התובע (המתווך) לא החתים את הנתבע על כל הסכם ו/או התחייבות לתשלום דמי התיווך הגם שזהו הנוהג המקובל בין מתווכים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכאות לתשלום דמי תיווך ללא הסכם תיווך: זוהי תביעה לתשלום דמי תיווך. התובע הינו מתווך העוסק בעסקי תיווך מקרקעין הגיש תביעה לתשלום דמי תיווך בסך 8,155 ש"ח כנגד הנתבע. ביום 18/10/99 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יפסוק בית המשפט בתיק זה בהתאם להוראות סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984. טענות הצדדים: בכתב התביעה טוען התובע כי ביום 17/5/96 פנה אליו הנתבע וביקש כי התובע יאתר עבורו נכס לרכישה בבת ים. התובע איתר עבור הנתבע את הנכס המצוי ברח' בלפור 45 בבת ים והווה את הגורם היעיל לצורך קשירת העסקה לרכישת הנכס בין הנתבע לבין המוכרים אשר במסגרתה ישלם הנתבע בעבור הרכישה סך של 116,000$. לטענת התובע, סוכם בינו לבין הנתבע כי האחרון ישלם לו סך שווה ערך ל- 2% ממחיר העסקה בצרוף מע"מ בעבור שרותי התיווך ואולם הנתבע שילם 1,100 ש"ח בלבד וסירב לשלם את יתרת החוב. מנגד טוען הנתבע כי מעולם לא סוכם בינו לבין התובע על שכ"ט בשעור 2% ממחיר העסקה וכי ההיפך הוא הנכון שכן התנהל בינו לבין התובע מו"מ באשר לגובה דמי התיווך כאשר בסופו הסכים התובע כי שכר טרחתו יעמוד על אחוז אחד ממחיר העסקה. אין חולק כי התובע לא החתים את הנתבע על כל הסכם ו/או התחייבות לתשלום דמי התיווך הגם שזהו הנוהג המקובל בין מתווכים (בעת הרלוונטית טרם נכנסו לתקפן הוראות חוק המתווכים במקרקעין 1996 המחייבות עריכת הסכם בכתב). לטענת הנתבע, שולמו על ידו לתובע 2,000 ש"ח במזומן על חשבון דמי התיווך, מיד לאחר חתימת עיסקת הרכישה כאשר סוכם ביניהם כי היתרה עד לגובה של 1% תשולם לאחר מילוי התחייבויות התובע הכוללות שיפוץ חלקי של הדירה ופינויה מרהיטים אשר היו בה, ואולם התובע לא עמד בהתחייבויות אלו. מסקנתי היא כי הצדק הוא עם הנתבע בעניין גובה דמי התיווך שכן הוכח כי התובע נהג להחתים את לקוחותיו על הסכמי שכ"ט לתשלום דמי תיווך ואף צרף לכתב התביעה המקורי העתק מהסכם כזה מיום 17/5/96 אף הוא, אשר נחתם בינו לבין הנתבע בהתייחס לדירה אחרת אשר התובע טיפל במכירתה בעבור הנתבע. העובדה כי באותו היום נערכה עסקה נוספת, העסקה נשוא התביעה, אשר בגינה לא החתים התובע את הנתבע על הסכם לתשלום שכר טרחה, כנהוג על ידו, מעידה כי בין השניים סוכם בעל פה סכום אחר מהסכום הנקוב על גבי הטופס ומחזקת את גרסת הנתבע. התובע טוען בכתב תביעתו כי הנתבע שילם לו סך 1,100 ש"ח כמקדמה על חשבון שכר טרחתו אך לאחר שהנתבע טען כי שילם לו 2,000 ש"ח במזומן שינה לפתע התובע גרסתו והעלה טענה חדשה לפיה 900 ש"ח הועברו לאדם אשר שיפץ את הדירה מטעמו ואולם יחד עם זאת טוען התובע כי לא התחייב לשפץ את הדירה. תמוהה בעיני גם העובדה שהקבלה אשר צורפה לתצהיר התובע ושהאחרון טוען כי הינה קבלה שהוצאה בעבור תשלום מקדמה בגין דמי תיווך הוצאה בתאריך 20/11/96 כאשר העיסקה, והתשלום בוצעו עוד ביום 26/5/96. לאור האמור מסקנתי היא כי טענות התובע באשר לתשלום שקיבל בפועל לא הוכחו ואולם איני סבורה כי הנתבע הוכיח את טענותיו בדבר הבטחותיו של התובע בעניין החניה אשר הובטחה לו ובעניין שיפוץ ופינוי הדירה שכן איני מוצאת טענות אלו סבירות לאור הסכום עליו הסכימו הצדדים. על כן מסקנתי היא כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 1% ממחיר העסקה, היינו 4,077 ש"ח בניכוי 2,000 ש"ח ששולמו על ידו לתובע בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כן ישלם הנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 500 ש"ח + מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. חוזהדמי תיווךהסכם תיווךתיווך