשת [15] .claytonבה נתקבלה הצעת חוק בבית התחתון לביטול הבית העליון. הבית העליון סירב לדון בהצעה. בישיבה משותפת, בה השתתפו נציגים של שני הבתים - חרף החלטת הבית העליון שלא להשתתף בישיבה הוחלט, כי הצעת החוק תוב למשאל עם. כנגד החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט. בית המשפט דן בה לגופה ולא נמנע מלהפעיל את סמכות הביקורת השיפוטית. בהסבירם את נכונותו של בית המשפט להתערב, אמרו השופטים elattו- sugermanבערכאה ראשונה ( 798, 768(n.s.w) . S.r61): The present case is concerned with a measure whose purpose is to" to replace- alter the contitution of hte legislative body itself A legislature of two houses by a legislature consisting of one To mecessity makes it proper to determine at an appropriately only of such houses. A degree of convenience amounting virtually And the urgency in the have to be enacted with coustitutional walidity and in accordance earky stage whether such a measure, if ultimately enacted, will; with the forms required for its enactment . Public interest of an early determination of this question has"beenrecognized הנה כי כן, אין לנקוט בעניין זה אמת מידה נוקשה. יש לבחון כל סוגיה לגופה. במרבית המצבים ניתן למצוא את האיזון הראוי בדחיית מועד הביקורת השיפוטית עד לתום סיום כל הליכי החקיקה. עם זאת, עשויים להיות מצבים יוצאי דופן, שבהם האיזון הראוי בין השיקולים הנוגדים עשוי להוביל למסקנה, כי יש להקדים את שלב הביקורת השיפוטית. מן הכלל אל הפרט .8מהו שלב ההתערבות על-פי האיזון הראוי בעתירה שלפנינו? מחד גיסא ניתן להצביע על כך, כי אם העותר צודק לגוף העניין, כי אז העברת הצעת החוק לוועדה והמשך הדיון בה הם פעולות הנוגדות את חוק-יסוד: הכנסת. עקרון שלטון החוק מצדיק התערבות כבר בשלב הראשוני. זאת ועוד: המשך הדיון בהצעת החוק והטיפול בה בשלוש קריאות עשויים לבזבז משאבים של זמן וכוח אדם, אותם ניתן למנוע אם יתברר כבר בשלב מוקדם, כי כל טיפול נוסף בהצעת החוק הוא עקר, שכן שלב חיוני בשלבי החקיקה לא התקיים כדין. מאידך גיסא, ניתן להצביע על כך, כי הליכי החקיקה הם ביוי מובהק לריבונות הכנסת, וכי מן הראוי הוא שלא להתערב, כל עוד הליכים אלה לא מוצו. הצורך לכבד את מעמדה של הרשות המחוקקת מזה, והצורך להגן על הרשות השופטת מזה, מצדיקים משיכת ידם של שופטים מעיסוק בביקורת הליך החקיקה, כל עוד הוא נמשך (ראה בג"צ 652/81 [4] הנ"ל, בעמ' 202). זאת ועוד: אי-התערבות בהליכי החקיקה לא תביא להנצחתה של אי-חוקיות אלא אך לדחיית חשיפתה, שכן ניתן יהא לבחון את חוקיות פעולת הכנסת עם סיום הליך החקיקה. לבסוף, אין לדעת כלל, אם הצעת החוק תבשיל לידי דבר חקיקה סופי, שכן ייתכן שהצעת החוק לא תקבל את הרוב המיוחד בקריאה הראשונה, השנייה או השלישית. די בכישלון באחד משלבים אלה כדי למנוע המשך החקיקה - שכן מקובל על הכול, כי בשלבים אלה נדרש רוב מיוחד, ובאין רוב כזה, אין ממשיכים בהליכי החקיקה ובכך לייתר