קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סיבת המוות לא ידועה - ביטוח לאומי: הסוגיות הדרושות להכרעתינו בהליך זה הינן האם כדין נדחתה תביעת עזבון המנוח ז"ל ע"י (להלן - התובע) לתשלום גמלת תלויים. כמו כן יש להכריע בשאלה האם יש יש לראות במות המנוח כנובע מפגיעה בעבודה מכח סעיף 79 לחוק המוסד לביטוח לאומי [נוסח חדש] התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק). רקע עובדתי: 2. ביום 16.5.05 נמצא המנוח ללא רוח חיים במקום עבודתו. התובע עסק בעבודות ניקיון אשר בוצעו בגן בתל אביב. 3. ביום 26.5.06 נערכה בדיקה שלאחר המוות ממנה עולה כי נמצאה פציעה בעת בדיקת הגופה ומאידך לא ניתן היה לקבוע מהי סיבת המוות. 4. הנתבע ויתר על חקירת התובע על כן סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב. טענת התובע: 5. יש להכיר במנוח כנפגע עבודה שכן מצא את מותו במהלך עבודתו בניקיון גנים בעירית ת"א ולאור העובדה כי נמצא מת במחסן במקום העבודה, שם נהג לאכול ולאחסן את עגלת הניקיון. יתכן כי עבריינים הפוקדים את הגן פגעו במנוח והביאו למותו לאור כתמי הדם שנמצאו על גופו ונראו על ידי אשת המנוח ברצפת החדר בו נמצא המנוח ללא רוח חיים. 6. הואיל והנתבע ויתר על חקירת אשת המנוח המסקנה המתבקשת היא כי יש לקבל את הצהרתה כאמת לאמיתה ללא כל הסתייגות וכחל ולהכיר במנוח כנפגע עבודה. 7. יש ליתן את הדעת לעובדה כי בגן אותו ניקה המנוח שהו עבריינים ונרקומנים וכן כי המנוח נמצא ללא כל כסף בארנקו. 8. תיק המשטרה נסגר וכן המכון לרפואה משפטית אשר ניתח את גופת המנוח בניתוח שלאחר המוות קבע כי לא ניתן לקבוע את סיבת המוות. ניסיונות התובע מול הרשויות לברר את סיבת המוות מעידים כי התובע עשה כל שביכולתו לבדוק ולברר את סיבת המוות על כן יש לקבוע כי חזקת תאונת עבודה תעמוד לצידו. 9. לטובת התובע עומדת החזקה בסעיף 83 לחוק על פיה תאונה אשר אירעה לעובד תוך כדי העבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה. הנתבע לא הוכיח היפוכו של דבר ודחה את תביעת התובע על סמך ספק ללא כל הנמקה מפורשת ועניינית. 10. ראוי כי בית הדין בבואו לתת הכרעה שיפוטית במקרה זה יתחשב גם בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. טענות הנתבע: 11. התובע לא הוכיח מהי סיבת פטירת המנוח. לא הוכח כי הפטירה ארעה כתוצאה מאירוע תאונתי, לא הוכח קרות האירוע והתרחשותו תוך כדי ועקב העבודה. 12. התובע הגיש תביעה למוסד בשיהוי של 3 שנים. 13. ניסוחו הלקוני של טופס התביעה מצדיק כשלעצמו את דחיית התביעה. 14. לאורך הדיונים טען התובע כי נערכה נתיחה שלאחר המוות אולם, הדבר אינו עולה מדו"ח המכון לרפואה משפטית. 15. התובע לא הציג כל ראיה כי ניסה לברר את נסיבות המוות למעט מסמכים מתוך חקירת המשטרה. 16. מעדותו של מר פרוגה מיום 17.5.05 עולה כי מצא את המנוח שוכב על רצפת מחסן הגינה. אולם לא ידועות נסיבות נפילתו של המנוח והדבר פועל לחובת התובע. 17. ככל שהמוות נגרם עקב נפילה אשר יסודה בשכרות - אין מדובר בארוע תאונתי. 18. בהודעה במשטרה מיום 17.5.05 אישרה אשת המנוח כי נפל בעבר (מסיבה בלתי ידועה), שבר את צלעותיו וכן כי הרבה בשתיית משקאות חריפים. בהודעתה לא ציינה כי נמצאו כתמי דם במקום בו נמצא המנוח. 19. עוד עולה מההודעה כי התובע מנע קיום נתיחה לאחר המוות ובשל כך לא ניתן היה לקבוע סיבת המוות. בדוח הבדיקה לאחר המוות צוין כי נמצאו פצעי שפשוף על הראש ועל הברך. 20. התובע משער כי נרקומנים או עבריינים גרמו למות המנוח. מדובר בהשערה גרידא אשר אינה נסמכת על ראיה או ממצא כלשהוא. 