פירוש סעיף בהסכם קיבוצי

ניתן לפנות לבית-הדין לעבודה מכוח סעיף 24(א) (2) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, על מנת לבקש לפרש סעיף בהסכם קיבוצי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פירוש סעיף בהסכם קיבוצי: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופט פליטמן - אב בית-הדין; הגב' גלילי ומר הרשקוביץ - נציגי ציבור; תב"ע מט/16-4), אשר חייב את המערערת להעביר את הסכסוך שבינה לבין המשיבה להכרעת ועדה פריטטית, ובאם זאת לא תגיע להחלטה מוסכמת, יועבר הנושא לבוררות. .2הצריך לענייננו הן העובדות כדלקמן: א) בין הצדדים בהליך זה קיים הסכם עבודה קיבוצי מיוחד, אשר פרק ח' שבו, קובע: "כל חילוקי דעות שיתעוררו בין הצדדים בתקופת תוקפו של ההסכם בכל הקשור בפירושו, תקפו וישומו ידונו בהקדם האפשרי בין ההנהלה לוועד העובדים. במקרה שלא תושג הסכמה תועבר ההכרעה לוועדה פריטטית שתהיה מורכבת מנציג ההנהלה, נציג מועצת הפועלים ונציג ועד העובדים. לא הגיעה הוועדה לכלל החלטה פה אחד יוכרע העניין על-ידי בורר דן יחיד מוסכם על דעת שני הצדדים"; ב) בין היתר זכאים עובדי המערערת מכוח הסכם קיבוצי לדמי הבראה בשיעורים שנקבעו בהסכם. אשר למועד תשלומם של אלה, נקבע בסעיף 9(ב) לפרק השלישי להסכם הקיבוצי: "התשלום יבוצע במשכורת יולי עבור כל השנה"; ג) המערערת נהגה לשלם לעובדיה במשך שנים את דמי ההבראה עבור השנה שלפה; ד) אף כי ההסכם הקיבוצי היישים הוא בתוקף משנת 1982, לא הועלה נושא מועד התשלום, אף לא במשא ומתן אחד לחידושו של ההסכם הקיבוצי; ה) המשיבה דורשת כי דמי ההבראה ישולמו לעובדים ביולי של השנה שבגינה הם מגיעים; ו) משסירבה המערערת לדרישה, דרשה המשיבה דיון במסגרת שנקבעה בין הצדדים לישוב חילוקי דעות, אולם המערערת סירבה. .3בית-הדין האזורי קבע, כי למועד תשלום דמי הבראה יותר מפירוש אחד אפשרי, וכי אין לראות מניעות בעובדה שההסתדרות השלימה עת רבה עם תשלום דמי הבראה עבור השנה שחלפה, לכן פסק כאשר פסק. בערעורה חזרה המערערת על טענותיה בבית-הדין האזורי, שעיקרן הוא, כי פירושו של הסעיף הרלבנטי בהסכם הקיבוצי ברור וחד-משמעי. לטענת המערערת ההסתדרות מנסה להשיג הישג כלכלי במסווה של מימוש זכות, וכי התנהגותה של ההסתדרות במשך כל השנים מונעת ממנה מלבוא ולדרוש את שינוי הקיים. המשיבה תמכה בפסק-דין שבערעור, ובטעמיו. .4בתחילת הדברים יצויין, כי די בקביעה של צד אחד, שקיים סכסוך בין הצדדים להסכם קיבוצי, ואין הצד השני יכול לבוא ולומר כי הנושא ברור, מחוור וחד-משמעי. רק במקרים נדירים ביותר בהן ירצה צד לקרוא ללילה יום, וליום לילה (בלשונו של השופט חשין בבג"צ 1/50[1], בע' 71) יבוא בית-הדין ויאמר כי הוויכוח בין הצדדים הוא ויכוח סרק. במקרה שלפנינו, לכאורה ניתן לפרש את הסעיף בהסכם הקיבוצי הקובע את מועד תשלום דמי ההבראה ביותר מדרך אחת, ואין בעובדה שפירוש אחד נראה לכאורה דחוק יותר ממשנהו, בכדי לקבוע כי העניין אינו שפיט, ולכן אינו בר-בוררות. המשיבה רשאית היתה לפנות לבית-הדין מכוח סעיף 24(א) (2) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, על מנת לבקש לפרש את אותו סעיף בהסכם הקיבוצי, ובית-הדין היה מפרשו על-פי אמות המידה המקובלות עליו לפירושו של הסכם קיבוצי. אין לראות פגם בכך שהמשיבה מבקשת כי חילוקי דעות אלה יתבררו במנגנון ישוב חילוקי הדעות שהצדדים עצמם להסכם הקיבוצי קבעו, ולא בבית-הדין. .5לטענה, כי העובדים מנסים להשיג הישג כלכלי בדרך של פרשנות אין ממש. אם אכן צודקת המשיבה בטענתה לגבי פירושו של הסעיף השנוי במחלוקת, הרי שאין כאן כל דרישה להישג כלכלי חדש, אלא תביעה לגיטימית לישומו של הישג עליו הוסכם בעבר. .6ואחרון לעניין המניעות: זכות מהזכויות שבתחום תנאי העבודה, שנקבעה בהסכם קיבוצי, הופכת לזכות נורמטיבית של כל עובד עליו חל ההסכם הקיבוצי. זכות כזאת אין ארגון העובדים, שהוא צד להסכם הקיבוצי, רשאי לוותר עליה, וזאת ממהותו של ההסכם הקיבוצי, ולאו דווקא מכוח סעיף 20לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-.1957 ואם תאמר כי עצם הפניה של המשיבה למבקשת אחרי שנים של הסכמה, לוקה בחוסר תום לב, נפנה לפסיקה על פיה: "עמידה על זכות מפורשת המוסכמת בין הצדדים, ומה גם כאשר מדובר על זכות שאיננה חבויה בין השיטין או על פרשנות מלאכותית של מלה זו או אחרת בחוזה, אינה כשלעצמה בגדר פעולה נעדרת תום לב" (ע"א 158/80 [2], בע' 812; הובא בהסכמה בדב"ע מה/22- 4[3], בע' 458). דברים אלה יפים גם לעניין המניעות. .7מכל האמור עולה כי דין הערעור להידחות. בהליך זה רואים אנו לנכון לסטות מהכלל על פיו אין מטילים הוצאות בסכסוך קיבוצי; המערערת תשלם למשיבה הוצאותיה בערעור זה סך של 1000ש"ח בצירוף מע"מ.חוזההסכם קיבוצי