חופשה מיוחדת לאסיר

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חופשה מיוחדת לאסיר: בפניי בקשת רשות ערעור של המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' כרמל) במסגרת עת"א 33491-04-11 מהיום, בה הורה בית המשפט, על פי בקשת המשיב (להלן: העציר), על מתן חופשה מיוחדת לצורך קיום מנהגי אבלות ויציאה לשבעה של אביו ולצורך "עליה לקבר". רקע 1. העציר נעצר ביום 13.4.2011 בחשד לביצוע עבירת אינוס של קטינה, ילידת 1999, שטרם מלאו לה 16 שנים שלא בהסכמתה ובעבירת הדחה בחקירה שעל פי עובדות כתב האישום בוצעו בשנת 2008.  2. עם מעצרו הוגש נגדו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי בידי המבקשת תשתית ראייתית להוכחת אשמתו, בין היתר בראיה הנובעת מ- D.N.A. הבקשה להארכת המעצר עד תום ההליכים טרם נדונה ונכון למועד זה שוהה העותר במעצר עד שתתקבל החלטה אחרת בעניינו. הדיון בבקשה נקבע ליום 2.5.2011. 3. ביום 24.4.2011, שעה שהעציר נמצא במעצר וממתין לדיון בעניינו בנוגע למעצרו עד תום ההליכים, נפטר אביו והובא לקבורה באותו היום. יציאתו של העציר לטקס הלווית אביו לא נסתייעה ועל כן הגיש העציר בקשה לאפשר לו לקיים את שאר מנהגי האבלות ולצאת לביתו לצורך שאר ימי השבעה. המבקשת טענה בדיון שבהתאם לפקודת שב"ס עצורים אינם רשאים לצאת לחופשות כלל אך היא הסכימה כי העציר יצא בליווי לאזכרה שתיערך לאביו בבית העלמין בתום השבעה או לאזכרה שתיערך לו ביום השלושים לפטירתו, בתנאי שהוא יהא אזוק בידיו וברגליו ויתלוו אליו עד 15 אנשים מבני משפחתו. 4. בהחלטה שניתנה היום, 28.4.2011, בסביבות השעה 15:00, בבית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' כרמל) התקבלה בקשתו של העציר ובית המשפט הורה לשחררו ממעצר החל ממחר, 29.4.2011, בשעה 8:00 ועד ליום 2.5.2011 בשעה 10:00 לצורך השתתפות בשבעה בשל מות אביו. בית המשפט קבע שהעציר יפקיד את דרכונו בידי המשטרה וינתן נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ. בנוסף נדרשה ערבות של שני אנשים אשר בידם להציג תלוש משכורת, כל ערבות תהא על סך 50,000 ש"ח ושני הערבים יהיו צמודים בכל העת לעציר, החל מיציאתו ממעצר ועד לכניסתו לבית המעצר. עוד הורה בית המשפט על הפקדת סך של 25,000 ש"ח או ערבות בנקאית על אותו סכום מצד העציר. בית המשפט קבע בהחלטתו כי אם המדינה תודיע עד השעה 16:00 כי בכוונתה להגיש ערר יעכב את הביצוע עד למחר בשעה 12:00. המדינה הודיעה רק שהיא “שוקלת” להגיש ערר ולפי מה שנמסר לי לא התקבלה החלטה נוספת בבית המשפט המחוזי. כך התגלגלו הדברים לקיומו של דיון לילי בבקשה זו. דיון והכרעה 5. מתעוררת שאלה עקרונית האם צריך היה לנקוט בהליך המינהלי ולהגיש עתירת אסיר (כפי שעשה העציר) או שמא נכון היה להגיש בקשה לעיון חוזר במעצר במסגרת ההליך הפלילי. שאלה זו עלתה כמה פעמים בפני בית משפט זה בהקשרים קרובים (ראו לאחרונה: בש"פ 1242/11 מדינת ישראל נ' שחב (, 15.2.2011) (להלן: עניין שחב) ו-בש"פ 1381/10 מדינת ישראל נ' אליאס (, 24.2.2010) (להלן: עניין אליאס)). כיוון שיש צורך בהכרעה דחופה, לא אקבע אף אני מסמרות בעניין זה. ואולם, נוטה אני לדעה שאף שהעציר המבקש להשתחרר זכאי לנקוט בשני המסלולים (ראו והשוו: עניין אליאס הנזכר לעיל בפסקה 5 להחלטה) ואף שלכאורה שני המסלולים פתוחים, המסלול המינהלי יביא את העציר למבוי סתום. טעם הדבר נעוץ בהוראת סעיף 1(ו) בפרק א' של פקודת נציבות בתי הסוהר שמספרה 04.40.00, בה נקבע: "עצורים עד תום ההליכים ועצורים המצויים