ב"כ המבקש טען כי המבקש לא סירב לבדיקת שכרות, אלא שהוא סובל מאסטמה והסביר לשוטרים שלא יכול לנשוף וביקש בדיקת דם. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב לבדיקת אלכוהול בגלל אסטמה: בפני 2 בקשות, האחת לביטול פסילה מנהלית (תיק מספר 3053-06-10) שהוטלה על המבקש למשך 30 יום בגין נהיגה בשכרות עקב סירוב לבצע בדיקת נשיפה והשנייה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב בו נהג המבקש מ.ר 28-199-16 (תיק מספר 3052-06-10). כנגד המבקש נרשמה הזמנה לדין וכתב אישום בגין נהיגה בשכרות עקב סירוב לתת דגימה של אויר נשוף על פי דרישת השוטר, עבירה בניגוד לסעיפים 62(3), 64(ב) , 64(ד)א(א) וסעיף 39 (א) לפקודת התעבורה. בדיון שנערך בבקשות טען ב"כ המבקש כי אין ראיות לכאורה. טענותיו מתמקדות בעיקר בהסבר שניתן למבקש לגבי משמעות הסירוב ומחלת האסטמה של המבקש. ב"כ המבקש טוען כי על פי חומר הראיות, הוסבר לנאשם כי משמעות הסירוב היא שיתבצע שימוע מול קצין תנועה ויתכן כי יישלל רישיונו ויחולט רכבו ויעלה מול שופט בבימ"ש תעבורה ויתכן שישלול את רישיונו, כלומר, אין מדובר בהסבר על פי דרישת החוק, לא הוזכרה המילה שכרות והעונש של שנתיים פסילה. ב"כ המבקש מעלה טענות לגבי התנהגות מחפירה של השוטרים שעשו שימוש באלימות מתחילת האירוע. כן טוען ב"כ המבקש כי המבקש לא סירב, אלא שהוא סובל מאסטמה והסביר לשוטרים שלא יכול לנשוף וביקש בדיקת דם. לטענתו, במקרים כגון זה, יש לבצע בדיקת דם ובכל אופן יש להסביר את משמעות הסירוב כראוי ולאיזה עונש הוא צפוי. ב"כ המבקש טוען כי רוב מה שכתוב בחומר הראיות הוא לא נכון, המבקש לא קילל את השוטרים ורק סבל כתוצאה מהמכות שהוא קיבל ויתכן כי כתוצאה מכך נפלטה קללה מפיו. בנוגע להשבתת הרכב, טוען ב"כ המבקש כי מדובר במשפחה חד הורית שהאב נפטר לפני 4 שנים , אימו של המבקש החלה לעבוד לאחר תקופה שהייתה מובטלת והיא זקוקה לרכב. המבקש עצמו ציין כי הוא נהג זהיר, לא שתה, והוא הסביר כי הוא חולה אסטמה. ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה ומפנה לחומר החקירה ממנו עולה כי ההתנהגות המחפירה הינה של המבקש, ושטענות ב"כ המבקש בעניין ההסבר לגבי הסירוב יתבררו בתיק העיקרי. ב"כ המשיבה ציינה כי הנאשם נוהג משנת 08 ולחובתו רשומות 2 הרשעות, אחת מהן על נהיגה ללא רישיון נהיגה. בנוגע לראיות לכאורה- מהחומר שבתיק המשטרה עולה כי תואר אופן נהיגתו של המבקש כך שנהג במהירות תוך חריקת גלגלים ונסיעה בשמיניות וכאשר המבקש יצא מהרכב התנדנד, מסר כי שתה בירה, מפיו נדף ריח אלכוהול וסירב לבצע בדיקת נשיפון ובדיקת נשיפה. המבקש עצמו, אינו חולק כי סירב לביצוע הבדיקה והנימוק לכך הינו שהוא חולה אסטמה. לעניין זה צורף סיכום מידע רפואי מקופת חולים כללית. בבש"פ 6812/07 לירן ברק כהן נ' מ"י ( 5.9.07), דן ביהמ"ש העליון בסוגיה, במסגרת ערר על החלטה לפסול את רישיון הנהיגה של העורר עד לתום ההליכים נגדו, וקבע כך: "סעיף 64ב(א1) לפקודת התעבורה מקים סמכות לשוטר לדרוש מנהג דגימה של אוויר הנשוף מפיו לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול. סירובו של נהג לבצע בדיקה כאמור מקים נגדו חזקה שנהג בשכרות, וזאת מכוח סעיף 64ד לפקודת התעבורה. העובדה כי העורר נשף כמות שאינה מספקת למכשיר ה"ינשוף", שבעטיה לא סיפק המכשיר תוצאות, נתפסת לכאורה כסירובו של העורר להיבדק. העורר טוען כי לא כך הדבר, הואיל ומחלת האסטמה ממנה הוא סובל היא שגרמה לכשלון הבדיקה. דומה כי הטענות בדבר מחלתו של העורר, השפעתה על יכולת הנשיפה שלו והמסמכים שצירף בעניין, ראוי להן שיתבררו בערכאה הדיונית האמונה על בירור הראיות לעומקן."   [ההדגשות שלי - מ.