מה העונש לפלסטיני תושב השטחים בעבירת כניסה לישראל שלא כדין ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על העונש בעבירת כניסה לישראל שלא כדין: .1המשיב הורשע על-פי הודייתו בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין ובהתחזות לאחר, ולאחר ניהול משפט הוכחות אף הורשע בעבירה של גניבת רכב. .2בית-המשפט קמא (כב' השופט ח' לי-רן) השית על המשיב 11חודשי מאסר לריצוי - בפועל ו- 10חודשי מאסר על תנאי שאותם לא יישא המשיב אלא אם בתוך שלוש שנים מיום שחרור מן המאסר יעבור עבירה שעניינה שליחת יד ברכוש הזולת ועוד שלושה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירה שעניינה כניסה לישראל שלא כדין או התחזות לאחר. .3בית-המשפט קמא ראה להדגיש את החומרה הטמונה בעבירות המכוונות לרכב, בשל נפוצותן ופגיעתן בבטחון רכושו של הציבור ובאיכות חייו, ובשל עוגמת הנפש שעבירות אלה מסבות לציבור. עוד אמר בית-המשפט קמא, בלשונו הוא: "עוד אין בלבי ספק כי במקרים המתאימים ראוי להשית על עברייני רכוש נגד רכב עונשים חמורים, שיהא בהם כדי להרתיע אותם עצמם, ולהגן על החברה מפני מעלליהם לתקופה ניכרת, והן כדי להרתיע את הרבים כדרך שעשה זאת הנאשם". מלים כדורבנות, שלא מצאו ביטוי בענישה שהשית בית-המשפט קמא, אף בהתחשב בכל הנסיבות, שלהן נתן משקל-יתר על המידה הראויה, הכל כדי להקל עם הנאשם. על כך הערעור שבפנינו. .4אמת נכון הדבר, שבית המשפט אינו משוחרר מן החובה למוד לו לנאשם את עונשו על-פי מידותיו, אך יש למוד את המידה הראויה והנכונה גם לפי נסיבות העבירה ופגיעתה הרעה בקורבן העבירה ובציבור בכללו. לצד חומרת העבירה, כמו העבירות הנפוצות והקשות הפוגעות ברכוש הזולת - עבירות הרכב למיניהן - שוקל בית-המשפט גם את הנסיבות האישיות של העבריין, בכלל הנתונים הרבים שהוא שוקל בגזירת עונשו של העבריין, ואף "עדנא דחומרא", לא תפטור את בית-המשפט מלדון בנסיבות הצריכות לעניין העונש (וראו: ע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' שור סגל ואח’, פ"ד לה(4), 313). אולם, אל לו לבית-המשפט לשים את כובד המשקל דווקא בכף הנסיבות האישיות, בעוד שהציבור בכללו משווע להגנה מפני אימת המכות הרבות, שמטילים עליו גונבי רכב וחלקיו - יום-יום ושעה-שעה. .5ומה היו נימוקיו של בית-המשפט קמא לעונש המופלג בקלותו? על כך אומר בית-המשפט קמא הנכבד, כי למשיב, שהוא רווק כבן 21שנה - אין הרשעות קודמות בעבירות שאינן "עבירות אינתיפאדה", וזו לו הפעם הראשונה שהוא עומד למשפט בשל עבירת רכוש. בית-המשפט קמא סבור, כי "אין עונשו של צעיר בן גילו של הנאשם שאין לו הרשעות קודמות בעבירות רכוש, ושהודה במיוחס לו, יכול להיגזר מבלי להתבונן התבוננות מעמיקה בנקודות זכות כבדות משקל אלה, ומבלי לתת את הדעת לכך שבשליחתו של הנאשם דנן למאסר ממושך... עלול שכרה המיידי של החברה לצאת בהפסדה...". ראוי להעמיד את העובדות הנוגעות לעניין - על מכונן: המשיב הוא תושב השטחים שבשליטת הרשות הפלסטינית, שירת עד מעצרו במשטרת הרשות הפלסטינית, ובמסגרת שירותו זה זמם וביצע כניסה לישראל שלא כדין, התחזה לאחר, וגנב, יחד עם אחרים, באישון לילה - רכב ישראלי, בדרך של פתיחת דלת הרכב בעזרת מברג