קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב ביצוע צו סגירה של בית ספר: איזה הוא המסלול להשיג על החלטה לסגירת בית ספר, שבית משפט לא עיכב את ביצוע צו הסגירה שהוצא על ידי מנכ"ל משרד החינוך, שעה שלאחר מכן נדחתה בקשה למתן רישיון לפתיחת בית ספר והליך הערר שהוגש טרם הסתיים מחמת אי התכנסות ועדת הערר? האם ניתן בגדרה של עתירה מינהלית לקבל צו לעיכוב צו הסגירה, אשר הוארך לתקופה קצרה טרם הפנייה לקבלת רישיון חדש? אלה השאלות המרכזיות המתעוררות בהליך שלפני. הרקע לבקשת צו ביניים ועיכוב צו הסגירה מיהות הצדדים 1. העותרת הינה עמותה (מלכ"ר) הפועלת לרווחת תושבי כפר יאסיף ( להלן: "העותרת" או "המבקשת"), ובין היתר עסקה בניהול בית ספר פרטי. משיבה 1 הינה משרד החינוך המופקד על מערכת החינוך בארץ, ובין היתר, עוסק במתן היתרים לפתיחת בתי ספר. משיב 2 הוא מנהלה הכללי של משיבה 1. הרקע לגלגולו של הליך 2. במסגרת פעילות העמותה עלה, כבר בשנת 1998, הרעיון להקים בית ספר נוצרי אורטודוקסי בכפר יאסיף. העמותה החלה מאוחר יותר בפעולות בניה לצורך מטרה זו. המועצה המקומית התנגדה להקמת בית ספר במקום, לאחר מכן הוקם צוות לבדיקת הנושא, וראש המועצה החל לפעול לזירוז קבלת ההיתר אצל הוועדה המקומית. משהפעילה העותרת במקום בית ספר ללא רישיון, הגישה בשנת 2008 בקשה על פי סעיף 4(ב) לחוק הפיקוח על בתי ספר תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק הפיקוח"). ביום 18.8.08 החליטה הגב' שלומית עמיחי מנכ"לית המשרד דאז, שלא לאשר הבקשה, והגם (לטענת העותרת) שלא נדחתה הבקשה במסמך פורמלי, הוצא ביום 26.11.09 על ידי מנכ"ל משרד החינוך ד"ר שמשון שושני, הוא המשיב 2, צו סגירה מן הטעמים שיפורטו להלן. העותרת המשיכה בהפעלת בית הספר, וביום 3.2.10 הגישה את העתירה דכאן וכן בקשה לצו ביניים. 3. בית המשפט (כב' השופט מ' י' הכהן) דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 19.4.10. יחד עם זאת לאור העובדה שמדובר בשלהי שנת הלימוד, ובמטרה שלא לפגוע בתלמידים, הורה על עיכוב הסגירה עד לסיום שנת הלימודים, דהיינו עד ליום 30.6.10. 4. העותרת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון, וביום 1.7.10 נדחתה הבקשה (כב' השופט ח' מלצר). לאחר מכן הגישה העותרת בקשה להיתר לפתיחת בית ספר, וכן התנהלה התכתבות ענפה בנושא ונעשו פניות מצד גורמים שונים, לרבות לשכת שר החינוך, לפתרון הנושא. משסורבה העותרת לקבל רישיון לפתיחת בית הספר, הגישה לועדת הערר לפי חוק הפיקוח, ערר (ערר 17/10) לפי חוק הפיקוח, וזו טרם נתנה החלטתה. הבקשה הנוכחית 5. ביום 22.8.10 הגישה העותרת את הבקשה הנוכחית שכותרתה: "בקשה בהולה למתן צו ביניים וצו ארעי במעמד צד אחד, בזמן פגרת בימ"ש ולעיכוב ביצוע צו הסגירה לבי"ס עד להחלטה בערר שהוגש על החלטת המשיב לא להעניק רישיון לבית הספר". בבקשה נטען, כי