קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקף לב בדרך לעבודה בנסיעה: 1. עסקינן בתביעה נזיקין על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") שהגיש התובע כנגד הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") לפיצויי בגין נזק גוף אשר נגרם לו, על פי הנטען, בתאונה שארעה ביום 13.5.2007, עת עשה דרכו ברכבו ממקום עבודתו לביתו (להלן: "התאונה"). 2. התאונה הוכרה על ידי פקיד תביעות במוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ביחס לכל החבלות להן טען התובע, למעט אוטם שריר. התובע לא הסכין עם החלטה זו ובערעור שהגיש לבית הדין האזורי לעבודה (בל 3815/08) נקבע כי שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לאוטם שריר הלב, בו לקה התובע, תיבחן על ידי הועדה הרפואית. 3. בהמשך לפסיקת בית הדין בא עניינו של התובע בפני ועדה רפואית לעררים, אשר מצאה שלא לאמץ קביעתה של המומחית דר' זהבית זיו נר לפיה "התמונה הרפואית מתאימה לאוטם שלווה בהפרעת קצב שגרמה לאבוד הכרה וכתוצאה מכך ארעה התאונה" וקבעה כי "למרות שאפשרות שדר' זיו נר הינה אפשרות סבירה הרי שלאור העדר אנמנזה קרדיאלית קודמת כולל הממצאים בביקורו בבוקר התאונה, אין לשלול בוודאות אפשרות שהאירוע הראשוני היה תאונה שגרמה לחבלה בחזה שהביאה להפרעות קצב ולאוטם בשריר הלב ולכן בשל הספק ... יש להכיר באוטם בשריר הלב כתוצאה מהתאונה ... קשר סיבתי בין התאונה לאוטם בשריר הלב". בעקבות החלטה זו נקבעה לתובע נכות כוללת בשיעור של 33% - 25% נכות צמיתה בגין מצב לאחר אוטם עם ירידה בהתכווצות חדר שמלא של הלב, לפי ס' 9(1) ג' II ו-10% נכות צמיתה בגין נזק בעצב רדיאלי ביד שמאל, לפי ס' 31(3) א' I. 4. גדר המחלוקת הנתבעת אינה חולקת על העובדה כי הנכות שנקבעה לתובע במוסד לביטוח לאומי מחייבת מכוח הוראת סעיף 6ב. לחוק אלא שלשיטתה יש להקדים ולקבוע כי התובע נחבל ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, זאת משלדידה שימש הרכב בנסיבות מקרה זה כזירה בלבד, באשר התובע לקה בליבו במהלך נסיעה בו ואך מחמת האירוע הלבבי ובעקבותיו ארעה התאונה. מנגד סבור התובע כי "אין כל בסיס עובדתי ומשפטי" לעתירת הנתבעת זאת נוכח קביעתה של הועדה הרפואית לעררים, אשר הכריעה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין נזקו של התובע "ובפרט קש"ס בין התאונה ... לאוטם שריר הלב". 5. המסגרת הנורמטיבית 5.1 בשונה מבתביעות לפיצוי בגין נזק גוף שעילתן בפקודת הנזיקין מצא המחוקק לקבוע כי בתביעות על פי החוק לא תוגשנה חוות דעת רפואיות מטעמם של הצדדים להוכחת ענין שברפואה ובית המשפט יורה על מינויו של "מומחה אשר יחווה דעתו בענין הנכות הרפואית של נפגע, או בכל נושא רפואי אחר, לרבות דרכי שיקומו" (סעיף 6א. לחוק). (ראה דברי ההסבר - הצעות חוק 1674 מיום 14.2.1984). 5.2 לצד הסדר זה וכחריג לו נקבעה הוראת סעיף 6ב. לחוק המעגנת הסדר ייחודי המייתר את הצורך במינויו של מומחה רפואי כל אימת ש"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה". 5.21 על פי הסדר זה תחייב הנכות שנקבעה לתובע "על פי כל דין" בתביעה על פי החוק ובלבד שנקבעה "בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים"- "לא כל קביעת דרגת נכות קודמת מחייבת בתביעה לפי החוק אלא אך זו שנקבעה לנפגע "בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים" ... משמע, שהוראה זו חלה רק כאשר הגוף הפועל על-פי דין נדרש בזמנו וקבע בפועל את דרגת הנכות העומדת בקשר סיבתי עם התאונה" (ר"ע 94/86 אברהם עקיבא נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 754) 5.22 כך תחייב קביעת נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי בתביעה שעניינה נכות בעקבות תאונת עבודה (להבדיל מנכות כללית) וקביעתה על ידי קצין התגמולים על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 בתביעתו של חייל להכרת זכות בגין נכות שנגרמה לו "תוך ועקב" שירותו הצבאי, זאת מאחר ולצורך קביעתם נדרשת מכוח הוראות הדין בחינה של הקשר הסיבתי שבין האירוע החבלתי והנכות הנטענת (ראה:המ' (ת"א) 12802/85 אברהם עקיבא נ' רותם חברה לביטוח בע"מ) . חובתו של אותו גוף הפועל על פי דין להידרש לשאלת הקשר