פיצוי על נפילת תקרה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על נפילת תקרה - תביעת נזיקין: בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' מזרחי) בת"א 22054/95 מיום .29.10.98 הצדדים הסכימו כי פסק הדין מיום 27.5.99- יבוטל ותחתיו יבוא פסק דין לגופו של ענין. .1המשיב 1, (להלן: "אשר" או "המשיב"), יליד 1974, נפגע בתאונה שארעה בעת ששהה במבנה המוחזק על ידי המערערת, האגודה לעזרת ילדים נכים במסגרת פעולת התנדבות אצל המערערת, אליה נשלח מטעם הישיבה שלמד בה, היא המשיבה .4כמתואר בפסק הדין של בית המשפט קמא, הפגיעה באשר ארעה כאשר חברו של אשר, הוא המשיב 2(להלן - החבר) אשר הלך לצדו, ניתר לגובה ונגע בתקרה הדקורטיבית, הבנויה בגובה 2.45מ', לאורך המסדרון בו צעדו. לוח פח דק באורך 1.68מ' וברוחב 0.40מ' נפל מהתקרה ופגע באשר. אשר תבע את המערערת על נזקיו וייחס לה התרשלות בכך שהחזיקה תקרה בלתי יציבה ומטה ליפול, אשר היה בה כדי לסכן עוברים ושבים, מבלי שדאגה לאחזקה סבירה שלה ובלא שהזהירה מפני הסכנות הטמונות בתקרה. בפירוט נזקיו עקב התאונה טען אשר לצלקת מכוערת ביד ימין ולחבלה בציפורן ברגל שמאל, פגיעה "אשר משאירה צלקת מכוערת ופוגעת בתפקודו היום-יומי" (ס' 5(ב) לכתב התביעה). המערערת הכחישה אחריות לפגיעה ובמקביל שלחה הודעות צד ג' למשיב 2, הוא החבר, ולמשיבים 3ו- 4, הישיבה ומדריך הנערים מטעמה, בטענה שלא דיכאו את פעולות הקפיצה ולא התריעו מפניהן. בית המשפט קמא קבל את התביעה ומצא את המערערת אחראית ברשלנות כלפי המשיב. הודעות צד ג' נדחו. בית המשפט נימק את קביעתו במילים אלה: "מהעובדות שקיבלו אישור עד הנתבעת עולה כי הנתבעת חשפה את העוברים ושבים מתחת לתקרה הדקורטיבית לסיכון בלתי רגיל. לא היתה מחלוקת שהתקרה נמוכה באופן שניתן לגעת בה אף תוך כדי קפיצה. הלוחות לא היו מקובעים למסילות וכך פשיטא שבאמצעות פעולות שנעשות על ידי בני אדם העוברים במסדרון כגון קפיצה או הליכה עם מקל (למשל מטאטא), יזוזו ממקומם. האפשרות שנערים העוברים במקום יקפצו לגובה וכך יפגעו בתקרה בודאי עולה על הדעת במוסד שבו נכנסים נערים כמתנדבים. לא באה ראיה מטעם הנתבעת המלמדת שהנתבעת הזהירה מפני קפיצות, באמצעות שלטים או בדרך אחרת..." (עמ' 3לפסק הדין, הדגשה במקור). בית המשפט קבע כי כשמדובר בתקרה, שניתן להגיע אליה ולגרום להזזת הלוחות, יכולה היתה המערערת לצפות שבהעדר קיבוע ינשרו הלוחות ויגרמו נזק ועל כן היתה חייבת לדאוג לקיבועם או למנוע את "נפילתם הפתאומית בדרך אחרת". בניגוד לקביעה כי המערערת יכולה היתה לצפות את התאונה והנזק שבעקבותיה, פסק בית המשפט קמא כי המשיב 2, חברו של אשר, שקפץ והסיט את לוח התקרה, לא היה צריך לצפות שהלוח יפול כתוצאה מכך ולכן אין לייחס לו אשם. באשר למשיבים 3ו- 4, מדריכו של הקופץ, והישיבה אשר ממנה נשלחו הנערים למשימת ההתנדבות, נקבע כי הסיכון היה סמוי, המשיבים לא יכלו להעלותו על הדעת ומשום כל אין לייחס להם אשם. בית המשפט פסק לאשר 000, 25ש"ח בגין נזק לא ממוני שנגרם לו (צלקת באורך חמישה ס"מ באמת ימין וציפורן חודרנית, אשר גרמה לו קשיים בעת השירות הצבאי ונפתרה מאוחר יותר) וכן סך 500, 2ש"ח בגין ניתוח להסרת הצלקת ביד ימין, תוך שהתחשב בכך שהסיכוי שהניתוח יבוצע הוא קלוש. התביעה לפיצוי בשל אובדן השתכרות בעתיד נדחתה מפאת העדר פגיעה בתפקוד של אשר. בית המשפט חייב את המערערת בתשלום הוצאות המשפט של כל המשיבים. .2דעתנו היא כי יש לקבל את הערעור. אכן, אין לחלוק על חובתה המושגית של המערערת, כמחזיקת מקרקעין הפתוחים למבקרים וכאחראית לניהולם, לדאוג לבטיחות המבקרים. לדידנו, מרכז הכובד