קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר עד תום ההליכים סמים: זוהי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. המשיב מואשם בעבירות של סחר בסמים מסוכנים. אלה עיקרי האישומים: א. ביום 9/12/98 מיוחסת למשיב ולאחר, שזהותו אינה ידועה למאשימה, מכירת סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 17.5209 גרם נטו לסוכן משטרתי תמורת 5,000 ש"ח. ב. ביום 10/12/98 מיוחס למשיב כי סיכם עם הסוכן למכור לו סם מסוכן מסוג קנאבוס במשקל 5 ק"ג תמורת 6,000 ש"ח. במהלך הפגישה קיבל המשיב מהסוכן סכום של 6,000 ש"ח, אולם העסקה לא יצאה את הפועל שכן האדם שהיה צריך להגיע למקום המפגש לא הגיע ואז החזיר הסוכן למשיב את הכסף וסוכם ביניהם כי העסקה תבוצע במועד אחר. ג. ביום 15/12/98 מיוחסת למשיב מכירת סם מסוכן מסוג קנאבוס במשקל 3.520 ק"ג לסוכן תמורת 3,600 ש"ח במזומן. ד. ביום 23/12/98 מיוחס למשיב כי נפגש שוב עם הסוכן ומכר לו סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 13.0473 גרם נטו תמורת 5,000 ש"ח במזומן. שאלה ראשונה שיש לתת עליה את הדעת הינה האם מצויות ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב. בחנתי את חומר הראיות בתיק, ואין בלבי ספק כי יש להשיב לשאלה זו בחיוב. בעיקרו של דבר כולל חומר הראיות את הודעותיו המפורטות של הסוכן, כאשר הן מגובות באופן נרחב בהקלטות השיחות בינו לבין המשיב ובמידה ניכרת גם בדו"חות צוות תצפיתנים אשר תיעדו את המתרחש בחלק מהאירועים. תמלילי ההקלטות מעידים בבירור על המתרחש גם כאשר, לא אחת, משתמשים הדוברים בכל מיני אמירות מרומזות או במינוחים שנועדו, כביכול, להסתיר את נושא השיחה האמיתי שביניהם. לכל אלה מצטרפת גם העובדה כי הודעותיו של המשיב במשטרה הינן לאקוניות, חמקניות, ולא רק שאינן מעמידות ספק ביחס לאירועים המתוארים בחומר התביעה - אלא אך מחזקות את המתואר בחומר החקירה. (ראה למשל הודעות המשיב מיום 26/1/99 ומיום 24/1/99). סיכומו של דבר: מתקיים במקרה זה התנאי בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב. אשר לעילת המעצר: בא כוחו של המשיב לא חלק על כך שאם מתקיימת דרישת קיומן של ראיות לכאורה, כי אז קיימת עילת מעצר, ואין צריך לומר כי עמדתו זו בדין יסודה. נותר לדון בשאלת חלופת המעצר. לדאבון לב, אין אפשרות לנקוט בחלופת מעצר כאן, וזאת מהטעמים הבאים: המדובר הוא באישומים חמורים בגין סחר בסמים הכורכים עמם סחר בפועל בשלוש הזדמנויות שונות. מדובר בסמים מסוגים שונים - חלקם קשים וחלקם קלים בכמויות גדולות ביותר. המדובר הוא בנאשם אשר יש לו נגישות ישירה ומיידית למקורות הסם, ולכאורה הוא סוחר בהם כענין שבשגרה, על פי דרישה וביקוש. ואכן, אין מדובר באירוע חד פעמי העשוי להיות חריג, אלא בשרשרת של אירועים המצביעה על פרקטיקה עבריינית מתמשכת. הסיכון לציבור מפעילות כזו אינו צריך הדגשה והוא ברור על פניו. יתר על כן, בנסיבות הענין, כל חלופת מעצר, לרבות מעצר בית, לא תשיג את מטרת המעצר, שכן קיים סיכון של ממש כי פעולות הסחר בסמים עלולות להימשך גם מתוך הבית תוך שימוש באמצעי תקשורת מתוחכמים ובאמצעות שליחים הפועלים מטעמו של הסוחר, ואין ערובה מספקת אשר תבטיח את שלום הציבור ואין אינדיקציה לכך כי ניתן לייחס למשיב את מידת האימון הנדרשת כי יימנע להבא מהמשך ביצוע עבירות סחר בסמים באם ישוחרר מן המעצר. הסיכון לציבור משחרור בנסיבות אלה הוא כה רב עד כי הוא גובר על האינטרס החברתי בצמצום הפגיעה בחירות האישית של המשיב ככל שניתן. (השווה בענין זה בש"פ 389/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל, פד"י מט(3) 164). חיזוק למסקנה זו ניתן לשאוב גם מהנתונים הבאים: למשיב הרשעות קודמות, ובהן גם הרשעה קודמת בעבירות סמים. יתר על כן, העבירות נשוא כתב האישום בוצעו בעת שהמשיב היה נתון לעונש מאסר על תנאי למשך חודשיים. נסיבות אלה מדגישות את העדר התאמתה של חלופת מעצר ואת הסיכון לשלום הציבור הטמון משחרורו של המשיב. לאור כל אלה, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. סמיםמעצרמעצר עד תום ההליכים