בחקירה אינם זכאים לצאת לחופשות בעת מעצרם, שכן חופשה מן המעצר אינה עולה בקנה אחד עם תכלית המעצר ועם עילותיו" ככל שעלה בידי לבדוק הוראה ספציפית זו לא נזכרה עד כה בפסיקה אף שחלקים אחרים של הפקודה הוזכרו, למשל בעניין שחב. המסלול שיכול לכאורה להניב תוצאה של שחרור הוא מסלול העיון החוזר בהחלטת המעצר. המדינה טענה כי זה המסלול הנכון ולצורך החלטה זו אלך במסלול זה. על כן, אראה את ההליך שלפניי כאילו מדובר בערר על החלטה בבקשה לעיון חוזר על החלטת המעצר, כשהעילה לעיון חוזר היא פטירת האב ומנהגי השבעה. 6. אין צורך להכביר במילים על חשיבות ההשתתפות בשבעה ובעלייה לקבר (לעניין זה ראו: רע"ב 844/07 רביזדה נ' שירות בתי הסוהר (, 29.1.2007)). דומה כי השתתפות במנהגי אבלות נתפסת בעיני רבים כחשובה יותר מהשתתפות בשמחות. המדינה הסכימה, עוד בדיון לפני בית המשפט המחוזי, לאפשר לעציר לעלות לקבר בתום השבעה כשהוא אזוק וכשיתלוו אליו עד 15 אנשים מבני משפחתו. עלייה לקבר עם ליווי ואזיקים איננה בגדר "שחרור". מה שלא הסכימה המדינה הוא לשחרר את העציר לחופשה מן המעצר לשם השתתפות ב"שבעה". 7. ההכרעה אינה קלה: הנתונים המצויים בפניי בשלב זה הם נתונים דלים. כאמור, טרם נדונה הבקשה למעצר עד תום ההליכים. טרם נבחנו הראיות לכאורה וטרם נבחנה המסוכנות הקונקרטית. עם זאת מוסכם גם על הסניגור כי קיימת בדיקת D.N.A מפלילה לכאורה ומכאן שקיימת גם חזקת מסוכנות סטטוטורית. הליך המעצר נמצא בשלב תחילתי. ידוע מעט מאוד על העציר. אין לו עבר פלילי. כשבית המשפט הורה על מעצר ביניים עד לדיון בבקשת המעצר עד תום ההליכים, הוא לא יכול היה להביא בחשבון את מה שקרה בינתיים - מותו המצער של האב. בשל הנתונים הקונקרטיים הדלים אני סבורה שהמסלול בו צעד בית המשפט המחוזי הוא בנסיבות העניין נכון. עם זאת, כדי להקטין את החשש הקיים תמיד להימלטות מן הדין, יש להחמיר את תנאי השחרור. אני קובעת כי העציר ישוחרר לאחר הפקדת סכום נוסף של 25,000 ש"ח או ערבות בנקאית באותו סכום. העציר יחתום גם על ערבות עצמית של 500,000 ש"ח והערבים יגדילו את ערבותם ל- 200,000 ש"ח במקום הסכום שנקבע. אני מבקשת להדגיש כי החלטתי זאת ניתנת בנסיבות הקונקרטיות של הליך זה ובשים לב לדלות הנתונים המצויים בפניי בשלב זה של הדברים. 8. סוף דבר: אני רואה את ההליך שבפניי, כפי שהציעה המדינה בטענותיה, כערר על החלטת שחרור בערובה במסגרת ההליך הפלילי ואני מקבלת אותו במובן זה שהערבויות יוחמרו, כפי שקבעתי לעיל. אני דוחה עם זאת את הטענה כי לא ניתן לשחרר את העציר לשום חלופת מעצר במהלך התקופה המיוחדת של השבעה על מות אביו. השאלה אם יש מקום למעצר עד תום ההליכים תתברר בדרך הרגילה. 9. בשולי הדברים: אני סבורה כי הנושא של ההליך הנכון לדיון באפשרות להוציא עצורים לחופשות ראוי להבהרה סטטוטורית. פסקי הדין של בית משפט זה ניתנים תמיד בלחץ זמן בהתעורר הצורך בחופשה דחופה. לא אזכרתי אלא חלק מפסקי הדין בסוגיה זו (ככל שעלה בידי לאתרם) ולא אכחד כי לא תמיד מתיישבים פסקי הדין זה עם זה (ראו למשל, מבין רבים: בש"פ 2627/99 מדינת ישראל נ' ברל (, 22.4.1999); בש"פ 5874/02 אטיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 865 (2002); בש"פ 6226/04 אבו-חצירא נ' מדינת ישראל (, 6.7.2004); רע"ב 8044/05 מדינת ישראל נ' בן שוחט (, 24.8.2005); רע"ב 1459/09 ברמי נ' משטרת ישראל (, 17.2.2009); רע"ב 5885/10 מדינת ישראל נ' ניג'ם (, 6.8.2010)). מתבקשת איפוא הסדרה סטטוטורית. בית סוהר / כלאאסיריםחופשה לאסיר מהכלא