קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי אימאם: 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת פוגל;עב 141808/98 ) מיום 4.1.1999 ,אשר דחתה את הבקשה ליתן צו מניעה זמני אשר עניינו החזרת המבקש לעבודתו במשיבה כאמאם . בנוסף,לפני בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. 2. העובדות הצריכות לענייננו ,כפי שהן עולות מבקשת רשות הערעור,הן כדלקמן: המבקש הינו אמאם,המועסק במשיבה החל משנת 1981. בשנת 1988 הוחתם המבקש על הסכם העסקה. בחודש אוקטובר 1997 נשלח למבקש מכתב,על-ידי פקיד מהמשיבה ובו נמסר לו על הפסקת עבודתו. המבקש מחה על האמור ותוקף המכתב בוטל והמבקש המשיך בעבודתו. ביום 1.9.1998 נשלח למבקש מכתב ובו הודעה ,כי עבודתו תופסק ביום 1.1.1999 . המבקש פנה למשיבה בבקשה לבטל את תוכן המכתב,שכן לטענתו הפסקת עבודתו אינה כדין. משלא בוטל המכתב ,פנה המבקש ,ביום 31.12.1998 ,לבית הדין האזורי,בבקשה למתן צו מניעה נגד המשיבה,המורה על המשך עבודתו במשיבה. 3. בית הדין קמא דחה את הבקשה בקובעו כדלקמן: הבקשה למתן צו מניעה זמני הוגשה ביום האחרון לפני מועד פרישת המבקש ועל-כן בעת הדיון מדובר כבר במעשה עשוי, ואין מקום ליתן צו זמני שמטרתו לשמור על המצב הקיים, ולפיכך אין גם מקום ליתן צו ארעי להחזרת המבקש לעבודתו. מתן צו כזה יצור נזק שיהיה בלתי הפיך בעוד שאם יזכה המבקש בתביעתו העיקרית ניתן יהיה לפצותו באופן כספי". בית הדין קבע מועדים להגשת התביעה העיקרית וכתב ההגנה. בנוסף,נקבע כי הדיון בהליך העיקרי יתקיים ביום 15.2.1999 . 4. עיקר טענתו של ב"כ המבקש היא,כי להחלטת הפיטורים אין תוקף.עסקינן באדם המועסק בעבודתו 18 שנים ברציפות שלא ניתנה לו זכות טיעון. בנוסף נטען,כי טענתו של בית הדין קמא כי יש במתן הצו כדי להחזיר את המבקש לעבודה אינה נכונה, שכן מדובר בתפקיד רגיש של איש דת ולא מונה לו מחליף וכי בית הדין קמא היה צריך להחליט אם יש כלל תוקף למכתב שנשלח למבקש. 5. לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובהחלטה נושא הבקשה,אני מחליט כי אין ליתן רשות ערעור ;זאת מבלי לבקש את תגובת הצד שכנגד. 6. הטעמים להחלטתי: א. הבקשה שלפני הינה בקשת רשות ערעור על החלטה בדבר מתן צו מניעה. בכגון דא הכלל הוא,כי ערכאת ערעור אינה מתערבת,בדרך כלל,בשיקול דעתו של בית הדין קמא אלא אם כן שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה או ששיקול הדעת היה מופרך במידה כזו המצדיקה התערבות(ראה: א.וינוגרד צווי מניעה (תשנ"ג,כרך א')242-241 ;דב"ע נג/ 9-128 ניסים סבח ואח' - אי.פי.סי.קי. הנדסה חשמל ובקרה בע"מ,פד"ע כה 249,243 והאסמכתאות שם). נסיבותיו של המקרה דנן,כפי שהן עולות מהחומר שהונח בפני,אינן מצדיקות התערבות בהחלטתה של הערכאה קמא. ב. בית הדין האזורי רשאי לקבוע בפסק דינו הסופי שעל המשיבה להחזיר את המבקש לעבודתו ואין באי מתן צו המניעה כדי למנוע כל סעד שימצא לנכון. המשיבה לא תאייש באופן קבוע את התפקיד שמילא המבקש,זאת עד לסיום ההליך העיקרי. בנוסף,המשיבה תודיע למתמנה בכתב על קיומו של ההליך ועל כך שבית הדין רשאי ליתן פסק דין סופי אשר יורה על החזרתו של המבקש לעבודה (ראה: דב"ע מה/ 3-71 ממשלת ישראל ואח' - בנימין גור אריה,פד"ע טז 264 ). ג. החלטת בית דין קמא למתן צו מניעה או להימנעות מנתינתו ,היא פרי של שיקול דעת שיפוטי. במסגרתו לקח בית הדין קמא בחשבון את נושא השיהוי. על -פי החומר שהונח בפני ,ביום 1.9.1998 נשלח למבקש המכתב המודיע לו על יציאתו לגימלאות החל ביום 1.1.1999 . ב"כ המבקש פנה למשיבה במכתב ביום 9.12.1998 והגיש בקשה למתן צו מניעה זמני לבית הדין קמא ביום 31.12.1998 . הדעת נותנת כי המבקש יקום וימחה ויעשה מעשה מיד עם היוודע לו תוכן המכתב. בנסיבות העניין עסקינן בשיהוי רב העומד למבקש לרועץ. בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את הטענה כי הסעד חיוני ונתינתו אינה סובלת דיחוי (וינוגרד לעיל עמוד 111 - 112). ד. בית הדין האזורי קבע מועד קרוב לדיון בהליך העיקרי. 7. למותר לציין ,כי אין באמור הכרעה לגופו של עניין ובית הדין האזורי יכריע בהליך העיקרי לאחר שמיעת כל טיעוני הצדדים. 8. הבקשה נדחית. לאור האמור,מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית הדין האזורי . 9. סוף דבר - הבקשות נדחות. בית הדין האזורי יביא הליך זה בחשבון בעת קביעת שיעור ההוצאות בפסק דינו בהליך העיקרי.בית הדין השרעי (מוסלמי)פיטורים