חוזה לא חוקי מוסדר בסעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים. המטרה העיקרית בסוגייה זו מאחורי הוראות החוק היא שלא יהיה חוטא נשכר (ראו: ד' פרידמן, "תוצאות אי-חוקיות בדין הישראלי לאור הוראות סעיפים 30-31 לחוק החוזים (חלק כללי)" עיוני משפט ה' (תשל"ז) 618, 637 (תשל"ח) 172, שפורסם בשנית בתוך: ספר דניאל, עיונים בהגותו של פרופ' דניאל פרידמן (בעריכת נילי כהן ועופר גרוסקופף (תשס"ח-2008) להלן: ספר דניאל). אמנם, סעיפים 30 ו-31, מאפשרים לבית המשפט לדון בחוזה לא חוקי, בניגוד למצב שקדם לחוק, אולם, כפי שמציינת פרופ' ג' שלו בספרה דיני חוזים - החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, 499 (תשס"ה-2005, להלן: שלו, חוזים): "חרף השינוי... הגישה השיפוטית השכיחה כלפי חוזה פסול היא עדיין עוינת. דווקא אחרי צאת החוק, המקנה לבית המשפט שיקול דעת להורות במקרים המתאימים על אכיפתו של חוזה פסול, יש להדגיש את המגמה ההרתעתית למניעת כריתתם של חוזים פסולים" על בית המשפט להרתיע מפני כריתת חוזים בלתי חוקיים. מגמה זו הייתה קיימת גם לאור הדין הקודם. סעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים מחייבים את בית המשפט לעשות צדק בין הצדדים לחוזה הבלתי חוקי, היינו שצד לחוזה כזה לא ייבנה מהטענה שמדובר בחוזה בלתי חוקי כדי להתחמק מהתחייבויותיו על פיו. על כן קובע סעיף 30 את הכלל לפיו חוזה בלתי חוקי בטל תוך כדי השבת המצב לקדמותו, וסעיף 31 קובע חריגים לכלל - פטור מהשבה וחיוב צד בקיום חיובו - מאפשרים לבית המשפט להגיע לתוצאה צודקת. כפי שמציינת שלו, חוזים, בעמ' 388: "מגמת ההרתעה מיועדת לחינוך הציבור ולשמירה על החוק ומכוונת למניעת כריתתם של חוזים פסולים...מגמת ההרתעה הייתה קיימת גם בעבר, ואין לזנחה היום. מגמה זו משקפת את האינטרס הציבורי שלא לסייע לדבר עבירה ושלא יהיה חוטא נשכר" אייל זמיר, "החוזה הבלתי חוקי ותוצאותיו - אחרי 30 שנה", ספר דניאל, 423 (להלן: זמיר, החוזה הבלתי חוקי), מצביע במאמרו על המתח בין השיקולים השונים (בעמ' 426): "בסוגית החוזה הבלתי חוקי קיים מתח מתמיד ובלתי ניתן ליישוב בין סוגים שונים של שיקולים (כגון השיקול התוצאתי של הרתעה מפני ביצוע עבירות פליליות לעומת השיקול של הגשמת הצדק החוזי בין הצדדים לבין עצמם)... רשימה זו מבטאת אפוא את העמדה שאין בנמצא סט של נורמות משפטיות, מערכת של שיקולי מדיניות רלוונטיים או סיווג מקיף של המצבים העובדתיים הרלוונטיים, אשר מסוגלים... להכתיב מראש תשובה ברורה לגבי סיווגם ותוצאותיהם של חוזים הכרוכים באי חוקיות...עמדה זו משמיעה שמוטלת על המחוקק ועל בתי המשפט אחריות כבדה בעיצוב של דיני החוזה הפסול, ובייחוד בהכרעה בסכסוכים הנוגעים בפסלות חוזה" פרופ' גרוסקופף עומד גם הוא על השיקולים המתנגשים (דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים, כרך ג' (תשס"ד-2003) 513 (להלן, גרוסקופף, חוזים)): "הלבטים שמבטאת פסיקה זו משקפים את הצורך להכריע בין שתי מגמות מנוגדות: מחד, הכרה בתוקף ההסכם למרות ניסיון ההונאה הנלווה אליו משדרת