כ] במקרה אשר בפניי, המבקש לא ניסה אפילו למסור דגימת אויר ושלל מלכתחילה את הבדיקה עקב מחלת האסטמה לטענתו. המבקש צירף אישור על כך שסובל מאסטמה, אולם לא צירף כל מסמך רפואי או כל חוו"ד המצביעה על הקשר בין ביצוע בדיקת הנשיפה לבין ההגבלה הבריאותית ממנה הוא סובל לטענתו. על כן, מן הראוי שהטענה תתברר במסגרת התיק העיקרי. באשר לטענה כי אין ראיות לכאורה לכך שהוסברה למבקש משמעות הסירוב, אומנם, מנסיבות המקרה כפי שנרשמו ע"י עורך הדו"ח, רס"ר תומר אבן פז, בהזמנה לדין וכתב אישום עולה לכאורה כי ההסבר שנמסר למבקש לגבי משמעות הסירוב הינו כי יתבצע שימוע מול הקצין, אולם, אין להתעלם משאיר חומר החקירה כגון דוח הפעולה המפורט ב3 עמודים שנערך ע"י רס"ר תומר אבן פז בו ציין בפירוש כי: "עוד טרם מעצרו הזהרתי אותו על משמעות סירובו למתן דגימת נשיפון וינשוף וגם כאשר הגיע אריק הזהיר אותו שוב...". כמו כן, בטופס שימוע בפני הקצין ציין הקצין אריק בר כליפה, כי: "הוסברה לו משמעות הסירוב". יש לציין כי בשלב זה יש לבחון ראיות לכאורה לכך שהוסברה למבקש משמעות הסירוב. במהלך המשפט יתברר תוכן ההסבר לגבי משמעות הסירוב. בנוגע להסבר באשר לעונש הצפוי למבקש, אין לי אלא להפנות לרע"פ 155/09 אלי בוארון נ' מדינת ישראל -1/2/09 -ב' השופט ג'ובראן "המבקש טוען אך טענה אחת, והיא כי לא הוסברה לו ההשלכה העונשית של סירוב לבצע בדיקת שכרות. בית משפט השלום לתעבורה קבע כממצא שבעובדה כי הוסבר למבקש כי בסירובו לבצע את הבדיקה ייחשב הוא כמי שנוהג בשכרות. מקובלת עליי קביעתו של בית משפט השלום כי לא הייתה חובה על אותו שוטר לציין את סוג הענישה שצפוי לה המבקש, שכן אותו שוטר לא יכול לדעת מהו העונש אשר יוטל על המבקש בבית המשפט, הסבר שהתקבל אף בבית המשפט המחוזי..." בנסיבות הנ"ל ולאחר שעיינתי בחומר החקירה, ממנו עולה כי התנהגותו של המבקש עוררה חשד לנהיגה בשכרות , הדרישה לבדיקה היתה לכאורה במקום וקיימות ראיות לכאורה בשלב זה לאישום המיוחס למבקש. באשר להתנהגות אלימה ומחפירה הן של המבקש כפי שטוענת המשיבה וכפי שעולה מחומר החקירה והן של המשטרה כפי שטוען ב"כ המבקש, העניין יתברר בדרך המקובלת. בנוגע למסוכנות - למבקש מיוחסת עבירה חמורה שכשלעצמה מעידה על מסוכנותו של הנהג, בייחוד כאשר מדובר בנהג עם וותק קצר בנהיגה ולאור נסיבות המקרה והתנהגותו האלימה ואופן נהיגתו המסוכנת של המבקש כפי שעולה מחומר החקירה. על כן, הנני סבורה כי יש בהמשך נהיגתו של המבקש כדי לסכן את הציבור. באשר לבקשה לביטול איסור שימוש ברכב- הבקשה הוגשה ע"י המבקש עצמו שהוא זה שנהג ברכב, על כן לא מתקיימים התנאים בסעיף 57 ב(ב) לפקודה. נשאל השאלה האם קיימות נסיבות אחרות המצדיקות ביטול איסור השימוש על פי סעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה, כאשר לעניין זה רשאי בימ"ש להביא בחשבון בין השאר את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב. במקרה אשר בפניי, טוען ב"כ המבקש כי אימו של המבקש זקוקה לרכב לצורך עבודתה. לא מצאתי שקיימות נסיבות המצדיקות ביטול איסור השימוש. ראשית כל, קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה כי המבקש נהג ברכב בשכרות עקב סירוב לבצע בדיקת נשיפה. מהבקשה לא ניתן לדעת מי בעל הרכב, ו/או בעל השליטה ברכב , כאשר מעיון בחומר עולה כי בעלת הרכב הינה "משיח רחלי" והיא זו אשר אמורה לשאת באחריות לגבי אופן השימוש ברכב ע"י נהג המסכן את הציבור. המחוקק היה ער לעובדה כי השבתת הרכב, תגרום לאי נוחיות לבעל הרכב ולמשפחתו. על כן, אומנם השבתת הרכב גורמת לאי נוחות בשגרת החיים של בעל הרכב ומשפחתו, אולם מדובר בפגיעה מידתית לתקופה מוגבלת מול הסיכון שנגרם לציבור מנהיגת רכב ע"י נהג שיכור. על כן, האינטרס הציבורי גובר. מכל האמור לעיל מצאתי לדחות את הבקשה לביטול פסילת רישיון הנהיגה ואיסור שימוש ברכב. זכות ערעור לבית משפט מחוזי מחוז מרכז תוך 45 יום.משפט תעבורהשכרותאסטמהבדיקת שכרות (אלכוהול)