פסק דין פלילי כראיה בערעורי מס

פקיד השומה ביקש לעשות שימוש בסעיף 42א לפקודת הראיות, בנוגע לממצאים ולמסקנות של פסק הדין בהליך הפלילי, בהיותו פסק דין חלוט המרשיע את המערער כנאשם, ולראות באלה כקבילים במשפט האזרחי, כראיה לכאורה, ובהעדר ראיות סותרות, כממצאים חלוטים. ככלל, כאשר קיימת התאמה בין העובדות המהוות בסיס לכתב האישום לבין התשתית הראייתית המהווה בסיס להוצאת שומה, גם אם זו מתבססת על שומה לפי מיטב השפיטה, ראוי הוא, כי השומה לא תחרוג מעבר לסביר מחיובי המס המפורטים בכתב האישום. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין פלילי כראיה בערעורי מס: 1. הערעור הוא על שומות מס שהוצאו למערער לשנות המס 2002-1998 (להלן: שנות המס שבערעור), בגין הכנסות מריבית במסגרת מתן הלוואות בשוק האפור, ניכיון צ'קים והכנסה מארגון נסיעות מהמרים לרומניה. כמו כן במהלך שנות המס שבערעור הופקדו בשני חשבונות שבשליטתו סכומים של 24,000,000 ש"ח, ממקור לא מוסבר. השגה שהגיש המערער, נדחתה והערעור הוגש, לפי סעיף 153 לפקודת מס הכנסה (להלן: הפקודה). הרקע והנסיבות הצריכים לעניין: 2. אין חולק כי בכל שנות המס שבערעור, לא הצהיר המערער על הפעילות העסקית, לא הגיש דו"חות ואף לא ניהל פנקסי חשבונות, על אף חובתו לעשות כן, על פי תוספת י"א להוראות ניהול פנקסים (ראה תצהירו של מר אבי בוסקילה, רכז חוליית עצמאים בפקיד שומה חדרה, תצהיר עדות ראשית מש/1 סעיפים 4 ו-5 לתצהיר, להלן: מר בוסקילה. וכן ראה הודאת המערער בנימוקי הערעור בעניין אי הגשת דו"חות במועד, סעיף 1.2). 3. נגד המערער התנהל הליך פלילי בגין העלמת הכנסות במסגרת ת"פ (ת"א-יפו) 11307/03 בבית משפט השלום ת"א-יפו (כב' השופט מרדכי פלד). על פי הכרעת הדין שניתנה ביום 21/12/06 הודה המערער כי עסק בניכיון צ'קים מבלי שדיווח על עיסוקו לרשויות המס, הודה כי גבה עמלה מלקוחות, וכי ההכנסות מכך הופקדו בחשבונות הבנק שעל שמו ועל שם אשתו עליזה, בבנקים שונים. כמו כן הודה המערער כי ביצע ניכיון צ'קים אצל בני רביזדה, וכי עסק בארגון קבוצות לקזינו "בלינדו" ברומניה שבו שותף היה גם בני רביזדה. המחלוקת העיקרית בהליך הפלילי התמקדה בגובה ההכנסות שהיו למערער. 4. בשומה שהוציא המשיב עוד קודם להכרעת הדין בהליך הפלילי, חויב המערער במס בגין שלושה סוגי הכנסות שהועלמו על ידו: הכנסות בסך 12,000,000 ש"ח בשל הפקדות בשני חשבונות בנקים, הכנסות מארגון מהמרים לקזינו ברומניה, והכנסות ממתן הלוואות ושירות פריטת המחאות. 4.1 השומה בגין הכנסות של 12,000,000 ש"ח, בשל הפקדות בשני חשבונות בנק, התבססה על הודאת המערער לפיה הכספים שהופקדו באותם חשבונות על סך 17,000,000 ש"ח שייכים לו. על פי הכרעת הדין נקבע כי כספים אלו שייכים לשותפו של המערער בני רביזדה. מאחר שהמערער טען כי הוא הגיש ערעור, ולאור הצהרתו כי הכספים שייכים לו, חויב במס בגין הכנסה זו, כמפורט בנימוקי השומה. משנדחה הערעור שהגיש המערער, והוא הצהיר בבית המשפט כי הוא מוותר על רכיב זה בשומה, הודיע המשיב כי אינו עומד עוד על פריט זה בשומה שהוצאה. 4.2 כמו כן הודיע המשיב כי לאור קביעת בית המשפט בהליך הפלילי בדבר עיסוקו של המערער כמארגן קבוצות, הוקטנה השומה בגין רכיב זה והועמדה על סך של 132,000 ש"ח נטו, לשנת המס 2001, על פי ממצא שנקבע בפסק הדין החלוט בהליך הפלילי. 