קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על ביטול עיקול זמני במעמד צד אחד: מבוא ורקע עובדתי 1. בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא (כב' השופט יוסף סוהיל) מיום 17.3.11, אשר ביטל החלטתה של כב' הרשמת רג'ד זועבי מיום 19.12.10 בה ביטלה היא צו עיקול זמני אשר ניתן על ידה קודם לכן, במעמד צד אחד. 2. ביום 19.5.11 קבעתי, כי הבקשה צריכה תשובה ומשהגיעה התשובה נתקיים ביום 20.6.11 דיון במעמד הצדדים. במהלך דיון זה הגיעו הצדדים להסדר דיוני ולפיו, תיבדק על ידי באי כוח הצדדים האפשרות שציוד של המבקשת בשווי של 400,000 ₪ ישועבד לטובת המשיב כאן. 3. סופו של דבר, ומסיבות שאין בדעתי להידרש להם לא הגיע הסדר זה לכלל מימוש, והצדדים ובמיוחד ב"כ המבקשת כאן, ביקשו לשוב ולטעון בפניי בעל-פה לעניין הבקשה לגופה. 4. בטרם אדרש לטיעוני הצדדים, אבקש להבהיר הרקע לבקשה וכלדלהן. 5. ראשיתו של הליך, בכתב תביעה אשר הוגש על ידי המשיב כאן, אשר עבד אצל המבקשת כאן כחשב כמויות ואחראי מדידות. המבקשת ביטלה 4 חוזי עבודה, בינה לבין המשיב. משכך, הגיש המשיב תביעה עיקרית על סך 1,164,532 ₪ כנגד המבקשת. בד בבד עם הגשת התביעה הגיש המשיב, בקשה להטלת עיקול זמני על זכויות המבקשת אצל מחזיקים שונים. במעמד צד אחד ולבקשת המשיב, הוטל צו העיקול הזמני המבוקש. 6. המבקשת ביקשה ביטולו של צו עיקול זמני זה ולאחר דיון במעמד הצדדים ביטלה אכן כבוד הרשמת במסגרת החלטתה מיום 19.12.10, את צו העיקול הזמני. 7. במסגרת החלטתה קבעה כב' הרשמת, כי המשיב קיבל את השכר המגיע לו על פי ההסכמים, עד למועד ביטולם של אלה ולא הראה ולו לכאורה, זכות לקבלת כספים מהמבקשת. עוד קבעה כב' הרשמת, כי המדובר בחוזה לביצוע עבודה אישית, וככזה קיימת מניעה חוקית לאכיפתו. באשר לפיצויים בגין הפרת ההסכמים הרי שעל המשיב להוכיח קיומה של הפרה המזכה בפיצויים וספק אם יצליח בבוא העת להרים את הנטל המוטל עליו. עוד קבעה כב' הרשמת, כי גם באשר לתנאי השני הדרוש לשם הטלת עיקול זמני - קיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין - לא עמד המשיב. 8. המשיב אשר לא הסכים עם שתי קביעותיה של כב' הרשמת הגיש אפוא, ערעור בזכות, על החלטתה זו. 9. בפסק דינו של כב' השופט יוסף, נהפכה כאמור הקערה על פיה, תוך שכב' השופט קמא קבע, כי קיימת עילת תביעה המסתמכת על ביטולם של ארבעת ההסכמים אשר נחתמו בין המשיב למבקשת. כב' שופט קמא הוסיף וקבע, כי הסעד המבוקש אינו סעד של אכיפה אלא סעד על פיצוי, אותו הגדיר בית המשפט קמא כפיצויי צפייה. 10. באשר לצורך בקיומו של יסוד ההכבדה, קבע כב' השופט קמא, כי יסוד זה הוכח לאור העובדה שחלק ניכר מציודה של המבקשת משועבד ולאור העובדה, כי אחד המחזיקים, בנק לאומי בע"מ, הודיע כי לא עמדו בסניף הבנק כספים או נכסים לזכות המבקשת. לעניין זה ציין כב' השופט קמא, כי בנק לאומי, הוא הבנק אשר ממנו נמשכו שני צ'קים לטובת המשיב, אשר בוטלו, עם ביטול ההסכמים כמפורט לעיל. 11. באשר לסכום התביעה ולאופן חישובו, קיבל השופט קמא את טענת המבקשת ולפיה, חישוב הסכום נעשה באופן כללי וללא הבהרת דרך החישוב. 