סוגיית פסילת הודאת חשוד עקב נקיטת אמצעים לא כשרים עובר לגבייתה זכתה לפסיקה רבה ולכתיבה רבה. הכללים העיקריים שנקבעו הם אלה: האם היתה פגיעה בכבוד האדם, בשלמות הגוף והנפש, בעת החקירה. האם האמצעים שננקטו שללו את רצונו של הנחקר. הודאה שניתנה בלחץ, איומים או פיתויים והבטחות - תיפסל. שמוש בתחבולות ואף בדרכי רמיה כדי להוציא הודאה מנאשם אינו פוסל ההודאה. (ראו ע"פ 115/82 , 168 מועדי נ' מ"י, פ"ד ל"ח(1) 197, 223, 245). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסילת הודאת חשוד: 1. כתב האישום מייחס לנאשמים בצוע עבירות על פקודת מס הכנסה. הנאשמים כופרים באשמה והנאשם מס' 1 טוען כי ההודעות שנגבו ממנו במהלך החקירה נגבו באמצעים פסולים. לפיכך התקיים משפט זוטא על קבילות ההודעות. 2. בתאריך 11.5.94 קיימה מחלקת החקירות של מס הכנסה מבצע נגד הנאשמים המנהלים עסק הקרוי "תריסי כהן". במבצע כולו נטלו חלק כ20-25- ממחלקת חקירות של מס הכנסה. בשעה 07: 00 לערך הגיעו מספר חוקרים לדירה של הנאשם 1 לבצע בה חיפוש. אותה שעה היה הנאשם 1 בבית הכנסת ולכן החוקרים המתינו לו. עם הגעתו הביתה בערך בשעה 08: 00 הוא התלונן מיד כי אינו מרגיש טוב וכי הוא סובל מהתעלפויות. בשל כך התעכבה תחילת החפוש עוד זמן מה (ראה ב1/). החוקרים ערכו חיפוש מקיף בבית. אני דוחה את טענת הנאשם ורעייתו כי עשו פוגרום בבית והפכו אותו על-פיו. בעדותם יש גוזמא לא מועטה. חיפוש מטבעו אינו נעים, אולם איני מקבל את הטענה כי חיטטו בכל סיר ובכל קופסא ולו גם של אבקת כביסה. גם לגוזמאות מסוג זה יש גבול. 3. החיפוש שהחל בערך בשעה 08: 30 הסתיים בשעה 09: 15 ואז הסביר הנאשם 1 כי יש לו תור לרופא בענין בעיות האלרגיה והנשימה שלו. החוקרים הלכו עם הנאשם לרופא, ד"ר בר-סלע, שם הוא נבדק ולאחר מכן וידא החוקר עם הרופא כי ניתן לחקור את נאשם 1 וקיבל תשובה כי אין מניעה לכך. בשעות הצהריים הגיעו החוקרים עם הנאשם 1 למשרדי החקירות של מס הכנסה, לנאשם הוצע אוכל אך הוא סירב לאוכלו בשל טענת כשרות. במהלך החקירות הוצע לו שוב ושוב לאכול אך הוא סירב. הנאשם 1 נזקק לתרופות באופן שוטף והוא נטל את התרופות בשעה 18: 00 לערך. החקירה נמשכה והסתיימה בסביבות שעה 22: 00. במהלך כל החקירה נגבתה הודעה מהנאשם שסומנה א3/. לאחר מכן עלו החוקרים עם הנאשם לראש מחלק החקירות, מר קורמן, שם הוחלט לשחררו ובלבד שיתייצב לחקירה למחרת בבוקר. בתאריך 12.5.94 התייצב הנאשם שוב במחלקת חקירות של מס-הכנסה ובשעה 09: 37 נגבתה ממנו הודעה נוספת (א1/). בתאריך 11.8.94 מסר הנאשם 1 הודעה נוספת (א3/). 4. הסניגורית המלומדת, עו"ד שיפר, טוענת כי יש לפסול את ההודעות מהטעמים הבאים: חיפוש אגרסיבי שיצר לחץ נפשי על הנאשם עקב האירועים בביתו; הנאשם לא הרגיש טוב באותו יום, לא קיבל תרופות ולא ניתן לו לאכול; שיטת התחקור הבלתי הוגנת כאשר חוקרים רבים נכנסים ויוצאים לחדר במהלך חקירה וזורקים שאלות; משך החקירה שעות ארוכות; יצירת לחץ נפשי על הנאשם לאחר שהשפילו אותו בהיותו דתי, שלחו מכתבים לכל שכונת הר-נוף על מנת שיבואו לחקירה בענין תריסי כהן; איום במעצר ופיתוי בהסדר כופר. 5. מטבע הדברים עיקר הטענות של הסניגורית המלומדת מופנה להודעה הראשונה שנגבתה ביום 11.5.94. לאחר שמיעת כל הטענות נראה לי כי יש לדחות את טענת הנאשם 1 והסניגורית ולקבוע כי ההודעות קבילות. ואלה טעמיי: א. עדות הנאשם 1 ורעייתו בביהמ"ש נועדו ליצור עבירה של לחץ בלתי נסבל ועבירת טירוף בביתם בעת החיפוש. כבר ציינתי לעיל כי מדובר בהגזמות לא מעטות. בביהמ"ש העיד הנאשם 1 ואמר דברים כפולים, דברים והיפוכם. הוא מתאר את החקירה כולה כשואה, אומר שמאז החקירה הפך לגוויה, לאדם מסכן ומת, שמוכן להודות