קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כריכת מזונות ילדים בבית הדין הרבני: 1. הנתבע טוען שאין לבימ"ש זה סמכות לדון בתביעת התובעים, שכן הוא הגיש תביעה לגירושין וכרך בה את ענין מזונות התובעים, בטרם תוגש התביעה דנן. באשר לטענה בענין הקטין - סבורני שאין לה יסוד, שכן אין אב רשאי לכרוך את ענין המזונות של ילדיו בתביעת הגירושין שהוא מגיש, לפי הפסיקה המקובלת כיום (ראה בג"צ 552/83 בעמ' 73[1]). ואכן, פסקתי לקטין מזונות זמניים וקבעתי את הדיון בתביעתו להוכחות. השאלה שנותרה היא האם תביעת האשה בסמכותי. .2 אין חולקין שהנתבע הגיש לביה"ד הרבני (להלן "ביה"ד") תביעה לגרושין ביום 30.8.84(הלא היא התביעה שהעתק ממנה צורף לכתב ההגנה). ושהתביעה הנוכחית הוגשה ביום .21.10.84נראה גם שאין מקום לספק שהכריכה של ענין מזונות האשה נעשתה כדין. השאלה הצריכה ברור היא, האם תביעת הגרושין הוגשה בכנות, והאם הכריכה של שאלת המזונות בה נעשתה בכנות. בשני אלה נטל השכנוע מוטל על הנתבע, הרוצה להוציא מסמכותו של בימ"ש זה (ראה ע"א 118/80, בעמ' 158[2]). .3 סבורני שצודק הנתבע בטענתו בדבר חוסר הסמכות. אנמק זאת. יש מחלוקת עמוקה בין הצדדים בשני ענינים: א. מגורי אם האשה - חותנתו של הנתבע - בבית בני הזוג, שהאשה ואמה חפצים במגורי החותנת בבית בני הזוג, והנתבע מתנגד לכך, בטענה שהדירה שייכת לו מלפני נשואיו עם התובעת ובטענה שהחותנת מקלקלת את שורת החיים בנחת בבית. ב. בני הזוג חלוקים בדעתם בנוגע לעניני דת, שהאשה חפצה בשמירת מצוות הדת גם על-ידי הנתבע, והנתבע מסיר מעליו עול מצוות ואינו חפץ בקיומן. לפי טענות התובעים בכתב התביעה, יש בין בני הזוג סכסוכים קשים, והנתבע אף נקט צעדים להברחת רכוש מביתו, במשך תקופה ארוכה לפני שהוגשה התביעה הנוכחית, והוא מתרועע עם נשים אחרות. כל הדברים שפורטו עד כה מעידים על כך שהנתבע כנראה מעונין בכנות בגרושין (ואינני מתיחס עכשיו לשאלה אם הוא "הצדיק" והאשה "החוטאת" במסגרת הנישואין או להיפך). מכאן שתביעת הגרושין הוגשה כפי הנראה בכנות. (וראה בהקשר לכנותה של תביעת גרושין, כאשר בני הזוג חלוקים בעניני דת, בג"צ 552/83 הנ"ל, בעמ' 73- 74[1]). ראוי גם להזכיר שתביעת הגרושין הוגשה כ- 50יום לפני שהוגשה התביעה דנן. כלומר הרבה בטרם יבחין הנתבע בכוונות האשה לתבוע מזונות בבית-המשפט האזרחי. .4 האם גם הכריכה נעשתה בכנות? נראה שכן. א. ראוי לזכור שנוח לו לאדם לבקש שהמחלוקות השונות תתבררנה בפני אותו פורום, ושלא ייווצר פיצול בדיונים. רצון זה אין בו פגם, ומימושו על-ידי כריכה אף בו אין פגם, שכן גם המחוקק בעצמו, בסעיף 3לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג- 1953[4], חפץ ביקרו של אחוד התביעות והמחלוקות בפני פורום אחד (וראה בהקשר זה את דברי כב' השופט קיסטר, ב-ע"א 66/70, בעמ' 707[3]). ב. אין לנו סיבה לפקפק בכנות סברתו של הנתבע (שכמובן אולי אינה מוצדקת לגופה), שהאשה היא שאינה הצודקת במחלוקת שבין בני הזוג, ושהיא אינה זכאית למזונות, מחמת מרידה, כפי שפרט הנתבע בכתב הגנתו ובתביעת הגרושין שלו. ג. כאמור, תביעת הנתבע לגרושין הוגשה זמן ניכר לפני תביעת האשה, ואין לחשוד בנתבע שבהריחו ריחה של תביעת