שנת הלימודים בפתחנו, וכי למעשה התמלאו כל התנאים והתקבלו כל האישורים וההסכמות הנחוצים לצורך קבלת ההיתר, וכי הנימוקים לאי מתן היתר בעבר כבר אינם קיימים היום. דיון 6. האם בית משפט זה אמור לדון בבקשה כגון זו, בשלב זה, או שמא הסמכות לכך נתונה או שמא בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב. 7. כעולה מכותרת הבקשה שלפני כמצוטט לעיל, וכן מן הנאמר בבקשה עצמה כי: "יודגש כי במקביל נעשתה פנייה לועדת ערר לקיום דיון בהול בערר שהוגש מטעם המבקשת אף בטרם תחל שנת הלימודים" (שם, ע' 2). 8. ב"כ המשיב טוען כי לא זו אף זו, הרי המבקשת ערה למסלול בו אמורה היא לבחור לצורך קבלת הסעד המבוקש על ידי. אלא שבדיון לפני ביום 26.8.10, טענה המבקשת כי המשיבים פועלים בחוסר תום לב, ומכשילים במתכוון את קידום ההליך במטרה שלא תהא אפשרות לפתוח את שנת הלימודים תשע"א, ולפיכך היא מסכלת את דיוני ועדת הערר בסחבת וכן באמצעים פסולים, תוך שהיא משווה את התנהלות המשיבים בבחינת "סיכול ממוקד", כדברי ב"כ המבקשת. כן מוסיף הוא: "יש כאן ניסיון שרק במדינות עם משטר אפל שיכולים להתערב בעבודה של ועדת ערר שנדרשה לחוק ונקבע סדר עבודה...." (פרו', 2). 9. ב"כ המבקשת הגיש מכתב שכתב למשיב ולוועדת הערר (שמקום מושבה ברח' השלושה 2 תל-אביב), מיום 24.8.10 (לאחר הגשת בקשה זו), שתוכנו "בקשה דחופה לקיצור לוח זמנים ולסעד זמני" (סומן א'). במכתב מבקש הוא לקבוע דיון לפני תחילת שנת הלימודים, ומוסיף: "בהתאם להוראות תקנה 9 לתקנות פיקוח על בתי ספר (סדרי הדין בועדת ערר), תשל"ב-1972, ולנוכח דחיפות העניין והכוונה לפתוח את ביה"ס בשנה"ל הקרובה ובמטרה לקבל החלטה בוועדת הערר לפני פתיחת שנה"ל הקרובה, הודיעה העוררת כי היא תוותר על דיון בע"פ בפני הוועדה. העוררת תטען ותציין כי התנהלות המשיבים בעיכוב מתן החלטתם הדוחה את בקשת הערר משך קרוב ל-45 ימים - מונעת מחוסר תום לב משווע ובמטרה לסכל את אפשרות של פתיחת ביה"ס אף במקרה של זכייה בערר זה ועל כן מוגשת הבקשה המצ"ב" (שם, פסקה 2). מוסיפה וטוענת המבקשת כי המשיבים אינם משלמים את שכרו של יו"ר ועדת הערר השופט (בדימוס) דן ארבל, ומשום כך אין הועדה יכולה לפעול. לחיזוק טענה זו, הוצג מסמך א' הנ"ל שבתחתיתו נכתב בכתב ידו של השופט ארבל, כדלקמן: "החלטה עקב אי חידוש ההתקשרות הכספית עם יו"ר הועדה הריני להודיע על הפסקת כל פעילות עד לחידוש ההתקשרות. 24.8.10 דן ארבל, שופט בדימוס" כן יצוין, שמינוי ועדת הערר וקביעת יו"ר הועדה וחבריה פורסם בילקוט הפרסומים 5752 מיום 20.12.07 והוא בתוקף למשך 3 שנים. 10. אין מחלוקת כי ההליך האחרון, מבחינה כרונולוגית, הינו במסלול קבלת רישיון לפתיחת בית ספר בשנת תשע"א, על פי חוק הפיקוח, הקובע את הדרך לפתיחת בית ספר וקבלת רישיון (סעיפים 10-3 לחוק). סעיף 13 לחוק הפיקוח קובע זכות ערר, בזו הלשון: "סירב המנהל הכללי ליתן