פסק בוררות בהעדר התייצבות

סעיף 15(א) לחוק הבוררות קובע: "בעל דין שהוזמן כדין לישיבה פלונית ולא התייצב, רשאי הבורר באותה ישיבה לדון בסכסוך בהעדרו; בעל-דין שנדרש לטעון טענותיו במועד שנקבע לכך ולא עשה כן, רשאי הבורר לפסוק בסכסוך בהעדרו" קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק בוררות בהעדר התייצבות: א. מהות התובענה אלה בקשות לאישור ולביטול פסק הבוררות שניתן בין הצדדים ביום 19.5.2008 (נספח א לבקשה) על-ידי הבורר הרב יהודה סילמן (להלן: "הבורר"), וכן לביטול החלטתו של הבורר מיום 26.10.2008 להוציא לפועל את פסק הבוררות. הבקשה לביטול פסק הבוררות, שהוגשה על-ידי המבקש, תכונה להלן: "הבקשה". הבקשה לאישורו של פסק הבוררות, שהוגשה על-ידי המשיבים, שתכונה להלן: "הבקשה לאישור". ב. עובדות רלוונטיות הצדדים התקשרו בשנת 2003 בהסכם לצורך רכישה משותפת של בית דירות בשוויץ (להלן: "הסכם השותפות", נספח ב לבקשה). היות שרק אזרח שוויצרי יכול היה לרכוש נכס מקרקעין בשוויץ, וכיוון שהמבקש הינו אזרח שוויצרי בעוד המשיבים אינם כאלה, הוסכם שהמשיבים יעבירו אל המבקש את כספם והוא ירכוש את בית הדירות (להלן: "הנכס") בעבורם. סעיף ח' להסכם השותפות (להלן: "סעיף הבוררות") קבע כי כל המחלוקות בין הצדדים בנוגע לנכס ולשותפות ביניהם יתבררו אצל הבורר, ובלשון ההסכם: "ארבעת השותפים הנ"ל מקבלים על עצמם את הגאון רבי יאודה (כך במקור - ד.פ.) סילמן שליט"א כבורר מוסכם בכל הנוגע לכל חילוק דעות וכיו"ב בנוגע לבעלות על הנכס, לרווחים, להוצאות ולכל דבר הנוגע לנכס ולשותפות שביניהם, כולל קביעת שמאויות. פסיקתו של הרב הדיין הנ"ל תחייב את הצדדים באופן מוחלט וסופי." הצדדים הוסיפו והסכימו, בהבהרה להסכם השותפות (נספח ב לבקשה לאישור) כי חלקם של הצדדים בנכס יהיה 25% למבקש, 55% למשיבים 2 ו-3 ו-20% למשיב 1. היות שסך ההשקעה לשותפים נקבע על 1,169,000 פרנקים שוויצרים, העבירו המשיבים 2 ו-3 למבקש סך של 643,000 פרנקים שוויצרים והמשיב 1 העביר למבקש סך של 337,000 פרנקים שוויצרים. המבקש מסר למשיבים, בחלוף השנים, התחייבויות בכתב להשיב להם כספים אלה, תוך ציון הסכומים המפורטים (נספחים ג1 ו-ג2 לבקשה לאישור). לאחר שנים, וכתוצאה מכך שהמשיבים לא קיבלו לידם תמורה לכספם, למעט סכום של 160,000 דולר ששילם המבקש למשיב 1, פנו המשיבים לבורר בבקשה לאכוף את סעיף הבוררות ולהביא להשבת כספיהם, לרבות רווחים פוטנציאליים על הכספים שהושקעו אצל המבקש. הצדדים התכנסו אצל הבורר לדיון ראשון ביום יט אלול התשס"ז (2.9.2007, לפרוטוקול הדיון ראו נספח ג לבקשה). במסגרת הדיון הראשון הביע המבקש הסתייגויות לגבי סמכות הבורר ולפיכך לא חתם על שטר הבוררות. המבקש ביסס את סירובו לברר את ענייני הצדדים בפני הבורר על מידע שהגיע אליו ממקורבו, בנקאי שוויצרי, שלדבריו הבורר התקשר עימו טלפונית עוד במהלך שנת 2006 לצורך בירור פרטים אודות המבקש והנכס. המבקש חשש כי לבורר קיים עניין אישי בנכס וכי הוא נגוע במשוא פנים וביקש להעבירו מתפקידו. לאור הסתייגויותיו של המבקש ציין הבורר בפתח דבריו כי: "ההחלטה אם אשמש כבורר בדיון שבין הרב זלושינסקי והרב משה ויזמן תהא נתונה להחלטת ב"ד קבוע בירושלים" (שורות 2-1 לפרוטוקול הדיון, נספח ג לבקשה). עם זאת, לבורר לא התעורר ספק לגבי