נזק במיניסקוס

הברך היא אבר מורכב, הכולל חלקים שונים שלכל אחד מהם יש תפקוד שונה, והוא בנוי בנפרד מהאבר האחר. הרצועות מיועדות על מנת ליצור יציבות בברך, בעוד שהמניסקוס הוא רקמה שאינה רקמת עצם, אלא רקמה סחוסית, שתפקידה למנוע חיכוך בין עצמות השוק והירך. כאשר יש קרע במניסקוס או כורתים חלק מהמניסקוס, הרי חלק מן העצם שנותר ללא התמיכה של המניסקוס עשוי להישחק יותר, וממילא נותנים דרגת נכות אפילו אס נכרת חלק מהמניסקוס וחלק אחר נשאר בו. המניסקוס עצמו מחובר לעצמות שבברך ברצועות משלו, ואילו הרצועות שגורמות ליציבות הברך אלו רצועות אחרות, וראיה לכך שבתוספת לתקנות נקבעת דרגת נכות נפרדת על עניין היציבות, בפרט 48(2)א ו-ב, ואילו לעניין המניסקוס יש מבחנים שלא קשורים כלל במבחנים שבפרט 48(2)א ו- ב, אלא הם מרוכזים בפסקה 48(2)ז, אשר כולם עוסקים במניסקוס בלבד. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נזק במיניסקוס: .1המערער נפגע בברך ימיך בשנת 1993, נכותו הוכרה, ונקבעה לו דרגת נכות של % 10עפ"י המבחן בפרט 48(2)ז , iמהתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל - .1969 בטבלת הפגימות צוין שדרגת נכות זו ניתנת בעד נזק חלקי במניסקוס וברצועה הצולבת הקדמית. על מיעוט האחוזים הוגש הערעור. .2אני סבור שיש ממש בערעור ואפילו לאור הכתוב בטבלת הפגימות, משום שדרגת הנכות שניתנה ניתנה על שתי פגימות : נזק חלקי במניסקוס ונזק ברצועה הצולבת הקדמית. הברך היא אבר מורכב, הכולל חלקים שונים שלכל אחד מהם יש תפקוד שונה, והוא בנוי בנפרד מהאבר האחר. איני מתיימר לתת הסבר אנטומי פיזיולוגי מקיף על מבנה הברך אולם לפחות דברים כלליים מלמדים כי הרצועות מיועדות על מנת ליצור יציבות בברך, בעוד שהמניסקוס הוא רקמה שאינה רקמת עצם, אלא רקמה סחוסית, שתפקידה למנוע חיכוך בין עצמות השוק והירך. כאשר יש קרע במניסקוס או כורתים חלק מהמניסקוס, הרי חלק מן העצם שנותר ללא התמיכה של המניסקוס עשוי להישחק יותר, וממילא נותנים דרגת נכות אפילו אס נכרת חלק מהמניסקוס וחלק אחר נשאר בו. המניסקוס עצמו מחובר לעצמות שבברך ברצועות משלו, ואילו הרצועות שגורמות ליציבות הברך אלו רצועות אחרות, וראיה לכך שבתוספת לתקנות נקבעת דרגת נכות נפרדת על עניין היציבות, בפרט 48(2)א ו-ב, ואילו לעניין המניסקוס יש מבחנים שלא קשורים כלל במבחנים שבפרט 48(2)א ו- ב, אלא הם מרוכזים בפסקה 48(2)ז, אשר כולם עוסקים במניסקוס בלבד. .3לכן, כאשר יש פגם ברצועות ויש פגם במניסקוס, נדרשות התייחסויות לשתי פגימות וקביעת דרגות נכות בהתאם. לא ניתן לקבוע דרגת נכות אחת לשתי הפגימות. החוק והתקנות מורות אחרת, למשל תקנות 2ו- 3מתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות) תש"ל - .1969 .4המערער טוען לפגימה שלישית והיא, תסמונת פתלופמורלית. פגימה זו עוסקת בחלק נוסף שבתוך הברך, שאינו לא המניסקוס ולא הרצועות, אלא אותו "כדור" או "בליטה עגולה" שאפשר לחוש בברך - הפיקה (פתלה - בלעז), אשר מתייחסת למנגנון התנועות של המפרק בברך, לכיוון עצם הירך - הפמור. הועדה אמנם התייחסה לפגימה שלישית זו, אולם כל שכתבה הוא שלא מצאה