פסיקה בנושא "חזרה מהודיה"

סעיף 153 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 קובע: "הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שירשמו". בפסיקה נקבע כי הנסיבות בהן תאושר חזרה מהודיה הנן נסיבות חריגות, המתקיימות מקום בו נפל פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות הודייתו או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה, כאשר כל מקרה ייבחן לגופו, על פי נסיבותיו להלן פסיקה בנושא חזרה מהודיה: ע"פ 3165/08 עאמר עאסלה נ' מדינת ישראל ע"פ 1958/98 פלוני נגד מדינת ישראל ע"פ (מחוזי נצרת) 1302/04 סביחאת מוסטפא נגד מדינת ישראל ע"פ 5561/03 מדינת ישראל נגד פלוני עפ"א (נצרת) 190/08 עודד המאירי נגד מדינת ישראל קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חזרה מהודיה: בפניי בקשת הנאשם לחזור בו מהודאתו. טיעוני הצדדים: ב"כ הנאשם טענו כי ההודיה מקורה באי הבנה בין הנאשם לבין עו"ד סקרבניק, כתב האישום לא הוקרא לנאשם, לא דיברו איתו על רמת הרשלנות או על מהירות, לא הוסבר לו מהן הראיות שבבסיס האישום והנאשם הבין כי הוא מודה באישומים שתואמים את גרסתו במשטרה לפיה נהג בזהירות אך הופתע ע"י חזיר וניסה למנוע תאונה ולכן איבד שליטה ברכב, גרסה עליה חזר גם בפני שירות המבחן לאחר הודאתו בבית המשפט. בנוסף, הבין הנאשם כי נערך הסדר טיעון ללא מאסר בפועל, כשלמעשה נעשה הסדר דיוני בלבד. הודאת הנאשם נבעה מחוסר הבנה וממצבו האישי הקשה כתוצאה מפטירת אמו כחודשיים לפני ההודאה. עוד טענו ב"כ הנאשם כי התשתית הראייתית חלשה וכי הנאשם לא ניצל לרעה את ההליך המשפטי. ב"כ המאשימה התנגד לבקשה וטען כי לא קיימת בנסיבות תיק זה, עילה לחזרה מהודאה. הנאשם היה מיוצג כל העת, הודה במסגרת הסדר טיעון ולא נפל כל פגם בהליך. לדבריו, המבקש הבין את כתב האישום ואת ההסדר, אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש, ולדידו יש תשתית ראייתית מספקת לצורך הרשעת הנאשם בדין. המסגרת הנורמטיבית: סעיף 153 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 קובע: "הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שירשמו". בפסיקה נקבע כי הנסיבות בהן תאושר חזרה מהודיה הנן נסיבות חריגות, המתקיימות מקום בו נפל פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות הודייתו או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה, כאשר כל מקרה ייבחן לגופו, על פי נסיבותיו (ע"פ 3165/08 עאמר עאסלה נ' מדינת ישראל ; ע"פ 1958/98 פלוני נגד מדינת ישראל ; ע"פ (מחוזי נצרת) 1302/04 סביחאת מוסטפא נגד מדינת ישראל ; ע"פ 5561/03 מדינת ישראל נגד פלוני ; עפ"א (נצרת) 190/08 עודד המאירי נגד מדינת ישראל - פורסמו במאגרים המשפטיים ). ההליך המשפטי: בתאריך 03/02/11 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של גרם מוות ברשלנות, גרם נזק לאדם ולרכוש ברשלנות, מהירות בלתי סבירה וסטייה מנתיב הנסיעה. במקביל, עתרה המאשימה לפסילת רישיונו של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. הנאשם הסכים לפסילה עד לתום ההליכים ורישיונו הופקד ביום 26/05/11. בתאריך 11/05/11, במעמד הנאשם וב"כ עו"ד סקרבניק, הציגו הצדדים הסדר טיעון לפיו הנאשם יודה, יורשע ויוגש תסקיר מטעם שירות המבחן. הנאשם הודה וניתנה הכרעת דין. בתאריך 19/12/11 התקבל תסקיר שרות מבחן שבא בהמלצה טיפולית, טיפול שינתן ע"י שירות המבחן במקביל לריצוי מאסר בעבודות שירות, או טיפול שינתן במסגרת מאסר בין כתלי