רישיון או לאשר העברתו לאחר, רשאי המבקש, תוך 21 יום מהיום שהודע לו על הסירוב, לערור על כך לועדת ערר לפי סעיף 14". ערעור על החלטת ועדת הערר מוקנה בזכות לפני בית משפט לעניינים מינהליים, כאמור בסעיף 14א לחוק. 11. משהוגש הערעור נשוא ענייננו (מס' 17/10) הרי שעל המבקש להמשיך במסלול שמתווה חוק הפיקוח, ומכאן שעליה להגיש ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב, חרף שועדת הערר לא נתנה את החלטתה, וזאת משני טעמים: א. אפשרות הפניה בערעור מינהלי כנגד ועדת הערר והמשיבים, בגדרה לבקש את הסעדים המבוקשים בבקשה שלפני. ב. אף אם טרם ניתנה החלטה על ידי ועדת הערר, ולאור הפסקת פעילותה, כמצוין לעיל, ומכח חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: "החוק"), ידון בית המשפט המנהלי, בין היתר, בערעור המנוי בתוספת השניה לחוק (סעיף 5(2), ואילו פריט 6 לתוספת השניה מציין: "6. ערעור לפי סעיף 14א' לחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969". 12. אשר לשאלה בדבר הגשת ערעור או פניה לבית המשפט לעניינים מינהליים, הרי שהחוק קובע בסעיף ההגדרות בו (סעיף 2), כדלקמן: "בחוק זה...."החלטה של רשות" - החלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי על פי דין, לרבות העדר החלטה וכן מעשה או מחדל" (ההדגשה - אינה במקור). כך, ובהינתן שועדת הערר משותקת, ניתן היה כבר עתה להגיש ערעור כאמור לעיל, ובגדרו לבקש את המבוקש בבקשה שלפני. 13. למעלה מן הצורך, הייתי דוחה את הבקשה אף לגופה. אנמק. 14. הבקשה לצו ביניים בגדרה של העתירה המנהלית דכאן, נדחתה, כמפורט לעיל, ואף הערעור נדחה. כב' השופט ח' מלצר מציין בהחלטתו כדלקמן: "לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. למבקשת אמנם טענות רבות כנגד משרד החינוך ואולם אף היא איננה חולקת על כך שהפעילה את בית הספר עד הנה ללא כל רישיון תקף. היעדרו של רישיון להפעלת בית הספר מהווה עילה מספיקה להוצאת צו סגירה לבית הספר (ראו: 32(א)(1) לחוק הפיקוח). משכך הם פני הדברים, דומה כי לא ניתן לומר שסיכויי העתירה שהגישה המבקשת הינם מן המשופרים. בנסיבות אלה, נראה כי גם מאזן הנוחות איננו נוטה לעבר המבקשת, במיוחד לאחר סיום שנת הלימודים הנוכחית. מובן כי לתלמידי בית הספר ולהוריהם תיגרם אי נוחות כתוצאה מסגירתו (ואי-הפעלתו) בשנה הבאה (אם לא יקבל רישיון בינתיים), ואולם אין לאפשר לבית ספר בלתי חוקי להמשיך ולפעול, רק משום שמפעילתו גילתה תעוזה, עת פתחה א בית הספר ללא כל רישיון תקף" (שם, פסקה 4). הדברים מדברים בעד עצמם, ואינני רואה בהתפתחות האחרונה עליה הצביע ב"כ המבקשת לענין שיתוקה של ועדת הער, כנסיבה חדשה המצדיקה לשוב ולעכב את צו הסגירה, כפי שמציעה המבקשת בהפנותה לע"פ (חיפה) 857/09 אבו כליב נ' עיריית חיפה (אתר נבו) (10.5.09), שהרי שם המדובר היה בהליך פלילי, כאשר ההליך המינהלי היה במקביל. 