קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כוננות חומרים מסוכנים: פתח דבר: 1. לוז המחלוקת בין הסתדרות המהנדסים והמהנדסים - עובדי המשרד להגנת הסביבה ("העותרים"), לבין מדינת ישראל, בתיקים המוזכרים בכותרת פסק דין משלים זה, סבה בעיקרה סביב שאלת זכאותם של המהנדסים לתשלום בגין כוננויות חומרים מסוכנים שמבצעים המהנדסים, לפי דרישת המדינה, בלילות ובסופי-שבוע ("כוננויות הלילה"). 2. בסכסוך הקיבוצי שמספרו סק 10856-02-11 ובתביעות הפרטניות אשר מספרן כאמור לעיל, ניתן, ביום 09.05.12 פסק-דין ("פסק-הדין"). במחלוקת שבין הצדדים בעניין זכאות העותרים לתשלום עבור כוננויות לילה הכרענו שהעותרים זכאים לתשלום, וכך קבענו: "א. כונני החומ"ס (המהנדסים המיוצגים על ידי הסתדרות המהנדסים ואלה שהגישו את התביעות הפרטניות שבפנינו - ר.כ) זכאים לתשלום עבור כוננויות הלילה, בהתאם לתמורה הקבועה בסעיף 27.508(ד)(3) לתקשי"ר. ב. על המדינה לשלם למהנדסים, מכאן ואילך ורטרואקטיבית לחודש פברואר 2004 לפחות, שכר עבור שעות כוננויות הלילה בגינן לא שולמה להם תמורה ועל שעות הכוננות שבוצעו בפועל עד למועד מתן פסק הדין בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנדרש על פי החוק, ובניכוי הסכומים שלעיל קבענו שהמדינה יכולה לקזז" (סעיף 48 לפסק-הדין). 3. כפי שנקבע בפסק-הדין נותרו שתי סוגיות אשר ההכרעה בהן טרם הסתיימה: האחת - הכרעה בטענת ההתיישנות שהועלתה על ידי המדינה - היינו, ממתי בעבר יהיו המהנדסים זכאים לתשלום עבור כוננויות הלילה - משנקבע שעומדת להם זכאות לתשלום בגין ביצוען. השנייה - הזכאות האינדיבידואלית, של כל אחד מהמהנדסים שהגיש תביעה כספית פרטנית לגבי הסכום המגיע לו. שתי אלו יידונו ויוכרעו להלן. שאלת ההתיישנות: 4. כך קבענו בפסק-הדין: "29. ... ונוכח העובדה שעל פי הכרעתנו, בפסק דין זה, זכאים המבקשים לתשלום עבור כוננות לילה, סבורים אנו שטוב יהיה אם לא לפסוק עתה בשאלת ההתיישנות - היינו ממתי (בעבר) יהיו כונני החומ"ס זכאים לתשלום עבור כוננות לילה. נאמר רק זאת משנתנו בעניין זה סדורה ואף נכתבה. בחרנו לא להעלותה על הכתב עתה, כדי לאפשר לצדדים למצות הליך משא ומתן קצר עד מתי בעבר יוחל התשלום בגין כוננות לילה, בטרם נפסוק לדין...". עוד הורינו לצדדים כלהלן: "48. ... ז. עד ליום 1.07.12 יודיעו הצדדים אם הגיעו להסכמה בעניין התשלום הרטרואקטיבי (טענת ההתיישנות) או שמבקשים הם הכרעת בית הדין בשאלה זו...." (ההדגשה בקו תחתון שלי - ר.כ). 5. א. ביום 11.06.12 הגישה המדינה בקשה לעיכוב ביצוע ובה התבקש בית הדין להורות על השהיית ביצוע המלצתו לנהל משא ומתן בסוגית ההתיישנות, כן התבקש לעכב את מתן הכרעתו בה עד לסיום הליכי הערעור ("הבקשה"). זאת, מאחר שבערעור אותו הגישה המדינה מבקשת היא לבטל את עצם החבות שנפסקה לתשלום בגין כוננויות הלילה, ומשכך מתן ההכרעה בערעור, ככל שטענתה תתקבל, עשוי לייתר את ההכרעה בסוגיה הנ"ל. ב. ביום 13.06.12 הגישו העותרים תגובתם ובה הודיעו על התנגדותם לבקשה. העותרים טוענים כי על בית הדין ליתן הכרעתו בכל המחלוקות שנדונו בפניו כחלק מחובתו כלפי מגישי ההליך, ומשכך על בית הדין להשלים את פסק-הדין בסוגיה הנ"ל לא להשהותה כמבוקש, ולמנוע מצב דברים בו לאחר קבלת פסק-הדין בערעור ומתן הכרעת בית הדין דכאן בסוגית ההתיישנות יוגש ערעור נוסף גם על הכרעה זו. דברים אלו בדין יסודם. 