ערעור על החלטת נאמן להסדר מושלם

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת נאמן להסדר מושלם: הקדמה: לפני ערעור שהוגש ביום 17/5/12 על החלטת המשיבה, רו"ח עליזה שרון, בתפקידה כנאמנת להסדר הנושים של חברת התכוף בע"מ (בהסדר נושים) (להלן: "הנאמנת" ו"החברה" בהתאמה). במסגרת החלטת הנאמנת מושא ערעור זה אושרה במלואה תביעת החוב שהגיש הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "הבנק הבינלאומי"), וכן הוחלט כי יש לסווג את הבנק הבינלאומי במעמד של נושה רגיל ולא במעמד של נושה מובטח. ערעור זה יסודו בהשגת הבנק הבינלאומי על חלקה השני של החלטת הנאמנת, היינו: על קביעתה כי יש לסווג את הבנק הבינלאומי במעמד של נושה רגיל ביחס לתביעת החוב שאושרה. הרקע העובדתי הנחוץ להכרעה: בשנת 2003 נקלעה חברת התכוף להליכי חדלות פירעון וביום 25/4/04 אושר לה הסדר נושים, בהסכמת הבנק הבינלאומי. עובר לאותו שלב, היה הבנק הבינלאומי נושה מובטח של החברה וסכום החוב כלפיו עמד באותה עת על סך של 13,432,912 ש"ח. במסגרת הסדר הנושים, הסכים הבנק הבינלאומי, כמפורט במכתבו מיום 22/3/04 (להלן: "מכתב ההסכמה"), להעמיד לחברה הלוואה בגובה מלוא החוב כלפיו, אשר תיפרע בפריסה של 120 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. הוסכם כי להבטחת הלוואה זו ישמש שעבוד שוטף שהיה רשום לטובת הבנק וכן ערבות מתחדשת של סולאור אחזקות בע"מ (להלן: "סולאור"), מוגבלת עד לסך של 1,000,000$. עוד הוסכם כי בידי חברת סולאור האופציה, לתקופה של עד שנתיים ממועד תחילת פירעון ההלוואה, להמיר את הערובה כמפורט לעיל בערבות של סולאור לכל יתרת החוב, תוך שנקבע כי במקרה כזה "ישוחררו ויבוטלו כל השעבודים המוטלים על נכסי חברות קבוצת התכוף לטובת הבנק הבינלאומי, לרבות השיעבוד השוטף". כעולה מהבקשה שלפני, בחודש 8/05 מימשה סולאור את האופציה שניתנה לה והעמידה לבנק הבינלאומי ערבות לכל יתרת סכום חוב החברה כלפיו. כפועל יוצא ובהתאם להסכמת הבנק הבינלאומי כעולה ממכתב ההסכמה, בוטל השעבוד שהיה רשום לטובת הבנק. מתברר כי בשלב מאוחר יותר, בשנת 2010, ובטרם פרעה את מלוא חובה כלפי הבנק, נקלעה החברה להליכי חדלות פירעון בשנית. לאור הסכמת הנוגעים בדבר, בוטל ביום 13/3/11 הסדר הנושים הראשון, ככל שהוא מתייחס לבנק הבינלאומי. באותו מועד הוסכם כי תביעת החוב של הבנק הבינלאומי תיבדק ותוכרע על ידי הנאמנת, כשבמסגרת זו יוכרע על ידה גם מעמד נשייתו של הבנק הבינלאומי - היינו: אם יש לסווגו כנושה רגיל או כנושה מובטח. בהתאם להסכמה זו, הגיש הבנק הבינלאומי לנאמנת תביעת חוב על סך של 10,728,241 ש"ח. ביום 3/5/12 ניתנה החלטת הנאמנת בתביעת החוב, בה אושר סכום תביעת החוב במלואו ונקבע כי יש לסווג את הבנק הבינלאומי במעמד של נושה רגיל ולא במעמד של נושה מובטח. כאמור, חלקה השני של ההחלטה היא זו הניצבת ביסוד