מזונות קרבה, הזדרז לפנות לביה"ד, כדי לקפח את זכות הבחירה של האשה בין ביהמ"ש לביה"ד לענין התביעה למזונות. ד. לא ראיתי בטענות הנתבע או בעדותו (כאשר נחקר בקצרה לפני), סימנים המרמזים על חוסר כנות מצדו. כידוע, איננו יכולים לבחון את כליותיו ולבו של הנתבע לדעה מה הגיונותיו ומחשבותיו, אולם לאור הדברים שנאמר לעיל, נראה שהנתבע נשא בנטל שדין להוכיח את כנות הכריכה. .5 ב"כ התובעים טען, שהעובדה שהנתבע הגיש, ביום 9.9.84, תביעת סילוק יד נגד התובעת ואמה לבית משפט השלום (התביעה שסומנה א בתיקנו, להלן "תביעה א'"), ולא השאיר שאלה זו לבירור בבית-הדין, מוכיחה על חוסר כנות מצדו בכריכת עניני הרכוש בתביעת הגרושין, ובדרך ההקש הוא לומד שגם כריכת שאלת המזונות אינה כנה. אינני סבור כך. בתביעת הגרושין ציין הנתבע שהוא כורך את "השאלות הרכושיות הנוגעות לצדדים מתוקף נישואיהם" (סעיף 9לתביעה), וכפי שהסבירה ב"כ הנתבע, אשר ניסחה את תביעת הגרושין, הכוונה היא לרכוש שנוצר במהלך הנשואין ובקשר לנישואין, ולא לרכוש שהיה לנתבע עובר לנשואין, שאותו רואה הנתבע כרכושו הבלעדי. אכן, יתכן שראייה זו של הנתבע מוצדקת לגופה ויתכן שאיננה מוצדקת, זאת אינני יודע ואינני צריך לדון בכך. ואולם, הנתבע רשאי לכרוך בתביעתו את אשר הוא חפץ לכרוך, ואין הוא חייב להכניס למחלוקת רכוש, אשר לדעתו כלל אינו שנוי במחלוקת. אין בכך פגיעה בכנות הכריכה, אם הבעל איננו מתנדב או תורם למחלוקת נכסים, שלדעתו אינם צריכים כלל להיות במחלוקת. כמובן, אין הדבר מונע מהאשה לטעון בביה"ד שגם נכסים שהוציא הבעל מן הכלל, ראויים להיות נשוא המחלוקת, וביה"ד ידון בענין. משל למה הדבר דומה? לגישה שהיתה נקוטה בעבר ע"י חלק משופטי ביהמ"ש העליון, ושנזנחה בינתיים בפסיקה, ובצדק נזנחה, שלפיה - אם הבעל לא נקב בתביעת 1הגרושין בסכום של מזונות שהוא מציע לאשתו, נחשבה כריכת ענין המזונות בתביעת הגרושין ככריכה שאינה כנה, וזאת גם כאשר הבעל העלה בתביעת הגרושין טענות לרוב ובקול גדול, מדוע אין אשתו זכאית למזונות מכל וכל (ראה בג"צ 552/83 בעמ' 74[1]). וכי למה זה ועל מה זה צריך הבעל במרמה, בחנופה או בצביעות, לנקוב בתביעת הגרושין בסכום למזונות, כאשר בלבו פנימה הוא סובר, ובגרונו הוא צווח ואומר, ובסעיפי תביעתו הוא כותב באותיות קידוש לבנה, שאין האשה זכאית למזונות (כגון: משום שהיא מורדת?). כך גם לענין הרכוש. מדוע יכניס הבעל לתוך היורה הקולחת של המחלוקת, רכוש אשר היה לו מימים קדמוניים, ואשר בלבו הוא סבור שהוא שייך לו בלבד? האם בכך נפגעת כנות הכריכה של שאלות הרכוש האחרות, שאותן מבקש העל להעמיד במחלוקת בפני בית הדין? אגב, יש לבעל תנא דמסייע לסברתי (וכאמור אינני קובע אם סברתו, לגופה, צודקת אם לאו בנסיבות הענין), שרכוש שנרכש לפני הנישואין ראוי לראותו כרכוש שאינו משותף, "יתנא" זה הוא המחוקק בעצמו (בחוק יחסי ממון בין בני זוג [3]). .6סוף דבר, הנני מחליט שאין בימ"ש זה מוסמך לדון בתביעת המזונות של האשה (התובעת מס' 1), ואני מורה להעביר את תביעתה של התובעת 1לבית-הדין הרבני האזורי בחיפה, בשאלת ההוצאות אכריע בפסה"ד, לאחר שאשמע את טענות הצדדים בענין זה. קטיניםבית דין רבנימזונות ילדיםכריכה (גירושין)מזונות