את הצורך בהתערבות שיפוטית. התערבות כזו עשויה כנראה להיות מיותרת, גם אם ועדת החוקה, חוק ומשפט תחליט לאמץ את הצעת החוק כהצעתה שלה. במקרה זה, תחילת הליך החקיקה היא בקריאה הראשוה, תוך התעלמות מהדיון המיוחד. .9באיזון בין השיקולים השונים נראה לי, כי יד השיקולים הגורסים דחיית שלב הביקורת השיפוטית על העליונה. כפי שראינו, רק במקרים יוצאי דופן ראוי הוא להקדים את ההתערבות לשלב שבו טרם נסתיים הליך החקיקה. המקרה שלפנינו אינו מקרה נדיר שכזה. מחד גיסא, לא נוצרות עובדות סופיות, שביקורת "מאוחרת" לא תוכל להתמודד עמן בצורה יעילה. מאידך גיסא, דחיית הביקורת מאפשרת לכנסת למצות את כל ביטוייה הפוליטיים בלא התערבות שיפוטית, תוך יצירת מציאות נורמאטיבית שבה עשויה ההתערבות השיפוטית להיות מיותרת. במצב דברים זה עדיף תמיד לאפשר לגוף המחוקק לנהל את סדריו בלא התערבות שיפוטית. עמד על כך הנשיא שמגר, בבג"צ 325/85 [1] הנ"ל, בעמ' 128, באומרו: "שלטון החוק דורש קיומה של ביקורת שיפוטית לשם מניעתו של מעשה, הבטל בשל אי-חוקיותו או הראוי לביטול בשל כך, אך בו בזמן גם דורש הכיבוד ההדדי שבין הרשויות והריסון העצמי של הרשות השופטת, שנועדו לאשר קיום תפקודה של הכנסת, כי אלה שהופקדו על כך עלידי המחוקק יוכלו לקיים במסגרת הכנסת את העיון, הדיון ושיקול הדעת שהוטלו עליהם; התחקות מתמדת ובו-זמנית אחרי כל שלב ביניים, כאשר הרשות השופטת כאילו מתלווה עקב בצד אגודל לכל הליך פרלמנטרי, שאין לו תוצאות לוואי כלשהן, תהפוך את סדרי העבודה של הכנסת לשדה תמרונים וניווטים, בהם יתלווה לכל הליך גם המרוץ אחרי צווי ביניים שיפוטיים כדי לעכב את השלמתו של המהלך הפרלמנטרי. מבחינת היציבות החוקתית רצוי שהרשות המחוקקת תוכל לנהל סדריה ולקדם פעולותיה לפי החוק ולפי תקנונה בדרכים שהותוו לכך, תוך הישענות ראשונית על תהליכי הבקרה וההכרעה הפנימיים, שהותוו מראש בחוק או בתקנון, והוא, כמובן, אם אין לשלב הביניים תוצאות-לוואי כדוגמת אלו שבהן דן בית-משפט זה בבג"צ 306/81 הנ"ל". דברים אלה יפים גם לעניין העתירה שלפנינו. אכן, מודע אני לכך, כי הימנעות מהכרעה לגוף העניין בשלב זה ש בה כדי להכביד. היעילות הייתה מחייבת, בוודאי, הכרעה מהירה בבעיה המשפטית והימנעות מדחייתה לשלבים מאוחרים, אך אנו פועלים על-פי שיקולים חוקתיים ולא אך על-פי שיקולי יעילות. השיקול החוקתי, שעניינו יחסי הגומלין בין רשויות השלטון, מחייב הימנעות מדיון בעתירה בשלב הנוכחי של דיוני הכנסת. .10החלטנו איפוא לדחות את העתירה, שכן היא הוגשה בשלב מוקדם מדי. למותר לציין, כי אין בגישתנו זו כל נקיטת עמדה במחלוקת העניינית המפרידה בין הצדדים, וממילא אין להסיק מפסק-דיננו זה דבר באשר לשאלה, אם לפי הוראת סעיף 46לחוק-יסוד: הכנסת דיון מוקדם מחייב רוב מיוחד אם לא. התוצאה היא, כי דין העתירה להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. השופט א' חלימה: אני מסכים. השופט א' גולדברג: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ברק. בג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)