משא ומתן לקראת חוזה עבודה - סמכות עניינית

משהתקיים משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, מצויה תובענה זו בסמכות בית הדין ככל שעילתה נעוצה במשא ומתן האמור (ס' 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משא ומתן לקראת חוזה עבודה - סמכות עניינית של בית הדין לעבודה: 1. בפני בקשת המבקשות לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר יריבות בין הצדדים. לחילופין נתבקשה מחיקת סעיפים בכתב התביעה ולחילופי חילופין - מחיקתה נגד המבקשת 1 בלבד מחמת חוסר סמכות עניינית והיעדר יריבות. 2. ואלו העובדות הצריכות לענייננו: 3. המשיב הגיש ביום 6.12.10 תביעתו כנגד המבקשות, במסגרתה עתר לסעדים של פיצויי פיטורים, שכר עבודה, והפרשי תגמולים ותשלומים לקרן השתלמות. בתמצית, נאמר כי המשיב הועסק כאיש מחשבים במבקשת 2. לפי טענתו, בדצמבר 2009 נתבקש לחתום על מסמך בו צויין כי הוא מוותר בידעבד ובאופן זמני על שכר היסוד שהיה אמור לקבל ואשר הולן (נספח ה' לכתב התביעה, תחת הכותרת 2.1 Exhibit להלן: "מסמך ההתחייבות"). המשיב טען כי בלית ברירה ולאחר שהובהר לו וליתר עובדי החברה כי אם לא יחתמו העובדים על מסמך התחייבות זה, תיסגר החברה - חתם על המסמך. זאת, בניסיון להציל את שכרו. רכיבי השכר שתבע התובע נגזרים מן הרכיבים אשר הולנו לטענתו וכך גם רכיבי ההפרשות לפיצויים, לקרן-השתלמות ולפוליסת ביטוח מנהלים. לפי טענת המשיב בכתב התביעה, ביוני 2010 רכשה המבקשת 1 את פעילותה של המבקשת 2. בנסיבות אלה הוצעה לו טיוטת חוזה העסקה חדש. הצדדים חלוקים ביחס לעובדות בקשר לטיוטת החוזה ולשאלה אם החל המשיב לעבוד תחת המבקשת 1 אם לאו. מכל מקום נציין כי טיוטת החוזה החדש לא נחתמה על ידי המשיב. 4. בבקשה לסילוק על הסף שבפני טוענות המבקשות כי יש לסלק את התביעה נגדן על הסף מטעמים אלה: א. הצדדים אינם חלוקים בדבר חבות המבקשת 2 בתשלומים האמורים במסמך ההתחייבות, אולם לטענת המבקשות במסמך האמור (סעיף 3.a) נקבע מנגנון להחזר הסכומים על ידי החברה ובו תנאים למועד ביצוע ההחזר. משלא נתקיימו התנאים האמורים באותו מנגנון (שעיקרם כי הכספים ישולמו למשיב בעשרה תשלומים החל מהרבעון הראשון בו יעלו הכנסות החברה המצטברות מאז 1.12.2009 על 350,000$), טרם הגיע מועד הפרעון האמור. לפיכך, לא נתגבשה כלל עילת התביעה והתביעה הינה מוקדמת. בפרט כאשר מרבית רכיבי התביעה הינם נגזרות של אותו חוב לכאורי, ואין להם קיום עצמאי. ב. נטען כי אין ממש בטענות המשיב נגד תקפות המסמך ובכלל זה הטענות כי אולץ לחתום, שכן המשיב נהנה מייעוץ משפטי צמוד עובר לחתימתו על כתב ההתחייבות. זאת ועוד, נטען כי המשיב לא הציג כל ראשית ראיה לאילוץ זה ומדובר בטענות בעלמא. עוד נטען כי המשיב בחר להסתיר עובדות מהותיות מבית הדין ובכללן משא ומתן ארוך שנוהל בין הצדדים עובר לחתימה על מסמך ההתחייבות בדצמבר 2009, שלווה בייעוץ משפטי. לפיכך, הוא אינו בא בידיים נקיות לבית הדין. ג. לחילופין נתבקש להורות על מחיקת סעיפי התביעה, העוסקים בתשלומים שחבות המבקשות למשיב מכוח מסמך ההתחייבות. 