הסיבתי שבין נזק הגוף הנטען לאירוע התאונתי (בו מעורב רכב) היא שמייתרת את הצורך במינוי מומחה רפואי לפי סעיף 6א. לחוק ודומה כי אך בשל כך מצא המחוקק למצוא באותה "קביעה על פי דין" משום תחליף הולם להסדר הקבוע בהוראת סעיף 6א לחוק. לשון אחר- בקביעה על פי סעיף 6ב. לחוק יש כדי לייתר דיון והכרעה במסגרת תביעת הנזיקין על פי החוק הן בשאלת הקשר הסיבתי שבין האירוע התאונתי (בו מעורב רכב) ובין הנכות הנטענת והן בשאלת שיעור הנכות- " ... על-פי פירושו הנכון של סעיף זה קביעת דרגת נכות לפי כל דין יש בה לחייב לא רק לעניין שיעור הנכות, אלא גם לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות" (ע"א 5608/90 קורנהיל חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון מזרחי, פ"ד מו(2) 107) (ראה בנוסף: רע"א 3289/96 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' יצחק אנקווה, פ"ד נ(1) 556) 6. מן הכלל אל הפרט 6.1 לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים בעל פה ובכתב, להוראות הדין ולפסיקה הנוהגת, באתי לכלל דעה כי דין עתירת הנתבעת להדחות. 6.2 קביעת המוסד לביטוח לאומי בעניינו של התובע מקפלת בחובה הכרעה באותה שאלה שמבקשת הנתבעת להקדים ולברר - האם לקה התובע בליבו טרם האירוע התאונתי, שאז הרכב שימש כזירה בלבד או שמא לקה בליבו בעקבות האירוע התאונתי. בשאלה זו נדרשה הועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי להכריע מכוח הוראות הדין (ראה הוראת סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995) ומשמצאה בסופו של יום לקבוע לתובע נכות בגין אוטם שריר הלב, הרי שהכירה בקשר סיבתי בין האירוע התאונתי והאוטם בו לקה, הכרה אשר יש בה משום דחיית הטענה לפיה האירוע הלבבי קדם לאירוע התאונתי, באופן שהרכב שימש אך כזירה. טענת הנתבעת לפיה הרכב שימש כזירה בלבד יפה רק במערך עובדתי-רפואי כפי שתואר בחוות דעתה של דר' זיו נר, חוות דעת אשר נדחתה על ידי הועדה הרפואית לעררים. 6.3 מששאלת הקשר הסיבתי שבין האוטם בשרירי הלב לאירוע התאונתי הוכרעה בקביעת נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי וזהה היא לשאלה אותה מבקשת הנתבעת להקדים ולברר - באם הרכב שימש זירה לאוטם, אם לאו - אין, לדידי, לשוב ולהידרש לה במסגרת תביעת הנזיקין על פי החוק. דומה עלי כי בקבלת עתירת הנתבעת יהא משום כרסום בהלכה הנוהגת לפיה "קביעת דרגת נכות לפי כל דין יש בה לחייב לא רק לעניין שיעור הנכות, אלא גם לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות" (ע"א 5608/90 קורנהיל חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון מזרחי, פ"ד מו(2) 107). 7. הנתבעת בטיעוניה הפנתה לפסיקה בה נדונו אירועים עובדתיים דומים בהם לקה נהג באירוע לבבי תוך כדי נהיגה ברכב ולאחר בירור עובדתי נדחתה התביעה על פי החוק בקביעה כי הרכב שימש אך כזירה ועל כן האירוע התאונתי לא בא בגדר "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק (ראה כדוגמא פסק הדין בענין רע"א 2106/11 שמואל אלבז נ' אבנר איגוד לביטוח נפגעי הרכב בע"מ ואח', שניתן לאחרונה). אינני מבקשת לחלוק על ההלכה לפיה יש לבחון את הקשר הסיבתי בין השימוש ברכב לבין הנזק, כתנאי לזכאות לפי החוק אלא שבאותן נסיבות שנדונו בפסיקה אליה הפנתה הנתבעת כלל לא היה מדובר בתאונות שהוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונות עבודה ונקבעה בהן נכות בגין אוטם שריר הלב וממילא לא נדרש בית המשפט שם לשאלה שהוצבה להכרעה על ידי הנתבעת בהליך זה. כאמור, בקביעת נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי בעניינו של התובע הוכרעה שאלת הקשר הסיבתי בין השימוש ברכב ובין האוטם בשריר הלב בו לקה והכרעה זו מונעת, לשיטתי שלי, כל דיון נוסף בשאלה זו, כל עוד לא הותרה הבאתן של ראיות לסתור בהתאם להוראת סעיף 6ב. סיפא לחוק. 8. לאור כל האמור לעיל דוחה אני עתירתה של הנתבעת להקדים ולדון בשאלת החבות וקובעת כי מכוח הוראת סעיף 6ב. לחוק אין לשוב ולדון במסגרת התביעה שבפני בטענת הנתבעת כי הרכב בו נהג התובע שימש כזירה בלבד לקרות האירוע התאונתי ועל כן אין מדובר ב"תאונת דרכים" על פי החוק.תאונה בדרך / חזרה מהעבודההתקף לב / אוטם שריר הלב