סמכותו, ולכן המשיך בניהול הדיון, במהלכו הודה המבקש בהתחייבותו להחזיר למשיבים את כספם, למעט הסכום של 160,000 דולר אותם שילם למשיב 1. היות שהמבקש לא פנה לערכאות כלשהן על-מנת לברר את עניין סמכות הבורר, ביקש הבורר להמשיך ולדון בתיק לגופו של עניין ואכן נקבעו דיונים נוספים. על-פי תדפיס מועדי הדיונים (נספח ד לבקשה) נקבעו ארבעה דיונים שונים, אך לא התקיים בהם כל דיון בשל היעדרותו של המבקש. המבקש אף שלח מכתב לבית-הדין בו ביקש לדחות את הדיון עקב היעדרותו מהארץ (נספח 1 לתשובת המשיבים), בו ציין במילים אלה: "אני היתי מעונין לקבוע דיון איפה אפשר לדון את התיק הזה". לדברי המבקש, יש לראות באמירתו זו כעדות לכך שבשלב זה סבר כי מהות הדיון הבא בתיק תהא קביעת מקום דיון חלופי לבירור התיק, משמע במקומו של הבורר. הבורר קבע דיון נוסף ליום 11.5.2008. הדיון התקיים במעמד המשיבים בלבד, ובעקבותיו קבע הבורר בפסק הבוררות, כאמור ביום 19.5.2008, כי על המבקש להשיב למשיבים את סכום הקרן, כלומר סך של 880,000 פרנקים שוויצרים, מתוכם יופחתו 160,000 דולר אשר יופקדו אצל הבורר עד אשר יתבררו המחלוקות בין הצדדים בנוגע לרווחים או הפסדים ו/או הוצאות. במלים אחרות - על המבקש להשלים ולהשיב למשיבים את כל סכום הקרן, בניכוי הסכום שכבר הוחזר להם, ובנוסף להפקיד בנאמנות בידי הבורר סכום של 160,000 דולר. כנגד מתן פסק בוררות זה מופנות טענות המבקש. לדבריו, הוא זומן לדיון שנקבע ליום 25.5.2008, אז הופיע בבית-הדין, ולתדהמתו גילה כי פסק הבוררות ניתן במועד מוקדם יותר ה-11.5.2008 ובהיעדרו. יתרה מכך, ברשומות בית-הדין (נספח ד לבקשה) מצוין התאריך 25.5.2008, ואין זכר למועד הדיון שהתקיים בפועל ובו ניתן פסק הבוררות - ה-11.5.2008. המשיבים המציאו לבית-המשפט ראיות המצביעות על כך שהבורר הזמין את הצדדים לדיון ליום 11.5.2008 (ראו מכתב הזימון מהבורר למבקש, נספח 5 לתגובת המשיבים), וכי המבקש קיבל אף זימון באמצעות הדואר (אישור מסירה לידי המבקש מאת הדוור, נספח 6 לתגובת המשיבים). המבקש קבל בפני הבורר על קיום הדיון שלא בפניו ועל תוצאות פסק הבוררות וביקש לקיים דיון נוסף לשם הצגת טענותיו. בנוסף, טען כי את הזימון למועד המאוחר קיבל משני שליחים-גברתנים, אשר אף צילמו את המבקש מקבל את הזימון לידיו באמצעות מצלמת וידאו, אך מבלי לצלם את המסמך שנמסר. לפיכך, אליבא דהמבקש, הוטעה הבורר לסבור כי אכן נמסר לו הזימון למועד הדיון שנערך בפועל, וכתוצאה מהטעיה זו יש לבטל את פסק הבוררות. הבורר קיבל את בקשתו של המבקש לדיון נוסף - לדעתו, לפנים משורת הדין, שכן היעדרו של המבקש מהדיון אינה מהווה עילה לביטול פסק הבוררות, בודאי לאחר שזומן מספר פעמים (ראו מכתבו של הבורר למבקש, נספח ד1 לבקשה לאישור). עד לדיון הנוסף הורה הבורר להקפיא את ההליכים (ראו מכתבו של הבורר למשיבים - נספח 2 לתגובת המשיבים לבקשה) וזימן דיון ליום 6.7.2008. בדיון זה העלה המבקש טענות רק בדבר אי-סמכותו של הבורר - בשל עניין אישי בנכס, משוא פנים, היעדר הסמכה מכוח הסכם השותפות לדון במחלוקות בין הצדדים ולחלופין בשל אי הבהירות בקשר למועדי הזימון והדיונים והיעדרו מהדיון המכריע בו ניתן פסק הבוררות. לעומת זאת, המבקש לא העלה בפני הבורר טענות לגופן של המחלוקות. הבורר דחה את כל טענותיו של המבקש