ערעור על תביעה לתשלום דמי חגים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על תביעה לתשלום דמי חגים: השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יבוטל פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה - המשיב 1 (להלן: בית הדין הארצי) מיום 9.6.2011 בע"ע 12842-07-10 (כבוד הנשיאה נ' ארד), ומדוע לא יאושר במלואו ההסדר המוסכם שהושג בין העותר לבין חברת הוט מערכות תקשורת (להלן: המשיבה). רקע והליכים קודמים 2. העותר, אשר עבד אצל המשיבה בין השנים 1996-2004, הגיש ביום 31.12.2009 תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (להלן: בית הדין האזורי) - לתשלום דמי חגים, לאחר שאלו לא שולמו במהלך תקופת עבודתו אצל המשיבה, בניגוד לצו הרחבה (להלן: תביעתו האישית). בד בבד עם הגשת תביעתו האישית הגיש העותר בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: בקשת האישור). בהמשך נוהלו מגעים בין הצדדים ובמהלכם הובהר לעותר המצב העובדתי הנוגע ליתר העובדים שלגביהם הוגשה בקשתו. כך, התברר לו כי מרבית תביעתו התיישנה זה מכבר וכי החל משנת 2004 המשיבה אכן משלמת דמי חגים כנדרש לעובדיה. עוד התברר לו, כי הקבוצה שעבורה ביקש את אישור התובענה הייצוגית, אינה עשויה מקשה אחת ולכן נדרש בירור פרטני ומורכב לצורך הכרעה בדבר זכאות חבריה לדמי חגים וכן כי הקבוצה הזכאית לדמי חגים קטנה בהרבה ממה שחשב מלכתחילה במידה שאינה מצדיקה את ניהול ההליך כתובענה ייצוגית. בהתאם לכך, הגיעו הצדדים לידי הסכמה שלפיה העותר ימשוך תביעתו וכן יבקש להסתלק מבקשתו לאישור התובענה הייצוגית, ואילו המשיבה מצידה תשלם לו סכום של 19,750 ש"ח בגין תביעתו האישית וסכום נוסף בגובה 35,250 ש"ח בגין שכ"ט והוצאות (להלן: ההוצאות). ביום 10.5.2010 הוגשה בקשה משותפת מטעם הצדדים להסתלקות ולאישור ההסכם שהושג בין הצדדים לרבות בעניין ההוצאות, לפי סעיף 16(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות) מבקשת האישור לבית הדין האזורי (להלן: בקשת ההסתלקות). 3. ביום 26.5.2004 אישר בית הדין האזורי את בקשת ההסתלקות אך בה בעת הפחית את סכום ההוצאות והעמידם על 10,000 ש"ח בצרוף מע"מ (תחת הסכום המוסכם שהיה כאמור 35,250 ש"ח). הוטעם, כי עיון בבקשת האישור מגלה פגמים הנוגעים לגודל הקבוצה ולהגדרת התקופה שלגביה נתבעו פיצויים מן המשיבה - שאינם מאפשרים את קבלתה. על כן, ולאחר שהעותר הודה בפגמים הללו, הרי שכריכת הסתלקות מבקשת אישור תובענה ייצוגית - אשר לא היה לה מקום מלכתחילה - בתשלום סכומים גבוהים עשויה ליצור תמריץ להגשת בקשות בלתי ראויות. על החלטה זו ערער העותר לבית הדין הארצי. 4. ערעורו של העותר התקבל חלקית על ידי בית הדין הארצי, במובן זה שההוצאות לטובת העותר הועמדו על סכום כולל של 20,000 ש"ח. בפסק הדין צוין כי העותר "לא בא בדברים עם הוט עובר להגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, וכי הפרטים הנדרשים לביסוסה של התובענה הייצוגית, התבררו לו לאחר הגשת הבקשה" (ראו סעיף 7 לפסק דינו של בית הדין הארצי). בהתאם לכך נקבע כי בירור מוקדם יכול והיה מייתר מאליו את הגשת הבקשה. בית הדין הארצי ייחד מספר לא מבוטל של עמודים בפסק דינו לדיון בשאלת חובת הפנייה המוקדמת של המבקש להגיש תובענה ייצוגית לנתבע הפוטנציאלי, לצורך בירור הפרטים הנדרשים להגשת התובענה וכן על מנת ליצור ערוץ הידברות בין הצדדים, כאשר דרישות התובע מוצגות לנתבע, אשר עשוי לייתר את ההליכים המשפטיים. קביעותיו בעניין זה היוו אך שיקול אחד, מבין השיקולים המצדיקים, לדעת בית הדין, הפחתה מסוימת מסכום ההוצאות שהוסכם על הצדדים. שיקול נוסף הוא שלא הוכחה התועלת שהניבה בקשת האישור לקבוצה כולה. מאידך הודגש, כי בנסיבות המקרה דנן, בהן תביעתו של העותר הוכרה; סכום ההוצאות אינו חורג מן המקובל; והעותר ניסה להביא למימוש זכויות ממשפט העבודה המגן עבור עובדים אחרים - התערבות בית הדין בסכום ההוצאות המוסכם, צריכה להיות מצומצמת. על כן, כאמור, העלה את גובה ההוצאות ל20,000 ש"ח. טענות הצדדים 5. העותר סבור כי בהחלטת בית הדין הארצי נפלה טעות מהותית המשנה את המצב המשפטי הנוהג ומביאה להטלת חובה בלתי סבירה על מי שמבקש להגיש תובענה ייצוגית. לטענתו סוגיה זו הועלתה בדיון על ידי בית הדין עצמו, ולא על ידי אחד הצדדים, וכן לא נדונה כלל בבית הדין האזורי.  