ענייני רכוש אינם מענייני המעמד האישי ואינם נתונים לסמכותו של בית הדין הרבני באופן ישיר. סמכותו של בית הרבני להידרש לענייני רכוש נתונה לו על דרך של "כריכה". כריכת ענייני הרכוש במסגרת תביעת גירושין אינה מעקרת את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה , שלו הסמכות הראשונה והראשית לדון בעניינים אלה ,אלא רק משעהאותה כל עוד עניין זה תלוי ועומד בבית הדין הרבני. משהסכימו הצדדים כאמור חדלה סמכותו של בית הדין הרבני לדון בעניין זה וקמה סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות בית הדין הרבני בענייני רכוש: בין הצדדים נטוש סכסוך רכושי בנוגע ל"זכויות" בבית ברח' ,,,,,,,,,(להלן: "הנכס") . הבעלות בנכס של חברת חלמיש ועיריית תל-אביב . (להלן: "הבעלים"). "הזכויות" הנטענות הינן רשות מגורים שניתנה למבקשת על ידי סבתה, שהחזקתה בבית הוכרה על ידי הבעלים במסגרת ניהול הליכים לפינוי המבנים באיזור בו נמצא הנכס. נגד המבקשת - והמשיב 2 בעלה- הוגשה תביעה לפינוי ולסילוק ידם ע"י הבעלים. מנגד נאבקת המבקשת על זכותה לקבל פיצוי כספי כנגד פינויה, פיצוי ממנו מבקש גם המשיב 2 ליהנות. עד לקבלת הפיצוי ניהל ומנהל המשיב 2 מאבק לחלוקת הנכס, על מנת לאפשר לו להתגורר בחלק ממנו. מאבקו של המשיב 2 התנהל בבית הדין הרבני מכוח כריכת ענייני הרכוש של הצדדים במסגרת תביעת גירושין שהגיש -וזאת, עד לישיבת יום 30/3/11 בה הסכימו הצדדים כי "את הבטחת חלוקת הנכס וחלוקת הפיצוי נעשה באמצעות נציג של בית משפט, דהיינו כונס נכסים אשר יתמנה במיוחד לצורך זה" . להסכמה זו בקשו הצדדים לתת תוקף של פסק דין. לאור הסכמת הצדדים מינה בית המשפט קמא ( כב' השופט ארז שני ) את המשיבה ככונסת נכסים לצורף הקמת חייץ כך שהנכס יחולק על פי ההחלטות השיפוטיות הקיימות בין הצדדים, בהתאם להסכם שיתוף שייחתם ביניהם. כן נקבע , כי כונסת הנכסים תוודא שכל פיצוי עתידי אשר ישולם בגין הנכס ישולם לידיה ויחולק בין הצדדים בשווה. הצדדים הצהירו כי יסודר גט ביניהם וכי סידור הגט מהווה "תניה יסודי בהסכמה זו " (להלן : "פסק הדין"). חודשים חלפו ומאום לא התקדם. הגט לא בוצע והקמת החייץ לא יצאה אל הפועל. לימים הגישה המשיבה - הכונסת , בקשה לבית משפט קמא ובה עתרה להורות למבקשת לשתף עימה פעולה ולהרשות למודד מטעמה להיכנס לנכס. כן ביקשה להורות למבקשת להפקיד סכום כספי על חשבון הוצאות הכינוס, סכום שכבר הופקד על ידי המשיב 2 - הבעל. בתום דיון שהתקיים ביום 8/7/12 נעתר בית המשפט קמא לבקשה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני במסגרתה תקפה המבקשת את פסק דינו של בית המשפט קמא שניתן, לגישתה, בחוסר סמכות , הוכתר כ"פסק דין" ולא כ"החלטה" וטענה כי בית המשפט הילך עליה אימים "והכתיב לפרוטוקול כאילו והצדדים הסכימו על כך שכונס נכסים מטעם בית המשפט יתמנה לצורך חלוקת הנכס" (ס' 18 לבקשה) . עור טענה המבקשת כי התפקיד שהטיל בית משפט קמא על המשיבה - הכונסת אינו בר ביצוע משום שהצדדים אינם הבעלים של הנכס וכל פעולה שהיא תבצע, ללא הסכמה של הבעלים, תהיה בניגוד לחוק, תוך ביצוע עבירות פליליות, אשר תחשוף את המבקשת לסנקציות פליליות ולאחריות כלפי צדדי ג'. לאחר עיון בבקשה ובנימוקיה אני מחליט לדחות אותה אף מבלי לבקש