ושבירת מתקן ההתנעה של הרכב. והנה נמצא, ששומר החוק - מפרו, ומגן הרכוש - גונבו, ואם "ארזים" כאלה הפכו לעשבים שוטים - מה יגידו אזובים, ומדוע שלא ילמדו אחרים צעירים וקטינים, מהתנהגותו של המשיב, בסוברם כי "הממשל הפלסטיני עמנו", וילמדו מכך היתר לגניבת רכב ישראלי והבאתו לשטחי הרשות הפלסטינאית. אין מדובר, איפוא, בצעיר תמים-דרך שנקלע לראשונה בחייו לעבירת רכוש, כי אם בשוטר המפר את החוק בצוותא חדא עם אחרים, ואין נפקא מינה שמדובר באיש חוק של מדינה אחרת או מי שמשרת בשטח שאינו בשליטת הרשויות הישראליות. איש חוק צריך שיהיה כזה בכל מקום. אולם, לצערנו, ובית משפט זה למד על עניין זה מן המקרים הרבים שבהם הוא דן - לגבי איש חוק זה, ויש כנראה עוד כמוהו, פועל "מוסר כפול" של שמירת חוק אחד בשטח שבו הוא משרת כשוטר ואחד לגבי רכוש ישראלי. .6בית-המשפט קמא לא הפעיל לגבי המשיב שיקולים אלה, אלא נתלה באילן גבוה שבפסיקת בית-המשפט העליון בעניינו של אבו סנינה (ע"פ 178/99, 172האני אבו סנינה ואח' נ' מדינת ישראל, תקדין עליון, כרך 99(2), עמ' 715). על האני אבו סנינה הטיל בית משפט זה (השופטת ר' אור) 36חודשי מאסר בפועל בגין גניבת משאית, שהנאשמים שם נתפסו כשהם נוהגים בה ובתוכה חמש דלתות ושמשה של משאית. בית-המשפט העליון ראה להפחית את עונש המאסר ל- 15חודש, בעיקר מן הטעם שבעלי הדין הסכימו, בטיעוניהם בבית-המשפט העליון, כי על-פי נסיבות המקרה - היה מקום להרשיע את הנאשמים בקבלת חלקי רכב בידיעה שהם גנובים, ולא בגניבתה של המשאית. משום כך היה מקום להפחית את עונש המאסר. בענייננו, מדובר בגניבת רכב ובעוד עבירות נוספות, ועניין אבו סנינה שונה מענייננו, תכלית שינוי. עם זאת, ראה בית-המשפט העליון לציין, בהאי לישנא: "צדק בית-המשפט, בציינו שהעבירות בהן הורשעו המערערים הן נפוצות ויש להרתיע בפניהן. עם זאת, המדובר בפרשה אחת בה הורשעו, ללא שיש למי מהמערערים עבירה קודמת כלשהי. בנסיבות אלה, ובהתחשב בגילם הצעיר, נראה לנו העונש שהוטל עליהם חמור במידה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה". כאמור, שונה עניינו של המשיב מעניינו של אבו סנינה, בעיקר בשל מהות העבירה ואופיו של הנאשם והתפקיד שהוא מילא כאיש-חוק של הרשות הפלסטינית. .7גישתו המקלה של השופט בבית-המשפט קמא בעניין העונש הראוי להשית על צעירים גונבי-רכב, שאין להם הרשעות קודמות, נדונה בבית משפט זה על-ידי הרכבים שונים, בערעורי המדינה על קולת העונש. בע"פ 1008/99 מדינת ישראל נ' איסמעיל מדני, לא פורסם), ראינו להתייחס לעונשים הקלים המושתים על-ידי בית-המשפט קמא, וכך אמרנו: "חזרנו והבהרנו לא אחת כי חלק מהעונשים שבית המשפט קמא נוהג לפסוק במקרים כגון זה - אינם תואמים את רמת הענישה שנקבעה בבתי המשפט המחוזיים, ואף בבית-המשפט העליון, אולם נראה כי חלק משופטי בית-המשפט קמא עדיין לא הפנימו את רמת הענישה הראויה, ועובדה זו מביאה לכך שהמדינה נאלצת לערער ולחזור ולערער על עונשים קלים המוטלים על-ידי חלק משופטי בית-המשפט קמא". ועוד אמרנו: "אכן יש משקל לקולא להוצאת המשיב, אולם לעובדה שהוא צעיר ואין לו הרשעות קודמות - אין משקל רב בעבירות מסוג זה, שכן רובן מבוצעות על-ידי צעירים