קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבירות מין במשפחה - ערעור על בית המשפט לנוער: השופט נ' הנדל: 1. מונח לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לנוער מיום 11.7.11 בתפ"ח 40204-05-10 (כב' סגן הנשיא צ' סגל והשופטים מ' דרורי ומ' י' הכהן), במסגרתו הושת על המערער עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, ו-12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. 2. מעובדות כתב האישום המתוקן בו הורשע המערער לפי הודאתו, עולה הרקע הבא: המתלונן הינו קטין יליד שנת 2002 (להלן: "המתלונן"). הוריו גרושים, ואביו חי יחד עם בת זוג - היא אמו של המערער, יליד 1992. משכך - המערער הינו אחיו החורג של המתלונן. כחלק מהסדרי הראייה בין הורי המתלונן, נוהג האחרון להתארח בבית אביו, בו מתגורר גם המערער. בתקופה הסמוכה לשנת 2010, בעודם מצויים בביתו של המערער, ביצע האחרון במתלונן מספר רב של מעשי סדום ומעשים מגונים, לרבות הכנסת איבר מינו לפיו של המתלונן (כשמונה מקרים); הכנסת איבר מינו של המתלונן לפיו של המערער (כשמונה מקרים); נגיעה באיברי מינו של המתלונן (כעשרה מקרים); והקרנת סרטים פורנוגרפיים במחשב (כחמישה מקרים). על פי אישום נוסף, בסמוך לשנת 2009, בחורשה ליד ביתו, נגע הנאשם באיברי המין של בן דודתו, קטין יליד 2003 (להלן: "המתלונן 2"). כמו כן נגע מתלונן 2 באיבר מינו של הנאשם. אשר על כן הורשע המערער בשמונה עבירות מעשה סדום במשפחה; שמונה עשר מקרים של מעשה מגונה במשפחה; ומעשה מגונה בקטין. 3. ביום 11.7.2011 גזר בית המשפט המחוזי בירושלים את דינו של המערער, בשבתו כבית משפט לנוער. במהלך גזירת הדין נתן בית המשפט דעתו לתסקיר שירות המבחן, ממנו עולה כי המערער הינו נער תקשורתי ונבון המגלה מוטיבציה להצלחה ולוקח אחריות מלאה למעשיו. שירות המבחן הוסיף כי המערער נתון כל כולו להליך הטיפולי, והמליץ להטיל עליו מאסר על תנאי מלווה בעבודות שירות. עוד נתן דעתו בית המשפט לתסקירי נפגעי העבירה, אשר מעלים פגיעות נפשיות חמורות במתלוננים. בבואו לאזן בין שיקולי הענישה השונים, הדגיש בית משפט קמא כי חומרתן של עבירות המין שביצע המערער בבני משפחתו מדברת בעד עצמה. יחד עם זאת צוין כי לא בכל יום פוגש בית המשפט בנאשם הלוקח אחריות מלאה על מעשיו ופניו  נתונים לשיקום. בית המשפט השתכנע כי לו יתמיד המערער בדרכו השיקומית, עתידו לפניו. נוכח כל האמור לעיל - דמותו של הנאשם הקונקרטי מחד לעומת חומרת מעשיו והעובדה כי בוצעו על סף הבגירות מאידך, החליט בית משפט קמא כי עונש מאסר בפועל של 18 חודשים הינו העונש המתבקש. נקבע כי לא יהיה בכך כדי לפגום בהליך השיקומי, באשר למערער כוחות נפש מחוזקים ומשפחה תומכת מאחוריו. מכאן הערעור שלפנינו. 4. לטענת המערער, החמיר איתו בית המשפט המחוזי יתר על המידה. נטען כי כאשר עסקינן במי שהיה קטין בעת ביצוע העבירות, יש לתת דגש מיוחד לאופן הטיפול הראוי בו, תוך שימת לב לצרכיו האינדיבידואליים, לרבות עברו הפלילי הנקי. הוסף כי שומה היה על בית המשפט המחוזי להעניק משקל ראוי להמלצת שירות המבחן שלא להטיל עונש מאסר בפועל. ככל שהדבר נוגע לקטינים, עקרון השיקום הוא הכלל, ומאסר בפועל הינו החריג לכלל - שלא הוכח כי יש בו צורך. צוין עברו של המערער, אשר היה עצמו קרבן לתקיפה מינית. הודגשה לקיחת האחריות המלאה על ידי המערער. הסניגור אף טען כי המערער החליט ללכת בעצמו למשטרה ולהתוודות על מעשיו, וכן כי החרטה שהביע הוכרה כאותנטית על ידי בית המשפט ושירות המבחן. לדעת המשיבה, בבואו לגזור את הדין שקל בית המשפט המחוזי את כל השיקולים הרלוונטיים, והגיע לתוצאה אליה הגיע. הודגש כי המערער היה על סף בגירות בעת ביצוע המעשים, וכי לא היה מדובר באירועים חד פעמיים. הוסף שיש לתת משקל ממשי לעובדה שהמדובר בעבירות שבוצעו בתוך המשפחה. נטען כי שיקול השיקום חשוב, אך אין הוא חזות הכל, וכי בכל אופן צדק בית המשפט המחוזי כי הקטין יוכל להמשיך בהליכי השיקום גם במסגרת ריצוי עונש המאסר. 