האם הטעות (בהנחה שהיתה טעות) בניהול המשפט הקודם נתונה לתיקון במשפט זה למרות "השתק הפלוגתא" ? קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעות בהליך קודם - השתק פלוגתא: א. הנאשמים הובאו לדיון בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב ב-ת"פ 324/81, 420/81ו- 581/81על ביצוע עבירות שונות, ביניהן עבירות של לקיחת שוחד מקבלנים שבצעו עבודות עבור חברת "מבט - מפעלים טרומיים בע"מ", בה עבדו הנאשמים בין השנים 1971ל- 1980בתפקיד ניהול ופיקוח על עבודות הקבלנים ואישור חשבונותיהם. הדיון ב-ת"פ 420/81התנהל אצל כב' השופט ולך עד תום, וערעור על הכרעת-הדין נשמע בבית-המשפט העליון שפסק ב- 4.8.84(ב-ע"פ 247/84, 248 /84ו-280/84) לזיכוי הנאשמים מעבירות השוחד. עתה אמורה להיפתח פרשת הראיות במשפטים הרשומים ב-ת"פ 324/81ו581/81, המיועדות לברר, בין היתר, את האשמות בלקיחת שוחד ע"י הנאשמים מקבלנים נוספים (מאלה שעניינם התברר ב-ת"פ 420/81), אך הסנגוריה מקדימה וטוענת "השתק פלוגתא", בהסתמכה על ההכרעה בבית-המשפט העליון, ואילו התביעה אומרת שאין השתק כי הפלוגתא לא הוכרעה אלא חוסר ההוכחות הוא שגרם לזיכוי הנאשמים. ב. מעמדה של חברת מבט, אם היא "תאגיד המספק שירות לציבור" ולכן הנאשמים הינם עובדי ציבור שסעיף 290לחוק העונשין [6] חל עליהם או לאו, היתה שנויה במחלוקת ב-ת"פ 420/81ותעמדו במחלוקת במשפטים הנדונים לפני. המחלוקת הוכרעה בבית-המשפט העליון כך: "יתכן הדבר שלו הוצגו כראיה תזכירה ותקנותיה של מבט, ניתן היה להגיע למסקנה אחרת, אך בהעדרם, התמונה המצטיירת היא של גוף כלכלי, העומד ברשות עצמו, והרשאי לפעול לפי שיקוליו שלו בבחירת הלקוחות והפרוייקטים לביצוע. התמונה אמורה אינה מולידה הצדקה עניינית להשוות את המערערים לעובדי הציבור האחרים הנזכרים בסעיף 2לחוק". (חוק העונשין - א.ש.). זו איננה קביעה הדוחה מחוסר הוכחות את הטענה שחברת מבט היא תאגיד המספק שירות לציבור, אלא קביעה שיש בה ממצא מפורש. אין בדברי בית-המשפט העליון זיכוי מחוסר הוכחות, אלא זיכוי אחרי ניתוח הראיות ועדות רפאל שחף (שהיה מנכ"ל מבט) ביניהן, לפיהן הצטיירה תמונה של גוף כלכלי העומד ברשות עצמו ובתמונה זו לא נראתה הצדקה עניינית להשוות את הנאשמים לעובדי הציבור הנזכרים בסעיף 2לחוק העונשין. אגב כך העיר בית-המשפט העליון שאילו הביאה התביעה ראיות נוספות, כמו התזכיר והתקנות של חברת מבט יתכן והיה מגיע למסקנה אחרת. אך הערה זו אינה משמיטה את העובדה שהמחלוקת בין התביעה והנאשמים הוכרעה ע"י בית-המשפט העליון, על-פי הראיות שהיו לפניו, בקביעה שחברת מבט איננה תאגיד המספק שירות לציבור. אילו פסיקת בית-המשפט העליון היתה מצטמצמת לזיכוי בנימוק כי על-סמך ההוכחות שהובאו אי-אפשר לקבוע שחברת מבט היא תאגיד המספק שירות לציבור לא היה בכך ממצא, אך בית-המשפט העליון לא כך פסק אלא קבע ממצא, עפ"י הראיות, לפיו חברת מבט היא גוף כלכלי שאין הצדקה להשוות את עובדיו לעובדי הציבור הנזכרים בחוק העונשין (ראה