4.3 בנוגע לרכיב השלישי בשומה, אשר התבססה על שומה לפי מיטב השפיטה, בהעדר כל ספרים או תיעוד כלשהו, בקשר להכנסה מריבית ממוצעת הנהוגה בשוק האפור, בשנות המס שבערעור (20%) לבין הריבית חסרת סיכון בשיעור המקובל באותן השנים (6%) ולאור סך כל ההפקדות שעל דרך האומדנה הועמדו על 70% מסך כל ההפקדות שהיו (9,800,000 ש"ח) לכל שנות המס, הוספה הכנסה של 1,274,000 ש"ח, לכל שנות המס שבערעור (250,000 ש"ח לשנה). על פי ההכרעה בהליך הפלילי הוכח כי סך ההכנסות של המערער מפעילות זו הסתכם ב-11,863,000 ש"ח, לאחר ניכוי הוצאות, כולל צ'קים שהוחזרו. המשיב הדגיש, כי בפריט זה הוכח סכום העולה על סך ההפקדות באומדן כפי שהעריך המשיב. עוד קבע בית המשפט בהליך הפלילי כי הכנסת המערער בגין רכיב זה עמדה על 625,638 ש"ח, וזאת על בסיס קביעת ממצא לפיו הריבית שנגבתה הייתה לכל הפחות 5%. לדעת המשיב לאור הממצאים האמורים יש לאשר בהליך האזרחי את השומה שהוצאה לפי מיטב השפיטה. לחלופין, להעמיד את ההכנסה על הסכום שנקבע בהליך הפלילי. טענות בעלי הדין: 5. המשיב מבקש לעשות שימוש בסעיף 42א לפקודת הראיות, בנוגע לממצאים ולמסקנות של פסק הדין בהליך הפלילי, בהיותו פסק דין חלוט המרשיע את המערער כנאשם, ולראות באלה כקבילים במשפט האזרחי, כראיה לכאורה, ובהעדר ראיות סותרות, כממצאים חלוטים. בנסיבות אלה אין לאפשר לדעת המשיב למערער להעיד בדבר היקף העלמה הנמוך מזה שנקבע בהליך הפלילי, ואין לאפשר הצגת ראיה כגון חוות הדעת של רואה חשבון מליניק, וכן עדויות נוספות שהיו במסגרת ההליך הפלילי, ואשר מהוות עדות חלקית ומגמתית, כל זאת בהסתמך על סעיף 42ג לפקודת הראיות. זאת ועוד, חוות הדעת של רואה חשבון מליניק דינה להידחות, לעמדת המשיב, גם מן הטעם שעורך חוות הדעת לא הוזמן לחקירה בערעור. המשיב מתנגד להגשת ראיות נוספות, במיוחד כאשר המערער לא ניהל ספרים, לא דיווח כלל לרשויות המס בדבר פעילותו העסקית, ונהג כך לאורך כל שנות המס שבערעור. המשיב מפנה עוד לנטלי הראיה וכן טוען כי המערער מנוע מלטעון טענות אחרות להוצאות שהיו לו בגין ארגון קבוצות מהמרים או מתן הלוואות, טענה שעלתה לראשונה במהלך הדיון בשומה, ולעמדתו יש לעשות כן גם מן הטעם שלא עמד בנטל הראיה להוכחת טענות אלה. 6. המערער אינו מכחיש כאמור כי לא הגיש דו"חות מס במועד, לא דיווח על הכנסותיו בשנות המס שבערעור, ולא ניהל ספרים כדין בגין פעילותו העסקית. עוד מודה המערער כי הורשע בהליך הפלילי, ריצה תקופת מאסר מלאה, שילם את הקנסות בהם חויב, ואולם משנדרש להגיש הצהרת הון והגישם, ומשהגיש בשלב מאוחר את דו"חות המס, הרי שלא היה מקום לדעתו להוציא שומה המתבססת על מיטב השפיטה ולהתעלם מהדו"חות שהוגשו על ידו. עוד טוען המערער כי המשיב ייחס לו הכנסות בשנות המס שבערעור בסכום כולל של 13,590,000 ש"ח, כאשר באותה עת הוגש נגדו כתב אישום אשר ייחס לו העלמת הכנסות בסכום של 910,533 ש"ח בלבד, ובסופו של דבר בהליך הפלילי הועמד סכום העלמת המס על 732,000 ש"ח בלבד. בנסיבות אלה לא היה מקום כי המשיב יוציא צווים ביום 17/1/08, שנה וחודשיים לאחר פסק הדין בהליך הפלילי, וחודשיים לאחר דחיית הערעור, בערכאת הערעור, וימשיך לייחס לו שומות בסכום העולה על 13,000,000 ש"ח, ואילו בעת הגשת תצהירו של מר בוסקילה, הופחת סכום העלמת המס והועמד על 1,382,000 ש"ח בלבד. בנוגע לסכומים שנקבעו בהליך הפלילי, טוען המערער כי לא נלקחו בחשבון ההוצאות