5. לחילופי חילופין, ביקשו המבקשות להורות על דחיית התביעה כנגד המבקשת 1 מטעמים אלו: א. לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין המבקשת 1 לבין המשיב וממילא לא קיימות כל התחייבויות ו/או קשרים ביניהם. נטען כי המבקשת 1 פנתה לעובדי המבקשת 2, בהם המשיב, וביקשה להתקשר עמם אולם המשיב חמק משך כשלושה חודשים מלחתום על טיוטת חוזה ההעסקה שהוצעה לו תוך שהוא מציג מצגי שווא כאילו הוא מעוניין להיות מועסק במבקשת 1 ומאפשר לחברה להפיק לו תלושי שכר. נטען כי בסופו של דבר הודיע המשיב כי אינו מעוניין בכינון יחסי עובד ומעביד עם המבקשת 1 ותחת זאת ביקש את סיום העסקתו במבקשת 2. ב. לטענת המבקשות, משאלו הנסיבות, לבית הדין לא מוקנית סמכות עניינית לדון בתביעה בין הצדדים, משום שאין מדובר ביחסי עובד-מעביד. 6. המשיב התנגד לבקשה לסילוק התביעה מטעמים אלו: א. המבקשות מנסות להכשיר בדיעבד התניה אסורה על דין קוגנטי, הוא תשלום שכר עבודה. אין ליתן תוקף או נפקות להחתמת העובד על התניה כלשהי בדבר תשלום שכר היסוד. ולבטח אין ליתן תוקף לוויתור על שכר יסוד המותנה בתוצאות עסקיות (הוא התנאי שהוצג במסמך ההתחייבות). ב. אין מדובר ביחסים חוזיים רגילים בין הצדדים, שעה שלמשיב הובהר כי ככל שלא יחתום על כתב ההתחייבות בדצמבר 2009, יביא הדבר בהכרח לאובדן זכויותיו, אי תשלום שכרו וסגירת החברה. ג. מדובר בטענות הדורשות בירור עובדתי שניתן לעשותו בהליך הוכחות בלבד, בפרט לגבי נסיבות החתימה על מסמך ההתחייבות. ד. יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף גם מפני שמדובר באמצעי הננקט לעיתים נדירות, קל וחומר בבתי הדין לעבודה. 7. כן התנגד המשיב לבקשה לדחיית התביעה כנגד המבקשת 1 מנימוקים כדלקמן: א. המבקשת 1 המשיכה בהעסקה רציפה של המשיב; הפיקה לו תלושי שכר; שמרה למשיב את הוותק שנצבר לו במבקשת 2; וקיבלה לידיה את הבעלות בפוליסת ביטוח המנהלים של המשיב. לפיכך, המבקשת 1 היתה מעסיקתו בין יוני 2010 לדצמבר 2010 ובקשה הינה ניסיון לחמוק מתשלום זכויות סוציאליות בטענות של חילופי מעבידים או בטענה מופרכת להעדר יחסי עובד מעביד. ב. נטען כי על פי ההלכה, דווקא המבקשת 1 היא בעל הדין הנכון והיא שתחוב בסכומים שייפסקו למשיב מכוח ס' 30 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 הקובע ערבות מעסיק חדש לחוב קודמו, בהעברת מפעל מיד ליד. 8. לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה באנו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן נבאר טעמינו. 