21. החזקה הקבועה בסעיף 83 אינה חלה במקרה זה. התובע לא הוכיח כי היתה תאונה אשר ארעה תוך כדי העבודה. 22. הטענה כי השיהוי נגרם עקב אי ידיעת זכויות אינו גובר על טענת השיהוי של המוסד. 23. בהתאם לפס"ד אמיר (עב"ל 573/05) אשר אושר ע"י בית המשפט העליון (בג"ץ 2316/07), לא ניתן לאשר תביעת תלויים מקום בו סיבת המוות אינה ידועה. דיון והכרעה: 24. סעיף 131 לחוק שעניינו "קצבת תלויים" קובע כדלקמן- "מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה למותו, ישלם המוסד לתלויים בנפטר קצבה חודשית או מענק לפי סימן זה". על מנת שתקום לתלויים זכות לקצבה או למענק, מכוח סעיף 131 לחוק כאמור, צריך שיתקיימו שלושה יסודות מצטברים: "היסוד הראשון הוא שלמבוטח אירעה 'פגיעה בעבודה' היינו 'תאונת עבודה' או 'מחלת מקצוע'; היסוד השני הוא תוצאת מותו של המבוטח; היסוד השלישי הוא שהפגיעה בעבודה 'גרמה' למותו, דהיינו - קיום קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין מותו של המבוטח" (בג"צ 1199/92; 4118/92 אסתר לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (5) 734, 751; ראה גם: עב"ל 154/97 אסתר לושקוב - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 156, 164). 25. לטענת התובע התקיימה חזקת הסיבתיות. הלכה פסוקה היא כי על מנת שתוכר חזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 לחוק, יש להוכיח בראש ובראשונה כי ארעה תאונה המורכבת משני יסודות חיוניים; גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. רק לאחר שהוכחה תאונה על שני יסודותיה ובית הדין שוכנע כי הגורמים לתאונה היו גורמים חיצוניים הנראים לעין, תקום חזקת הסיבתיות בדבר הקשר הסיבתי בין הגורם לפגיעה. לו די היה בהוכחת הנזק שהוסב למבוטח השכיר, בלא הוכחת הגורם לנזק על מנת להקים את החזקה הנדונה, היתה נגרמת "רתימת העגלה לפני הסוס" (דב"ע מד/ 0-46 צבי אבנשפנגר - המל"ל , לא פורסם). עוד נקבע כי על מנת שפגיעה פיזיולוגית תוכר כ"פגיעה בעבודה" דרוש שיוכח קשר סיבתי בינה לבין עבודתו של המבוטח, דהיינו - שאירוע הקשור בעבודה, בעת הפגיעה או בסמוך לפגיעה, גרם או תרם לפגיעה או שהחיש את בואה במידה רבה יותר מאשר תרמו לכך גורמים אחרים. (דב"ע לה/0-60 דוד יצחקי- המל"ל פד"ע ז 332; דב"ע לז/0-59 המל"ל - חיים קמינסקי , פד"ע י 253; דב"ע נו /0-330 המל"ל - יוסף שיינברג, לא פורסם). כמו כן בטרם תיבדק השאלה אם התאונה היא תוצאה של גורמים חיצוניים נראים לעין אם לאו, על התובע להביא ראשית ראיה כי אכן קרה אירוע תאונתי הקושר את הפגיעה בעבודה דווקא. 26. הנה כי כן, השאלה העומדת להכרעה בשלב זה הינה האם הוכיח התובע כי ביום 16.5.05 אירע למנוח אירוע תאונתי בעבודתו, כמשמעו בחוק ובהלכה הפסוקה. 27. בטופס התביעה אשר הגיש התובע למוסד בסעיף פרטי הפגיעה נרשם- "נמצא מת במחסן של המעביד במהלך העבודה. היו כתמי דם על הרצפה" 28. התובע צירף הודעות אשר גבתה משטרת ישראל. בהודעה אשר מסרה אשת המנוח למשטרה בתאריך 17.5.05 נרשם כדלקמן- "..לא הלך אף פעם לרופא . הוא אפילו נפל פעם ושבר את הצלעות ולא הלך לרופא , ככה נרפא , בלי רופא , כי לא רצה להפסיד את העבודה. אבל אני יודעת שהיה לו לחץ דם מאד גבוה . הוא גם היה שותה הרבה מאוד משקאות חריפים ..יש לנו ילדים כאן וברוסיה ואתמול אני רבתי איתו , אמרתי לו שיפסיק לשתות ,שלא ישתה הרבה והוא התרגז מזה ויצא מהבית ולא חזר. ש.