שרשאי היה לנכות מהכנסותיו, כך שסכומי המס הנתבעים, אינם מהכנסה חייבת, ולכן יש להתיר לו בניכוי את כל ההוצאות שהיו לו כגון הוצאות טלפון, נסיעות וכיוצ"ב. לכן, לעמדתו, ההכנסה החייבת מארגון קבוצות צריך שתועמד על 85,650 ש"ח בלבד; לעניין ההכנסה החייבת ממחזור צ'קים שהופקדו, טען כי יש לקבל את הדיווח שדיווח בדו"חות שהגיש; ולעניין אחוז העמלה הממוצעת, הרי שהוכח כי העמלה שגבה עמדה על כ-4% בממוצע וכי בפריטת משנה גבה 1.5% עמלה. דיון ומסקנות: 7. ככלל, כאשר קיימת התאמה בין העובדות המהוות בסיס לכתב האישום לבין התשתית הראייתית המהווה בסיס להוצאת שומה, גם אם זו מתבססת על שומה לפי מיטב השפיטה, ראוי הוא, כי השומה לא תחרוג מעבר לסביר מחיובי המס המפורטים בכתב האישום. בתיק דנן, לא ניתן הסבר מניח את הדעת לעניין הפער המשמעותי בנוגע להכנסות מארגון מהמרים לקזינו ברומניה, וזאת למרות שיש לקבל טענת המשיב, כי היה מקום להתעלם מטענת המערער כי עבד בקזינו, במעמד של שכיר, מבלי שהוצגו תלושי שכר. בנוגע לפרטי ההכנסה האחרים, ככול שהיו פערים, נתנו על ידי המשיב הסברים סבירים. השומה שהוצאה למערער - 1998 1999 2000 2001 2002 הפקדות מריבית לפי ס' 2(1) 250,000 250,000 250,000 250,000 250,999 ארגון נסיעות לחו"ל הפקדות לפי ס' 2(10) או 2(1) 2,400,000 2,400,000 2,400,000 2,400,000 2,400,000 סה"כ הכנסה חייבת 2,650,000 2,650,000 2,650,000 2,876,800 2,763,200 8. יחד עם זאת, לאחר שניתנה הכרעת הדין והערעור שהוגש על ידי המערער נדחה, חזר המשיב ובחן את השומה שהוציא ושינה עמדתו בנוגע לשומה שהוציא, תוך מתן פירוט נדרש בתצהירו של מר בוסקילה. כבר באותו מועד הודיע מר בוסקילה כי אין המשיב עומד עוד על ההכנסה נוספת של 12,000,000 ש"ח, בגין הפקדות שונות שהיו בחשבונות של המערער, וזאת לאור הקביעה על ידי בית המשפט, כי אלה שייכים לבני רביזדה. כמו כן היה נכון המשיב, לפחות כטענה חלופית, לקבל את קביעת בית המשפט בנושא גובה ההכנסה מארגון הנסיעות לחו"ל ולהעמידו על סכום נטו של 132,000 ש"ח כהנסה חייבת בשנת המס 2001. הוא הדין בנוגע להפקדות מריבית וניכיון צ'קים, הגם שבפריט זה הערכת המשיב הייתה נמוכה מן הסכום שהוכח בהליך הפלילי. מכול מקום, משהוכח הסכום בהליך הפלילי ומאחר שהמערער לא ניהל ספרים, הרי שאין מניעה מלקבל נתון כזה גם על ידי בית המשפט כאן. ההכנסות מריבית כפי שנקבע על ידי בית המשפט, יועמדו על 625,638 ש"ח. על-פי הכרעת הדין בפלילים, נקבעו הסכומים הבאים כהכנסה חייבת: ריבית וניכיון צ'קים - 625,638 ש"ח (הכנסה חייבת נטו לאחר ניכוי הוצאות) ארגון נסיעות לחו"ל - 132,000 ש"ח בשנת המס 2001 הפקדות לפי סעיף 2(10) או 2(1) לפקודה - ללא חיוב, נקבע כי כול הסכום שהופקד שייך לבני רביזדה. עוד יש לציין כי השומה שהוצאה למערער, התבססה על "חייב ולא ניהל". אין להתערב בקביעה זו של המשיב. העובדה שהמערער הגיש דוחות במועד מאוחר כאשר אלה לא היו מבוססים על ניהול ספרים, אין בה כדי לשנות מן התוצאה המתחייבת. 9. השאלה הנוספת היא, אם יש להתיר ניכוי נוסף כהוצאה באחד או יותר ממרכיבי השומה, בהסתמך על הראיות שביקש והציג המערער בהליך לפני. נראה כי גם בנושא זה יש לקבל את עמדת המשיב, וזאת בעיקר על בסיס שני טעמים: ההרשעה בפלילים, וקיומן של ראיות לכאורה, בהתבסס על סעיף 42א לפקודת הראיות, וכן בהעדר ראיות סותרות מטעם המערער, כאשר הנטל לסתור ראיות לכאורה - ככול שמדובר בראיות סותרות - מוטל על המערער. 