המשיבה, טוענת, כי הייתה "ידועה בציבור" של המנוח, וכי מכוח הוראות סעיף 55לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, היא זכאית לרשת מעיזבונו את המחצית ואת המכונית בשלמותה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות ירושה של ידועה בציבור / זכויות ידועה בציבור לחצי ירושה: הנשיא מ' שמגר: .1ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר קיבל את התנגדותה של המשיבה למתן צו ירושה, שיכריז על המערערת כיורשת יחידה של עיזבון המנוח. בית המשפט קמא קבע, כי המשיבה זכאית לרשת מחצית העיזבון, וכן כי היא היורשת הבלעדית של מכוניתו של המנוח. .2המחלוקת בערעור זה נסבה על שאלת זכויותיהן של המערערת ושל המשיבה בעיזבונו של המנוח. המנוח, ז"ל, הלך לעולמו ביום .23.11.84אשתו נפטרה לפניו, בשנת 1978, ואת בנו שכל קודם לכן, בשנת .1969בתו של המנוח, היא המערערת שלפנינו, והיא טוענת כי היא היורשת היחידה של עיזבונו. המשיבה, טוענת, כי הייתה "ידועה בציבור" של המנוח, וכי מכוח הוראות סעיף 55לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, היא זכאית לרשת מעיזבונו את המחצית ואת המכונית בשלמותה. בית המשפט קמא קיבל את עמדתה של המשיבה, ומכאן הערעור. .3השאלה המרכזית בערעור זה היא שאלת זכותה של המשיבה לרשת חלק מעיזבונו של המנוח מכוח הוראותיו של סעיף 55לחוק הנ"ל. סעיף 55לחוק הירושה קובע לאמור: "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש". הוראה זו מעניקה זכות ירושה על-פי דין לבן הזוג הנותר בחיים בעיזבון בן-זוגו המנוח, אף אם לא היו נשואים זה לזה. הענקתה של הזכות מותנית בכך שהשניים חיו "חיי משפחה במשק בית משותף", וכן בכך כי בשעת מותו של המוריש אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר. בפרשו את הביטוי "חיי משפחה במשק בית משותף" אומר השופט ברנזון (ע"א 621/69 [1], בעמ' 619): "יש כאן שני יסודות: חיי אישות כבעל ואשה וניהול משק בית משותף. היסוד הראשון מורכב מחיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה... היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף. לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור עניני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים...". דוק, שאין המדובר כאן על שני יסודות מנותקים, שאינם משתלבים זה בזה, אלא על שני מרכיבים השזורים זה בזה: לא על חיי משפחה לבד המדובר כאן אלא על חיי משפחה בעלי אופי מוגדר, היינו כאלה שביטוים בקיום משק בית משותף. עיקר עניינו של הביטוי "חיי משפחה במשק בית משותף" הוא בתהייה אחר טיבה ואופייה של מערכת היחסים שבין בני הזוג. מקום שמערכת היחסים בין בני הזוג היא כשל בני-זוג נשואים, צומחת הזכות לרשת, למרות היעדרו של קשר נישואין פורמלי. הוראת סעף 55, המעניקה זכות ירושה על-פי דין, מנסה להתחקות אחר כוונתו של המוריש, אשר לא הותיר צוואה. ההנחה היא, כי מקום בו התקיימו "חיי משפחה במשק בית משותף", רואה בן הזוג האחד את בן הזוג השני כיורש של עיזבונו לאחר מותו. יפים לענייננו דבריו של השופט ד' לוין בע"א 79/83 [2], בעמ' 693-694: "...