קרפיטציות, משמע חריקות. איני יודע אם כלל הסימפטומים לתסמונת פתלופמורלית מתבטא בקיום או בהעדר חריקות. במילים אחרות, שמא יכולים להיות שינויים בברך באזור הפתלופמורלי, שלא גורמים לחריקות. הפרוטוקול של הועדה הרפואית העליונה הפעם הוא קצר מאד ולא מספק מספיק תשובות לכל השאלות. לכן, ומשיוחזר התיק ממילא לאור הליקוי כפי שפורט בפסקאות הקודמות, מבוקשת בדיקה יותר מקיפה והרחבה רבה יותר בממצאים גם לגבי התסמונת הפתלופמורלית, שעל קיומה נרמז בחווה"ד של ד"ר ששון, מיום 10.2.98, ומרחיב עליה את הדיבור ד"ר לין בחוות הדעת שהוגשה לצורך הערעור. .5הערה נוספת היא לגבי הרכב הועדה הרפואית העליונה. ההרכב כלל אורטופד, נוירוכירורג ונוירולוג. הסוגיה נשוא הדיון, כפי שהוסבר לי, היא אורטופדית. משכך, נראה כי רצוי תגבור הרכב הועדה בייצוג הדיסיפלינה האורטופדית. .6שאלה נוספת שהתעוררה לקראת סיום הדיון בערעור היא לגבי הוצאות המשפט. עו"ד ארז (כמו עורכי דין אחרים שמופיעיס בערעורי נכים) נעזרת לקראת הכנת הערעור וההופעה לערעור, ברופאים. השאלה היא, איך להתייחס לקביעת הוצאות הערעור וההוצאה הנגרמת לנכה, בגלל הצורך להתייעץ ברופא לקראת הערעור. שני הצדדים טענו לעניין זה. טענתו של עו"ד קפשוק, ב"כ קצין התגמולים היא, כי חוו"ד שלא שימשה את הועדה הרפואית, אינה ראויה להיות מוגשת בשלב הערעור, משום שהערעור מוסב על החלטה של ועדה רפואית, תוך בדיקת החומר שהיה בפני הועדה הרפואית, ולא בחומר אחר שהועדה לא היתה יכולה להיות ערה לו. הטענה היא נכונה, אולם השימוש בחוו"ד רפואית בזמן הערעור הוא לא רק, או לאו דווקא, כדי לערער את ממצאי הועדה הרפואית, אלא יש לה ייעוד או מטרה נוספים : עזרה לעוה"ד בהכנת הערעור והסברת האספקטים הרפואיים בערעור לביהמ"ש. ערעורי נכים הם בתחום הרפואה והמשפט, למרות שהם אמורים להיות בנקודה משפטית בלבד. על מנת לדון בנקודה משפטית חייבים להבין גם את התשתית העובדתית. כאשר התשתית העובדתית מבוססת על עניינים מעולם הרפואה (והפרוטוקולים של הועדות הרפואיות משופעים בבדיקות רפואיות, מונחים בתחום הרפואה וכיו"ב, שהאדם "הרגיל" לא מבין ולא מכיר), לא יתכן ששופט ששומע ערעור בשאלות רפואיות יאמר שההיבט הרפואי לא מעניין אותו, הוא לא חייב להבין בו שום דבר והוא בכל זאת חייב לפסוק בעניין. לכאורה, אין מניעה ששופט ייעזר במומחה רפואי לצורך הבנת ערעור, ובמקרה שכזה יש לשלם לו לרופא על שיתופו בדיון. מבחינה זו איני רואה פגם בכך שעו"ד נעזר ברופא ועזרה זו, אם היא כרוכה בתשלום כסף, חייבת להיכלל בהוצאות המשפט. הוצאות משפט אינן רק אגרות אלא גס יציאות שנושאים בהן לצורך המשפט. אינני סבור שיעוץ שכזה, לרבות המצאת תוצאות הייעוץ בצורת חוו"ד, הם מעשה שיש לשלול ולהתעלם ממנו. זאת ועוד, עפ"י הפסיקה כפי שהתגבשה עוד לפני 20שנה לגבי ערעורי נכים, מטרת פסיקת ההוצאות היתה לפצות את הנכה על ההוצאות בהן הוא נושא לצורך המשפט, ולכן נקבעה ההוראה שבכל ערעור נכים יש להתייחס לשכ"ט עו"ד. לא סביר שנכה יזכה בדין, יזכה במספר אחוזים נוספים בדרגת הנכות, אולם בפועל יאלץ לשלם לפרקליטו סכומי כסף שלא יותירו לו מן