6. כפי שהובהר בפסק-הדין השהנו את מתן ההכרעה בסוגית ההתיישנות כדי לאפשר לצדדים לנהל משא ומתן קצר ולהגיע להסכמות ביניהם בסוגיה נקודתית זו, [אגב, כך גם באשר לסכומים המגיעים לכל אחד מן התובעים בתביעותיהם האישיות]. למרבה הצער, וכעולה מהבקשה והתגובה שהוגשו ייתכן שכלל לא התקיים דיון כל שהוא בין הצדדים בעניין זה; לנוכח העובדה כי הצדדים לא מצאו פתרון המקובל עליהם, עלינו להשלים את פסק-דיננו כך שמכלול המחלוקות שהועלו בפנינו יוכרעו; נציג להלן את משנתנו בסוגית ההתיישנות, והתביעות האישיות, ונשלים את הטעון השלמה במסגרת פסק-דין משלים זה. טענות הצדדים בסוגיית ההתיישנות: 7. טענת סף בפי המדינה, לפיה התיישנה כל תביעה של העותרים אשר מכוונת לתקופה שקדמה לשבע שנים מיום הגשת בקשה זו או כל תביעה אינדיבידואלית של המהנדסים. טוענת המדינה כי התביעות האישיות הוגשו מעבר למגבלת 7 השנים הקבועה בדין. סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי מרוץ ההתיישנות יתחיל ביום בו נולדה עילת התביעה. במקרה דנן העילה לתשלום בגין הכוננויות שבוצעו לכאורה בכל חודש מסוים, נולדה כבר בעת אי-מתן התשלום בחודש שלאחר מכן. מכאן מסיקה המדינה כי עילות התביעה לגבי כוננויות שבוצעו 7 שנים טרם הגשת בקשת הצד בהליך הקיבוצי בחודש פברואר 2011 (קרי, לפני פברואר 2004), התיישנו, ודין חלקן של התביעות בהקשר זה להיות מסולקות על הסף. 8. העותרים טוענים מנגד, כי תביעתם לא התיישנה לאור הודאת בעל דין שניתנה על ידי נציגי המדינה פעם אחר פעם, כאשר האחרונה שבהן ניתנה בים 03.05.11 (מכתבו של השר ארדן) ומשכך לא חלה התיישנות על התביעות ויש לדחות את הטענה. לחילופין, טוענים העותרים כי העלאת טענת ההתיישנות על ידי המדינה בתיק זה נעשתה בחוסר תום לב, חוסר סבירות ומבלי שנשקלו מלוא השיקולים הראויים לשקילה במסגרת הפעלה של שיקול דעת מנהלי- דרישות המהנדסים היו נהירות וידועות למדינה משך שנים רבות והמדינה עצמה ביקשה להשהות את ההליכים המשפטיים בעניין זה. אחרון טוענים המהנדסים כי חלוף הזמן לא הערים על המדינה כל קושי ראייתי שכן מכלול המסמכים הדרושים לעניין ביחס לכל תקופת התביעה הוגשו זה מכבר מטעמם ותקופות אשר לגביהן לא היו בידם מסמכים המעידים על ביצוע הכוננות, אינן חלק מהתביעות. לאור כל אלו, טוענים הם, יש לדחות את טענת ההתיישנות. הכרעה בסוגית ההתיישנות: 9. חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 ("חוק ההתיישנות"), קובע: "5. התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן- תקופת ההתיישנות) היא- (1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים;". באשר לתחילתו של מרוץ ההתיישנות קובע החוק כי : "6. תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה...". 