קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות האישה במשק חקלאי: בתיק זה ניתן פסק דין חלקי ביום 29.12.98בו נדחתה טענתה של המבקשת, שהיא ובעלה, המשיב 3, רכשו את זכויותיו של המשיב 2(להלן: "המשיב") במשק החקלאי מספר 57 במושב "משגב דב" (להלן: "המשק"). נוכח פסק דין חלקי זה נותרה לדיון שאלת זכויות המבקשת במשק. .2תחילה הוגשה המרצת פתיחה זו כנגד כונס נכסים שהתמנה בתיקי הוצל"פ שנפתחו - כנגד המשיב 3, המשיב, שהוא גיסה, ובעלה שהיה, כאמור, המשיב .3לאחר שהמשיב 3הוכרז כפושט רגל התייצב הנאמן בפשיטת הרגל, עו"ד מזרחי, במקומו, ובמקום כונס הנכסים. בישיבה מיום 29.06.99הודיע עו"ד מזרחי שהוא מבקש למחוק את המשיב 3ולפיכך אף את עצמו מהמרצת הפתיחה. המבקשת הסכימה לכך ולפיכך נמחק המשיב 3מהמרצת הפתיחה בכפוף להצהרות שנרשמו בפרוטוקול (עמ' 54- 53לפרוט'). לאחר מחיקת המשיב 3נותרו אך המבקשת והמשיב, שהוא הבעלים של שליש מהזכויות במשק, כצדדים לתיק במשפט. .3לטענת המבקשת (סעיף 37לתצהירה מיום 22.04.99) "קיימת שותפות מלאה בנכסים המשפחתיים" בינה לבין בעלה. בגין שותפות זו עתרה למתן ההצהרות כמפורט בעתירה שבהמרצת הפתיחה. על השיתוף בין המבקשת לבעלה העיד גם בעלה בתצהיר שמסר (תצהיר מיום 22.4.99), ובעדותו מיום .29.06.96 בסיכומיה, טענה ב"כ המבקשת כי לטעמה "עניינו של תיק זה הינה שאלת השיתוף בין המבקשת לבין בעלה בזכויות בנחלה החקלאית, ובבית המגורים של המבקשת ובעלה, לרבות חלקת הקרקע עליה הוא בנוי, המצויים אף הם בנחלה עצמה" וציינה שמאחר שבני הזוג גפטר נישאו לאחר 1973, חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - .1973 לגרסתה, למרות שעל פי חוק יחסי ממון "...במהלך חיי הנישואין חלה הפרדה רכושית ורק בפקיעת הנישואין מאוזן שווי הנכסים ומתחלק בין בני הזוג, למעט נכסים שאין לאזנם...", בבתי המשפט נעשתה פרשנות גמישה להוראות החוק שאפשרה להכיל גם את חזקת השיתוף, בהתאם לאופי השיתוף בין בני הזוג ותוך הפעלת הדין הכללי. לטעמה, יש לנהוג כך גם במקרה זה. ב"כ המבקשת הסתמכה בטיעוניה על הפסיקה (ראו: עא 1915/91, 2084, 3208א' יעקובי נ' ע' יעקובי ואח'; ע' יעקובי ואח' נ' א' יעקובי; משה קנובלר נ' מזל קנובלר מ"ט(3) 529), וכן האמור במאמרו של פרופ' שיפמן "ואף על פי כן שיתוף בנכסים", משפטים כ"ו, .399 .4נטען על ידי המשיב, שאין ממש בטענת השיתוף שהמבקשת העלתה, ושמטרתה בהעלותה טענה זו הינה להשתלט על המשק ולנשלו מזכויותיו. מיותר לציין שלא נעלם מעיני העניין שיש למבקשת ולבעלה, עתה משהוכרז כפושט רגל, במתן ההצהרות המבוקשות. יש איפוא לבדוק במשנה זהירות את טענת השיתוף. יחד עם זאת, ראוי לציין כי שאלת קיומו או אי קיומו של שיתוף בין בני זוג הוא עניין להם, ואין די באמירה בעלמא -טענת המשיב בדבר העדר שיתוף - כדי לשלול זאת. ניתן ללמוד על כוונת השיתוף הנטענת בענייננו, מכך שבזמנו - עוד בטרם היה עניין לבני הזוג לטעון לשיתוף בנכסים, כדי, כטענת המשיב, להערים על נושי המשיב 3- ביקש המשיב 3מהסוכנות, לאחר שהוריו נפטרו, לרשום אותו ואת המבקשת "כבנים ממשיכים" והסוכנות נעתרה לבקשה (ע.