ע"א 126/51, פלמן נ' שחב [1], בעמ' 324). ג. עתה מתכוונת התביעה להשלים את אשר החסירה במשפט הקודם ע"י הצגת התזכיר והתקנות ולהוכיח שעדות רפאל שחף באותו משפט בדבר מעמדה של חברת מבט לא היתה נכונה וכי בעת מתן עדותו הוא בעצמו היה נאשם בעבירות דומות עפ"י כתב-אישום שהוגש בבית-המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 633/82). כלומר, עתה מבקשת התביעה לתקן את טעויותיה במשפט הקודם ע"י הגשת מסמכי החברה וע"י הערכה חדשה של מהימנות עדותו של רפאל שחף בשים לב להיותו נאשם בעבירה דומה (עובדה שאיננה נזכרת בפסק-הדין של ביתהמשפט העליון, ולכן ניתן להניח שלא היתה ידועה במשפט ב-ת"פ 420/81). השאלה היא אם הטעות (בהנחה שהיתה טעות) בניהול המשפט הקודם נתונה לתיקון במשפט זה למרות "השתק הפלוגתא". עקרון "השתק הפלוגתא" הושתת כדי לשים סוף לדיונים באותה מחלוקת בין בעלי-הדין, ולמנוע הטרדת אדם, כנתבע או כנאשם, פעם נוספת באותו ענין. שיקולים מעשיים אלה גברו על הרצון לברר כל מחלוקת, ולחזור ולברר אותה, עד שתימצא האמת לאמיתה, כדברי הנשיא אגרנט (ע"א 246/66, 247[2] בעמ' 586): "הכל יודעים, כי מאחורי הדוקטרינה האנגלית של ,res judicata על שני ענפיה, אינו עומד הרעיון, כי ההכרעה שנפלה במשפט הקודם משקפת, אם לגבי התביעה בכללותה ואם לגבי שאלה עובדתית, שהועמדה שם במחלוקת, את האמת דווקא; כי אם עומדים מאחוריה שני שיקולים מעשיים, שרואים אותם כפועלים לטובת האינטרסים של המתדיינים והציבור גם יחד ואשר בגללם מוחזקים הראשונים, בעיני החוק, כאילו הודו בכך - ולכן הינם מנועים מלהכחיש - שהתוצאה השיפוטית, הטמונה באותה הכרעה היא תוצאה של אמת,...". אבל יש אשר הממצא במשפט הראשון לא ישתיק את בעל-הדין במשפט השני. כך כאשר אין זהות בין ההליכים במשפט הראשון להליכים במשפט השני מבחינת דיני הראיות, או כאשר יש הבדל בין החשיבות והחיוניות בהוכחת העובדות בין שני המשפטים (כך שבמשפט הראשון לא ראה בעל-הדין צורך לרכז מאמץ להוכחת עובדה מסויימת), או כאשר בעל-דין זכה במשפט ולכן מנוע מלערער על אותם הממצאים בפסק-הדין שאינם לרוחו. (ראה א' הרנון, "הפלוגתא הפסוקה" ( collateral estopple) כמעשה בית-דין" [7]). טעות של בעל-דין בניהול המשפט נגד יריבו ואי-הבאת כל הראיות והטענות באותו משפט לא נכללה בין ההיתרים לדיון בפלוגתא שכבר נפסקה במשפט אחר בין בעלי-הדין, ולא הופנתה תשומת לבי לאסמכתא לכך. בחוותדעתו (חוות-דעת המיעוט) העיר כב' הנשיא (אז מ"מ הנשיא) זוסמן ב-ע"א 581/72[3], בעמ' 524: "ברור ואין ספק בכך, שאם יש בידי בעל-דין שטענתו מבקשים להשתיק להראות כי הדבר עלול לגרום אי-צדק, ההשתק לא יחול". אך דברים אלה נאמרו אגב התייחסות לטענה שזיכוי של נאשם בפלילים אינו משתיק את המדינה בתביעה אזרחית נגדו (בגלל מידת השכנוע הפחותה הדרושה במשפט אזרחי לעומת המשפט הפלילי), והם הולמים את רשימת ההיתרים לדיון למרות הפלוגתא הפסוקה. ד. הנאשמים 3ו- 4שהיו עובדיה של חברת מבט ומואשמים, בין היתר, בלקיחת