9. בין המבקשות למשיב שוררת מחלוקת עובדתית בעניין נסיבות החתימה על כתב ההתחייבות והשאלה אם אמנם אולץ המשיב לחתום עליו. כן שוררת מחלוקת משפטית, בה יידרש בית הדין להכריע, בדבר נפקותו של מסמך ההתחייבות והשאלה האם הוא אמנם מתנה על דין קוגנטי, קרי שמדובר בהלנת שכר אסורה. למעשה, מבקשות מאיתנו המבקשות להכריע בשאלות אלה כבר בשלב זה, עוד בטרם נוהל הליך ההוכחות ובמסגרת בקשה לסילוק על הסף. לכך לא נוכל להיעתר, מה גם שלא כל הסעדים הנתבעים קשורים במסמך ההתחייבות (למשל, סוגיית פיצויי הפיטורים). מאותם טעמים ממש לא נוכל להיעתר גם לבקשה החלופית של המבקשות להורות על מחיקת הסעדים הקשורים למסמך ההתחייבות מכתב התביעה. את השאלות הקשורות במסמך ההתחייבות יש לברר בדרך המלך - הוא הליך ההוכחות. 10. נעיר כי אף אם לא היה נאמר כל שאמרנו עד כה, הרי שהמבקשות אינן מכחישות את החבות כלפי המשיב (לפחות בכל הנוגע לחבותה של המבקשת 2) וטענתן הינה כי טרם בשלו התנאים הקבועים בכתב ההתחייבות לפיהם על הסכומים הנתבעים להשתלם למשיב. על כך נעיר כי גם טענת הגנה זו דורשת הוכחה, ולפיכך לא ניתן לקבלה כבר במסגרת בקשה לסילוק על הסף. 11. אשר לבקשה החלופית לדחיית התביעה כנגד המבקשת 1 מטעמי סמכות עניינית נאמר שני אלה: א. ראשית, עצם שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין צדדים הינה שאלה המצויה בסמכותו של בית הדין (ס' 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969). ודוק: המשיב טוען כי בינו לבין המבקשת 1 נקשרו יחסי עובד-מעביד (והציג ראיות שונות המצביעות לכאורה על כך, בהן תלושי שכר) ואילו המבקשות טוענות כי טרם נקשרו יחסים שכאלה, אף שהתקיים משא ומתן. משקיימת מחלוקת בין הצדדים בסוגייה זו, מן הדין לבררה - והסמכות לערוך בירור שכזה היא סמכותו של בית דין זה. ב. שנית, אף אם טרם נקשרו יחסי עבודה בין המשיב למבקשת 1, הרי שהמבקשת 1 בעצמה צירפה לבקשתה התכתבויות (נספח 2) שעיקרן משא ומתן בין הצדדים לקראת כריתת הסכם העסקה. התכתבויות אלו לא הבשילו להסכם העסקה ולטענת המבקשת 1 דובר במצג שווא של המשיב, אך מכל מקום, משהתקיים משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, מצויה תובענה זו בסמכות בית הדין ככל שעילתה נעוצה במשא ומתן האמור (ס' 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969). ג. מכל האמור עולה כי גם את המחלוקות בדבר זהות המעסיק של התובע בחודשים יוני 2010 עד ספטמבר 2010 יש לברר בדרך המלך, היא הליך הוכחות. 12. נעיר כי ביום 15.12.2011 הגישו המבקשות תשובה לתגובת המשיב לבקשה לסילוק על הסף. התגובה הוגשה בלא קבלת רשות מבית הדין. לפיכך, ביקש המשיב כי בית הדין יורה על מחיקתה. אכן, נדרשת נטילת רשות מבית הדין בטרם הגשת תשובה לתגובה ולפיכך היה מקום לבקשת למחיקת התשובה לתגובה. חרף זאת לא מצאנו להורות על המחיקה ותחת זאת בחרנו ליתן להיעדר הרשות ביטוי בפסיקת הוצאות הבקשה. מכל מקום, ייאמר כי גם עיון בתשובה לתגובה ובנימוקים שבה לא שינה מהחלטתנו. 13. מכל האמור, דין הבקשה להידחות. 14. המבקשות ישלמו למשיב בתוך 30 ימים מהיום סך כולל של 1,500 ₪ בגין הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד. חוזה עבודהחוזהסמכות ענייניתמשא ומתן