קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מימון טיפול פסיכולוגי לנפגעי תאונות דרכים: רקע כללי 1. התובעת נפגעה פגיעה קשה בתאונת דרכים שאירעה לה ביום 20/3/07 (להלן: "תאונת הדרכים"). 2. התובעת טופלה במשך 9 ימים בבית החולים "הדסה" ולאחר מכן הועברה לבית החולים "לוינשטיין", שם אושפזה למשך 7 חודשים. במהלך שהותה בבית החולים "לוינשטיין" קיבלה טיפול רב מקצועי, פסיכולוגי ופסיכיאטרי. 3. במסמך רפואי מבית החולים "לוינשטיין" מיום 5/1/11, נקבע על ידי הפסיכולוגית השיקומית התובעת כי התובעת זקוקה להמשך טיפול פסיכולוגי בתדירות של פעם בשבוע וטיפול פסיכיאטרי בתדירות של פעם בחודשיים, כאשר מסגרת הטיפול המומלצת היא מסגרת המיועדת לנפגעי ראש. 4. במסגרת תביעת הנזיקין, על פי חוק הפלת"ד, שהגישה התובעת כנגד חברת הביטוח, נבדקה על ידי מומחית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי - ד"ר רימונה דורסט, אשר הבהירה שיש נחיצות בביצוע הטיפולים הנפשיים דווקא בבית החולים "לוינשטיין". 5. התובעת עתרה לחייב את שירותי בריאות כללית לשאת במימון הטיפולים הרפואיים אשר הומלצו הן על ידי המומחית מטעם בית המשפט והן על ידי הפסיכולוגית השיקומית מטעם בית החולים "לוינשטיין". טענות הצדדים 6. שירותי בריאות כללית (להלן: "הכללית"), טוענת כי נושא בריאות הנפש הינו באחריות המדינה, מכוח התוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות ואילו המדינה טוענת, כי מימונם של שירותים אלה חל על הכללית מכוח התוספת השנייה והשלישית של חוק ביטוח בריאות וזוהי למעשה, המחלוקת בין הצדדים. עוד מפנה המדינה, להמלצת ועדת החקירה הממלכתית משנת 1990, שלפי המלצותיה יש להטיל את האחריות למתן מכלול שירותי הבריאות על קופות החולים ושירותי בריאות הנפש ישולבו ברפואה הכללית, במסגרת זו הוטל על המדינה להעביר לקופות החולים תקציב סל שיקום. לטענת המדינה, המגמה המסתמנת היא ריכוז כל מערך הטיפול בתחום בריאות הנפש, בידי קופות החולים. מוסיפה המדינה וטוענת, כי הטיפולים בתחום בריאות הנפש להם נזקקת התובעת הינם טיפולי שיקום ומציינת כי אף ראיית הטיפולים כנפרדים מהשיקום מובילה למסקנה כי האחריות תוטל על הכללית. דיון והכרעה 7. כאמור לעיל, עקב פגיעתה בתאונת דרכים ביום 20/3/07, נזקקת התובעת לטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי בבית החולים "לוינשטיין". התובעת עותרת לחייב את הכללית במימון הטיפול בבית החולים "לוינשטיין", שכן בהעדר התחייבות מטעם הכללית נפסק הטיפול הנפשי אותו היא מקבלת המהווה נדבך חשוב לשיקומה לאחר התאונה. יש ליתן את הדעת למחלוקת נשוא תיק זה, על מנת שהתובעת לא תיפול בין הכיסאות; הכוונה למצב בו הכללית מחד והמדינה מאידך, מעלות טענות נוגדות בשאלה אם הטיפול הנפשי לו זקוקה התובעת בבית החולים "לוינשטיין", מכוסה על ידן. 8. לצורך מתן תשובה לשאלה העומדת בפנינו, יש לסקור את המסגרת הנורמטיבית, תוך התייחסות לטענות שהעלו הצדדים במסגרת סיכומיהם. 9. סעיף 7(א) לחוק ביטוח בריאות התשנ"ד - 1994 (להלן: "חוק ביטוח בריאות"), מגדיר את הרכבו של "סל שירותי בריאות", כדלקמן: "7(א)(1) שירותי הבריאות שנתנה קופת החולים של ההסתדרות הכללית... לחבריה במועד הקובע... הכל כמפורט בתוספת השנייה; 7(א)(2) שירותי הבריאות שנתנה המדינה לפרט במועד הקובע, כמפורט בתוספת השלישית, והכל לפי התנאים והתשלומים שהיו נהוגים ערב תחילתו של חוק זה ושיפרסם שר הבריאות ברשומות." 10. סעיף 69(א) לחוק ביטוח בריאות קובע כי שירותי הבריאות המפורטים בתוספת השלישית ימשיכו להינתן על ידי משרד הבריאות, ובסעיף 69(ב) לחוק נקבע כי "כל עוד לא העבירה המדינה לקופות החולים את שירותי הבריאות האמורים בסעיף קטן (א) לא יהיו קופות החולים חייבות לתת את השירותים האמורים". מהאמור לעיל עולה כי על פי חוק ביטוח בריאות, חייבות קופות החולים לתת את שירותי הבריאות המפורטים בתוספת השנייה לחוק ואילו המדינה אחראית לשירותי הבריאות המפורטים בתוספת השלישית. 