טעות בהבנת החוק מצד עורך-דין אינה משמשת בדרך כלל צידוק לאיחור, הרי אין זה כלל נוקשה, ואין לומר כי זהו דין ולא יעבור כי בכל מקרה כזה לעולם לא יוארך המועד (ד"ר זוסמן, שם 683, 684). אולם "טעות של עורך-דין או של בעל דין שגרמה לאיחור, ואפילו רשלנותם, אינן מונעות לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית, אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה" (ד"ר זוסמן, שם , 681; המר' 533/62 פרחודניק). בע"א 321/77 נאמר כי גם כשמדובר בהארכת מועד על פי שיקול דעת בית-המשפט, עדיין שומה על בית-המשפט לבחון היטב אם טעמי המבקש מצדיקים את האיחור (באותו מקרה הודגש כי מדובר באיחור ניכר של 3חדשים, שעה שבענייננו מדובר באיחור המגיע לכדי כ- 9חדשים). עוד יש לציין כי בית המשפט מייחס משקל למידת האיחור, אפילו היה האיחור קטן, אין בכך בלבד כדי להצדיק הארכת המועד, ואילו ככל שהאיחור גדול יותר, מצבו של מבקש ההארכה קשה יותר (ד"ר זוסמן, שם בע' 687; והשווה: ב"ש 208/68 לוי; ב"ש 147/68 פרנקל; ב"ש 135/68 גרוס; המר' 593/68 שמעון ורבים אחרים). הארכת מועדעורך דין