10. מוסד ההתיישנות הינו יציר כפיו של המחוקק. תכליתו של מוסד זה היא קביעת המחוקק שיש להגביל את זכותו של אדם לתבוע בגין פגיעה בזכויותיו לאחר תום תקופה מסוימת, בכדי שלא ימצא הצד הפוגע באיום מתמיד להגשת תביעה נגדו. מכאן, כי יש לערוך איזון בין זכות הגישה לערכאות של העותרים - זכות אשר הינה בגדר זכות חוקתית, לבין זכותה של המדינה שלא להיות חשופה לסיכון שבתביעה ללא מגבלת זמן. מערך איזונים זה הוא שמנחה אותנו במתן הכרעתנו. 11. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לדעתנו חלה התיישנות על חלקי התביעות האישיות ובקשת הצד המתייחסות לתקופות שקדמו לחודש פברואר 2004 (כאמור בקשת הצד מושא דיוננו הוגשה בחודש פברואר 2011). ולהלן טעמנו: א. כפי שטוענת המדינה, עילתם של המהנדסים לתשלום בגין כוננויות הלילה שבוצעו מידי חודש, נולדה בעת אי-מתן התשלום בחודש שלאחר מכן, וככזו היא מהווה עילה מתחדשת. המונח עילה מתחדשת מקורו בתביעות נגד קרן פנסיה. בעניין זה נקבע כי: "ההלכה הפסוקה בתביעות להפרשי פנסיה מבחינה בין תביעה כנגד המעסיק לבין תביעה כנגד קרן הפנסיה. באשר לתובענה כנגד קרן הפנסיה נפסק, כי העילה אכן מתחדשת מדי חודש בחודשו מאז שהעובד פרש לגמלאות..." (ע"ע (ארצי) 1616/04 טיברמן נ' מקורות חברת מים בע"מ, סעיף א' לפסק-הדין (ניתן ביום 08.01.06)). קביעה זו משמעה כי עילת התביעה בגין אי מתן התשלום על כוננויות הלילה אשר בוצעו בחודש מסוים נוצרה בחודש הבא אחריו בו היה אמור להתבצע התשלום. בגין אי התשלום על הכוננויות שבוצעו בחודש שלאחריו נוצרה עילת תביעה חדשה בחודש שלאחר מכן, וכך הלאה. כפי שקובע סעיף 6 לחוק ההתיישנות מרוץ ההתיישנות מתחיל עם היווצרות עילת התובענה. על-פי האמור לעיל, ולאור העובדה שחוק ההתיישנות קובע תקופת התיישנות בת 7 שנים, בקשת הצד והתביעות האישיות שבצידה יכול שיחולו רק על שבע השנים שקדמו להגשתן וזאת בהתאם לקביעתנו כי מדובר בעילה מתחדשת. ב. אומנם, מחומר הראיות שבפנינו עולה כי הצדדים ניהלו משא ומתן ממושך ביותר בעניינים שבמחלוקת אשר תחילתו באמצע שנות התשעים (נספחים 12-36 לבקשת הצד). במסגרת המשא ומתן הוחלפו בין הצדדים תכתובות מתכתובות שונות, התקיימו פגישות והוחלפו דעות. מהמסמכים הרבים שהובאו בפנינו עולה אומנם כי העותרים עמדו על טענתם לזכאות לתשלום עבור כוננות לילה, ואולם אף הנציבות נותרה בעמדתה כי אין זכאים המהנדסים לתשלום בגין כוננויות הלילה וזאת לאורך כל המשא ומתן שהתנהל ביניהם. לא מן הנמנע כי שני הצדדים היו מודעים לעמדתו המובהקת של הצד האחר (ראו למשל, נספחים 33-34 לבקשת הצד, ונספחים 18, 24, 35 לבקשת הצד). לא נעלמה מעינינו גם העובדה כי לא אחת ביקשה המדינה מהעותרים להימנע מפנייה לערכאות ולקיום ניסיון להביא את המחלוקות לכדי סיום במסגרת המשא ומתן שנוהל (כעולה מנספחים 9, 21, 34 לבקשת הצד). ואולם, אף שהעותרים שבו והבהירו כי הם עומדים על זכאותם לתשלום כל עוד המשא ומתן נמשך, לא הובאה בפנינו כל אסמכתא בה הובהר על ידם כי הם ממשיכים לנהל את המשא ומתן בכפוף לכך שלא תטען טענת התיישנות. ניהול משא ומתן לא הוכר בפסיקה כהליך שבעצם קיומו יש לדחות את תחילת מרוץ ההתיישנות. ג. כאמור, שלושה