10. לאור הכרעת הדין בפסק דין חלוט, לאחר דחיית הערעור שהוגש על ידי מערער, ולאור הפירוט שהובא בתצהירו של מר בוסקילה, יש לקבוע כי הממצאים שנקבעו בהליך הפלילי, מהווים ראייה לכאורה בהליך האזרחי (י' קדמי על הראיות 1549 ואילך (2009)). על-פי הממצאים והמסקנות של ההליך הפלילי, חייב היה המערער בניהול ספרים, לא ניהל, לא הגיש דוחות על הכנסותיו, ופעל להעלמת הכנסותיו. בנסיבות אלה, יש לאשר את השומה של המשיב, ככול שחויב לפי "חייב ולא ניהל". על-פי ההליך הפלילי נקבעו הכנסותיו של המערער מארגון נסיעות לחו"ל ומריבית וניכיון צ'קים. בהסתמך על סעיף 42ג לפקודת הראיות, אין להתיר למערער כול ראיה בנוגע להוצאות שהיו לו בייצור אותן הכנסות, מן הטעם הפשוט שהממצאים שנקבעו בנושא ההכנסות, הוגדרו כ"הכנסות חייבות", משמע שההוצאות שהיו בייצור אותן הכנסות כבר נלקחו בחשבון במסגרת ההליך הפלילי. עוד יודגש כפי שציין המשיב, במסגרת ההליך הפלילי ועל-פי הודאות המערער במהלך החקירות, הודה המערער כי בקשר להכנסות מארגון נסיעות מהמרים, קיבל החזר הוצאות מהקזינו בסך של 500$ עד 1,000$ לשבוע. זאת ועוד, במסגרת ההליך הפלילי לא חלק המערער על הקביעה לפיה זוכה בהוצאות בסך של 750$ בממוצע לשבוע, אלא חלק רק על תקופת העסקתו שם. יש אפוא לקבל את הטענה החלופית של המשיב ולהעמיד את ההכנסה החייבת מרכיב זה על-פי הקביעה בהליך הפלילי - 132,000 ש"ח, כאשר הסכום הנ"ל הוא הכנסה חייבת, נטו, לאחר ניכוי ההוצאות בייצור אותה הכנסה. עוד נדגיש, כי המערער הציג חלק מן הראיות שהיו כבר בהליך הפלילי. לעניין זה יש להפנות לסעיף 42ג לפקודת הראיות הקובע: "הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיות לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שירשמו וכדי למנוע עיוות דין." לגבי ההכנסות ממתן הלוואות ופריטת צ'קים, יש לקבל את קביעת בית המשפט בהליך הפלילי ולקבוע כי ההכנסה עמדה על 625,638 ש"ח, כאשר המחזור הכספי מאותה פעילות הגיע ל- 11,310,000 ש"ח. אמנם לא היה בהליך הפלילי כדי למנוע מן המשיב הוצאת שומה לפי מיטב השפיטה, ויש גם לקבל טענת המשיב כי המערער מטעמו לא הפריך את השומה שנקבעה בעניין זה על ידי המשיב, ואולם לא הוכח כול נתון אשר היה בו כדי להעדיפו על הקביעות שנקבעו בהליך הפלילי, ומאחר שמדובר בנתונים שנקבעו, אין מקום ליתן "העדפה" לעריכת שומה בדרך האומדנא. הן ההליך הפלילי והן שומת המשיב ביססו את החישוב על ממוצעים בשיעורי הריבית. היקף ההכנסות הוכח, ומן הטעם האמור, יש להעדיף את קביעת בית המשפט, הגם שהיא גבוהה מזו שנקבעה על ידי המשיב בשומה שהוצאה (ראה גם סמכותו של בית משפט של ערעור לפי סע' 156 לפקודה). בנוגע לשיעורי הריבית במקרה כגון זה, כאשר שני החישובים מבוססים על ממוצעים והערכה, אין מקום ליתן משקל יתר לשומה לפי מיטב השפיטה. התוצאה: 11. אשר על כן, ובכפוף להוצאת שומה למערער על-פי ההכנסות החייבות, שנקבעו בהליך הפלילי - ריבית וניכיון צ'קים - 625,638 ש"ח; ארגון נסיעות לחו"ל - 132,000 ש"ח בשנת המס 2001; אני מורה על דחיית הערעור. אני מחייבת את המערער לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ש"ח, בתוך 30 ימים מהיום. משפט פליליהגשת ראיותמיסיםפסק דין פלילי כראיה במשפט אזרחיערעורערעור מס