בבואנו לבחון את מערכת היחסים שבין אותם בני-זוג לא נשואים, על המשתמע מהם, ראוי שבחינה זו תיעשה על-פי קריטריונים סובייקטיביים, דהיינו, כיצד ראו בני הזוג, האיש והאישה, את מערכת היחסים שביניהם: האם ניתן לומר, כי המנוח ראה בה, באותה אישה, את יורשתו לאחר מותו". ראוי להבהיר, כי בדברים הנ"ל אין הכוונה להצבת תנאי נוסף לזכות לרשת על-פי סעיף 55, לפיו על המנוח כאילו להביע כוונה מפורשת להוריש עיזבונו לבן-זוגו הלא-נשוי הנשאר בחיים (ראה ע"א 818/75 [3], בעמ' 554), ואין גם צורך בכך שתהיה התייחסות מפורשת אחרת כלשהי אל הירושה. הירושה היא תולדה של מה שנלמד מוך מהותה של מערכת היחסים הכללית שבין בני הזוג, המקיימים, כאמור, חיי משפחה במשק בית משותף. הרעיון המובע לעיל עניינו בהבנת ההיגיון המונח ביסודו של סעיף .55לאורו יש לבחון את משמעותה של מערכת היחסים הקונקרטית שנקשרה בין בני הזוג, כאשר השאלה היא, אם מערכת היחסים נותנת יסוד להנחה, כי האחד ראה בשני גם את היורש של עיזבונו לאחר מותו. המבחן שמציב סעיף 55, הוא מבחן גמיש; אין לקבוע לו קריטריונים נוקשים, ויציקת התוכן תיעשה בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה. .4האם, בנסיבות העניין שלפנינו, מתקיימים התנאים האמורים בסעיף 55לחוק לשם צמיחתה של זכותה של המשיבה לרשת? בית המשפט קמא בחן את מכלול הראיות אשר היו לפניו, ולאחר ששקל את מכלול הראיות, הסיק כי בנסיבות העניין אכן התמלאו התנאים הנדרשים על-פי סעיף 55לחוק. ואלו הם עיקרי המימצאים העובדתיים אשר נקבעו: א) המנוח והמשיבה התגוררו יחד במשך שש שנים, מסוף שנת 1978 ועד מותו של המנוח בסוף .1984בארבע השנים האחרונות לחייו התגוררו השניים בדירתה של המשיבה. ב) כפי הנראה, ראשיתם של היחסים בין השניים הייתה של מטופל ומטפלת. המנוח לקה בבריאותו ונזקק לטיפול ולעזרה. כאב שכול קיבל תמיכה כספית מסוימת ממשרד הביטחון לצורך העסקת עוזר-בית. המשיבה, בתדודתה של אשתו המנוחה, קיבלה על עצמה את תפקיד הטיפול. אלא שברבות הימים הסתמנה תפנית במערכת היחסים שביניהם, וכך עבר המנוח להתגורר בדירתה של המשיבה. המען לדברי הדואר שקיבל היה הכתובת של דירה זו. הם השתתפו יחד באירועים משפחתיים שונים, כאשר המשיבה הגיעה אליהם עם המנוח ובחברתו. יחד אף נסעו לחו"ל. בשלב מסוים חדלה הבת לבקר את אביה המנוח בבית המשיבה, שכן "היה לה וויכוח" עמה; מעובדה זו הסיק בית המשפט, כי בין המנוח למשיבה הייתה קיימת "מערכת יחסים הדוקה וקרובה... אותה העדיף על פני בתו". על כך שניהלו אורח חיים כשל בני-זוג נשואים העידו לא רק המשיבה עצמה, אלא אף שכנים שגרו בסמוך אליהם. ג) המשיבה ניהלה את משק הבית בו גרו. הם אכלו את ארוחותיהם יחד. ד) בדרך כלל ניהלו המשיבה והמנוח את ענייניהם הכספיים בנפרד. עם זאת, כאשר נזקק המנוח לכסף, העבירה המשיבה לחשבונו את הסכום הנדרש. ה) מנסיבות המקרה, ולאור עדותו של אח המנוח, הסיק בית המשפט, כי המנוח סירב להכין צוואה, כבקשת אחיו, אשר בה הוא מוריש את כל עיזבונו לבתו בלבד. לאור מימצאים עובדתיים אלו הסיקה הערכאה הראשונה, כי בין המנוח למשיבה התקיימה מערכת יחסים של "חיי משפחה במשק בית משותף", וכי המשיבה זכאית לפיכך לרשת מכוח הוראת סעיף 55לחוק. .5 בשלוש נקודות עיקריות חולק בא-כוחה המלומד של המערערת על מימצאיו של בית