סעיף 212 שמכוחו מוצא צו הריסה מנהלי ('הריסה ללא הרשעה') מונה על פי לשונו שני תנאים לשם הוצאת הצו: הראשון, כי "נעברה עבירה בבנין"; השני, כי חלה אחת מהחלופות המנויות בסעיף, ולענייננו החלופה הרלבנטית היא פסקה 212(1), קרי, כי לא ניתן היה לאתר את מבצע העבירה. על שני התנאים הללו הוסיפה הפסיקה תנאי שלישי, והוא כי "בנסיבות העניין ישנה הצדקה ליתן צו כזה מטעמים של 'עניין ציבורי' חשוב" (ע"פ 3490/97 יצחק נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה כפר סבא, פ''ד נב(1) 136, 142 - השופט קדמי; הדגשה במקור - א"ר). על כל התנאים הללו להתקיים. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 212 לחוק התכנון והבניה: א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט נועם) מיום 6.4.11 בתיק עפ"ת 1638-04-10, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים (השופטת בר-אשר צבן) בתיק ב"ש 2582/08 מיום 24.2.10. הבקשה עניינה צו הריסה מנהלי. רקע והליכים  ב. ראשיתו של ההליך בבקשה להוצאת צו הריסה מנהלי מכוח סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965. הנכס נשוא הבקשה הוא תוספת לבניין של שתי קומות בשטח כולל של כ-134 מ"ר, אשר נבנתה על פי הנטען בין השנים 2005-2006. בית המשפט לעניינים מקומיים קיבל את הבקשה, ובית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על החלטה זו. ג. סעיף 212 שמכוחו מוצא צו ההריסה המנהלי ('הריסה ללא הרשעה') מונה על פי לשונו שני תנאים לשם הוצאת הצו: הראשון, כי "נעברה עבירה בבנין"; השני, כי חלה אחת מהחלופות המנויות בסעיף, ולענייננו החלופה הרלבנטית היא פסקה 212(1), קרי, כי לא ניתן היה לאתר את מבצע העבירה. על שני התנאים הללו הוסיפה הפסיקה תנאי שלישי, והוא כי "בנסיבות העניין ישנה הצדקה ליתן צו כזה מטעמים של 'עניין ציבורי' חשוב" (ע"פ 3490/97 יצחק נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה כפר סבא, פ''ד נב(1) 136, 142 - השופט קדמי; הדגשה במקור - א"ר). על כל התנאים הללו להתקיים. ד. בית המשפט לעניינים מקומיים קבע שתנאי הצו מתקיימים. אשר לתנאי הראשון נקבע, על פי בדיקת מפקח הבניה, שהתוספת נבנתה ללא היתר ועל כן נעברה עבירת בניה. אשר לתנאי השני נקבע, כי לא היה ניתן לאתר את מבצע העבירה; זאת - נוכח עדויות מפקחי הבניה, לפיהן ביקרו פעמיים בנכס, אולם לא הצליחו לאתר את בונה התוספת או את המשתמשים בה. אשר לתנאי השלישי נקבע, כי עצם היקפה הנרחב של תוספת הבניה, שהפכה את הבנין לבעל חמש קומות במקום שתיים, וכן העובדה כי הבניה היא מחומרי בניה קלים, שאינם מצופים אבן, אשר נוגדים את מדיניות מתן ההיתרים בירושלים, יש בה כדי לעמוד בתנאי של "עניין ציבורי חשוב". נבחנה גם טענת שיהוי. ה. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט עמד בהרחבה על המתוה הנורמטיבי לענין הסמכות לפי סעיף 212 לחוק (צו הריסה ללא הרשעה) בשונה מזה המופעל לגבי סעיף 205 לחוק (לאחר הרשעה), וציין, כי בצדק קבע בית המשפט לעניינים מקומיים שמתקיימים בענייננו התנאים הנדרשים לשם הוצאת צו הריסה מנהלי. בין היתר דחה בית המשפט את טענת המבקש, אשר הועלתה בפני בית המשפט לעניינים מקומיים ומועלית גם בבקשה זו, לפיה התוספת למגורים הוקמה עוד בשנות ה-70, ולמעט סגירת מרפסת בשנת 1991, דבר לא השתנה בה מאז; זאת, כיון ששני עדים העידו על כך שראו את תהליכי הבנייה בשנים 2006-2005. כן דחה בית המשפט את טענת המבקש לאכיפה בררנית בציינו, כי בכך שלא ננקטו הליכי אכיפה במקרים אחרים אין כדי להפחית מהאינטרס הציבורי הגדול בהקפדה על הסדרי התכנון והבניה במקרה זה, בשים לב לכך שהסטיה מתכניות הבניה בענייננּו היא נרחבת. הבקשה ו. הבקשה, רובה ככולה, מכילה טענות