ת : אני מקבלת את השעון של בעלי ואת הצרור מפתחות, שזה מפתחות ממחסן ומהבית וגם האולר , הוא השתמש בו כי היו לו בעיות עם השיניים. אני מאשרת את קבלת הדברים האלה. ש.ת אני ומשפחה שלי לא רוצים שום נתיחה , גם מטעמי הדת וגם לא רואים שום סיבה לכך". מר עמאר פרוגה אשר עבד עם המנוח נחקר במשטרת ישראל וכך העיד: "ראיתי אותו אתמול בשעה 14.30 הוא היה נראה לי בסדר , קצת שתוי. הוא היה עובד פה אתמול , מסתובב עם מגרפה ביד, שקיות ניילון ואז אני ראיתי אותו יוצא מהגן ואז אני הלכתי הביתה . כשהיום הגעתי לעבודה רציתי לבא ולהגיד לו מה לעשות בגן באתי למחסן של הגינה וראיתי שהדלת של המחסן טרוקה בלי מנעול בדרך כלל הדלת נעולה עם המנעול. משכתי את הדלת לכיוון שלי, הדלת נפתחה , הסתכלתי בפנים ראיתי אותו על הרצפה התקרבתי אליו וראיתי שהוא לא נושם ואז התקשרתי למשטרה ...(עמ' 1 להודעה שורות 2-10). לשאלה האם המנוח נהג לשתות השיב - "כן, לעיתים קרובות בתקופה האחרונה" ובהמשך העיד - "יכול להיות שיש לו בעיות בבית, הוא מספר שהבן שלו לוקח הרואין" (עמ' 1 להודעה שורות 21-22). 29. כמו כן לתצהיר אשת המנוח צורפה חוות דעת מומחה ד"ר קונסטנטין זייצב מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית. לטענת התובע מדובר בדוח נתיחה שלאחר המוות אך עיון במסמך עצמו מעלה כי אין מדובר בדוח נתיחה אלא בדוח בדיקה. בסיפא לבדיקה קבע המומחה כדלקמן - "על סמך תוצאות הבדיקה החיצונית בגופתו של מר אלי איחייב בן 48 שנים, הנני מחוה דעתי שנמצאו הממצאים שתוארו לעיל. על סמך בדיקה חיצונית בלבד לא ניתן לקבוע את סיבת המוות . כדי לקבוע את סיבת המוות היה צורך לבצע נתיחה". לאחר סקירה וסיכום הממצאים נקבע כי הממצאים האנטומים העיקריים הינם פצעי שפשוף בראש ובברך שמאל. 30. אשת המנוח הצהירה כי ראתה כתמי דם במחסן בו נמצא המנוח ללא רוח חיים. אין כל הוכחה או תמיכה לגרסה זו וככל שנמצאו כתמי דם לא ניתן לקבוע האם של המנוח הם. מהבדיקה הרפואית עולה כי המנוח סבל משפשופים בצבעים חום כהה אדמדם כאשר לאורך כל הבדיקה צוין "ללא סימני חבלה טרייה". יתכן כי כתמי הדם אשר נראו על ידי אשת המנוח יסודם באותם שפשופים בגוף המנוח. מעבר לאמור לא ניתן לקבוע כי כתמי הדם מלמדים כי המנוח הותקף על ידי מאן דהוא. טענות התובע בדבר נרקומנים ועבריינים במקום העבודה לא נתמכו ולו בראשית ראיה. כמו כן השערת התובע כי יתכן והמנוח הותקף הינה ספקולציה אשר אינה יכולה להוות ראשית ראיה לקרות אירוע תאונתי. 31. זאת ועוד. בהודעתה מסרה אשת המנוח למשטרה כי המנוח נהג לשתות משקאות חריפים וסבל מלחץ דם גבוה. כן מסרה כי בעבר המנוח נפל ושבר את הצלעות. כמו כן מההודעה אשר מסר המעסיק במשטרה עולה כי המנוח נהג לשתות משקאות חריפים. לפיכך, בנסיבות המקרה שבפנינו לא ניתן לקבוע האם המנוח סבל מחבלות כתוצאה מתקיפה או שמא מדובר בנפילה עקב שתיית אלכוהול ולחילופין בעיה בריאותיתי כלשהי הנובעת מיתר לחץ דם. 32. עוד יש ליתן את הדעת לעובדה כי לבקשת המשפחה לא בוצעה נתיחה לאחר המוות על כן לא ניתן היה לקבוע את סיבת המוות. 33. סוף דבר: לאור האמור לעיל אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו לעניין קיום אירוע תאונתי. למען שלמות התמונה יצוין כי משלא הוכח אירוע תאונתי , ממילא איננו נזקקים לבחינת יתר התנאים המצטברים - תוצאת מותו של המבוטח וקשר סיבתי בין הפגיעה לבין מותו (בג"ץ לוסקי שלעיל) . אשר על כן, דין התביעה להדחות. אין צו ל הוצאות. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין . מקרי מוותמוות בתאונת עבודה