15. יחד עם זאת ציין בית המשפט כאמור לעיל, כי עיכוב ביצוע של צו סגירה אין בו כדי להכשיר פעילות עבריינית בעסק. מכאן שבית המשפט בעתירה דנן אמר את דברו, עיכב את הסגירה עד 30.6.10 כדי לא לפגוע בתלמידים, והנימוקים שפירט כב' השופט מלצר בהליך הערעור וכב' השופט מ' י' הכהן בהחלטה בצו הביניים יפים אף לבקשה זו. ועוד, סעיף 3 לחוק הפיקוח קובע שאין לפתוח בית ספר כל עוד אין בידי המבקש רישיון. עובדה זו ידועה למבקשת מזה שנים רבות, והיא נקטה בפעולות אחדות לצורך קבלתו. לקבלת רישיון יש לעבור משוכות אחדות הן בתחום הבינוי, הן בעיון במטרות ובצורך המוניציפלי בפתיחת בית ספר נוסף במקום, תכנים חינוכיים ואף היבטים אישיים של המפעיל וצוותו. לא בכדי קיימות תקנות הפיקוח על בתי הספר (בקשה לרישון) תש"ל-1970, וכן כללי פיקוח על בתי ספר (מבחנים למתן רישיונות), תשל"א-1971, הבאים להבטיח את המטרות הנ"ל. מכאן שאין להקל ראש בדרישות שמציבים החוק, התקנות והכללים. העדר רישיון אינו פגם טכני, אלא מהותי, כפי שנקבע בעת"מ(י-ם) 385/06 ענת יליזרוב ואח' נגד משרד החינוך והתרבות (אתר נבו) (17.5.06), שם נאמר: "העדרו של רישיון לבית ספר אינה פגם פורמאלי כלל ועיקר. גישה מעין זו מצד מי שמבקש להיות אחראי על בית הספר ועל חינוך הילדים הלומדים בו, הינה מוטעית מיסודה ואינה ראויה...ראשית, מדובר בדרישה שנקבעה בחוק. הפעלת בית ספר ללא רישיון מהווה עבירה פלילית,....שנית, הדרישה לקבלת רישיון להפעלת בית הספר הינה על פי טיבה מהותית ולא פורמאלית. דרישה זו מקפלת בחובה את עקרון הפיקוח, המקבל משנה תוקף כאשר מדובר בנושא רגיש וחשוב של חינוך בכלל ושל חינוך ילדים בפרט...יתרה מזאת, ללא אכיפה יעילה של החוק המחייב הפעלת בית ספר ברישיון, לא ימלא משרד החינוך כראוי את תפקידו החשוב כמפקח ורגולטור בענייני חינוך...יש לדחות את טענת העותרים כי בית הספר עומד במכלול דרישות הפיקוח וכי יינתן לו רישיון לשנת הלימודים תשס"ז. על פי החוק, משרד החינוך הוא שאמון על הפיקוח ועל מתן הרישיונות לפתיחת בתי ספר והעותרים אינם רשאים לעשות דין לעצמם ולהחליט שהם מקיימים את התנאים" (שם, פסקה 31) (ההדגשות - אינן במקור). כך גם בע"א 6575/95 קדמה עמותה לחינוך עיוני נגד המנהל הכללי, תק-על 95(3), עמ' 623, שם ציין כב' הנשיא א' ברק, בציינו: "פתיחת בית ספר הינו עניין רציני ומחייב בחינת נתונים פיזיים חינוכיים ואחרים, וכל עוד לא הובטח - כפי שדורש החוק - כי התנאים המוקדמים אכן נתקיימו הלכה למעשה, אין מקום לפתוח את בית הספר, וממילא היה מקום להביא לסגירתו". (שם ). לאור כל האמור, התוצאה היא אפוא, שהבקשה נדחית על כל חלקיה. המבקשת תישא בשכ"ט עו"ד המשיבים בסך 10,000 ₪, נכון להיום. ניתנה היום, כ' אלול תש"ע, 30 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים. דיני חינוךעיכוב ביצועצו סגירהצוויםבית ספר