בית המשפט ציין כי סירוב לעבור בדיקה בנשיפון אינו עבירה. סירוב לבצע בדיקת מאפיינים אינה עבירה. סירוב כנטען יכול להוות חיזוק לראיות תביעה אחרות בדבר נהיגה בשכרות, אם קיימות בחומר הראיות. לכאורה, כשהיה המבקש בתחנת המשטרה סירב לעבור בדיקה כלשהי ובית המשפט מציין כלשהי, כי כאמור לעיל נראה, כי השוטרים מבלבלים בין הינשוף למכשיר הנשיפון, ולא ברור נוכח המתועד במסמכים איזו בדיקה נדרש המבקש לעבור בתחנה, שיש לכך משמעות. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב לבדיקת נשיפון: בפניי בקשה לביטול צו פסילה מנהלית של רישיון נהיגה, אשר הושת על ידי קצין משטרה ביום 23.8.10 למשך 30 יום לאחר, שיוחסה למבקש עבירה של נהיגה בשכרות מכוח סירוב להיבדק. ב"כ המבקש, טענה כנגד ראיות לכאורה והדגישה במיוחד, כי גם אם ניתן להסיק על ראיה לכאורה כלשהי בחומר הראיות לסירוב להיבדק בדיקה לגילוי רמת אלכוהול בגוף, הרי שאין ליחס לה משקל כלשהו, כי כל האירוע הוא תוצאת הטרדה של המבקש בהיותו יעד מודיעיני, לרבות תוצאה של פרובוקציה מצד השוטרים, אשר עצרו את רכבו של המבקש, דרשו ממנו להיבדק בדיקה בנשיפון, דרשו ממנו לזרוק סיגריה שאותה עישן תחילה ברכבו ובהמשך מחוץ לרכבו, מבלי להסביר לו מהות הדרישה ולצורך מה נועדה, כל זאת לאחר שהמבקש הביע הסכמה להיבדק בדיקה בנשיפון אותה נתבקש לעבור על ידי אחד השוטרים. ב"כ המבקש, ציינה, כי אין זו הפעם הראשונה שהמבקש בהיותו יעד מודיעיני מוטרד על ידי המשטרה, על ידי הפעלת שוטרי תנועה, כל זאת אך על בסיס טענה של מידע מודיעיני, שאינו מבוסס ולא הוצג, לא בפני ההגנה ולא בפני בית המשפט. ב"כ המבקש, סבורה, כי התנהגות השוטרים כלפי המבקש ראויה לגינוי וצו הפסילה, אשר הושת על בסיס המסמכים המגמתיים, אשר נרשמו על ידי השוטרים המעורבים, ראוי להתבטל. ב"כ המבקש, הפנתה את תשומת הלב, כי בהעדר ראיות לכאורה או נוכח הכרסום הממשי בראיות המשטרה אין ליתן משקל לעברו של המבקש. עוד הודגש על ידי ב"כ המבקש, כי גם אם המבקש הינו יעד מודיעיני אין להטרידו באופן בו מטרידה המשטרה את המבקש באמצעות ניסיון לאכיפה אגרסיבית ופסולה של תקנות התעבורה, ועליה לפעול להשגת ראיות קבילות הנועדות להליך נשוא המידע המודיעיני העלום. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את הראיות, הגעתי למסקנה, כי אכן נפלו פגמים בעבודת השוטרים, אשר ביצעו את האכיפה ויש בהם כדי לכרסם בראיות. אכן, מהראיות למדים כי המבקש הינו יעד מודיעיני וכי המעקב במקרה דנן היה בעקבות קבלת הודעה לחשד בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. בחומר הראיות אין מידע מבוסס על החשד מאין נובע ואף לא תעודת חיסיון. לכאורה, המדובר בחשד בעלמא. אומנם, שוטר רשאי לדרוש בדיקה מנהג לגילוי רמת אלכוהול בגוף גם ללא חשד אולם זאת אך באמצעות מכשיר הינשוף להבדיל מדרישה לבדיקת שתן או דם. יש תימוכין בראיות לכך שמשעוכב המבקש לצורך מתן בדיקה באמצעות נשיפון הביע הסכמה לכך, ובעת בה פנה אחד השוטרים להביא את המכשיר, התפתח דין ודברים בין השוטר שנותר ליד המבקש על רקע דרישה, לא מוסברת, לזרוק את הסיגריה שהיתה בידו של המבקש. מהר מאוד התלקחה האוירה בין שוטר