בכל דבר וענין, רק שיעזבו אותו. מצד שני הוא מתאר בצורה מפורטת את אירועי יום 11.5.94, ומעדותו שלו עולה כי היה אצל רופא כפי שהיה מתוכנן, הרופא בדק אותו, הנאשם לא אמר שהרופא אסר לחקרו, מאשר שהציעו לו אוכל אך הוא סירב מטעמי כשרות ומסביר כי החקירה במס הכנסה התנהלה באותו יום בצורה נינוחה למדי (ראה עמ' 23-24 לפרו'). הנאשם הסביר כי החקירה התנהלה לאט לאט, דהיינו ללא לחץ. דהיינו, בצד תיאורים של שואה קשה מתאר הנאשם חקירה שקטה ונינוחה שנמשכה כמה שעות, שאלות על דא ועל הא, ורק לאחר שנטל התרופות בשעה 18: 00 או קצת אחר-כך החלה חקירה של ממש. ב. החקירה אכן נמשכה שעות ארוכות ונראה לי כי אכן במהלכה נכנסו מספר פעמים חוקרים אחרים והעבירו ניירות לחוקר הראשי אורי כהן. בכך אין די כדי לפסול את ההודעה או אפילו ליצור ספק מינימלי באשר לצורת החקירה. חקירה מטיבה הינה דבר בלתי נעים ובלתי סימפטי, פעמים רבות החקירה מכבידה ומעצבנת, אולם כל עוד לא הביאה את הנאשם לשבירת רוחו ולטמטום חושים היא אינה פסולה (ראה קדמי על הראיות , עמ' 32). ג. החוקרים אפשרו לנאשם 1 ללכת לרופא ואף קיבלו אישור כי ניתן לחקרו. הנאשם לא הרגיש טוב במיוחד בשל מצבו הכללי וגם בשל התרגשותו עקב החקירה, אולם היה במלוא חושיו והבין היטב את אשר בפניו והוא זוכר את אירועי אותו יום לפרטי פרטים. החוקרים מבחינתם הציעו לנאשם אוכל, הוא סירב. עדות על בטן ריקה אינה פוסלת את העדות, מה עוד שהנאשם עצמו אמר שגם בבואו הביתה לא רצה לאכול והוא בכלל רגיל שלא לאכול במשך רוב שעות היום. ד. איני מקבל את הטענה כי החוקרים השפילו את הנאשם בהיותו אדם דתי, דברים אלה אינם ממש רלבנטים לחקירה. ה. הנאשם טוען כי דיברו איתו על כופר ואיימו עליו במעצר. איני שולל את האפשרות כי במהלך החקירה דובר על כופר, אולם נראה לי כי אלו היו דברים כלליים לגמרי ולא הובטח לו כי יודה כנגד כופר. על מנת ששאלת הכופר תהווה עילה לפסלות ההודאה עליה להיות ברורה ומכוונת ולא הבטחה סתם או בדיבורי סתם, כפי שהיו כאן (ראה קדמי על הראיות, עמ' 42). באשר לאיום במעצר, הרי גם אליבא דנאשם בא דיבור זה בסוף היום, רק לאחר שההודעה כבר נעשתה ונחתמה, שאז עלו כולם לקורמן. מכאן המסקנה כי אף אם נקבל את טענת הנאשם כי דיברו על מעצר, היה זה לאחר מתן ההודעה ולא במהלכה. ו. סוגיית פסילת הודאה עקב נקיטת אמצעים לא כשרים עובר לגבייתה זכתה לפסיקה רבה ולכתיבה רבה. הכללים העיקריים שנקבעו הם אלה: האם היתה פגיעה בכבוד האדם, בשלמות הגוף והנפש, בעת החקירה. האם האמצעים שננקטו שללו את רצונו של הנחקר. הודאה שניתנה בלחץ, איומים או פיתויים והבטחות - תיפסל. שמוש בתחבולות ואף בדרכי רמיה כדי להוציא הודאה מנאשם אינו פוסל ההודאה. (ראה ע"פ 115/82 , 168 מועדי נ' מ"י, פ"ד ל"ח(1) 197, 223, 245). במקרה שבפנינו לא הוכה הנאשם, לא הופעל עליו לחץ פיזי, החקירה התנהלה בניחותא, לא היה פיתוי של ממש ולא נשלל רצונו החופשי. אכן היתה חקירה ארוכה ומתישה של אדם הסובל מבעיות נשימה מדי פעם, אולם החקירה, סגנונה ואופיה, לא פוגעים בקבילות. מקובל עלי כי בשל הימשכות החקירה במשך שעות ארוכות יהיה מקום לבחון היטב את משקלה של ההודעה הראשונה (א3/). ז. לכל הטענות הללו אין זיקה של ממש להודעות שנגבו למחרת היום, 12.5.94 ולהודעה שנגבתה שלושה חודשים מאוחר יותר, ב11.8.94-. אין טענה ממשית על לחץ נפשי, רעב, המשכות החקירה, פיתוי, וכל הטענה היא שמדובר באותה שרשרת. זוהי טענה חדשה שאיני מבין ממה היא באה ובוודאי לאן היא הולכת. 6. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את שלושת ההודעות כראיות במשפט זה וכפי שציינתי לעיל משקלה של ההודעה מיום 11.5.94 יישקל בזהירות יתרה במהלך המשפט.חשוד