א 6/86 אברהם גפטר ואח' נ' נאוה (גפטר) רזון ו- 3אח' - מב' (4), 742, 744). .5לטענת המבקשת זכאית היא למחצית מזכויות בעלה במשק, גם בשל כך שהשקיעה בו קובי כספים. לגרסתה, הפיצוי שניתן לגב' רזון, גיסתה, אחות בעלה, בגין שליש מזכויותיה במשק, שולם מכספים שניתנו למבקשת על ידי הוריה, לטענתה "..מתוך ידיעה, הבנה והסכמה מלאה כי הזכויות בנחלה הן למבקשת ובעלה בחלקים שווים ביניהם". כמו כן טוענת המבקשת שבניית ביתם המשותף, שלה ושל בעלה, במשק, מומנה ברובה מכספים שקיבלה במתנה מהוריה. אף כי טענותיה של המבקשת בדבר השקעת כספים במשק לא גובו במסמכים, הרי שנראה לי, שניתן למצוא להן תימוכין בעדות אימה והאמור בתצהיר אביה המנוח, שלא היתה התנגדות להגשתו. אמנם יש שרואים בכלל עדויות בני משפחה עדות אחת, אך אין זאת אומרת שלא ניתן למצוא תימוכין בעדותו של בן משפחה אחד לעדות חברו - הכל תלוי בנסיבות. בענייננו, נראה לי למצוא תימוכין לגרסת המבקשת בעדות אימה, אף שלא יכול להיות ספק ברצונה של האם לסייע בידי ביתה, שכן התרשמתי מאמיתות עדותה בשעה שעמדה על דוכן העדים. גם בתצהיר אביה המנוח של המבקשת שניתן עוד באוגוסט 1991, ואם כי כבר אז היו סכסוכים בין בעלה של המבקשת לבין אחיו, ניתן למצוא תימוכין לגרסתה. לא מצאתי סיבה לפקפק באמיתותו של התצהיר, שבו נטען שהמצהיר ואישתו נתנו למבקשת ולבעלה כסף כדי לעזור להם לממן את בניית ביתם במשק, ואף מוכנים לעזור במימון קניית זכויות אחיו של חתנם במשק, שכן לכאורה לא היה אז עניין למבקשת או לבעלה במתן ההצהרה האמורה, משהוכן התצהיר לצורך הגשתו בהמרצת פתיחה 630/91 שבבית המשפט המחוזי בתל אביב ששם עתרה גיסתה של המבקשת - נאוה רזון - למתן הצהרה באשר למי מיורשי הוריה מסוגל לקיים את המשק. .6למשיב 3שני שליש מהזכויות במשק. שליש אחד ירש מהוריו והשליש השני רכש בשנת 1992מאחותו נאוה רזון. כאמור הוכחה טענת המבקשת בדבר היותה שותפתו של המשיב 3בזכויותיו במשק, ואוסיף אך שלאותה תוצאה ניתן גם להגיע לאחר ניתוח מקור זכויות המבקשת לגבי כל שליש. אשר לשליש שהמשיב 3ירש מהוריו כמובן שלגביו לא חלה חזקת שיתוף ואולם אין זאת אומרת שהמשיב 3לא יכל, אם רצה בכך, לשתף את רעייתו בירושתו. מקובל עלי שלגבי שליש זה הוכחה הסכמתו של המשיב 3לשתף המבקשת בשליש שירש - הודעתו לסוכנות ששניהם הם בעלי הזכויות במשק. מצינו כמו כן טעם להסכמת המשיב 3לשיתופה של המבקשת בירושתו, שכן היא השקיעה במשק מכספה - חלקה בדירה משותפת עם המשיב 3שמכרה - וכספי הוריה, לבניית הבית במשק. אשר לשליש שנרכש מנאוה רזון, הרי ששליש זה נרכש בשעה שבני הזוג, המבקשת והמשיב 3, חיו יחד, לטענתם ניהלו קופה משותפת, ונעזרו בהורי המבקשת לרכישת השליש. .7נטען על ידי ב"כ המשיב, בין היתר, כי לא הוכחה כוונת המשיב 3לתת למבקשת זכויות במשק ואם אכן היתה כוונה היה עליו לדווח על כך "לאוצר, למנהל וגם פועל בדרך אחרת". העובדה שהמשיב 3לא פעל כפי שלטענת ב"כ המשיב היה עליו לפעול, אינה מלמדת על העדר כוונה לשתף את המבקשת בחלקו במשק. כבר נקבע - עא 806/93 הדרי נ' הדרי מ"ח (3) 685, 694: "...