הימ"ר לבין המבקש, ושוטר הימ"ר הודיע למבקש, כי אם לא יזרוק את הסיגריה רואה הוא בכך הכשלת שוטר בתפקיד ולכן, בשל כך הודיע למבקש כי הוא מעכב אותו. (דו"ח פעולה מיום 22.8.10 של השוטר דימיטרי רוזנברג). המבקש לא זרק את הסיגריה אף שנדרש לעשות כן פעם נוספת ואז הודיע לו השוטר דימיטרי, כי שהוא יאלץ בשל כך לעצור אותו. עד לשלב זה, בית המשפט לא מצא עילת מעצר ואף לא עילה לעיכוב הנובע לכאורה מעבירה של הכשלת שוטר. ראשית, היה על השוטרים כבר בשלב המקדמי להסביר למבקש את התנאים הנדרשים לביצוע בדיקה לגילוי רמת אלכוהול בגוף, תנאים שבשלב זה לא הוסברו. שנית, כבר בשלב זה היה על השוטרים להסביר משמעות סירוב להיבדק, קרי היות הסירוב עבירה בפני עצמה לרבות הקמת חזקה לעבירת שכרות. שלישית, ואולי תנאי זה היה צריך להיאמר לפני כן, סירוב לבדיקה בנשיפון אינה עבירה. למען הסר ספק, על פני הראיות, לא היה סירוב לבדיקה בנשיפון בשלב ראשוני של המפגש עם השוטרים. ככלל, אדם שמסרב להיבדק מסתכן שייחסו לו עבירה של סירוב להיבדק שבצידה עונש של פסילה בת שנתיים, כמו גם מסתכן בכך שייחסו לו עבירה של נהיגה בשכרות מכוח הסירוב. הווה אומר, הוא רשאי לסרב כשהוא לוקח את הסיכונים המפורטים לעיל. על כן, סירוב להיבדק בדיקה לגילוי רמת אלכוהול לכאורה אינה מהווה עבירה של הכשלת שוטר. על פני הראיות, נראה, כי חלה הסלמה באוירה ובחילופי הדברים שהביאה במהירות לכך שהמבקש נעצר על ידי השוטר דימיטרי, ללא עילה, נכבל באזיקים והועבר לתחנה. על פני הראיות עולה, כי השוטר דימיטרי הודיע למבקש על מעצרו על רקע הסירוב לזרוק הסיגריה וצעקות שהתפתחו על רקע התנגדות זו. ואולם, על אף כל האמור לעיל לשוטר יש סמכות לעכב נהג במסגרת אכיפת עבירת השכרות לצורך בדיקות לגילוי רמת אלכוהול בגוף. הווה אומר, היתה סמכות לבצע עיכוב , והעברת המבקש לתחנת משטרה, כפי שאכן נעשה בפועל, אך לבית המשפט יש השגות על הדרך בה נעשה העיכוב. יש תימוכין בראיות לכאורה לשימוש בכוח כנגד המבקש אף שבמסגרת דו"ח הפעולה- אכיפה איסור נהיגה בשכרות- סעיף 9 לדו"ח- סומן שלא היה שימוש בכוח במהלך האירוע. מחומר הראיות עולה, כי בתחנת המשטרה שוב נדרש המבקש לזרוק את הסיגריה לצורך בדיקה לגילוי רמת אלכוהול בגוף באמצעות מכשיר הנשיפון ואולם בהמשך באותו דו"ח מדווח על דרישה לבצע בדיקת נשיפה במכשיר הדראגר (דו"ח פעולה של רב פקד קליימן אשר מתעד פרטים ששמע ששוטר אחר, דורון פייר, אמר למבקש). נראה בעליל, כי השוטרים אינם מיומנים ומבלבלים בין הנשיפון למכשיר הדראגר ויש לכך משמעות משפטית שצריכה להתברר בהליך העיקרי ולא בשלב מקדמי זה של ההליך. עוד עולה מהראיות, כי לנאשם הוצע לעבור בדיקת מאפיינים בתחנת המשטרה ואכן הסכים וביצע אותה. תוצאות בדיקת המאפיינים אינם מצביעות, בהכרח, על שכרות. עמידתו של המבקש היתה יציבה, את מבחן הבאת האצבע לאף עבר בהצלחה, ברם, השוטר ציין כי בהליכה על קו המבקש חרג ממנו השוטר לא סימן בדו"ח היכן היתה החריגה ובאיזה אופן. באשר לשאלת הריח, יש סתירה בראיות בין העדים כאשר עד אחד (השוטר דימטרי) ציין, כי הריח ריח חזק מאוד של אלכוהול בעוד שהשוטר האחר (דורון פייר) ציין כללית בדו"ח שהריח ריח אלכוהול