12. סוף דבר קיבל כב' השופט קמא, את הערעור באופן חלקי, תוך שחלף הותרת צו העיקול הזמני על כלל חשבונות המבקשת ומחזיקיה, קבע כי על המבקשת להפקיד בקופת בית המשפט ערבות בנקאית על סך 400,000 ₪, להבטחת פסק הדין, וככל שיינתן לטובת המשיב. טענות הצדדים בתמצית 13. בזאת הפעם וכאמור, לא הסכימה המבקשת עם פסק דין זה וטענה בבקשתה, כי המשיב לא עמד בנטל הדרוש למתן צו דרסטי וקיצוני וכי הנימוק היחידי אשר התקבל סופו של דבר על ידי בית המשפט קמא, היה זה אשר לא נכלל בבקשה המקורית להטלת עיקולים. לטענתה של המבקשת, בית המשפט קמא קבע, כי יסוד הכבדה מקורו בטיעון שהובא לראשונה בפני בית המשפט קמא בשבתו כערכאת ערעור והוא "שיעבוד כלי העבודה של המבקשת". 14. עוד טענה המבקשת, כי תצהירו של המשיב בבקשתו להטלת העיקולים הינו בלתי חוקי וחסר תוקף משפטי שכן בתצהירו זה, הסתמך המשיב על האמור בכתב התביעה, ללא שפירט בתצהירו כיצד הגיע הוא לתחשיבו זה. 15. באשר לעצם קבלת בקשת רשות הערעור, מבקש ב"כ המבקשת להדגיש, כי לא מדובר ב"גלגול" שלישי של דיון שכן כבוד השופט קמא וכב' הרשמת שייכים לאותה ערכאה. לעניין זה מסתמכת המבקשת על רע"א 8420/96 מרגליות נ' בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, אשר קבע בעניין דומה כי "מדובר בשני חדרים באותה קומה" ולשיטתו אפוא מדובר עתה בדיון בערכאה שנייה בלבד. 16. לחלופין (הגם שלא כך נטען) טוענת המבקשת, כי מדובר בעניין עקרוני שכן פסיקת בית המשפט קמא מנוגדת להלכת בית המשפט העליון לעניין זכות הקניין, ומעוררת אפוא, כך לטענתה, שאלה נורמטיבית כללית אשר, כלשון המערערת "עלולה להביא למדרון חלקלק מסוכן ביותר בו מתאיינים התנאים המצטברים הנדרשים אותם צריך להוכיח התובע המבקש צווי עיקול זמניים". 17. מאידך, טוען המשיב, כי הלכת מרגליות הנזכרת לעיל, בוטלה בפסקי דין מאוחרים יותר של בית המשפט העליון, וכי מדובר בדיון ב"גלגול שלישי" אשר אינו עומד בתנאים המקנים זכות לרשות ערעור. לעניין זה, מפנה המשיב לרע"א 6520/05 kirkham holdings limied ואח' נ' albany prek limted ואח', אשר אדרש לו להלן. 18. לטענה כאילו, דבר הציוד המשועבד לא נטען בבקשה המקורית, טוען ב"כ המשיב, כי משעלה נושא השעבוד בחקירתו של המצהיר מטעם המבקשת, בדיון בפני כבוד הרשמת, הרי שרשאי היה בית המשפט קמא להסתמך עליו. באשר לחוסר הפירוט בתצהיר, הרי שבית המשפט קמא התייחס לעניין זה בפסק דינו. דיון והכרעה 19. המכשול העיקרי של המבקשת לצלוח, הוא מתן רשות ערעור במקרה שבפנינו. סבורני, כי לעניין זה, הצדק הוא עם המשיב שאכן