המשפט קמא ועל המסקנות המשפטיות שיש להסיק מהם. ראשית, הוא טוען, כי מערכת היחסים בין המנוח למשיבה התחילה כמערכת יחסים שבין מטופל למטפלת, ונשארה כזו לכל אורך התקופה הנדונה. שנית, לא הוכח כי המנוח והמשיבה קיימו ביניהם יחסי אישות. מכאן מסקנתו, כי לא מתמלא היסוד של "חיי משפחה" האמור בסעיף .55 ושלישית, בין המנוח למשיבה התקיימה הפרדה בכל הנוגע לעניינים כספיים. לדעתו, יש להסיק מעובדה זו, כי לא מתמלא היסוד של "משק בית משותף" האמור בסעיף 55הנ"ל. נבחן טענות אלו כסדרן. .6אשר לטענה, כי מערכת היחסים בין המנוח למשיבה הייתה כשל מטופל ומטפלת: אכן, נראה, כי תחילתו של הקשר בין המנוח למשיבה בנדון היה במסגרת של טיפול ועזרה להם נזקק המנוח. לאחר עיון בחומר, הגעתי לכלל מסקנה, שצדקה הערכאה הראשונה מקום שסברה, כי אף אם ראשיתם של היחסים בטיפול, הרי שהמשכם בכוונה לחיות כבעל ואישה. ואלו הם עיקר דבריה לעניין זה של הערכאה הראשונה: "בתצהירה מיום 24.4.85מדגישה הגב' אלון (המערערת - מ' ש'), כי מערכת היחסים שבין האב למתנגדת היתה של אדם חולה הנזקק לטיפול אותו העניקה המתנגדת תמורת תשלום שהוסדר בשנת 1979על ידי משרד הבטחון. כבר בתצהיר מסתמן יחס שונה בין המנוח והמתנגד - ראה בעניין זה סעיף 9: 'במצבו החל אבי לפתח תלות בגב' פרידה מנדלסון, עד אשר עבר להתגורר עימה...'. בהמשך היא מדגישה כי חדלה לבקר את אביה כי היה לה וויכוח עם המתנגדת ואביה נהג לבקרה... היא הודתה כי אביה בא בחברת המתנגדת לאירועים משפחתיים... אך הסבה לכך לדבריה: 'היינו בקשרים טובים קשרי משפחה וגם המתנגדת טיפלה בו היטב ולכן התפתחה מערכת יחסים יפה'. אין חולקין שהגב' מנדלסון קרובת משפחה מצד אמה של המבקשת, על כן עצם השתתפותה באירועים משפחתיים יכולה להיות מוסברת על רקע זה. ברם היא הגיעה לאירועים אלה עם המנוח ובחברתו, וכן נסעה עימו לחו"ל... על אף שהמבקשת חזרה וטענה בתצהיר ובעדות כי מערכת היחסים בין האב והמתנגדת היתה כשל מטופל ומטפלת - ניתן היה ללמוד מפיה על קשר רציף של יחסים תקינים בין המתנגדת והאב, על ניהול משק בית משותף... יתר על כן לטענתה (שלא הוכחה) האב רכש עבור המתנגדת את דירתה. האם אלה יחסים מקולים בין מטופל ומטפלת... איני מאמינה למבקשת שהיא עצמה מאמינה בטענתה כי היחסים בין המתנגדת לבין אביה החלו והסתיימו בעניין הטיפול בו. טענתה כי האב היה נתון להשפעת המתנגדת עד כדי כך שהעדיפה לא לבקרו בבית המתנגדת מדברת בעד עצמה - ומצביעה על מערכת יחסים הדוקה וקרובה של האב למתנגדת אותה העדיף על פני בתו". איני רואה סיבה להתערב בקביעות עובדתיות אלה. .7אשר לטענה, לפיה מותנה קיום היסוד של "חיי משפחה" שבסעיף 55לחוק בהוכחת קיום יחסי אישות: עניינו של יסוד חיי המשפחה הוא באותם "חיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה..." (בלשונו של השופט ברנזון ע"א 621/69 [1] הנ"ל, בעמ' 619). קיומם של יחסי אישות הוא מרכיב חשוב במסגרת זו. מובן שלא די ביחסי אישות גרידא לשם ביסוסם של "חיי משפחה". כפי שמציין השופט קיסטר, בע"א 235/72 [4], בעמ' 648: "חיי שפחה אינם מתמצים ביחסי מין, והמחוקק לא השתמש בחוק במונח 'חיי אישות' או במונח אחר דומה, לשם ציון הקשר בין בני-זוג המזכה בחלק