על-פי ההלכה המנחה את בתי הדין לעבודה הגדרת תפקידו של אדם כבעל סטטוס נובעת מביצוע תפקיד שהוטל עליו על פי חוק. כך פסק בית הדין כי נשיא המדינה, שרים, חברי כנסת, שופטים ודיינים משרתים את המדינה מכוח "מעמד", והמסדיר את היחסים שבינם לבין המדינה עולה מאותו מעמד [דב"ע לה/19-3 אלבינגר נ' מדינת ישראל פד"ע ו' 415; ד"נ 13/84 לוי נ' יו"ר ועדת הכספים של הכנסת פ"ד מא (4) 291] כך אומץ אותו רעיון של ביצוע תפקיד שיסודו ב"מעמד", שהוציא חיילים, לרבות חיילים המשרתים בצבא הקבע, מכוח הדין הציבורי, ממעגל יחסי עובד-מעביד [לו/8-2 חיימוביץ נ' מדינת ישראל פד"ע ח 472, ברוח פסיקתו של בית המשפט העליון בבג"צ 279/72 עובד נ' שר הביטחון פד"ע כז (1) 169]. באופן דומה הוחל דין זה גם על חבר מועצה דתית, שהתמנה על-ידי שר הדתות, שנבחר על-ידה לכהן כגזבר המועצה וכמנהל בית העלמין (דב"ע שם/5-2 עווד נ' המועצה הדתית ראש העין פד"ע יב 30) וכך גם לגבי מי שמכהן כראש מועצת איגוד ערים (דב"ע מב/82-3 גולדשטרום נ' איגוד ערים רחובות פד"ע יד 221) ולגבי שומרים ורכזי ביטחון הממלאים תפקידים, ואף בהתנדבות, מכוח חוק הרשויות המקומיות (הסדרת שמירה), התשכ"א-1961, שמעיד על כוונת המחוקק לעגן את השירות הבטחוני המבוצע על-ידם במסגרת "מעמד" מכוח הדין הציבורי ולא כחלק מיחסי עובד-מעביד. בנוסף לכך הוצאו ממסגרת יחסי העבודה אותם אנשים שמערכת היחסים נקשרה איתם כתוצאה מהליך של בחירה ולא מכוח חוזה עבודה שנכרת בין הצדדים, כדרכם של עובדים ומעבידים. בית הדין לעבודה אמר את דברו בעניין זה בהלכה שנקבעה בדב"ע מח/58-2 בן-גיגי נ' ההסתדרות הכללית, לפיו נקבע כי מזכיר מועצת פועלים, שנבחר למלא תפקיד זה, אינו "עובד" של ההסתדרות הכללית. יחסי עבודה