מה הדין בסוגיית מינוי אדם בעל עבר פלילי לתפקיד ציבורי ? סעיף 170(ב)(1) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (קובע כי חובה על ועדת המינוי לשקול קיומה של הרשעה פלילית בהחלטה האם למנות מועמד לתפקיד של מנכ"ל העירייה. בפסיקת בית המשפט העליון הותוו מספר אמות המידה על פיהן ייקבע אם החלטת הרשות למנות אדם בעל עבר פלילי לתפקיד ציבורי מצויה במתחם הסבירות. המבחן העיקרי בוחן קיומן של "ראיות לכאורה" לעבירות שבטיבן, במהותן ובנסיבותיהן יש עמן מן הקלון. המבחן ייחתך על פי כלל הראייה המינהלית - כלומר האם בידי הרשות ראיות שאדם סביר היה מחשיב כבעלי ערך הוכחתי. על דרך הכלל, רק לאחר הגשת כתב אישום ניתן יהיה לקבוע כי קיימות ראיות שעל בסיסן ניתן לקבוע כי מינוי האדם, או הישארותו בו, יפגעו באמון הציבור ובטוהר השירות הציבורי במידה המחייבת התערבות שיפוטית (ראו: בג"צ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 404 (1993) (להלן: "פרשת דרעי"); בג"צ 4267/93 אמיתי - אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 441, 467 (1993) (להלן: "פרשת פנחסי"); פרשת התנועה למען איכות השלטון, 10)). הטעם לכך נעוץ בצורך לאזן בין האינטרסים הציבוריים של שמירה על אמון הציבור והבטחת טוהר המידות בשירות הציבורי, לבין האינטרסים של חופש העיסוק ושמירה על חזקת החפות. ההלכה הפסוקה קבעה אפוא את נקודת האיזון , בהחלטה להגיש אישום. כאשר נמצאים בשלב מקדמי יותר - כמעט תמיד מן הנמנע יהיה לכפות על הרשות להדיח את עובד הציבור. יפים לכאן דברי כב' השופטת דורנר בבג"ץ 1933/03 לעיל (עמ' 949): "לעילות הפסלות המפורשות הקבועות בחוק-יסוד: הממשלה נוספת העילה שנקבעה בבג"ץ 3094/93 (להלן - בג"ץ דרעי [47]) ובבג"ץ 4267/93 (להלן - בג"ץ פנחסי [5]). לפי עילה זאת, "אם הוגש כתב-אישום בעבירה חמורה נגד שר או סגן שר, קמה חובה על ראש-הממשלה להעביר אותו שר או סגן שר מכהונתו. סירוב של ראש-הממשלה להעביר שר או סגן שר מכהונתו ייחשב, בנסיבות כאלה, חוסר סבירות קיצוני"...צמצום זה של עילות הפסלות המשפטיות מתחייב גם מן הפגיעה של פסילת איש ציבור לתפקיד פוליטי בכיר בכבודו של איש הציבור שנפסל, בחזקת החפות שלו וביכולתו לממש את מפעל חייו. אמנם, עצם הפגיעה - עזה ככל שתהיה - בזכויות או באינטרסים האישיים של אנשי ציבור אינה יכולה לשלול את האיסור למנותם לתפקידים בכירים אם המינוי יפגע קשות באמון הציבור ברשויות השלטון, אך אין גם מקום להרחבה פרשנית נוספת של עילות הפסילה מעבר למה שכבר נפסק בבג"ץ דרעי [47] ובבג"ץ פנחסי." יחד עם זאת, ולמרות האמור לעיל, ייתכנו מצבים נדירים שבהם אף על פי שלא הוגש אישום, יהיו בידי הרשות מספיק ראיות כדי להטיל עליה חובה שלא למנות אדם לתפקיד ציבורי. אלו מקרים התחומים ל"נסיבות חריגות וקיצוניות, יוצאות דופן בחומרתן" (פרשת התנועה לאיכות השלטון, 11). פרשת גינוסר מהווה דוגמא לכך ונרחיב עליה בהמשך. להשלמת התמונה יצוין, כי מבחן הראייה המינהלית איננו עומד לבדו. יש להתחשב גם בסוג המשרה שעובד הציבור אמור למלא, בזמן ביצוע העבירה, בנסיבות ביצועה ובשאלה האם העובד הביע חרטה (פרשת גינוסר, 266). עם זאת, כל אלו מבחני עזר שאינם בעלי נפקות כאשר לא התמלא התנאי היסודי - קיומן של ראיות לכאורה לביצוע עבירה שיש עימה קלון. משפט פליליעבר פלילי