מן הירושה, אלא השתמש במונח - 'חיי משפחה במשק בית משותף' דוקא". קיום חיי אישות לא ניתן, כמובן, להוכיח על נקלה, בייחוד בנסיבות בהן אחד מבני הזוג כבר איננו בחיים. על-כן, אנו מופנים למערכת הנסיבתית החיצונית, בה טמון גם, בין היתר, יסוד הקירבה שבין איש לאישה. עם זאת, מקובלים עלי דבריו של השופט י' שילה בת"ע (ת"א) 1180/69 [5] (עיקר פסק הדין מצוטט בספרו של מ' תימור, דיני ירושה בישראל להלכה ולמעשה (ספריית משפט ישראל, תשכ"ה) 106-109, וכן בע"א 79/83 [2] הנ"ל, בעמ' 694-695): "'...קיצורו של המיבחן אינו אלא קביעה אם היחסים בין בני הזוג שבהם דיבר סעיף 55עולים בקנה אחד עם יחסים בין בני זוג נשוי. אך המיבחן הוא גמיש ביותר כי אין לך מתכונת אחת של 'חיי משפחה במשק בית משותף' המצויה אצל כל הזוגות הנשואים שונים הדברים כמעט מזוג לזוג לפי השוני בגילם, השכלתם, מזגם, השקפת עולמם, ארץ מוצאם, הרגלי חייהם, מקצועם, מצבם הכספי, מצב בריאותם, וגורמים רבים אחרים שלא נצליח למנותם ולמצותם כאן. כך שאין לך מיבחן נוקשה אוביקטיבי אלא מעין תדמית משתנית של יחסים בין בני זוג שמרכיביה שונים מזוג לזוג. המיבחן דומה באופיו למיבחן 'האדם הסביר' בדיני נזיקין. מאידך ישנם גורמים קבועים באותו מיבחן שמן הצרך לשקול את מציאותם הן מבחינת ישות והן מבחינת כמות. מקדמת דנא ובכל שיטות משפט של בני תרבות מונים שלשה יסודות בנישואין ועל המישורים של שלשת יסודות אלה מצויים הגורמים הקבועים של המיבחן בו אנו עוסקים: יסוד האישות ('עונתה' - torus). היסוד הכלכלי ('שארה וכסותה' - mensa). היסוד האמוציונאלי ('אהבה, אחוה, שלום ורעות'). אולם יסודות אלה הם דברים שאין להם שעור וצמצום בממדיהם ואפילו העדר טוטלי מתוך סבה מבוררת של אחד מהם אינם עשויים בהכרח לקלקל את השורה'". במקרה הנדון אין לפנינו מימצא פוזיטיבי, הקובע כי המנוח והמשיבה קיימו ביניהם יחסי אישות. אולם ממכלול הראיות שהיו לפניה יכולה הייתה הערכאה הראשונה להסיק על מערכת יחסים קרובה והדוקה, כשל בעל ואישה, שיצרה אפשרות של חיי אישות, וזאת, כמובן, בכפיפות למגבלות פיסיות, להבדיל ממגבלות נפשיות, שמונעות היווצרות יחסי קרבה כאמור מעיקרם. .8טעם נוסף של בא-כוחה המלומד של המערערת הוא, כי מן ההפרדה, בה נהגו המנוח והמשיבה בכל הנוגע לענייני כספים, יש להסיק, כי לא מתקיים הרכיב של "משק בית משותף", האמור בסעיף 55לחוק. אף טענה זו אין בידי לקבל. "משק בית משותף" אין פירושו בהכרח שיתוף קנייני בנכסים. השאלה, אם לפנינו בני-זוג החיים "חיי משפחה במשק בית משותף", אינה עוסקת בבדיקת מערכת היחסים הקניינית שביניהם. שאלת השיתוף או ההפרדה שנהגו בנכסיהם היא שאלה נפרדת, אשר אינה קשורה לשאלת מעמדם כבני זוג. מהו "משק בית משותף"? לעניין זה מקובלים עלי הדברים שצוטטו בהסכמה על-ידי השופט ברנזון, בע"א 621/69 [1] הנ"ל, בעמ' 619: "...'