חסרי הרשעות קודמות". .8גישתו של בית-המשפט קמא לעומת גישתם של בתי המשפט בערכאות האחרות, בכל הנוגע למדיניות הענישה הראויה, אינה מתחשבת בשינויים שחלו מאז שניתן פסק הדין בעניינו של ח'אלד נסראללה (י-ם) (ע"פ 299/93 מדינת ישראל נ' חאלד נסראללה, לא פורסם, ובע"פ 1279/93 נסראללה נ' מדינת ישראל, לא פוסרם). וכך אומר הנשיא שמגר ברע"פ 1279/93 הנ"ל: "המכה של גניבת רכב כדי לפרק את הרכב לחלפים או לשנות את זהותו, הפכה לנפוצה ביותר ואין לך לילה בו אינם נעלמים מספר כלי רכב החונים ליד בתי הבעלים... אמצעי מרסן יכול להימצא בכך אם כל מי שמעורב בצורה כלשהי בגניבת רכב או בשינוי זהותו, יידע שהוא צפוי לשנות מאסר ארוכות בשל עבירות הדומות לאלה שבפנינו היום. מדיניותו העונשית של בית-המשפט המחוזי, כפי שבאה לידי ביטוי במקרה דנן מקובלת עלי, ואינני רואה הצדקה להבאת העניין בפני ערכאה שלישית כפי שנתבקשתי". בעניינו של נסראללה ראה בית-משפט זה להחמיר בעונש ולשנות מאסר של שמונה חודשים למאסר בפועל בן חמש שנים. מאז פסק הדין בעניינו של נסראללה, חלו עליות וירידות בגלים של גניבות רכב, פירוקו או גניבת חלקים ממנו, ומאז גם התייצבה בבתי המשפט המדיניות העונשית המחמירה כלפי גנבי רכב וחלקיו - אף אם הם צעירים וחסרי הרשעות קודמות בעבירות רכוש. התופעה של גניבת רכב או נסיון לגונבו, כשהעבריינים נתפסים בקלקלתם, בשעת מעשה - לא חלפה מן העולם, ועודנה "מכת מדינה". משום כך ראוי להכות בעברייני הרכב, למיניהם, הנתפסים בעבירותיהם, בעוד שרבים-רבים אחרים נמלטים עם הרכב הגנוב אל מקומות שיד הרשויות הישראליות אינה משיגה אותם. עונש של 11חודשי מאסר, כפי שגזר בית-המשפט קמא על המשיב - אינו עונש ראוי, אינו משיג את מטרת הענישה ואינו תורם לשירוש הרעה החולה והפוגעת ברכושם של בעלי רכב רבים. .9המדיניות שלפיה יש לשקול בין יתר הנתונים והשיקולים בגזירת העונש את נסיבותיו האישיות של הנאשם, ידועה ואין בה חידוש. יש מקום להביא נתונים אלה בכלל השיקולים, אך אין בכך אלא נימוק שלא להחמיר עם הנאשם יתר על המידה. אין לעשות את הנתונים האישיים, או את ההודייה של הנאשם בעבירה והעדר הרשעות קודמות נתונים העולים על הכל, ואין לעשותם נימוקים המכתיבים את העונש ולעשותו כה קל עד כדי כך שישתלם לעבריינים בכח לבצע את העבירה או לשוב ולבצעה. .10המשיב בן 21, איש-חוק ברשות הפלסטינית, התפנה מעיסוקיו לשמירת החוק ונכנס לישראל שלא כדין וביצע, בחבורה, עבירה של גניבת רכב ישראלי, ומשנתפס בקלקלתו - הציג את עצמו כאחר. המשיב לא הודה בעבירה של גניבת הרכב אלא אך בעבירות האחרות, ורק לאחר שמיעת ראיות הורשע בגניבת רכב. איזה מקרה מתאים להחמרה בעונשו של נאשם אם לא מקרה זה, והאם צריכים לעמוד לזכותו - גילו הצעיר או העדר הרשעות קודמות, כדי כך שיגברו אלה על חומרת העבירות ועל נסיבותיהן. תשובתנו על כך - בשלילה. בית-המשפט קמא הפליג בקולת העונש, ודין ערעור המדינה להתקבל. .11אך משום שבית משפט שלערעור אינו ממצה את הדין עם הנאשם - אנו מעמידים את עונשו של המשיב על 30חודשי מאסר בפועל, שמניינם יחל ביום מעצרו .14.12.98יתר חלקי גזר הדין של בית-המשפט קמא - יעמדו בעינם. משרד הפניםכניסה לישראלפלסטינים