כי עצם רישום הדירה על שם אחד מבני הזוג בלבד אינו מועיל לסתירת חזקת השיתוף - "עובדת רישומה של הדירה כולה על שם הבעל אין בה כדי לגלות כוונה סותרת להנחת השיתוף בדירה, שהרי כל עיקרה של חזקת שיתוף הנכסים נוצרה ובאה למקרה כגון דא, שהרכוש המסויים נרשם רק על שם אחד מבני הזוג". בענייננו, משלא נטען ששרר חוסר אמון בין המבקשת ובעלה, הרי שלא היתה כל סיבה שינקטו הליכים להוספת המבקשת כבעלת זכויות במשק. יתר על כן, כפי שכבר צויין לעיל, בזמנו ביקש המשיב 3לרשום בסוכנות את עצמו ואת המבקשת כבעלי הזכויות במשק. .8המשיב מבקש לקבוע כי אין למבקשת כל זכויות במשק וכן כי לא מגיע לה ולבעל מ"ח ליהנות מזכויות או כספים נוספים לאחר שעשו במשק שימוש במשך שנים רבות ונהנו מפרותיו בזמן שהמשיב, לטענתו, קופח. אין בכוחה של טענה זו לשלול מהמבקשת את זכויותיה במשק. אם אכן יש ממש בטענה, הרי שיכולה היא להיות עילה לתביעת שיפוי מהמבקשת ובעלה. .9ב"כ המשיב אף טען שבכדי שתהייה בפני בית המשפט "התמונה כולה" הכרחי שיעיין בתיק הפש"ר של בעלה של המבקשת, ואכן במסגרת סיכומיו, הפנה אליו. איני מוצאת צורך להיזקק לטענות המסתמכות על מסמכים מתוך תיק הפש"ר משלא הוגשו כמוצגים בענייננו, ולפיכך אינם ראיות בתיק זה. .10לטענת המבקשת, זכויותיה במשק ובבית המגורים שהיא ובעלה בנו, אינן ניתנו לביטול. לביסוס טענתה הסתמכה המבקשת על פסיקת בית המשפט העליון בע.א 2836/90 בצר נ' צילביץ ואח' מ"ו(5) 184, ועא 5136/91 קוגלמס ואח' נ' קוגלמס מ"ט(2) .419על פי ההלכה, כפי שנתגבשה בפסקי דין אלו, מנועים הורים, שנתנו לילדיהם רשות לבנות לעצמם בית על נחלתם, מלבטל את הרשות שנתנו. בענייננו זכויות המשיב במשק באות אליו בירושה מהוריו. אין מחלוקת שההורים המנוחים נתנו רשות למבקשת ולמשיב 3לבנות את ביתם במשק, וכי גם המשיב, בזמנו, לא התנגד למתן רשות זו. לפיכך מנוע היום המשיב מלבטל הרשות שניתנה למבקשת. יובהר שמשלא הוכח אם ניתן לבצע פיצול במשק, הרי שזכויות המבקשת בבית המשותף הינן למחצית משווי המבנה - במנותק מהקרקע. .11משהוכחה על ידי המבקשת, במידה הנדרשת במשפט אזרחי, טענתה בדבר שיתוף בנכסים עם בעלה, נקבע בזאת שהיא בעלת מחצית מזכויות בעלה במשק נשוא המרצת הפתיחה, וכן בעלת מחצית מהזכויות בבית, במנותק מהקרקע, שהיא ובעלה בנו. כמו כן נקבע בזאת שהמשיב מנוע מלבטל הרשות שניתנה בזמנו למבקשת ולמשיב 3בדבר זכויותיהם בבית שבנו, וזאת, מיותר לציין, בכפוף לחוק והזכות לפירוק שיתוף. אשר להוצאות, הרי שכל צד יישא בהוצאותיו, שכן, בפסק הדין החלקי שניתן ביום 29.12.98(עמ' 44לפרוט'), נדחתה טענת המבקשת שהיא ובעלה רכשו את חלקו של המשיב במשק, ומאידך בפסק הדין שניתן היום, עיקר טענותיה של המבקשת התקבלו. חקלאותמושבים נחלות ומשקיםמשק חקלאי