יסודות עומדים בבסיסו של מוסד ההתיישנות: "מצדו של הנתבע- היעלמם של עדים והקושי לשמור זמן רב על ראיות; מצדו של התובע- השהיה ארוכה בהגשתה של התובענה מדיפה ריח של ויתור ומחילה; ומצידו של הכלל - טובת הציבור היא שבתי המשפט יעסיקו עצמם בנושאי היומיום ולא בנושאים שאבד עליהם הכלח... דוקטרינת ההתיישנות על סעיפיה וסניפיה הרבים והשונים אמורה ליצור מעין איזון בין שלושה אלה..." (ע"ע (ארצי) 346/05 שלום נ' קוזמינוב, סעיף 3 לפסק-דינו של הנשיא אדלר (כתוארו דאז) (ניתן ביום 15.06.06); וההפניות שם). ברור כי לא היה בכוונתם של העותרים לוותר על זכותם לקבל תשלום על ביצוע כוננויות הלילה. אולם, במשך למעלה מעשור ניסו הצדדים, חזור ונסה, להביא את המחלוקות ביניהם לכדי פתרון, בדרכי שלום. במהלך ניהול המשא ומתן נמנעו העותרים מפנייה לערכאות משפטיות וזאת, יש להניח, מתוך כוונה ליתן סיכוי ממשי להידברות הדדית והגעה להסכמות. בהתנהלותם זו ומשלא נאמר על ידם אחרת בנקודת הזמן הרלבנטית, חומת ההתיישנות הפרוצדוראלית עומדת לרועץ להם. סיכומה של נקודה זו, אנו סבורים כי באיזון בין זכותה של המדינה שלא להיות חשופה לתביעות ללא מגבלת זמן, לבין הפגיעה בזכותם של המהנדסים לפנות לערכאות, גוברות הוראות חוק ההתיישנות. ד. נוכח מסקנתנו דלעיל לא מצאנו להרחיב בעניין טענת העותרים כי מכתבו של השר ארדן, השר להגנת הסביבה, מיום 3.05.11, הוא בגדר הודאת בעל דין (נספח 1 לכתב התשובה) כמשמעה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות ולכן אף אחת מן התביעות לא התיישנה. ואולם פטור בלא כלום אי אפשר ולכן נאמר אך זאת - ספק האם ניתן לראות בשר ארדן כבעל הדין בענייננו, לאור העובדה כי דרך כלל אין נושא תפקיד פוליטי, בר סמכא ליתן הודאת בעל דין בשם המדינה. ומכל מקום, אף לו היה ניתן לראות בשר ארדן בעל דין כהגדרתו בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, הרי שלאור טענת המדינה כי לאחר שליחת המכתב חלו התרחשויות נוספות המאיינות את טענת השר לפיה הנציבות הכירה בזכות המהנדסים לקבל את הכספים המבוקשים (סעיפים 17-23 לתגובת המדינה מיום 26.12.11), אשר לא נסתרה - אין לראות במכתבו משום הודאת בעל דין. 12. נודה שהתלבטנו, אם המדינה כבעל דין, במיוחד במקרה דנן, עת שאלת זכויות העותרים לתשלום עבור כוננות לילה שאין חולק שהם נדרשו/נדרשים לבצעה, ע"י ידי רשויות המדינה ואשר הייתה בשיח תדיר בין הצדדים לאורך כל השנים - יכולה "להסתתר" מאחורי הוראת חוק ההתיישנות והאם אין כאן למעשה טיעון של המדינה שאינה ככל המעבידים - שאינו בתום לב ובהגינות. מה גם שמן המפורסמות הוא שבעבר הנחה פרקליט המדינה את הטוענים בשמה שלא לטעון להתיישנות. אולם כיום הנחיות פרקליט המדינה, בעניין טענת התיישנות מטעם המדינה (הנחיה מס' 16.8) שונו והנוסחה דהיום קובעת כך: "3. ככלל, יש לטעון טענת התיישנות... 4. סבר הפרקליט המטפל כי אין זה ראוי בנסיבות העניין להעלות טענת התיישנות, או לעמוד על טענה שנטענה, יפנה הפרקליט המטפל אל פרקליט המחוז לקבלת אישור לויתור על הטענה...". צא ולמד - דרך המלך היא העלאת טענת התיישנות על ידי המדינה, והמקרים בהם לא תועלה טענת התיישנות הינם בגדר החריג ואף דורשים קבלת אישור מיוחד מפרקליט המחוז. 