שוחד, לא היו נאשמים ב-ת"פ 420/81וההכרעות השיפוטיות גם לא תחולנה עליהם במשפטם לפני. על-כן בעניינם אין השתק פלוגתא, למרות שהם מואשמים בכתב-אישום אחד עם הנאשמים 1(דידי משה) ו- 2(ארנולד רוזנבאום). אכן, אחת התוצאות של השתק הפלוגתא יכולה להיות הקביעה שהנאשמים 3ו- 4הינם כעובדי ציבור למרות שהנאשמים 1ו- 2כבר נחלצו ממעמד זה הודות להשתק הפלוגתא. אך כך גם יכול להיות, במקרה אחר, שמקבל השוחד יזוכה עפ"י קביעה שהחברה בה עבד איננה תאגיד המספק שירות לציבור, ואילו נותן השוחד יורשע במתן מתת למי שזוכה מעבירה של קבלתה, ונמצא כי בית-המשפט מדבר בשני קולות באותו ענין. שאלה זו (אם בכלל יש מקום להעלותה) איננה מעניינם של הנאשמים דידי ורוזנבאום, בעניינם ידבר בית-המשפט בקול אחד הן במשפט שהוכרע בבית-המשפט העליון והן במשפטים הנדונים לפני (על האבחנה בדיני הראיות המביאים לזיכוי נאשם 1, ולהרשעת שותפו (ראה ע"פ 542/78, [4]). ה. ב-ע"פ 277/81הלוי ואח' נ. מדינת ישראל [5], (בעמ' 392) נדונה, אגב אורחא, השאלה אם פסק-דין בהליך אזרחי מונע מהמדינה לנקוט בהליך פלילי באותו ענין. כב' השופט דב לוין סבר שמניעות כזו יכולה להיות רק מכוח חוק, ואילו כב' השופטת מ' בן-פורת, המשנה לנשיא, הביעה את דעתה: "לכאורה יש למנוע על דרך השתק או על דרך מניעות בעד המדינה לנקוט הליך פלילי, שאינו מתיישב עם מה שפסק כבר בית-משפט מוסמך באותו ענין בהליך שהמדינה והנאשם היו צדדים לו, וזאת כאשר ברור ללא צל של ספק שמדובר בעובדה זהה שהיא גם חיונית בכל אחד משני ההליכים ואשר כבר הוכרעה פוזיטיבית, להבדיל מדחיה מחוסר הוכחות". בענייננו, כאשר מדובר בשי הליכים פליליים בהן עובדה זהה שכבר הוכרעה פוזיטיבית במשפט אחד - אין ספק שאליבא דכל השופטים התביעה מושתקת ומנועה מלנקוט הליך פלילי שאינו מתיישב עם פסיקה קודמת של בית-המשפט העליון באותו ענין. ו. ההכרעה במשפט ב-ת"פ 420/81אמנם נפלה אחרי שהוגשו האישומים במשפטים הנדונים לפני, אך לפני שהוכרע הדין בהם. אף-על-פי-כן הפלוגתא הפסוקה שם מכריעה את הדין כאן (ראה ע"א 126/51 [1], שם, סעיף 6, עמ' 318, 319). ז. את סיכומיה מסיימת התביעה בהערה כי יש מקום להשתק פלוגתא בעניינו של הנאשם דידי וזאת "ביחס לקביעות העובדתיות ביחסו לקבלן ובהרשעתו בסחיטה באיומים", ולא יספה דבר לבסס הערה זו. ברור כי על התביעה להוכיח כל אחד ממעשי הסחיטה עפ"י העובדות בכל אחד מהמקרים, והרשעה במקרה אחד אינה מביאה מיניה וביה להרשעת הנאשם במקרים אחרים, שעובדותיהם עוד לא נתבררו ולא היו בפלוגתא שהוכרעה בבית-המשפט. ח. לפיכך, משקבע בית-המשפט העליון במשפט בין המדינה לבין הנאשמים 1ו- 2שעבודתם במבט לא הקנתה להם מעמד של עובדי ציבור מנועה התביעה ומושתקת במשפט נגד הנאשמים 1ו- 2לטעון ולהוכיח את ההיפך. קביעה זו לא חלה על הנאשמים 3ו- 4שלא היו בעלי-דין במשפט ב-ת"פ .420 /81הודע היום 16.6.85לעו"ד רודה ב"כ התביעה, לנאשמים ובאי כוחם עוה"ד תוסיה-כהן, רבינוביץ, נצר ואדרת.השתק פלוגתאהשתק / דיני מניעות