בדבר היעדר סמכותו לדון בתיק, ומצא הבורר כי אין עוד מקום להקפאת ההליכים וכי יש להמשיך בהם כפי שנקבע בפסק הבוררות (ראו פרוטוקול הדיון, נספח ד לבקשה לאישור). הבורר הודיע על כך למשיבים במכתב הבהרות לפרוטוקול הדיון ביום 14.9.2008 (נספח 3 לתגובת המשיבים לבקשה) וכן למבקש, במענה למכתבו בו חזר וטען להיעדר סמכות לבורר, ביום 26.10.2008 (נספח 4 לתגובת המשיבים לבקשה). הבקשה שלפנינו, לביטול פסק הבורר, כוללת גם בקשה לביטול החלטתו זו של הבורר שלא לקבל את טענותיו של המבקש על היעדר סמכות. יש לציין כי במקביל לערעורו בפני הבורר על פסק הבוררות, פנה המבקש לבית הדין הרבני האזורי בירושלים, ביום 10.6.2008, בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפסלות הבורר. בקשה זו נדחתה על הסף ביום 23.10.2008, באמירה כי בית-הדין אינו מהווה ערכאת ערעור על פסקי דין של בורר שהצדדים קיבלו על עצמם. ג. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות עלו הפלוגתאות הבאות בין הצדדים: האם מוסמך היה הבורר לדון במחלוקות בין הצדדים בהן דן? האם קיימת עילה לביטול פסק הבוררות על-ידי בית-המשפט? ד. האם מוסמך היה הבורר לדון במחלוקות בין הצדדים בהן דן? מקור הסמכות של הבורר לדון במחלוקות בין הצדדים בהקשר לעסקה בנכס הוא סעיף ח להסכם השותפות. לשון הסעיף רחבה מאוד, וכוללת הסמכה לדון ב"כל חילוק דעות וכיו"ב... ולכל דבר הנוגע לנכס ולשותפות". מכאן שאין כל בסיס לטענותיו של המבקש בדבר היעדר הסמכה בהסכם השותפות, או כי הבורר חרג מסמכויותיו, ולפיכך יש לבטל את פסק הבוררות לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, ס"ח 184. המבקש טוען כי גם אם הוסמך הבורר לדון במחלוקות בין הצדדים בקשר לנכס, הרי שמרגע שקיים חשש למשוא פנים ולעניין אישי שלו בנכס - יש להעבירו מתפקידו. לדברי המבקש, הוא סבר כי הליך זה מתברר מעצמו, וכי מרגע שקבע הבורר בתחילת הדיון הראשון כי ההחלטה בעניין סמכותו תהא נתונה לבית-דין קבוע בירושלים, העניין עובר לבית-הדין והבורר אינו יכול להמשיך ולדון בתיק עד לקביעת בית-הדין בעניין הסמכות. משכך טוען המבקש כי מרגע שהביע את סירובו להתדיין בפני הבורר, וזה קבע כי העניין יתברר בפני בית-דין, הרי שדיון נוסף בעניין, ובכלל זה מתן פסק בוררות, הינו בבחינת חריגה מסמכות - לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות. פרופ' סמדר אוטולנגי, בספרה בוררות: דין ונוהל כרך א 497 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: "אוטולנגי") מציינת כי: "בהעדר הסכמה, הדרך היחידה הפתוחה בפני הצד המעוניין בהעברת הבורר מתפקיד היא פנייה לבית המשפט, לפי אחת העילות המנויות בס' 11 לחוק." המבקש לא פנה אל בית-המשפט, ואף לא לבית-הדין. בסברו כי הדברים ייעשו מעצמם, אין לו אלא להלין על עצמו שלא בירר את הדין ולא הסתייע בייעוץ משפטי. משניתן פסק הבוררות, אין מקום עוד להעביר את הבורר מתפקידו, שכן אין בכך טעם (אוטולנגי, כרך א, 497). בפני צד שאינו מרוצה מהפסק נותרת אך האפשרות לבקש מבית-המשפט לבטל את הפסק. בעניין זה צדק בית-הדין בקבעו כי אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי בוררות שניתנו על-ידי בוררים שהוסמכו והוסכמו בין הצדדים. כך גם בית-משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי בוררות (ראו גם אוטולנגי, כרך ב, 963). ה. האם קיימת עילה לביטול פסק הבוררות על-ידי בית-המשפט? המבקש ממשיך וטוען כי משוא הפנים והעניין של הבורר בנכס מהווים, למעשה, פגם בהסכם השותפות, שלולא התקיים לא היה מתקשר המבקש עם המשיבים. לשיטתו, פגמים אלה הינם עילה לביטול הסכם השותפות, ובכללו סעיף הבוררות. כזכור, את טענותיו לעניין אישי של הבורר ביסס המבקש על שיחת הטלפון שנערכה, לדבריו, בין ידידו הבנקאי לבין הבורר עוד בטרם החלה הבוררות, ואת טענותיו למשוא פנים ביסס על מתן פסק הבוררות בהיעדרו, בדיון שלדבריו נעדר ממנו כתוצאה ממזימה - בין שהבורר היה שותף לה ובין שנפל אף הוא קורבן לה. על-אף טענותיו, המבקש לא עורר בפני בית-המשפט חשש ממשי למשוא פנים או לעניין אישי או כספי של הבורר בנכס. המבקש לא העיד את חברו הבנקאי, והשיחה שלכאורה התקיימה בינו לבין הבורר, שהוכחשה על-ידי זה האחרון, נותרה בגדר עדות שמועה. המבקש אף לא הציג ראיות לאותה מזימה שנרקחה, לדבריו, כדי לגרום להיעדרותו מהדיון בו ניתן פסק הבוררות. ראייתו היחידה הינה תדפיס רשימת הדיונים (נספח ד לבקשה), אך ראיות המשיבים - מכתב זימון מהבורר למבקש ואישור מסירה ידנית של הזימון באמצעות הדוור (נספחים 5 ו-6 לתגובת המשיבים) - סותרות ומפריכות את טיעוניו. הטעות ברישום, שנתגלתה על-ידי המבקש אך בדיעבד, אינה מוכיחה כי המבקש לא ידע על קיום הדיון ביום בו התקיים, ובמיוחד שראיות המשיבים מצביעות כי ידע על מועד הדיון. יתרה מכך, אף אם התקיים הדיון בהיעדרו - אין בכך עילה לביטול פסק הבוררות. סעיף 15(א) לחוק הבוררות קובע: "בעל דין שהוזמן כדין לישיבה פלונית ולא התייצב, רשאי הבורר באותה ישיבה לדון בסכסוך בהעדרו; בעל-דין שנדרש לטעון טענותיו במועד שנקבע לכך ולא עשה כן, רשאי הבורר לפסוק בסכסוך בהעדרו" בענייננו, הבורר הזמין את המבקש מספר פעמים לדיון, ובזימונים אלה ציין מפורשות כי הדיון יתקיים אף במעמד אחד מהצדדים בלבד (דוגמאות בנספחים 2 ו-5 לתגובת המשיבים). כזכור, הדיון אף נדחה מספר פעמים לבקשת המבקש, ולפיכך גם בעניין זה אין לו אלא להלין על עצמו על שנעדר מהדיון. יתר כל כן, הבורר אף קיבל את טענותיו של המבקש כנגד מתן פסק הבוררות בהיעדרו ואת בקשתו לקבל הזדמנות לשטוח את טיעוניו בפני הבורר, ולפיכך הקפיא את פסק הבוררות וכינס דיון נוסף. משכך, אין מקום לטענותיו של המבקש כי לא ניתנה לו הזדמנות לטעון או להביא ראיות וכי יש לבטל את פסק הבוררות לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות. המבקש טוען בנוסף ובאופן כללי, כי הליך הבוררות כולו מסכן את עשיית הצדק, ובשל כך יש לבטלו על-פי סעיף 24(10) לחוק הבוררות. לו היה בסיס עובדתי לטיעוניו, כי אז היה בכך כדי להצביע על אי-צדק החורג מגדר הפגיעה בעקרונות הצדק הטבעי בהם דן סעיף 24(4) (השוו אוטולנגי, כרך ב, 1103-1102). ואולם, הוא לא הוכיח בפני בית-המשפט כי נפלו פגמים בהליך או בתיפקודו של הבורר, וכשם שדחיתי את טענותיו הקודמות, כך אני דוחה גם את טענתו הכללית הזו. ו. סוף דבר הבקשה לביטול פסק הבורר נדחית. הבקשה לאישור פסק הבוררות מתקבלת. אני מחייבת את המבקש לשלם למשיבים כולם שכ"ט עו"ד בסכום של 45,000 ₪ + מע"מ, וכן את הוצאותיהם, אותן יישום הרשם.יישוב סכסוכיםאי התייצבות לדיוןבוררות