הערעור שלפני. טענות המערער - הבנק הבינלאומי:   לטענת הבנק הבינלאומי, משהפרה החברה את הסדר הנושים הראשון, עמדה לו הזכות לבחור בין סעד הביטול לבין סעד האכיפה, כשעל פי כל אחת משתי הדרכים האמורות, המשמעות היא כי הבנק הבינלאומי אמור להיפרע מלוא חובו על פי הסדר הנושים הראשון, וזאת לפני כל נושה אחר על פי הסדר הנושים השני. הבנק הבינלאומי טוען כי משהוחלט על ביטול הסדר הנושים הראשון, הרי שיש להורות כי ישוב מעמדו להיות אותו מעמד בו היה ערב הסדר הנושים האמור, היינו: לקבוע את מעמדו כנושה מובטח. הבנק הבינלאומי טוען כי העובדה שבתביעת החוב שהוגשה לא טען כי הוא נושה מובטח, אינה צריכה לעמוד לו לרועץ. כמו כן הוא טוען כי טענת הנאמנת שנושים נוספים של החברה, שהתקשרו עימה לאחר הסדר הנושים הראשון, הסתמכו על דו"ח רשם החברות ולא יכולים היו לדעת כי הבנק הוא נושה מובטח, אין בה ממש, שכן אותם נושים ידעו שמדובר בחברה שמצויה בהליכי חדלות פירעון וכן ידעו ו/או צריכים היו לדעת על קיומו של הסדר הנושים הראשון, על כל תנאיו, כך שגם אם נפגעו מי מנושיה "החדשים" של החברה, אין מדובר בפגיעה שלא יכלו לצפות אותה. בנוסף, טוען הבנק הבינלאומי כי הסתמכות הנאמנת על הוראות סעיף 178 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות"), הקובע כי שעבוד שאינו רשום יהיה בטל כלפי המפרק וכל נושה של החברה, אינה נכונה. הבנק הבינלאומי סבור כי הואיל ומדובר בהסדר נושים שני של אותה חברה, הואיל וללא הסכמתו בהסדר הנושים הראשון כלל לא היה מתגבש הסדר נושים, הואיל וללא הסכמתו היה נפרע מהשעבוד שהיה רשום לטובתו ואילו נושים רגילים לא היו נפרעים בחלק זה, וכן הואיל וללא הסכמתו כל הנושים המובטחים על פי ההסדר השני היו לכל היותר בדרגת שעבוד זהה לשלו, הרי אישור הסדר נושים נוסף תוך שלילת מעמדו של הבנק כנושה מובטח, מנוגד לתקנת הציבור. לבסוף, טוען הבנק הבינלאומי כי פעמים רבות פועלים נושים מובטחים אחרים כפי שפעל הוא עצמו במקרה זה ומוותרים על בטוחות שעומדות להם, כדי שהנושים הרגילים יוכלו להיפרע, ולו באופן חלקי, מהחוב כלפיהם. על פי הנטען, שלילת מעמדו המובטח של נושה כזה שעה שהסדר הנושים הופר, לא זו בלבד שמנוגדת לתקנת הציבור, אלא עשויה לגרום למצב בו נושים מובטחים לא יסכימו לוותר על בטוחותיהם במסגרת הסדרי נושים. טענות הנאמנת:   לטענת הנאמנת, אמנם לכאורה מקום בו מופר הסדר נושים, עומדת לצד המופר האפשרות לבחור בין סעד הביטול והחזרת הגלגל לאחור לבין סעד האכיפה, אך הדרישה לשוב לאחור אין משמעה כי ההסדר בטל מעיקרו, אלא אם כן נקבע כך בהסדר הנושים עצמו, וגם זאת, תוך הקפדה כי יישמרו זכויות שרכש צד שלישי בתום לב בהסתמך על ההסדר. הנאמנת טוענת כי אם יבוטל הסדר הנושים על דרך של החזרה מלאה של הגלגל לאחור, תוך השבת הבנק הבינלאומי למעמד של נושה מובטח, ייפגעו נושי החברה שהתקשרו