13. שקלול הנתונים דלעיל מוליך למסקנה כי יש לקבל את טענת ההתיישנות שנטענה על ידי המדינה והיא מתקבלת בזאת. עדיין סבורים אנו, שראוי שהעניין יובא שוב לדיון, לאור המיוחדות שבתיק זה, היינו הוראות חוק הדורשות ביצוע כוננויות בהיקף זה; דרישת המדינה מעובדיה המהנדסים לבצען הלכה למעשה; וההכרעה השיפוטית בעניין זכאותם לכוננות לילה (ההדגשה שלנו- ר.כ). התשלום המגיע ליחידי המהנדסים שהגישו תביעות כספיות פרטניות [שאוחדו עם ההליך הקיבוצי]: 14. באשר לסכומים שצריך שישתלמו לכל אחד מהתובעים ושיעורם, קבענו בפסק-דיננו כדלקמן: "א. לעניין התחשיב והתשלום המגיע לכל אחד מן התובעים בתביעותיהם האישיות הגישה המדינה תחשיב מטעמה ביום 12.12.11. הצדדים הסכימו "הדיווחים שצורפו לתביעות הפרט של המבקשים משקפים את הכוננויות שהמבקשים שובצו אליהן על ידי המשיבה"(עמ' 3-4, פר' מיום 19.12.11). את הסכומים העולים מהתחשיב האמור, תשלם המדינה לכל אחד מהמהנדסים, בתביעותיהם האישיות, תוך 30 ימים מהיום, ובכפוף להחלטתנו בסוגיית ההתיישנות. ב. ככל שיימצא שאין הסכמה בין הצדדים לגבי שיעור הסכומים, ולפי פניית מי מהצדדים לבית הדין יידרש לכך בית הדין ויכריע. על המהנדסים להודיע לבית הדין, לא יאוחר מ-1.07.12 אם נדרש בית הדין ליתן הכרעתו בעניין זה" (סעיף 48 לפסק-הדין) (ההדגשה בקו תחתון שלי- ר.כ). 15. עד ליום 01.07.12 לא הגישו הצדדים כל הודעה ומכך אנו למדים על כי קיימת הסכמה ביניהם בעניין זה, והחיוב לשלם עומד בעינו. בכל מקרה, ובכדי להסיר כל ספק, אנו מורים למדינה: לשלם לכל אחד מהמהנדסים שתביעותיהם הפרטניות בתיקים שמספריהם מעלה- את מלוא המגיע לו כתוצאה מהחישוב האמור. למרות העובדה שהתקופה שבמסגרתה הייתה המדינה אמורה לשלם לכל אחד מהמהנדסים את המגיע לו עברה (סעיף 48 לפסק-הדין), מוארכת התקופה שנקבעה בפסק הדין, לעוד 14 ימים מהיום, בכפוף להחלטתנו בסוגיית ההתיישנות ובכפוף להכרעותינו בפסק הדין בעניין הקיזוז. יחד עם התשלום תמציא המדינה לכל אחד מהמהנדסים התובעים תביעות אישיות, את התחשיב לגבי המגיע לו ,על יסוד הנתונים המוסכמים לעיל. ככל שיימצא שאין הסכמה בין הצדדים לגבי שיעור הסכומים, ישולמו במועד הנקוב לעיל, הסכומים שאינם שנויים במחלוקת, ולפי פניית מי מהצדדים לבית הדין, אשר יגיש בקשה לעניין החישוב, לה יצורפו תחשיב המדינה ותחשיב מטעמו- ימנה בית הדין חשב שכר, אשר יתבקש לבצע את חישוב המגיע לפונה, והכרעתו תהא חלק מפסק דין זה. הוצאותיו של חשב השכר ישולמו תחילה על ידי הפונה ולאחר מכן, לפי הכרעת חשב השכר. 16. סוף דבר: טענת ההתיישנות מתקבלת, ומשכך דין חלקן של התביעות האישיות ובקשת העותרים לגבי התקופה שקדמה לחודש פברואר 2004 להידחות בגלל התיישנותן. לגבי התביעות הכספיות של המהנדסים, בכל אחד מהתיקים שבכותרת- הכרענו כאמור לעיל בסעיפים 14-15. בשים לב לצדדים להתדיינות- אין צו להוצאות זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק-דין משלים זה. כוננותחשיפה לחומרים מסוכנים