11. סעיף 1 לתוספת השנייה קובע כי קופת החולים תעניק שירותי בריאות במסגרת ביקורים במרפאות וסעיף 21(ב)(23) מתייחס לביקורים במרפאות במסגרת "רפואה מקצועית להתייעצות, אבחון וטיפול" בתחום הפסיכיאטריה. ניתן על כן לקבוע כי קופת החולים חייבת במתן שירותי בריאות לחבריה במסגרת "ביקורים במרפאות" לצורך התייעצות, אבחון וטיפול בתחום הפסיכיאטרי. התוספת השלישית מפרטת את שירותי הבריאות הניתנים על ידי המדינה ומתייחסת ל-4 תחומים המפורטים בתחילתה של התוספת: שירותי רפואה מונעת, גריאטריה, פסיכיאטריה ומכשירי שיקום. בסעיף 3(2) לתוספת השלישית מופיע פירוט סל השירותים האמבולטוריים בתחום בריאות הנפש כמפורט להלן: " 3(2) סל שירותים אמבולטוריים בבריאות הנפש. (1) שירותי אבחון, הערכה, יעוץ וטיפול פסיכו תרפויטי, התערבות במשברים, טיפול אישי, משפחתי, קבוצתי, מעקב תמיכה ואחזקה, שיקום וביקורי בית... (2) שירותים לאוכלוסיות מוגדרות: בגנים טיפוליים, במועדונים, במרכז שיקום ותעסוקה שיקומית." פירוט זה כולל את מירב השירותים האמבולטוריים בתחום בריאות הנפש ומימונם חל על המדינה. 12. עיון נוסף בתוספת השנייה ובתוספת השלישית לחוק מעיד כי התוספת השנייה לחוק מתייחסת לשירותי רפואה לפי מקום מתן השירותים, היינו במרפאות, ואילו התוספת השלישית מתייחסת לשירותי הרפואה היינו מהות הטיפול הרפואי הניתן. 13. המדינה מפנה כאמור לדו"ח ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת יעילותה של מערכת הבריאות אשר הגישה את מסקנותיה בשנת 1990. דו"ח זה מתייחס לחלוקת האחריות בתחום שירותי בריאות הנפש, בין הכללית לבין משרד הבריאות, כפי שפעלו הצדדים לאורך השנים. הדו"ח המליץ להטיל את האחריות להספקת מכלול שרותי בריאות הנפש על הקופות. בשנת 1993 פורסמה הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ג - 1993, הצעת החוק עברה גלגולים שונים; אליבא דמדינה הכוונה המוצהרת של החוק היא להעביר את מלוא האחריות בתחום בריאות הנפש לקופות החולים. המדינה טוענת כי יש לפרש את החוק על פי המצב שהיה קיים ערב כניסתו לתוקף של החוק, או כי יש באלה כדי להורות על העברת מלוא האחריות לשירותי בריאות הנפש לכללית. 14. אשר לדעתנו, לא מצאנו לקבל את פירושה של המדינה לחוק ומצאנו כי יש לפרש את החוק על בסיס לשונו, תכלית החקיקה, עיקרון השיוויון, המצב המשפטי והעובדתי הקיים וההיגיון. 15. על פי התוספת השנייה לחוק, אחראית הכללית למימון שירותים פסיכיאטריים במסגרת ביקורים במרפאות. מאחר והתוספת השלישית מתייחסת לכלל השירותים האמבולטוריים והתוספת השנייה מתייחסת לשירותים האמבולטוריים הניתנים במרפאות בלבד, כי אז התוספת השנייה מוציאה מכלל השירותים האמבולטוריים את אלה הניתנים "בביקורים במרפאות" ומימונם של אלה הוא על הכללית. כל טיפול אמבולטורי אחר, למעט זה הניתן במסגרת ביקורים במרפאות, מימונו חל על המדינה. 16. משראינו כי על פי התוספת השלישית חלה חובת מימון השירותים האמבולטוריים כולם על המדינה, אזי השירותים האמבולטוריים הניתנים בבתי החולים ובמרכזי הטיפול הפסיכיאטרי, חלים על המדינה. ולענייננו - אנו בדיעה כי בית החולים "לוינשטיין" נכנס לקטגוריה של התוספת השלישית ומשום כך מימון עלויות הטיפול הרפואי הפסיכיאטרי של התובעת הניתן במרפאות של בית חולים זה, חל על המדינה. יודגש כי מסקנתנו מתבססת גם על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בת"א בה"פ 225/01 שירותי בריאות כללית - שר הבריאות ואח'. 17. אשר על כן, ולסיכום אנו קובעים כדלקמן: א. האחריות למימון הטיפול הנפשי של התובעת בבית החולים "לוינשטיין", הוא באחריות המדינה על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. ב. עתירתה של התובעת לחייב את שירותי בריאות כללית למימון הטיפול בבית החולים "לוינשטיין" - נדחית. 18. בשים לנסיבות תיק זה, לא מצאנו לנכון לעשות צו להוצאות. התחום הנפשיפסיכולוגיהתאונת דרכיםמימוןמימון תרופות / טיפולים