עימה לאחר הסדר הנושים הראשון, לרבות נושים מובטחים ורגילים, שהסתמכו על דו"ח רשם החברות של החברה בו נמחקו השעבודים שהיו רשומים לטובת הבנק הבינלאומי. על פי הנטען, מתן תוקף רטרואקטיבי לשעבודים של הבנק הבינלאומי שנמחקו זה מכבר, יש בו משום פגיעה בעיקרון השוויון בין הנושים, שכן כפועל יוצא תקטן באופן משמעותי מסת הנכסים העומדים לחלוקה לטובתם במסגרת הסדר הנושים הנוסף, לא כל שכן ביחס לנושיה המובטחים של החברה, שהעמידו לה אשראי תוך הסתמכות על כך שהשעבודים שנרשמו לטובתם הינם מדרגה ראשונה. הנאמנת סבורה שעל פי ההלכה הקיימת, לא ניתן לראות עוד בבנק הבינלאומי כנושה מובטח ביחס לחוב לאחר שויתר על בטוחותיו במסגרת הסדר הנושים הראשון ולאחר שהשעבודים לטובתו נמחקו עם אישור ההסדר. בנוסף, טוענת הנאמנת כי בהתאם לסעיף 178 לפקודת החברות, משנמחקו השעבודים שהיו רשומים לטובת הבנק הבינלאומי מרישומי רשם החברות, הרי שאינם עוד רשומים כדין, וממילא שיש לראות בהם כבטלים כלפי מפרק החברה וכל נושה שלה. דיון והכרעה:   המחלוקת העקרונית בין הצדדים המעורבים בהליך זה מדגישה את הסיכון האינהרנטי הטמון בפעילותם השוטפת של מוסדות פיננסיים המעורבים בהסדרי נושים של חברות חדלות פירעון. אקדים אחרית לראשית ואבהיר כבר כעת כי לדידי דין הערעור על החלטת הנאמנת להידחות, וכי בדין ובצדק סווג הבנק הבינלאומי במקרה דנא כנושה רגיל ולא כנושה מובטח. כפי שפורט לעיל, במסגרת מכתב ההסכמה אשר היווה חלק בלתי נפרד מהסדר הנושים הראשון, הסכים הבנק הבינלאומי להמרת הערובה שהיתה בידיו, בעיצומו של הליך ההבראה, בערבות של סולאור לכל יתרת החוב, תוך ביטול כל השעבודים הרשומים לטובתו. כפועל יוצא ובטרם הגיע הסדר הנושים אל קיצו, נמחק השעבוד שהיה רשום על נכסי החברה לטובת הבנק הבינלאומי. הבנק הבינלאומי, כך יש להניח, בחן את הסיכונים והסיכויים שניצבו לפניו באותה עת בצורה עסקית ומחושבת, וסבר כי הסיכון המוצע בחלופה מעין זו (המרת הבטוחה שבידיו בערבות של סולאור תוך מחיקת השעבוד הרשום לטובתו) עדיף על פני כל פיתרון אחר, או, לכל הפחות, כדאי מבחינתו. הסיכון שנטל על עצמו הבנק בהסכימו להמיר את השעבוד שהיה רשום לטובתו בבטוחה אחרת הוא מסוג הסיכונים הרגילים שמוסדות עסקיים ופיננסיים, לרבות בנקים, נוטלים על עצמם לא אחת במהלך הרגיל והשוטף של עסקיהם, כשלעיתים סיכון זה משתלם ולעיתים הוא מתממש. דא עקא שבעולם העסקי של ימינו, מצבה הפיננסי של חברה הוא דבר דינמי ונזיל שיכול להשתנות לכאן או לכאן, לעיתים גם על פני תקופה לא ממושכת. רצה הגורל והתברר, בדיעבד, שהבטוחה בדמות ערבותה של סולאור התבררה כלא משתלמת. לדעתי, משנטל הבנק הבינלאומי סיכון מחושב שאותה בטוחה חלופית תתברר כלא כדאית והחליט להמיר את שעבודיו בבטוחה בדמות ערבותה של סולאור, תוך ויתור על מעמדו כנושה מובטח ללא תלות בתוצאות הסדר הנושים הראשון, אין