5. "נאשם אינדיבידואלי מיוחד במינו עומד לפנינו היום וליבנו נחמץ" (פסקה 21 לגזר דינו של בית המשפט המחוזי). המערער הודה במעשיו ולקח אחריות מלאה עליהם. תיק זה מעלה במלוא העוז את הרבדים שבמלאכת השיפוט, ובהם האיזונים שבין שיקולי הענישה השונים, התאמתם למקרה הקונקרטי, והצורך בצפיית פני העתיד. אכן, ואולי לצערנו, אין זה מקרה שכיח בו מגיע נאשם לפתחו של בית המשפט ומפגין את הכרתו במעשיו וחרטתו באופן כה מעורר רושם. יש בדבר גם ללמד על חוסנו של המערער הספציפי העומד לפנינו. ואולם, בל נשכח, וליתר דיוק אסור לשכוח, כי מן הצד האחר מצויים קרבנות העבירה, אשר נפגעו פגיעות אשר אחריתן מי ישורנה. על בית המשפט להיות לקרבנות אלה לקול, לשמש להם כמגן, ולזעוק את זעקתם. אמנם, המערער מכיר במעשים הקשים שביצע, ואף עולה מדבריו כי שילם מחיר נפשי יקר בשל כך. אולם, כאמור, אין בית המשפט יכול לגזור את הדין באספקלריה ממוקדת נאשם בלבד. ההיפך הוא הנכון. עליו לקחת בחשבון את צרכי נפגעי העבירה, הן בהיבט הגמולי, ההרתעתי והמניעתי. אף אם נתמקד במערער, לא די - אם כי העניין חשוב, במיוחד בתיקי נוער - לבחון אותו על פי תגובותיו למעשיו, והבנת החומרה שבהם. המיקוד כמובן חייב להיות גם כלפי מעשי המערער. משימה לא קלה ניצבה לפני שופטי ערכאה קמא עת גזרו הם את הדין. בחינת גזר הדין מגלה כי בית המשפט המחוזי נתן דעתו לשלל השיקולים, והטה אוזנו להמלצות השונות. אף אם לא קיבל אותן, משתקפות הן באופן משמעותי בקבעו את העונש. יוזכר, כי לצד השיקולים המשמעותיים הניצבים לימינו של המערער - עסקינן בריבוי עבירות, חלקן חמורות ביותר, המקבלות משנה תוקף שעה שהתרחשו בגדריה של המשפחה - האמורים להיות מוגנים מכל משמר. לפיכך, אין לומר כי בית המשפט החמיר עם המערער בהטילו עליו עונש מאסר בפועל בן שמונה-עשר חודשים. בסופו של דבר, המעשה הפלילי נבדק על פי פרטיו. אלה כוללים את הנתונים הבאים: האישום הראשון - הוא האישום העיקרי - בוצע כלפי ילד בן 7; נפגע זה הינו אחיו החורג של המערער; בעת ביצוע המעשים היה האחרון בן 17, לכך חשיבות גם בשל פער הגילים בינו לבין הנפגע; ריבוי המעשים וחומרתם, מבלי צורך לחזור על התיאור בפתח הדברים; המעשים השתרעו על תקופה של כ-5 חודשים; המערער אף ביצע עבירה, גם אם פחות חמורה מהאישום הראשון, בקטין נוסף - בן דודתו. שקלול הנתונים מוביל למסקנה שאף בהתחשב בנימוקים לקולא - והם בנמצא - לא יהא זה נכון כי ערכאה זו תתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להסתפק בעונש מאסר בדרך של עבודות שירות. בנוסף, התקופה אשר נגזרה על המערער משקפת את ההתחשבות של בית המשפט המחוזי בהיות המערער קטין שלקח אחריות על מעשיו, ובכך שעובר הוא תהליכי שיקום. 6. אשר על כן, הייתי מציע לחבריי לדחות את הערעור. יש לקוות כי המערער ימשיך במאמצי השיקום המושקעים על ידו, וכי משפחתו תהא לו למשענת למען יוכל לצאת מכתלי בית הכלא ולפתוח דף חדש בחייו. המערער עצמו הוא המרוויח הראשון מהמשך המאמץ לתת ביטוי להפנמת הפסול במעשיו. בל נשכח כי מטרת הענישה נועדה גם להביא לסיום פרק באירוע הפלילי במסלול חייו של נאשם.משפט פליליעבירות מיןערעור