הכלא. בתאריך 25/12/11 ביקש ב"כ הנאשם דאז, להזמין חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות, בקשתו התקבלה ושמיעת טיעוני הצדדים לעונש נדחתה ליום 02/02/12. בתאריך 30/01/12 בשעה 20:03 נשלחה באמצעות פקסימיליה, בקשה לבית המשפט, שבמסגרתה הודיעו ב"כ הנאשם, עו"ד ישראלי וע"ד שילה, על קבלת הייצוג בתיק ועל כוונת הנאשם לחזור בו מהודאתו. בקשתו של עו"ד יעקב סקרבניק להשתחרר מייצוג הנאשם "עקב חילוקי דעות" עמו, הוגשה ביום 01/02/12 ואושרה ע"י בית המשפט. בתאריך 31/01/12 התקבלה חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות לפיה הנאשם מתאים לביצוע עבודות השירות, אך אינו כשיר לבצען עד שימציא חוות דעת פסיכיאטרית לפיה הינו כשיר לבצע עבודות שירות. בישיבת יום 02/02/12 ב"כ הנאשם חזרו ופנו בבקשה לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו. בתאריך 08/03/12 התקבלה חוות דעת חיובית מטעם הממונה על עבודות השרות, המצביעה על התאמת הנאשם לריצוי עבודות שירות ועל כשירותו לבצען. דיון והכרעה: בישיבת יום 11/05/11, עובר לאישור ההסדר אליו הגיעו הצדדים, נרשם מפי עו"ד סקרבניק: "הסברתי לנאשם את כתב האישום והוא מודה בעובדות כתב האישום. אני מדגיש כי ישבתי עם הנאשם וקראנו את כתב האישום מילה במילה וכן את הודעות העדים והגענו למסקנה משפטית להודות". מדברי הסנגור דאז עולה שכתב האישום הוקרא לנאשם "מילה במילה" ואף הוסבר לו. לאחר דברי הסנגור, הצהיר הנאשם לפרוטוקול כי כתב האישום הוסבר לו והוא מודה בעובדותיו. במהלך הדיון, התרשם בית משפט זה, כי הודאת הנאשם ניתנה מבחירתו ומרצונו החופשי, לאחר בחינת האפשרויות שניצבו בפניו. הנה כי כן, הנאשם היה מיוצג על ידי סנגור, סנגורו הבהיר כי הסביר לנאשם את כל העובדות הצריכות לעניין והודאת הנאשם ניתנה בסופו של יום במסגרת הסדר טיעון (ע"פ 2094/11 ציון בן עמי נגד מדינת ישראל ; ע"פ 3227/10 פלוני נגד מדינת ישראל ; ע"פ 4988/07 ששון רחמינוב נ' מדינת ישראל ; רע"פ 10705/05 מסיקה נגד מדינת ישראל ; ע"פ 3991/04 מאהרן רגבי נגד מדינת ישראל - פורסמו במאגרים המשפטיים ). יצוין כי הנאשם לא חזר בו מהודאתו בישיבת יום 25/12/11, אלא התמיד בה, ואף ביקש הפניה לממונה על עבודות השירות. בקשת הנאשם לחזרה מהודאה באה לפתחי רק לאחר החלפת הייצוג, כשלמשמע טיעוני ב"כ החדשים של הנאשם, אין הם רואים עין בעין עם הסנגור הקודם, ביחס למצב הראיות בתיק. בית המשפט העליון קבע כי החלפת ייצוג משפטי, סיכויי ההרשעה ומצב הראיות, לא יהוו נימוק לחזרה מהודיה, שכן הליכי בית המשפט אינם יכולים לנוע כמטוטלת בהתאם לחוות דעתם של עורכי דין שונים על חומר הראיות (ע"פ 3914/08 עאמר עאסלה נ' מדינת ישראל ; ע"פ (נצרת) 1146/04 חלף מוסא נגד מדינת ישראל - פורסמו במאגרים המשפטיים ). למרות המפורט לעיל אין להתעלם מאמרת עו"ד סקרבניק, כפי שנרשמה בפרוטוקול הדיון מיום 11/05/11, לפיה הודאת הנאשם נבעה מ"מסקנה משפטית להודות". הצהרה זו מקימה ספק אם ההודאה לא ניתנה בניגוד לאמונתו הכנה של הנאשם בחפותו, תוך שקילת שיקולים "משפטיים" בהתאם להבנתו ועתה סובר הוא כי טעה בשיקוליו בעת שהודה ומעוניין להוכיח חפותו. את אמרתו הנזכרת של הסנגור יש לקרוא יחד עם גרסת הנאשם בפני שרות המבחן, שניתנה לאחר שהודה בבית המשפט ומחדדת את האפשרות כי ההודאה ניתנה בניגוד לאמונתו הכנה של הנאשם בחפותו. בפני שירות המבחן לא הודה הנאשם בפה מלא באחריותו לתאונה וכך תועדה גרסת הנאשם בתסקיר: "בניגוד לכתב האישום, הוא נהג ברכב