קיימת זכות לעיון בחומר חקירה, אולם האם האם ניתן לחייב נאשם למסור חומר שנמצא בידיו ? האם קיימת זכות עיון בחומר שנמצא בידי הנאשם ? האם בית המשפט יכול לחייב נאשם לגלות ראיה שנמצאת אצלו ? ביהמ"ש אינו מוסמך להורות לנאשם לגלות ראיה כלשהי שברשותו, או פרט כלשהו בנוגע אליה, גם לא לנאשם אחר המואשם עימו באותו כתב אישום. על פי סעיף 74 לחסד"פ (חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1882), לאחר הגשת כתב אישום זכאים הנאשם וסנגורו לעיין בכל חומר החקירה שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת (וראו גם סעיף 77 לחוק). לא קיימת הוראת דומה לגבי עיון נאשם בחומר המצוי בידי נאשם אחר באותו כתב אישום. אין "סימטריה" בין הנאשם לתביעה ואין הוראה דומה לגבי "חומר חקירה" המצוי בידי הנאשם. סדר הדין הפלילי מקנה עדיפות לזכותו של הנאשם להתגונן, עדיפות הבאה לידי ביטוי גם בכך שהותר לנאשם לשחק "בקלפים סגורים". המחוקק היה ער לכך שיכול ולנאשמים באותו כתב אישום יהיו אינטרסים שונים ויכול אף שאינטרסים אלה יהיו מנוגדים. כך עולה מהוראת סעיף 87 לחסד"פ המאפשרת צירוף נאשמים לאותו כתב אישום, "אם כל אחד מהם היה צד לעבירות שבכתב האישום או לאחת מהן, בין כשותף ובין בדרך אחרת, או אם האישום הוא בשל סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת...". למרות הוראה זו לא הרחיב המחוקק את הוראת סעיף 74 לחסד"פ, כך שתחול גם בין הנאשמים לבין עצמם, ולא בכדי, שכן ברי כי גילוי "חומר החקירה" שבידי נאשם ובכלל זה גם זהות העדים שיעידו מטעמו, עלול לפגוע בהגנת הנאשם ולמנוע משפט הוגן. כך הדבר כאשר עסקינן בשותפים לעבירה וכך הדבר, מקל וחומר, כאשר עסקינן בצדדים יריבים, כפי המקרה דנן. אמנם, העדיפות שניתנת לחסיון הגנתו של נאשם איננה מוחלטת, כפי שעולה מסעיף 83 לחסד"פ, המאפשר לתביעה לעיין, מראש, בעדויות מומחים מטעם הנאשם, אולם זהו חריג מפורש לכלל ודווקא משום "הן" של החריג, ניתן לשמוע "לאו", לגבי כל חומר או מידע אחר. אין בדין כל הוראה המאפשרת לביהמ"ש לחייב נאשם למסור מידע כלשהו לנאשם אחר. גם בסעיפים 44-45 לפקודת הראיות, מצויות הוראות המתייחסות לתביעה - לחסיון שהתביעה ביקשה להטיל על ראיות מסויימות ולא לנאשם האחר. יש לזכור, כי לגבי ראיות התביעה, הכלל הינו שהן גלויות והחסיון הינו החריג בעוד שהכלל לגבי הנאשם הוא, שראיותיו חסויות עד שהוא מביאן בפני ביהמ"ש. עוד יש לזכור, כי כאשר ביהמ"ש מוצא שהצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק וכאשר הוא עושה שימוש בסמכותו ומורה לתביעה לגלות ראיה חסויה, עדיין שמורה הזכות בידי התביעה לחזור בה מכתב האישום וע"י כך להימנע מלגלות את הראיה. לנאשם אשר יחוייב לגלות ראיה שברשותו (בדרך של היקש מהוראות סעיפים 44-45 לפקודת הראיות), אין כל אלטרנטיבה. הוא לא יוכל להימנע מחשיפת הראיות. משפט פלילימסמכיםזכות העיון