תשובה לה, וזאת בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מן הבחינה הפורמלית - פסק דינו של בית המשפט קמא, שניתן ביום 30/3/11 הינו ספק דין חלוט , לא הוגש עליו ערעור ולא ניתן לערער על קביעותיו במסגרת בקשת רשות הערעור שלפני שעניינה החלטת ביהמ"ש קמא שניתנה כשנה וחצי אחרי הינתנו. ההחלטה נשוא הבקשה שלפני הינה החלטה טכנית שמטרתה לקדם את שהוסכם ונקבע באותו פסק דין ומצויה כל כולה בשיקול דעתו של בית המשפט קמא הנותן הוראות לנושא תפקיד שמונה על ידו. מן הבחינה המהותית- משהסכימו הצדדים ,בישיבת יום 30.3.11 , על ביצוע חלוקת הנכס וחלוקת הפיצוי באמצעות נציג בית המשפט ,סברו וקיבלו כי המאבק הרכושי בעניין זה יחדל מלהתנהל בבית הדין הרבני ויתנהל מעתה בבית המשפט לענייני משפחה. ענייני רכוש אינם מענייני המעמד האישי ואינם נתונים לסמכותו של בית הדין הרבני באופן ישיר. סמכותו של בית הרבני להידרש לענייני רכוש נתונה לו על דרך של "כריכה". כריכת ענייני הרכוש במסגרת תביעת גירושין אינה מעקרת את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה , שלו הסמכות הראשונה והראשית לדון בעניינים אלה ,אלא רק משעה אותה כל עוד עניין זה תלוי ועומד בבית הדין הרבני. משהסכימו הצדדים כאמור חדלה סמכותו של בית הדין הרבני לדון בעניין זה וקמה סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה.בהקשר זה יאמר כי הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של פסק דין (ולא החלטה) , ובצדק ,שכן עסקינן, בסופו של דבר, בהסכם לחלוקת פיצוי כספי שיתקבל בעתיד ולא בפירוק שיתוף במקרקעין- על אף החייץ שמטרתו חלוקת השימוש. עם מתן ההסכמה כאמור פעל בית המשפט קמא ,במסגרת סמכותו ,ומינה כונסת נכסים לצורך הקמת חייץ. חזקה על בית המשפט שלא התכוון לכך שהקמת החייץ תתבצע בניגוד לדין ואו תוך פגיעה בזכויות הבעלים . חזקה על בית המשפט שלא יאשר פעולה כזו מבלי שישקול אם יש מקום לקבל את עמדת הבעלים, ככל שתוגש לאישורו. חזקה על כונסת הנכסים שלא תפעל לביצוע המוטל עליה אלא בהתאם לדין. מבחינה זו לא פעל בית המשפט קמא בשונה מבית הדין הרבני האזורי שמינה, בשעתו, מומחה מטעמו " לשם בירור המצב העובדתי והמשפטי המורכב". לצורך ביצוע תפקידה - בחינת האפשרות להקמת החייץ - סברה הכונסת כי יש מקום לקבל חוות דעת של מודד. משלא זכתה לשיתוף פעולה פנתה לבית המשפט וזה ,בדין ,נעתר לה. לאחר קבלת חוות הדעת תשקול הכונסת את צעדיה וכל תוכנית שתיזום למילוי המוטל עליה חזקה שתבקש את אישור בית המשפט לכך. משכך דין הבקשה להידחות. בשולי הדברים ,ואולי לא בשוליהם ,ראוי לו לבא כוח המבקשת להתנצל לפני בית משפט קמא על שההין לייחס לו מתן החלטה בניגוד לדין ולכללי הצדק והכתיב הסכמה שלא הייתה תוך שהוא -בית המשפט -מהלך אימים על המבקשת.השתלחות זו של עורך דין ,מי שאמור להיות פקיד בית המשפט ,בעושים במלאכה בנאמנות ובמסירות ,אינה במקומה ,בלשון המעטה , ואף פוגעת באמון הציבור במערכת . מוטב היה שיברר ,קודם להשתלחותו , עם באת כוחה של המבקשת אשר ייצגה אותה בישיבה האמורה , את השתלשלות העניינים. משלא התבקשה תגובת המשיבים , אין צו להוצאות. העירבון על פירותיו יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה. בית דין רבני