האחוזים שיקבל שום דבר במשך השנה-שנתיים הקרובות. אותו הגיון חייב לדעתי לפעול גם כאשר נכה או בא כוחו נעזרים ברופא כדי להציג את עניינם בפני ביהמ"ש בצורה טובה יותר ונכונה יותר. ישנם רופאים שמתבטאים בצורה בהירה יותר, יש כאלה שמתבטאים בצורה בהירה פחות, יש כאלה שמסתגלים יותר לביהמ"ש וחוות הדעת שלהם יעילות יותר בבתי המשפט מאשר חוו"ד של רופאים אחרים. במקרה הנוכחי חווה"ד של ד"ר לין מאירה את העיניים בסוגיות נשוא הדיון, כך שאי אפשר לומר שזו חוו"ד מיותרת, ולכן ראוי להתעלס מן ההוצאה שהוצאה כדי לקבלה. במילים אחרות, אני סבור כי לפחות במקרה הנוכחי יש לזכות את הנכה בהוצאה שנשא לקבלת חווה"ד מד"ר לין לאור התוצאה שהוא זוכה בערעור. אין צורך לומר שהוא זכאי לפיצוי גם על חווה"ד שהמציא לועדה לצורך תמיכה בעניינו בדיון בפני הועדה. הניסיון מורה כי במקרים רביס חוו"ד שממציא נכה לועדות הרפואיות אכן מועילות לו ומועילות לועדה בעבודתה. .7בנימוקי הערעור היו טענות על נכות מוסבת, אולם ב"כ המערער הסכימה שהאמירה בועדה הרפואית העליונה אודות הנכות המוסבת היתה מיותרת, משום שלא הועלתה בפני הועדה אלא בפני ועדה רפואית עליונה אחרת, לכן נושא הנכות המוסבת לא אמור היה להיות נושא לדיון בפני הועדה הרפואית העליונה, ולכן, ולפיכך, ולמרות שהביעה דעה כוללנית בסוגיה זו, ייחשב הדבר כאילו לא נאמר ולכן לא יידון גם במסגרת הערעור הנוכחי. .8אשר על כן נפסק כדלקמן : א. הערעור מתקבל והעניין מוחזר לועדה הרפואית העליונה כדי שתחזור ותדון בנושא החבלה בברך ימין של המערער, תוך התייחסות ל- 3פגימות : המניסקוס, הרצועה הצולבת הקדמית והמפרק הפתלופמורלי. יש להתייחס לכל אחת מ- 3הפגימות האפשריות, לקבוע עמדה לגבי כל אחת ואחת מהן בנפרד, אם היא קיימת או אינה קיימת, ולכל פגימה קיימת יש לקבוע דרגת נכות נפרדת. אין מניעה להיעזר במבחנים מותאמים (למשל, אם כתוצאה מפגיעה ברצועה הצולבת הקדמית נוצרה אי יציבות מסוימת בברך למרות שאינה מגיעה למצב של התמוטטות תחת משקל הגוף הנדרשת לצורך קביעת דרגת נכות לפי פרט 48(2)א או ב). ב. לדיון החוזר יש לזמן את המערער ואת באת כוחו, עו"ד ארז, ויש להתייחס לחווה"ד של ד"ר לין שאותה אני מעביר מתיק הערעור לתיק הרפואי, לנוחיותה של הועדה. כמובן שיש להתייחס גם לכל חומר אחר שמצוי בתיק ואין מניעה שתוגשנה ראיות רפואיות נוספות, תעשינה בדיקות כפי שיראה לועדה והכל כדי להגיע לתוצאה היותר מבוססת והיותר נכונה. ג. מבוקש מהממונה על הועדות הרפואיות העליונות לשקול תגבור בתחום האורטופדיה לצורך הדיון החוזר בועדה (אין מניעה להחליף את אחד הרופאים שאינו אורטופד באורטופד או לצרף אורטופד נוסף לרופאים שנמנו על הרופאים הקודמים בועדה הרפואית). ד. המשיב ישלם למערער את הוצאות הערעור, לרבות התשלומים ששילס לד"ר ששון בעת חוות דעתו, מיום 19.2.98ולד"ר לין בעד חוות דעתו מיום 5.3.99, בתוספת הצמדה על הסכומים מיום ששילם עד שיקבל את התשלומים בפועל, ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 000, 4+ מע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה על הסכום עד התשלום למעשה. מיניסקוס