ערעור על חומרת העונש בעסקת טיעון

המערער טען כי בית משפט קמא טעה כשלא כיבד את עיסקת הטיעון וחרג מרמת הענישה שהוסכמה בין הצדדים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על חומרת העונש בעסקת טיעון: 1. המערער הגיש ערעור על גזר דין של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט אביטל חן) מיום 12.7.98. המערער הורשע ב5- מקרים של נהיגה בשכרות ונדון למאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים, קנס בסכום של 5,000 ש"ח, פסילה מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 36 חודש ופסילה על תנאי לתקופה של חצי שנה. 2. המערער טען כי בית משפט קמא טעה כשלא כיבד את עיסקת הטיעון וחרג מרמת הענישה שהוסכמה בין הצדדים אשר כללה שנה וחצי שלילה בפועל, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס כספי, לשיקול דעתו של בית המשפט. המערער טוען כי היה על בית המשפט לכבד את עיסקת הטיעון ולא לחרוג ממנה בצורה משמעותית בכך שהוסיף לענישה אלמנט של מאסר בפועל, שכלל לא היה כלול בעיסקת הטיעון. 3. ב"כ התביעה הודה בהגינותו כי הסדר הטיעון במקרה זה חרג באופן משמעותי מכל מסגרת של ענישה מקובלת, אינו משקף את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם והוא התקשה להסביר כיצד הסכימה התביעה להסדר מסוג זה. ב"כ התביעה טען כי הוא אמנם תומך במסקנה אליה הגיע בית המשפט אך מנגד הוא כבול פורמלית ועקרונית לחשיבותם של הסדרי טיעון. לפיכך הציע ב"כ התביעה כי במקום המאסר בפועל שהטיל בית משפט על המערער הוא יבצע חודשיים של עבודות שירות. 4. השאלה העומדת לבחינה היא האם היה ראוי שבית משפט קמא יאמץ את עיסקת הטיעון. אין חולק שבית המשפט אינו קשור ואינו מחוייב להסדר שהושג במסגרת עיסקה בין התביעה לנאשם. האחריות לפסיקת הענישה הראויה מוטלת על כתפיו של בית המשפט ועליו מוטל לאזן נכונה בין מכלול השיקולים הרלבנטיים בעניין הבא בפניו. אכן, אחד השיקולים המרכזיים שעל בית המשפט לשקול הוא העובדה שהתביעה והנאשם הגיעו לעיסקת טיעון ובאין טעם מיוחד לחרוג ממנה נוהג בית המשפט, כעניין של מדיניות ענישה מקובלת וראויה, לכבד את עיסקת הטיעון. הדעות בבית המשפט העליון חלוקות בנוגע למהות הבחינה שעל בית המשפט לערוך בבואו לבחון את סבירותה של עיסקת הטיעון (ראה ע"פ 1290/93, 1289/93 יאיר לוי ואח' נ. מדינת ישראל, פ"ד מח (5) 158). בחינת עיסקת הטיעון במקרה שעמד בפני בית משפט קמא, לפי כל אחת מהדעות של בית משפט העליון, מביאה למסקנה כי העיסקה חורגת לקולא במידה בלתי סבירה וצדק בית משפט קמא כשהחליט שלא לקבלה. המערער הורשע בחמישה מקרים של נהיגה בשכרות ובעניין זה קבע בית משפט קמא: "בפנינו חמישה מקרים המהווים כל אחד בפני עצמו ארוע חמור. הנאשם נהג מחודש 8/96 כאשר הינו נתון להשפעת משקאות משכרים ואם לא די בכך הרי ש4- חודשים לאחר מכן גרם לתאונה אשר אף בעת התרחשותה נהג בשכרות. אם לא די בכך הורשע הנאשם גם בנהיגה תחת פסילה ותאונה נוספת שוב ב11/97- בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים". אין ספק שמדובר בעבירות מן החמורות שבפקודת התעבורה ובמעשים מסוג זה מן הראוי שהענישה תכלול מרכיב של מאסר בפועל, כפי שקבע בית משפט קמא. עבירות תעבורה חמורות והקטל המתמשך בכבישים מחייבים מדיניות של ענישה מחמירה ומכאיבה שתכלול גורם מוחשי ומרתיע שיתרום את חלקו לביעור התופעה, הגובה מחיר כה יקר בנפש. בענייננו, לא מדובר במעידה חד פעמית אלא במקרים חוזרים ונשנים של נהיגה מסוכנת ובנסיבות אלה אין כל הסבר מה ראתה התביעה להגיע לעיסקת טיעון כל כך מקילה וחורגת ממידת הענישה הסבירה. בצדק הודיע ב"כ התביעה לבית המשפט שגם הוא אינו יכול להסביר את פשרה של העיסקה התמוהה. מדובר בנאשם שמעשיו החוזרים ונשנים מעידים עליו שהוא מהווה בנהיגתו סיכון לציבור, ובבית המשפט גם לא הוצג כל דבר המעיד על כך שהמערער עלה על דרך הישר ונגמל מהשפעת משקאות משכרים על נהיגתו הפרועה. לאור כל האמור לעיל, קבע בית משפט קמא בצדק כי אינו מקבל את עיסקת הטיעון. העונש שהוטל על המערער, אינו חמור כלל ועיקר בהתחשב בחומרת המעשים החוזרים ונשנים בהם הורשע ושאר נסיבות המקרה ובכלל זה ההודאה באשמה במסגרת עיסקת הטיעון. לאור כל האמור לעיל, אין כל צידוק להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא ואני מחליטה לדחות את הערעור. מן הראוי שפרקליט המחוז יבדוק את נסיבות עיסקת הטיעון המופרזת בקולתה וינחה את נציגי התביעה בהתאם. משפט פליליהסדר טיעון (עסקת טיעון)ערעור