בזהירות, אך הופתע על ידי חיה שחצתה את הכביש. בניסיון להימנע מפגיעה בה, הסיט את ההגה ואיבד שליטה על הרכב. לדבריו התקשה להחזיר לעצמו את השליטה ברכב מאחר והאירוע התרחש בעיקול מסוכן בכביש חסר תאורה". בספרו של י. קדמי, "על סדר הדין בפלילים" חלק שני (א) בעמוד 1382 (מהדורה מעודכנת), תשס"ט-2009 נרשם ביחס להלכה הנוהגת בסוגיה הנדונה: "נראה, אפוא, כי בעיקרון בית המשפט ייעתר לבקשה לחזרה מהודאה - כאשר זו אינה מבוססת על טעות או שגגה אך ורק כאשר קיים חשש ממשי שההודאה ניתנה "בניגוד לרצונו האמיתי" של הנאשם או "בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו". מקרים אלו יהיו נדירים וחריגים". אוסיף, כי לטענת ב"כ הנאשם, בעת שהודה, מצבו הנפשי של הנאשם היה מעורער, בשל מות אמו במפתיע כחודשיים קודם לכן, נתון שעולה גם מתסקיר שירות המבחן. בע"פ 3754/91 קאסם סמחאת נגד מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים) נקבע כי אין להכביד עם נאשם אשר מבקש לחזור בו מהודייתו ודי בכך שהנאשם סובר כי טעה בשיקוליו בעת שהודה על מנת שבקשתו לחזרה מהודיה תתקבל, ובלבד שבבסיס בקשת הנאשם עומדת כוונה כנה ואמיתית כי תינתן לו הזדמנות להוכיח את חפותו ואין היא נובעת מתכסיסנות פסולה. במקרה דנן, עיתוי הגשת הבקשה, מפחית את החשש שהחזרה מהודיה מקורה בתכסיס דיוני, כיון שבקשה זו לחזרה מהודאה, הוגשה לפני שניתן גזר דין בתיק זה (ע"פ 5622/03 פלוני נגד מדינת ישראל ; רע"פ 2292/08 שי אמסלם נגד מדינת ישראל - פורסמו במאגרים המשפטיים ). לעניין האפשרות שההודאה מקורה בתמרון דיוני, שללו ב"כ הנאשם טענה לפיה הסיבה להגשת הבקשה היתה חוות דעת שלילית מטעם הממונה על עבודות השירות, שכן לטענתם לא עיינו בה עד ליום 02/02/12. הטענה אף אינה מתיישבת עם העובדות בתיק: חוות דעת הממונה הוגשה לבית המשפט ביום 31/01/12 ואילו הבקשה לחזרה מהודאה נשלחה בפקסימיליה כבר ביום 30/01/12 יחד עם הבקשה להחלפת ייצוג. בנוסף, מעיון בחוות הדעת הראשונה אין מדובר בחוות דעת סופית, אלא בחוות דעת המציינת התאמת הנאשם לעבודות שירות, ודורשת לקבל מסמך רפואי כתנאי לקביעת כשירות הנאשם לביצוע עבודות שירות. בתאריך 08/03/12 התקבלה חוות דעת סופית מטעם הממונה, שבה נרשם כי הנאשם מתאים וכשיר לבצע עבודות שירות ואף נקבע מקום ומועד להתחלתן. היססתי אם לקבל בקשה זו בשים לב לשיקולים המפורטים בסעיפים 17-14 להחלטתי. אולם לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן בעד והן נגד קבלת הבקשה, כפי שהובאו לעיל, ובשים לב לחומרת האישום דנן, הגעתי למסקנה כי קיימים נימוקים מיוחדים שבגינם ראוי לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו ולמצות זכותו להליך הוגן. עם זאת, התנהלות הנאשם הביאה לסרבול ההליך המשפטי, כשהוא מביא לכך שלבד מבית המשפט, גם שירות המבחן והממונה על עבודות השירות, נרתמו לטובת הליך משפטי זה וזמנם היקר של עובדי ציבור בוזבז לריק. המדובר בתיק רגיש, על רקע תוצאות התאונה, ולסרבול ההליך, במיוחד בתיק שכזה, יש ליתן התייחסות הולמת. שקלתי את שיקולי יעילות הדיון ונתתי דעתי, במסגרתם, להתנהלותו הדיונית של הנאשם. לאחר שערכתי איזון ראוי בין שיקולים אלה לבין שיקולי הצדק ומתן אפשרות לנאשם למצות זכותו להליך הוגן, הנני מורה כי בכפוף לתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,500 ₪, אשר ישולמו תוך 60 ימים מהיום, תבוטל הכרעת הדין ואתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו. משפט פליליחזרה מהודיה