מבלי לציין עוצמת הריח. כבר בשלב זה, יש לציין, כי המבקש התייצב בבית חולים לאחר ששוחר יחד עם סניגור. לדברי באת כוחו ביקש לעבור בדיקת לגילוי רמת לאלכוהול בגוף כדי להפריך את גרסת המשטרה ואולם, נמסר להם בבית החולים על ידי הרופאה כי בדיקה שכזאת נעשית רק על ידי דרישת משטרה ברם, במכתב השחרור מבית החולים צוין על הרופאה שבדקה את המבקש, כי אין ריח אלכוהול מפיו, מתמצא בזמן ובמקום ללא חוסר נוירולוגי. כמו כן, תועד במסמך הרפואי תלונתו של המבקש לכאבים בכתף ימין ורגישות למישושים על רקע תקיפת שוטרים כלפיו. נוכח הראיות לעניין שאלת קיומו או העדרו של ריח אלכוהול יש קושי לקבוע אם אכן היה ריח אלכוהול למבקש. הסתירות בין השוטרים והתיעוד של הרופאה מהווים כרסום ממשי לעניין פרט זה ומעלים חשש שיש ממש בטענת ההתנכלות שהועלתה על ידי ב"כ המבקש אולם, בשלב זה של ההליך בית המשפט נמנע מלקבוע מסמרות ו/או מלקבוע משקלן של העדויות הללו צריכים להיבחן על ידי השופט שידון בתיק העיקרי. ברם, בית המשפט לא יכול להתעלם מהכרסום בראיות כשהוא בוחן את הראיות לכאורה. בדו"ח המאפיינים מצוין, כי המבקש לא שיתף פעולה. קשה להסיק מסקנות בשלב זה לעניין זה שכן, לא ברור אמינות התיעוד, גם לא ברור האם חוסר שיתוף הפעולה היה תוצאת ההתנהגות לשל השוטרים כלפי המבקש. בדו"חות שנרשמו על ידי השוטרים יש התייחסות כאמור לעיל לסירובו של המבקש לזרוק סיגריה, סירב שלכאורה הביא למעצרו והעצים את האירוע. מדו"ח הפעולה - אכיפת איסור נהיגה בשכרות- סעיפים 6 ו-9 עולה, כי מרגע שעוכב המבקש לצורך בדיקת שכרות הוא לא אכל, לא שתה, לא עישן ולא הקיא. בסעיף 9 לדו"ח הנ"ל כתוב במפורש, כי המבקש לא עישן "מרגע עצירת הרכב ובמשך כל הזמן שהנהג היה במשמורת". המפורט בשני הסעיפים הללו עומד בסתירה לטענות כלפי המבקש לעניין השימוש בסיגריה לאחר שנדרש ו/או לאחר שהוסבר לו הצורך לא לעשן לצורך הבדיקה. עיון בראיות מעלה שאלות ותהיות על דרך התנהלות השוטרים בשלב האכיפה ואין ספק, כי ראוי שההליך יתברר עד תומו על דרך שמיעת ראיות. עיון בראיות מעלה גם שאלות לגבי התנהלות המבקש בתחנת המשטרה אולם, אי אפשר לשלול בשלב זה כי התנהגותו של המבקש היתה בתגובה לאגרסיביות בה נקטו השוטרים כלפיו ותחושתו שמנסים להתנכל לו בכל מחיר. מסקנה זו מתחזקת נוכח אירוע קודם נשוא ב"ש (אשדוד) 1661/09. כפי שנאמר לעיל, סירוב לעבור בדיקה בנשיפון אינו עבירה. סירוב לבצע בדיקת מאפיינים אינה עבירה. סירוב כנטען יכול להוות חיזוק לראיות תביעה אחרות בדבר נהיגה בשכרות, אם קיימות בחומר הראיות. לכאורה, כשהיה המבקש בתחנת המשטרה סירב לעבור בדיקה כלשהי ובית המשפט מציין כלשהי, כי כאמור לעיל נראה, כי השוטרים מבלבלים בין הינשוף למכשיר הנשיפון, ולא ברור נוכח המתועד במסמכים איזו בדיקה נדרש המבקש לעבור בתחנה, שיש לכך משמעות. ואולם, נוכח הכרסום שיש בראיות לכאורה מחד, והעובדה שבית במשפט בשלב זה אינו נכנס לעובי הקורה ואינו יכול לקבוע ממצאים באשר למהימנות הראיות שראויות להתברר כאמור בהליך העיקרי, הריני מוצאת להיענות לבקשה ומורה על החזרת הרישיון. המזכירות תעביר את העתק ההחלטה. זכות ערר כחוק. משפט תעבורהשכרותבדיקת שכרות (אלכוהול)