לאפשר לו "להשיב את הגלגל לאחור" ולא ניתן לשוב ולראות בו כנושה מובטח. כפי שהזדמן לי להתבטא בעבר, לא אחת, הסדר נושים מטבעו הוא הסדר "צופה פני עתיד", במובן זה שאמנם תחילת דרכו סוגה בשושנים והצדדים תולים בו תקוות רבות, אך הוא אינו וודאי (לפחות בחלקו), ואין אלא לקוות כי הוא יתממש ויקוים כמצופה. לנוכח אי הוודאות המהווה חלק בלתי נפרד מהליך הבראה של חברה, כל גורם שנוטל חלק בהסדר נושים, יכול וצריך להעמיד לנגד עיניו את מכלול התוצאות האפשרויות העשויות להתממש בסופו של יום - בין אם הצלחתו של הסדר הנושים ובין אם קריסתו. משעה שאמרנו כי דבר קריסתו של הסדר נושים הוא דבר שניתן וצריך לצפותו מראש, יש להניח כי כל גוף שמוסר הסכמתו למתווה מסוים של הסדר נושים, יכול וצריך לצפות את האפשרות שהבטוחה שהסכים להסתפק בה תתברר בסופו של יום כבלתי כדאית. דברים אלה מקבלים משנה תוקף מקום בו מדובר בגורם פיננסי דוגמת בנק, שמהלכים מעין אלה מתבצעים על ידו באופן תדיר כחלק מעיסוקיו השוטפים. לפיכך, משהסכים הבנק הבינלאומי במסגרת הסדר הנושים הראשון להמרת הבטוחה שבידיו בערבותה של סולאור, תוך מחיקת השעבוד הרשום לטובתו, ומשויתר על מעמדו כנושה מובטח והסתפק באותה ערבות, אין לו להלין על מצבו כיום אלא על עצמו. יושם אל לב כי אילו סבר הבנק הבינלאומי שמן הראוי לכלול בהסדר הנושים תניה ולפיה במקרה בו יבוטל הסדר הנושים ו/או במקרה בו החברה תשוב ותיקלע להליכי חדלות פירעון (מצב שכאמור יכול וצריך היה לצפותו), יחזור מעמדו למעמד של נושה מובטח, חזקה עליו שהיה עומד על כך שהדברים יירשמו ברחל ביתך הקטנה, ומשלא עשה כן, אין לקרוא אל תוך הסדר הנושים תניות כה מהותיות שלא בא זכרם בהסדר באופן מפורש. יתרה מכך, הסדר הנושים לו הסכים הבנק הבינלאומי היווה את המצע העובדתי והמשפטי שהונח לפני יתר המעורבים בהליך - בין אם נושים קיימים של החברה ובין אם נושים של החברה שהתקשרו עימה לאחר הסדר הנושים הראשון - אשר נסמכו על המצג שהוצג לפניהם ביחס למעמדו של הבנק הבינלאומי. משהסתמכו אותם נושים על הסדר הנושים כפי שאושר, בהסכמת הבנק הבינלאומי, הרי שהשבת הבנק הבינלאומי למעמד של נושה מובטח, בניגוד למוסכם בהסדר הנושים, אינה אפשרית עוד ויש בה כדי לפגוע שלא כדין באותם נושים תמי לב של החברה. אשר על כל האמור לעיל, הואיל והבנק הבינלאומי ויתר על בטוחותיו במסגרת הסדר הנושים הראשון והסכים לכך שהשעבוד הרשום לטובתו יימחק, לא ניתן לשוב ולראות בו נושה מובטח, אף לאחר ביטול הסדר הנושים. לפיכך בדין ובצדק קבעה נאמנת החברה כי יש לסווג את הבנק הבינלאומי במעמד של נושה רגיל ולא במעמד של נושה מובטח. סוף דבר: על יסוד כל המוסבר לעיל, הערעור נדחה. הבנק הבינלאומי ישלם לנאמנת הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪, סכום אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ערעורנאמנות