מדובר "בגלגול שלישי". יפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי כב' השופט א. רובינשטיין בעניין רע"א 6520/05 (צוטט בחלקו על ידי ב"כ המשיב בתגובתו) וכדלהלן: "כשלעצמי סבורני, כי יש להתייחס לבקשה מעין זו שבענייננו ככלל כאל בקשה בגלגול שלישי, שהרי כזאת היא מהותית - שני שופטים דנו בתיק, זה בערעור על זה; ואם כך, אף אם לא היתה כאן "ערכאה" אחרת בהיבט ה"מוסדי", שכן שניהם דרים תחת קורת גגו של בית המשפט המחוזי, הנה במובן המהותי, והוא עיקר, היתה גם היתה ערכאת ערעור. ואכן, ראו החלטת השופט ריבלין בבש"א 4511/05 עירית בת ים נ' גני יפית (טרם פורסמה), שאף היא עניינה בקשה לערעור בגלגול שני (דיון בגלגול שלישי) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת רשם אותו בית משפט, ובה נקבע, כי השגה לבית משפט זה הריהי בגדר "גלגול שלישי" המחייב רשות ערעור, ובכך אישר את השקפתו של רשם בית משפט זה, השופט מרזל, באותו תיק (בש"א 3476/05). אמנם, בבש"א 7338/01 וינברג-דורון נ' כהנא, פ"ד נו(2) 913 קבע השופט ריבלין, כי החלטה של בית משפט מחוזי המהווה פסק דין בערעור על החלטה אחרת של רשם בית המשפט המחוזי, נתונה לערעור בזכות וראו גם ע"א 13/80 הסמינר למורות בית רבקה נ' סולל בונה, פ"ד לו(1) 267, השופט (כתארו אז) ש' לוין; אך נראה שבע"א 13/80 וגם בבש"א 7338/01 היה המדובר בפסקי דין בבית המשפט המחוזי שהיו סופו של התיק - דחיית בקשה לרשות להגן באחד, דחיה על הסף בשני, ולכן נתפס הדבר כגלגול שני. אמנם, כשלעצמי דומני כי אף באלה ניתן לשאול אם לא בגלגול שלישי עסקינן, כאמור גם בבש"א 4511/05 הנזכרת, ומן הסתם עוד יידרש לכך הרכב בבית משפט זה ביום מן הימים".   יודגש, כי בענייננו והגם שבית המשפט קמא הכתיר החלטתו בכותרת "פסק דין" הרי שברור שמדובר בהחלטה ולא בפסק דין, שכן לא מדובר "בסופו של התיק" ומשכך וכדברי השופט רובינשטיין שצוטטו לעיל, שונה הדבר מהאמור בע"א 13/80 ובבש"א 4511/05, ששם היה מדובר בפסקי דין שהיוו את סופו של ההליך. 20. משקבעתי, כי מהותית מדובר בעניין שהוא "גלגול שלישי" הרי שיש להחיל על בקשה זו את העקרונות אשר נקבעו למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". 21. העיקרון לקביעת מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" הינו ברור וידוע ונקבע בהלכת חניון חיפה (בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור) ולפיו, "רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה". 22. בענייננו אין הדבר כך. לעניין זה, טוען ב"כ המבקשת כי מדובר "במדרון חלקלק" אשר יביא, סופו של יום, להטלת עיקול זמני בכל כתב תביעה שיוגש, גם אם המבקש שם, לא יעמוד בשני התנאים המצטברים הנדרשים לצורך הטלת עיקול זמני. אולם וחרף האמור, מדובר בסך-הכל בסכסוך בין שני בעלי דין אשר אינו חורג מעניינם הפרטי של שני בעלי הדין ואין בו, כל חשיבות משפטית או ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. איני רואה גם כיצד תוביל החלטתו של בית משפט השלום, ובכל הכבוד הראוי, לאותו "מדרון חלקלק" עליו מצביע ב"כ המבקשת. 