משק בית משותף' פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתיה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו...'". היינו, הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הנ"ל (אכילה, שתייה, לבוש וכו'), ולעניין זה אין נפקא מינה, אם יש לבן-זוג חשבון נפרד. בנדון, הסיק בית המשפט קמא, כי "משק בית משותף" כזה אכן התקיים; המנוח והמשיבה גרו יחד, הם אכלו ארוחותיהם יחד, המשיבה דאגה לצורכי הבית השוטפים. בא-כוח המערערת טוען, כי המנוח הוא זה שמימן את הוצאות הבית, וכי המשיבה לא תרמה דבר. בעדותה העידה המשיבה, כי הוצאות הבית השוטפות מומנו הן מחשבון הבנק של המנוח והן מחשבון הבנק שלה. אך אף אם נכון הדבר שהן מומנו רק על-ידי המנוח, לא נראה לי שיש בכך כדי להשפיע. "משק בית משותף" אין פירושו שוויון הכרחי במקורות המימון בין הצדדים. המשיבה, אף אם לא מימנה, הרי שטרחה ועמלה, ובכך תרומתה למשק הבית. כן יש לציין, כי ההפרדה הכספית שבין בני הזוג לא הייתה מוחלטת, כפי שטוען בא-כוח המערערת. כך הוכח, כי כאשר נזקק המנוח לכסף לצורכי ניתוח, העבירה המשיבה לחשבונו את הסכום הנדרש. .9סיכומם של דברים, נראה לי, כי למסקנתו של בית המשפט קמא, לפיה בין המנוח למשיבה התקיימו "חיי משפחה במשק בית משותף", יש על מה לסמוך. .10בנסיבות העניין שלפנינו מתמלאים תנאיו של סעיף 55לחוק הירושה. הוראת החוק האמורה קובעת, כי משהתמלאו התנאים האמורים בו, הרי ש"רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה...". אשר-על-כן, מעמדו של הזכאי לרשת מכוח הוראת סעיף 55האמור הוא כמעמדו של בן-זוג נשוי. זכות הירושה של בן-זוג מוסדרת בהוראת סעיף 11לחוק. סעיף 11(א)(1) לחוק קובע, כי ב"התמודדות" בין בן-זוג לבין ילד, לעניין חלוקת עיזבונו של המנוח, הרי שבן הזוג נוטל מחצית. אשר-על-כן, זכותה של המשיבה בענייננו היא למחצית ממכלול עיזבונו של המנוח, כפי שהסיק גם בית המשפט קמא. הוא הדין - בנסיבות מקרה זה - בעניין המכונית של המנוח. המכונית נופלת למסגרת "המנה", אשר מקבל בן הזוג כאמור בסעיף 11(א) רישא לחוק. משנקבע, כי מדובר ב"מכונית נוסעים", השייכת, "לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף...", הרי שבן הזוג נוטל אותה בשלמותה. שאלה זו היא עובדתית, ובית המשפט קמא נתן עליה תשובה חיובית. בא-כוח המערערת טוען, כי אין להחיל את הוראת סעיף 11(א) על הזכאי לרשת מכוח סעיף 55לחוק. אין הוא מביא נימוקים להצדקת טענה זו. מגמתו של סעיף 55לחוק היא להשוות בין מעמדו של הזכאי לרשת מכוח "חיי משפחה במשק בית משותף" לבין מעמדו של בן-זוג, הזכאי לרשת כוח קשר הנישואין. ייתכנו, אולי, מקרים, בהם לא יהא מעמדם זהה לכל דבר ועניין. אך אין מקום לקבוע, במקרה דנן, קביעה עקרונית לגבי סעיף 11(א) לחוק, כי סעיף 11מתייחס למיטלטלין, כולל מכונית, השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף. הנסיבות מצביעות במקרה דנן על כך, שהמכונית מקורה בנכסי המנוח מלפני שבני הזוג נקשרו זה לזה, ומן הנסיבות לא עלו ראיות על כך, שהמכונית הפכה לחלק ממשק הבית המשותף. דינה, על-כן, כדין יתר העיזבון. אשר-על-כן יורשת המשיבה את מחצית מכוניתו של המנוח. דין הערעור בעניין סעיף 55להידחות. דין הערעור בעניין המכונית להתקבל, והמערערת תזכה במחציתה. המערערת תישא בהוצאותיה של המשיבה בלוויית הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל בסכום של 500, 1שקלים חדשים. השופט א' גולדברג: אני מסכים. השופט י' מלץ: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא.ירושהידועים בציבור