מסר סלחני כלפי דיווחי שקר, ועלולה על כן לפגוע במדיניות ההרתעה מפני ניסיונות הונאה; מאידך, פסילת ההסכם עלולה להביא לחוסר צדק ביחסי הצדדים ולעודד שימוש במידע בדבר ניסיון ההונאה על מנת לאפשר התחמקות מהחוזה". וממשיך, בעמ' 514 ועומד על החשש מביטול העסקה בכל מקרה: "במיוחד הוטרדה הפסיקה מהאפשרות של שימוש בטענת אי חוקיות על ידי המתקשר במטרה לנסות להתחמק מהסכם בלתי רצוי מבחינתו." סעיף 31 לחוק החוזים מאפשר לבית המשפט לאכוף חיוב או לפטור מהשבה אם מצא "שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון". זמיר, חוזה בלתי חוקי, עומד על השיקולים שהתגבשו בפסיקה, בעמ' 448: "במקרה שאי-החוקיות אינצידנטלית לתכלית המרכזית של החוזה (כגון ציון סכום כוזב לשם הונאת שלטונות המס בחוזה שמכל בחינה אחרת הוא כשר), יוכל בית המשפט להורות על קיום החוזה לאחר שאחד הצדדים קיים את חלקו ובלבד שהעובדות הובאו לידיעתן של רשויות המס. בבואו לעשות כן, ישקול בית המשפט את חומרת אי-החוקיות ואת מידת האחריות של התובע לאי החוקיות (מי מהצדדים יזם אותה, מי עמד להפיק ממנה את עיקר התועלת...). כמו כן, על בית המשפט לבחון מהי ההוראה שסיכוייה להביא להפסקת אי-החוקיות במקרה הנוכחי הם הגבוהים ביותר, ומהו הפתרון העשוי להבטיח הרתעה לעתיד. בע"א 533/80 אדרעי נ' גדליהו, פ"ד לו (4) 281 (1982), דובר בחוזה למכירת דירה ששטחה 90 מ"ר תמורת 335,000 ל"י. על מנת להונות את שלטונות המס נאמר בחוזה ששטח הדירה הוא 36.80 מ"ר (השטח שהיה רשום בפנקסי המקרקעין), ומחיר של 230,000 ל"י. בצד החוזה האמור שדווח לשלטונות המס, נערך חוזה נוסף למכירת הציוד בדירה במחיר של 105,000 ל"י. הוכח שהמחיר הנ"ל היה מופרז והווה למעשה תשלום עבור הדירה עצמה. בית משפט השלום הורה על אכיפת החוזה לאחר שהקונים שילמו חלק ניכר מהתמורה. בערעור שני לבית המשפט העליון נקבע כי אין לאפשר למוכרים להתחמק מקיום החוזה. זאת על אף הבדלי ההשקפות המהותיים בין השופט אלון, שהחזיק בדעה כי יש להתמקד בצדק בין הצדדים בעיקר במקרים כאלו שאי החוקיות אינה בחוזה עצמו (חוזה למכר דירה), לבין השופטת בן פורת שסברה כי מדובר בחוזה שאי החוקיות דבקה בו עצמו, ויש להרתיע מפני מעשים כגון אלו (וכדבריה, שם בעמ' 285): "כאשר הצדדים נקבו בחוזה במחיר כוזב, יש לתת משקל מכריע לאלמנט ההרתעה, לא רק משום שהמחוקק רוצה כרגיל בבטלותו של חוזה בלתי חוקי, אלא משום שנגע זה של סילוף המחיר, פשה בציבור במימדים מדאיגים." לאור האמור הורה בית המשפט להעביר העתק פסק הדין לידיעת היועמ"ש שיוכל לטפל בעניין במישור דיני המס. כפי שציינה כב' השופטת בן פורת יש להדגיש את אלמנט ההרתעה. למעט במקרים של הפרה מצד אחד הצדדים או חילוקי דעות ביניהם הונאת שלטונות המס אינה מתגלה. הציבור הוא שיוצא נפגע. אם יהיה ברור שבכל מקרה של מחלוקת בנוגע לחוזה בלתי חוקי ייפגעו הצדדים עצמם, אחד מהם או שניהם על פי מעורבותם באי החוקיות, וכן ידווח העניין לרשויות, ייתכן שיהיה בכך כדי להרתיע מפני עריכת עסקאות לא חוקיות והציבור יצא נשכר.חוזהחוזה לא חוקיחוזה בלתי חוקי