23. על מנת להניח דעתו של ב"כ המבקשת אבקש להוסיף, כי גם לגופו של עניין לא מצאתי בפסק דינו של בית המשפט קמא (שהינו החלטה כאמור) פגמים היורדים לשורשה של החלטה באופן המצדיק התערבות בהחלטה זו הגם שמדובר ב"גלגול שלישי". 24. לעניין הרכיב הראשון בהחלטה שהוא התנאי הראשוני הנדרש לצורך הטלת עיקול זמני - סיכוייה הלכאוריים של התביעה. אין חולק, כי המבקשת ביטלה, באופן חד צדדי ארבעה הסכמי עבודה שנערכו בינה לבין המשיב, באשר לארבעה פרויקטים אותם ניהל המשיב. אין חולק, כי לולא ביטול זה, היה צפוי המשיב להשתכר מאות אלפי ₪. מצטרף אני ובכל הכבוד לקביעתו של בית המשפט קמא, כי "די בכך שהתביעה אינה טורדנית ושהיא מעוררת שאלה רצינית שיש לדון בה, וכי בשלב זה אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מבעלי הדין (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (2009) עמ' 522)". כך גם הדבר באשר לקביעתו, כי הגם שמדובר בחוזה עבודה אישי שיכול ואין המבקש זכאי לאכיפתו, הרי שזכאי הוא לפיצויים לרבות, פיצוי צפייה והסתמכות, בגין הפרת חוזים אלו, וככל שאכן יוכח שהמבקשת "אשמה" בהפרת החוזים. 25. באשר ליסוד השני הדרוש והוא הוכחת ההכבדה - הרי שיכול ומסכים אני עם חלק מטענות המבקשת לעניין זה, כמו אי הפירוט בתצהיר התומך בבקשה הראשונית, וכמו העובדה שטענת השעבוד, לא נטענה בתצהיר זה. אולם, סופו של דבר, יש לזכור, כי בית המשפט קמא, פסק על יסוד כל החומר שעמד בפניו לרבות, עניין השעבוד שנתגלה בעת חקירתו הנגדית של מנהל המבקשת בפני כבוד הרשמת. יוער, כי טענה זו הועלתה כבר בסיכומיו של ב"כ המשיב, בפני כבוד הרשמת. עוד הסתמך בית המשפט קמא על העובדה שבנק לאומי, הוא הבנק, שם ככל הנראה, מנוהלים חשבונותיה של המבקשת, הודיע לבית המשפט (לאחר הדיון בפני כבוד הרשמת), כי אינו מחזיק כספים של המבקשת. 26. בית המשפט קמא, פסק על סמך האמור, כי די בכך כדי להוכיח את החשש מפני הכבדה, ולעניין זה כאמור, ובהתחשב גם בעובדה שמדובר ב"גלגול שלישי", איני סבור שיש להתערב במסקנה זו. 27. סוף דבר אפוא, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, פסק דינו (החלטתו) של בית המשפט קמא יוותר על כנו. על המבקשת להפקיד בקופת בית משפט השלום ערבות בנקאית נוספת על סך 200,000 ₪, וזאת תוך 10 ימים מהיום וזאת לאחר שערבות בנקאית אחת על סך הנ"ל כבר הופקדה על ידה. המבקשת תישא בהוצאות הליך זה, ללא קשר לתוצאה בהליך העיקרי, בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין שכר טרחתו של עורך הדין מטעם המשיב. במעמד צד אחדעיקול זמניערעורעיקול