קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עד שחזר בו - שחרור ממעצר: ביום 27.11.98 הוריתי על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים, בהחלטתי פורטה בהרחבה התשתית הראייתית והמשפטית מכוחן הגעתי למסקנה כאמור. בית המשפט העליון, ביום 24.12.98 דחה את הערר שהגיש המבקש. המבקש מבקש עיון חוזר בהחלטתי מאחר ולדבריו חל כרסום של ממש בראיות המאשימה מבחינה זו שהעד העיקרי חזר בו מעדותו נגד המבקש. עיינתי בפרוטוקול שהוגש לי על ידי הסניגור וחזרתי וקראתי בעיון הן את החלטתי והן את החלטתו של בית המשפט העליון בענין. בית המשפט העליון אכן אמר, כפי שמצטט ב"כ של המבקש, כי "אין לדחות כמובן את האפשרות כי אחרי שמיעת הראיות במשפט יעלה בידי באי כוחם לקעקע את הראיות; אולם, בשלב זה אין מנוס מן המסקנה שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמות". אולם, אמרה זו של בית המשפט העליון אינה מתייחסת לאפשרות שיתבקש עיון חוזר עקב חזרה מעדות של עד, אלא לשמיעת הראיות במשפט עצמו. עובדת החזרה של עד מעדות מפלילה נגד אחר קורית לא אחת, ונראה לי במקרה שלפני, כי אין להסתמך עליה לצורך קביעת המסקנה שחל כרסום בראיות המפלילות נגד המבקש. כפי שציינתי בהחלטתי המקורית, לא נראה שהדברים נאמרו על ידי העד כפליטת פה, או באקראי, ומכאן שבשלב זה עדיין קיימת אמרה שבהצטרפה למכלול הראיות בתיק ניתן לומר שקיים פוטנציאל ראייתי הדרוש לצורך הקביעה של קיום ראיות לכאורה. בית המשפט העליון בהחלטתו ציין את הסכנה המיוחדת במניע אידיאולוגי כגורם המגביר את החשש שאדם יחזור על מעשיו וכן ציין כי לחובתו של המבקש קיים עבר פלילי בעבירות של איומים, השתתפות בהתפרעות, העלבת עובד ציבור, התפרעות שסופה נזק והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. גם אם חלק מעבירות אלה נעברו לפני למעלה מעשר שנים. עובדות אלה לא השתנו במהותן. אשר על כן, איני סבורה שיש נסיבות חדשות מכוחן יש לשקול שוב את שאלת מעצרו של המבקש עד תום ההליכים ואני דוחה את הבקשה.שחרור ממעצרמעצר