בבחינת טענת הרשלנות במקרה הנוכחי מצוי ביכולת לצפות את הנזק מבחינה טכנית ומבחינה נורמטיבית כאחת. על מנת לבסס את תביעתו נדרש המשיב להראות כי אדם סביר יכול היה לצפות את התרחשות הנזק בנסיבות אותו מקרה ("צפיות טכנית") וכי ראוי להטיל על המערערת את הסיכון בגין התממשות אותו סיכון, בשל היותו "סיכון בלתי סביר" ("צפיות נורמטיבית") (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז(1) 113, בעמ' 127-125). ספק בעינינו אם אדם סביר יכול היה לצפות את הנזק בנסיבות המקרה הנוכחי, דהיינו יכול היה לצפות את קפיצתו של המשיב 2ואת הסטת הלוח מן המסילות שהוא מונח עליהן ונפילתו כתוצאה מהמכה שהנחית עליו הקופץ. כזכור, מדובר בתקרה בגובה כ 2.5מ', שאינה נגישה לעוברים ושבים ונדרש מאמץ מסוג מיוחד, בכללו קפיצה, על מנת להסיטו ממקומו. אכן, כבכל מקום אחר, הפתוח לקהל, יש להניח שבין הבאים בשערי המבנה יהיו גם בני נוער, אשר כדרכם מועדים למעשי שובבות מסוג קפיצתו של המשיב 2, ואף מעשי קונדס תמימים פחות. יחד עם זאת, אין לקבוע לחובת המערערת כי מתקיים יסוד הצפיות הטכנית. באופן טבעי ניתן להניח כי בני נוער ישתובבו ויבצעו פעולות החורגות מהמקובל על שאר הציבור. עם זאת, המודעות לאפשרות שנערים יבצעו מעשים "חריגים" אינה מביאה באופן אוטומטי למסקנה כי המערערת יכלה לצפות את הנזק הספציפי. .3אפילו היינו מקבלים את קביעת בית המשפט קמא בדבר יכולת המערערת לצפות את - הנזק, הרי שלדעתנו מדיניות ראויה אינה צריכה להטיל עליה את הסיכון להתממשותו. בית המשפט קמא ביסס את פסק דינו על התפיסה שעל המערערת מוטלת חובה למנוע נפילה "פתאומית" של לוחות מן התקרה. אין אנו חולקים על חובה זו, ואכן, לו היו הלוחות נופלים כתוצאה מסיכון יומיומי, הגלוי לכל, כדוגמת רעד או רטט הנגרמים במעבר רכב כבד או בטיסת מטוס במהירות על קולית, אז נכונים היינו לקבוע כי המערערת חייבת לשאת באחריות לנזק שנגרם כתוצאה מנפילת הלוחות. אלא שבענייננו הנפילה לא היתה פתאומית. הנפילה נגרמה כתוצאה ישירה מהחבטה שהנחית עליה המשיב .2המשיב 2, הוא שגרם להסטת הלוח מן המסילות ולנפילתו. בנסיבות אלה, כאשר הנזק נגרם כתוצאה מפעולת גורם חיצוני, פעולה החורגת מהתנהגות רגילה, אין אנו סבורים כי יש לחייב את המערערת בכך שלא צפתה סיכון מסוג זה. בעניין זה אמר כב' השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 145/80 הנ"ל: "בקביעה של חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא גם נזק שיש לצפותו (במישור הנורמטיבי). 'אין די שכל יצירת סיכון מטילה על אדם אחריות לכל תוצאה מזיקה שתיגרם בעקבותיה, אפילו אפשר לחזות תוצאה כזאת מראש' (השופט ויתקון בע"א 333/56 בעמ' 622). ... חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו" (עמ' 125ואילך). דעתנו היא כי הסיכון שאדם ייפגע כתוצאה מהסטת הלוחות במהלך קפיצתו של אדם אחר אינו נכלל בין הסיכונים שראוי להטילם על כתפי המערערת. .4בית המשפט הסתמך על עדות שלום עזרא, מנהל ההחזקה של המערערת, אשר העיד מטעמה, לפיה מעולם לא בדק את תקינות הלוחות וזקף זאת לחובתה. לדעתנו, הודאה זו, כך נראה לנו, יש בה דווקא כדי לחזק את מסקנתנו כי לא היה ניתן לצפות את הנזק מבחינה טכנית. יתר על כן, כפי שניתן להסיק מעדותו, סגולתם של לוחות אלה היא דווקא בכך שאין לקבע אותם. לוחות אלה נועדו מטבעם להיות מונחים ולא מקובעים, כך שיהיה ניתן לבצע תיקונים ופעולות אחזקה בתשתית המותקנת מאחוריהם. בעמ' 2לפרוטוקול עדותו מיום 28.1.98העיד עזרא: "ת. לכל בית חולים יש לוחות דקורטיביים מסוג זה אף פעם לא קורה שם שום דבר. ברגע שמסירים לוח לתיקון