לגופו של עניין הוא טוען, כי גישתו המחמירה של בית הדין הארצי, לפיה פניה מוקדמת לנתבע הפוטנציאלי לצורך קבלת הפרטים הרלוונטיים להגשת התביעה הייצוגית, יוצרת מחסום חדש ובלתי מוצדק בפני תביעות ייצוגיות. בנוגע לעניינו הפרטני, טוען העותר כי העבודה הרבה שנדרשה לצורך הגשת בקשת האישור, שתכליתה היה להביא למימושן של זכויות מכוח חוקי המגן עבור ציבור העובדים במשיבה, מצדיקים את סכום ההוצאות שהוסכם. כן הוא טוען כי התנהלותו מול המשיבה הייתה יעילה והוגנת והביאה בסופו של יום לחיסכון בזמן שיפוטי. לדבריו, עצם פרסום בקשת האישור מצידו יידעה עובדים נוספים של המשיבה אודות זכויותיהם. לבסוף טוען, כי בית הדין לעבודה אינו נוהג להתערב בגובה ההוצאות שסוכם בין בעלי הדין ואין במקרה דנן הצדקה מיוחדת להתערבות זו. 6. המשיבה, אשר לפי החלטת בית משפט זה הגישה תשובתה לעתירה, סבורה כי יש לדחות את העתירה על הסף. לדבריה, פסק דינו של בית הדין אינו סוטה מן ההלכה הנוהגת אלא מאמץ אחת משתי גישות הקיימות בפסיקה בעניין חובת הפנייה המוקדמת של תובע המבקש להגיש תביעה ייצוגית לנתבע הפוטנציאלי. אימוץ גישה אחת על פני השנייה אינו מהווה טעות משפטית, בוודאי לא טעות משפטית מהותית, ולכן אין בנסיבות המקרה עילה להתערבות בית הדין הגבוה לצדק. לבסוף מבקשת המשיבה כי בית המשפט יחייב את העותר בהוצאות ושכ"ט בגין התגובה שהגישה. 7. בתשובתו לעמדת המשיבה, מוסיף העותר כי גם אם אכן קיימות שתי גישות שונות בפסיקה לעניין חובת הפנייה המוקדמת, הרי שמדובר בגישות מנוגדות אשר אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. על כן נדרשת לשיטתו התערבותו של בית משפט זה שבכוחו לקבוע הלכה מחייבת. 8. לאחר שעיינו בעתירה, ובעמדת המשיבה, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. 9. כלל ידוע הוא, כי הצדקה להתערבותו של בית משפט זה בישבו כבית הדין הגבוה לצדק, בפסק דינו של בית הדין לעבודה, קיימת רק מקום בו הוברר שאכן נעשתה טעות משפטית מהותית, אשר הצדק דורש את תיקונה. (ראו בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 686 (1986) (להלן: בג"ץ חטיב)). בענייננו, לא שוכנענו כי אכן נפלה טעות משפטית מהותית שכזו בפסק דינו של בית הדין. 10. העדר פנייה מוקדמת מצידו של העותר לצורך בירור הפרטים הרלוונטיים לתביעה שאותה ביקש להגיש, היוותה, כפי שצוין לעיל, רק שיקול אחד מתוך מספר שיקולים שונים עליהם התבסס בית הדין הארצי בקובעו כי סכום ההוצאות שישולם לעותר יועמד על סך של  20,000 ש"ח. מפסק הדין עולה כי בית הדין נתן משקל רב לשיקולים נוספים כגון המאמצים שהושקעו על ידי העותר למען מימוש זכויותיהם של אחרים וכן התנהלותו היעילה וההוגנת במסגרת ההליך. בנסיבות הללו, המצטרפות לעובדה כי העותר קיבל את סכום הפיצוי המגיע לו בגין עילת תביעתו המקורית - אי תשלום דמי חגים - הרי שאין מדובר במקרה  המחייב את התערבותו של בית משפט זה (ראו בג"ץ 10359/09 אביגל שרותי כ"א ועבודה בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם, 7.1.2010) . 11. זאת ועוד, טענותיו של העותר מופנות כלפי גובה הסכום שישולם לו בגין הוצאותיו במסגרת הליך התובענה הייצוגית שיזם. כבר נפסק כי הכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב, בשיעורי הוצאות ושכר טרחה שנקבעו בידי הערכאה הדיונית, יפה גם בעניינן של תובענות ייצוגיות (ראו ע"א 1509/04 דנוש נ'Chrysler Corporation, בסעיף 15 לפסק הדין (לא פורסם, 22.11.2007)) . וזאת מקל וחומר, כאשר אין מדובר בהתערבותה של ערכאת ערעור, אלא בהתערבותו של בית הדין הגבוה לצדק. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.דמי חגיםערעור