זהות לאלה שהועלו ונדחו בשתי הערכאות הקודמות. בין היתר נטען, כי ההרחבה לא בוצעה בשנות ה-2000 אלא בשנות ה-70, וכיון שהנכס קיים 40 שנה, אין עניין ציבורי של ממש המצדיק את הריסתו בצו הריסה מנהלי. המבקש טוען, כי קביעתו של בית המשפט לעניין זמן בנייתו של הנכס נשענת בעיקרה על גורם בעל אינטרסים, אשר אין לקבל את עדותו. כן נטען, כי העיריה נוקטת באכיפה בררנית כלפי המבקש, הנובעת מקשריהם של גורמים בעלי אינטרסים בה אשר שואפים להרוס את הנכס. דיון והכרעה ז. לאחר עיון אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא, כי רשות לדיון בגלגול שלישי אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא במקרים חריגים המעלים שאלה ציבורית או משפטית חשובה, שמעבר לעניינם המצומצם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 9876/09 בן ציון נ' מדינת ישראל ). נוסף על כך, בענייננו מתבקשת התערבות בממצאים שבעובדה שנקבעו על-ידי בית המשפט לעניינים מקומיים, לאחר שזה התרשם באופן בלתי אמצעי מעדויות שנשמעו בפניו; הלכה  היא, כי באלה אין מקומה של ערכאת הערעור שבזכות, קל וחומר ערכאת הערעור שברשות, להתערב אלא במקרים חריגים במיוחד (רע"פ 9911/08 גז נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה "לודים" ). ענייננו אינו בא בגדרם של אלה. ח. לגופם של דברים סבורני, כי בדין קבעו הערכאות הקודמות שיש מקום להוצאת צו הריסה מנהלי. כפי שנזדמן לי לציין בעבר, "יש ליתן משקל רב לעצם הבניה הבלתי חוקית, גם אם כאמור על התנאים האחרים להתקיים; המרחב התכנוני לעולם אינו שטח הפקר שבו 'איש הישר בעיניו יעשה'" (רע"פ 3072/11 קרבסי נ' מדינת ישראל ). בענייננו נוסף לכך גם האינטרס הציבורי המשמעותי בהריסת הנכס, שכן "אין מדובר במקרה של אדם שרכש דירה שמרפסתה 'נסגרה' בעבר ללא היתר (עניין שגם בו אין כלל ועיקר מקום להקל ראש)" (עניין קרבסי הנזכר), אלא בשתי קומות בהיקף של 134 מ"ר, ואין צורך להכביר מלים. בניה בלתי חוקית באשר היא הריהי רעה חולה, היא עולם של הפקר, היא אנטיתיזה לחוק ולשלטון החוק. ולענין השיהוי אל נכון הביא בית המשפט המחוזי מדברי השופטת (כתארה אז) ביניש ברע"פ 1520/01 שנייצר נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה פ"ד נ"ו(3) 595, 604, כי: "ההשתהות בהפעלת אמצעי האכיפה כשלעצמה לא תיצור מניעות כלפי הרשות האוכפת אלא במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. רשות החייבת לבצע פעולות על פי דין, וביחוד רשות הממונה על אכיפת חוק, אינה יכולה להשתחרר מחובתה עקב העובדה שלא נקטה אמצעים למילוי החובה במועד. מכל מקום בנסיבות של אי חוקיות, וביחוד כאשר אי החוקיות ברורה ומובהקת, הימנעותה של הרשות מלפעול אין די בה כדי לבסס אינטרס מובן של הפרט כנגדה". דברים אלה מדברים בעדם וכוחם יפה בכל עת; משנתעשתו הרשויות לאחר שחדלו ממעש, יש לעודד זאת. ט. כאמור, שתי ערכאות בחנו את חומר הראיות בתיק ואין הצדקה להתערבותה של ערכאה שלישית. מעבר לצורך אציין, כי בשונה מטענתו של המבקש, לשם הקביעה כי הרחבת הנכס נעשתה בין השנים 2006-2005, נעזרו המבקשים לא רק בעדותו של מי שנטען כלפיו (אך לא הוכח) שיש לו אינטרסים זרים, אלא גם בתמונות וכן בעדותו של מפקח הבניה. גם את טענת המבקש לאכיפה בררנית אין לקבל, שכן, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, מרגע שנקבע קיומו של אינטרס ציבורי בהריסת הבניה הלא חוקית, הנה לשם הוצאת הצו בעניין הקונקרטי אין משמעות של ממש לשאלה האם יש בניה בלתי חוקית נוספת אשר נגדה לא ננקטו הליכים.  י. מהטעמים האמורים איני נעתר לבקשה. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הצו ייכנס לתוקפו ביום 5.9.2011.בניהחוק התכנון והבניהתכנון ובניה