בעבירה של סחיטה באיומים גלומה מעצם טבעה ואופייה מסוכנותו של הנאשם, וכי בדרך כלל עבירות של סחיטה באיומים, ועבירות בהם הנאשם מפיל חיתתו על קרבנו, אינן מתאימות לחלופת מעצר (ראה למשל: בש"פ 7415/03 מדינת ישראל נ' אבו מוך ואח' (לא פורסם, 18.8.2003) ופסקי דין נוספים המאוזכרים בו). כן נקבע כבר לא אחת כי בעבירות מסוג זה אף טבוע חשש לשיבוש הליכי משפט, בדרך של הטלת מורא על קרבן האיומים (בש"פ 1416/02 זינב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.2.2002)), וכי העבירה של סחיטה באיומים אינה מתאימה בדרך כלל לשחרור לחלופת מעצר". (ראו בש"פ 3355/04 חמודה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.4.2004))" [בש"פ 7759/08 מדינת ישראל נ' עמיר ולמר (טרם פורסם, 23.9.08)]. פסיקה בנושא: בש"פ 5953/10 דרור אלפרון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.9.10); בש"פ 2938/05 גזאוי נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל (טרם פורסם, 10.4.2005); בש"פ 7317/06 מדינת ישראל נ' פלוני, (טרם פורסם, 11.9.2006); בש"פ 1416/02 מחמד זינב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 26.2.02). מעצרמשפט פליליאיומיםחלופת מעצרסחיטהסחיטה באיומים