ערובה תושב חוץ

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערובה תושב חוץ: .1הנתבע מבקש לצוות על התובע ליתן ערובה לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984(להלן - התקנות) לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע במקרה של דחיית התביעה. הבקשה מסתמכת על כך שהתובע הינו תושב חוץ ואין לו נכסים בישראל ולפיכך קיים חשש כי אם יצליח הנתבע במשפט לא יוכל לגבות מהתובע את הוצאות המשפט. א. ב"כ התובע מעלה שתי טענות כנגד בקשה זו: א) עפ"י החלטת בית המשפט בת"א 5152/84 נקבע כי מדובר בטענת "הודאה והדחה" מצד הנתבע ולכן גם נקבע כי הוא זה שעליו לפתוח בהבאת הראיות, לאור זאת טוען עו"ד הופר כי יש בכך כדי להפוך את הנטל, ומצב דברים זה חייב לגרום לכך "שהנתבע" הוא זה שהופך להיות מעין "תובע" לענין נטל הראיה. בנסיבות כאלה טוען הוא כי אין להחיל את הוראות תקנה 519לגבי התובע דנן סבורני שאין לקבל טיעון זה וכי הסוגיה של "הודאה והדחה" אין בה השלכה לענין תקנה .519תקנה זו מדברת על הטלת ערובה על התובע, ואין ספק כי כל החלטה שהיא לגבי סדר הבאת הראיות, ואפילו תהא לה השפעה על נטל הראיה, אינה משמיטה מתחת לתובע את מעמדו כתובע. השאלה של נטל הראיה, כמו השאלה של סיכויי ההצלחה בתביעה איננה רלבנטית בעת הדיון בבקשה למתן ערובה על-פי תקנה 519, וודאי שלא זהו שלב שבו יש לבחון מהם הסיכויים של הנתבע להצליח בהגנתו. מטרת התקנה ברורה, והיא להבטיח גביית הוצאותיו של הנתבע בנסיבות מסויימות. במקרה שהדברים אמורים בתובע המתגורר חוץ-לארץ ואינו מצביע על נכסים בארץ שמהם יוכל הנתבע להיפרע, הרי שזהו המקרה הקלאסי שבו נעשה שמוש בתקנה זו (ד"ר זוסמן: סדר הדין האזרחי מהדורה 4עמ' 688[2]). ב) הטענה השניה היא כי למעשה מצויים אנו בשלב שלאחר קדם משפט ולפי הוראות תקנה 149(ב) לתקנות לא ידון בית המשפט בשום בקשה שניתן היה להביאה בקדם המשפט זולת אם הובאו טעמים מיוחדים לכך, ובמקרה זה לא הועלו כל טעמים כאלה. ואולם, במקרה זה, לא קויים קדם משפט. מה שארע הוא כי נדונה בקשת הנתבע למתן רשות להתגונן והדיון נסתיים במתן הרשות המבוקשת ובאותה החלטה אף נקבע מועד לשמיעת ההוכחות. טוען עורךדין הופר כי עצם קביעת המועד לדיון משמעה כי נסתיים קדם המשפט בתיק, וזאת על-פי לשון תקנה 150לתקנות. טענה זו אינה מתקבלת על דעתי. ראשית - תקנה 150קובעת רק כי משנסתיים קדם משפט, יש לקבוע תאריך לדיון, אד אין ללמוד ממנה כי בכל מקרה שנקבע תאריך לדיון פירוש הדבר שהסתיים שלב קדם המשפט וחלה תקנה 149(ב) לתקנות. כידוע, לא בכל ענין יש חובה לקבוע קדם משפט וקביעת מועד לדיון איננה יכולה להביא למסקנה שנתקיים קדם משפט שעה שלא ניתנה כל הוראה על קיומו. שנית - הדברים אמורים בתביעה בסדר-דין מקוצר. לגבי תביעה כזו מצינו בתקנה 213לתקנות כי משנתנה רשות להתגונן מוסמך בית המשפט להורות על קיום קדם משפט לפניו. היינו, במקרה כזה מתקיים שלב נוסף של קדם משפט לפני הדיון. במקרה זה לא ניתנה כל הוראה שהיא על קיום קדם משפט. אינני מוצא ותשומת ליבי אף לא הופנתה לכל הוראת חוק או אסמכתא שעל-פיה אין זכות להגיש בקשות כלשהן בשלב שבין מתן רשות להתגונן לבין מועד הדיון במשפט, הנקבע בהחלטה על מתן הרשות. נהפוך הוא - נראה לי כי אין כל סיבה וכל מניעה לשלול מבעל דין להגיש בקשות מתאימות בתקופת ביניים זו לשם ייעול הדיון, גם במקרה שבו לא ניתנה הוראה על קיום קדם משפט. אמת הדבר כי במקרה זה התקיימו מספר דיונים לגבי בקשות רבות ושונות, אלא שבכל אלה אין לראות עדיין "קדם משפט" שכן סבורני כי אין אפשרות להסיק מכללא על קיומו של קדם משפט בלא שניתנת הוראה ברורה ומפורשת לקיים קדם משפט. כל זאת דווקא לאור ההשלכות החמורות הנובעות, בין היתר, מהוראת תקנה 149(ב) לתקנות. .3לאור כל אלה הרי שהנסיבות למתן ערובה, כבקשת הנתבע מתקיימות במקרה זה ויש להעתר לבקשה. המדובר בתביעה כספית בסכום השווה ל-000, 67$ ארה"ב. בהתחשב בכל המסיבות אני מורה כי על התובע ליתן ערבות בנקאית בסכום בשקלים השווה לסך של 000, 20$ דולר אמריקאי עפ"י השער היציג ביום הוצאת הערבות. ערבות זו תומצא בתוך 15יום מהיום. על המשיב לשלם הוצאות בקשה זו בסך 000, 75שקל + מע"מ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מירבים על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.ערובהתושב חוץ