מחזירים אותו כפי שצריך. ש. אחרי שמחזירים אתה בא לבדוק כמו שצריך. ת. לא, אין אפשרות להחזיר אותם לא כמו צריך. ש. יש אפשרות שלוח כזה יהיה מונח לא כמו שצריך? ת. לא יכול לקרות אלא אם מישהו נותן מכה." .5מעבר לכך, גם אם היינו מניחים כי ניתן היה לקבע את הלוחות מבלי לפגוע בתכליתם הרי הדבר היה כרוך בהוצאה כספית, זאת רק כדי למנוע סיכון, שמא נער שובב יקפוץ ויסיט את הלוחות המצויים בגובה 2.5מ'. צפיות נורמטיבית כוללת בחובה גם הבעת עמדה ביחס להקצאת המשאבים מצד הנתבע. שאלת הקצאת המשאבים לצורך בטחון המבקרים במקום ציבורי נדונה בהרחבה בע"א 343/73 גרובנר נ' עירית חיפה פ"ד ל(1) .141באותו עניין נדונה חובתה של רשות מקומית להציב פקח בגן ציבורי ואחריותה לנזק שנגרם כתוצאה מפגיעת אופניים במבקרת בגן. הדברים שנאמרו באותו הקשר יפים גם לענייננו: "... אם נדרוש מרשות ציבורית - כתנאי לפטירתה מאחריות בנזיקין - כי עליה לנקוט בכל אמצעי סביר אפשרי כדי למנוע פגיעה על ידי מעשה עבירה של צד שלישי, יהיה מחירו של האמצעי אשר יהיה, הרינו יוצרים מצב בו יעמדו בפני הרשות הציבורית לא אחת שתי החלופות הבאות אשר נוגדות מניה וביה את האינטרס של הכלל: החלופה האחת תהיה סגירתו של המקום כליל, כדי למנוע מן הרשות את הסיכון של תביעת נזיקין; החלופה האחרת תהיה כי יינקטו כל האמצעים האפשריים, יהיה מחירם אשר יהיה וגם אם תיעשה הוצאה זו על חשבון מטרות אחרות, החשובות יותר בעיני הציבור; היינו, תיעשה הוצאה כספית בניגוד לדעה המקובלת בציבור בדבר חלוקת המשאבים הכספיים אשר בידיו. למותר לציין כי יש מקרים בהם יש אכן לבחור בין שתי חלופות בלעדיות אלה, וזה בעיקר באותן נסיבות בהן צפויה סכנה חמורה לגוף מאי נקיטתן של אחת משתי החלופות המתוארות. דעתי היא, כי המקרה שלפנינו על נסיבותיו אינו סוג המקרים בהם נדרשת הכרעה בין שתי החלופות הקיצוניות הללו..." (בעמ' 161- 160מפי כב' השופט (כתוארו אז) שמגר). כאמור, דברים אלה נאמרו ביחס להקצאת משאביה של רשות ציבורית ואולם הם מתאימים גם לסיטואציה הנוכחית. לא ניתן לחייב את המחזיק במקרקעין הפתוחים לקהל בכיסוי מלא של כל נזק העלול להיגרם לבאים בשעריו מידי כל אדם. הסיכון שנער יקפוץ ויחבוט בתקרה אינו גדול יותר מהסיכון שנער ישבור חלון כתוצאה מהתנהגות "נערית" מסוימת וכתוצאה מכך תישבר זגוגית חלון ואדם ייפגע מהשברים. האם ראוי לחייב את בעל המקרקעין לשריין את כל החלונות במבנה רק לצורך מניעה מוקדמת של הסיכון? התשובה נראית לנו שלילית. תשובה חיובית לשאלה תביא לתוצאה שרוב רובם של מחזיקי המקרקעין הם רשלנים בפוטנציה, תוצאה שאינה רצויה ואינה עולה בקנה אחד עם מבחן האדם הסביר. מסקנתנו היא שהמערערת לא חבה חובת זהירות קונקרטית כלפי אשר ומשכך, לא היה מקום למצוא אותה אחראית לנזקו. .6אין לקבל את קביעת בית המשפט קמא, לפיה המערערת צריכה היתה לצפות הן את קפיצתו של המשיב 2והן את תוצאותיה, בעוד שהמשיב 2, אשר תכנן את הקפיצה וביצע אותה, לא היה יכול לצפות התממשותו של סיכון כלשהו כתוצאה ממנה. אכן, התנהגותו של המשיב 2אין בה פסול, שכן אינה אלא משובת נעורים תמימה, אולם אין בכך כדי להטיל אחריות למעשיו של אחר .7לפיכך יש לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית משפט השלום. .8אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את פסק דינו של בית המשפט השלום. המשיב 1ישא בהוצאות המערערת והמשיב 2בשני ההליכים בסך 000, 3ש"ח ומע"מ לכל אחד מהם. מאחר והודעת צד ג' כלפי המשיבים 3ו- 4היתה משוללת כל יסוד, תישא המערערת בהוצאותיהם בשני ההליכים בסך 000, 3ש"ח ומע"מ לכל אחד מהם. פיצוייםתקרהנפילה