קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפרסום קלטת שחזור בחדשות: הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות שעניינן הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין התשל"ז - 1977, הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961 ובנהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) בצירוף סעיף 64ב'(א)(3) לפקודת התעבורה. ביום 29.1.12 נדון הנאשם לשבע שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, פסילה מהחזקה או מקבלת רישיון למשך 15 שנים וכן חויב בפיצוי משפחת הקורבן בסך 25,000 ₪. בבקשה זו, עותרת חברת החדשות הישראלית בע"מ להתיר את פרסומה של קלטת וידאו, בה משחזר הנאשם בפני חוקרי המשטרה את האירוע בזירת התאונה (להלן: "הקלטת"). הנאשם והמאשימה, מתנגדים לבקשה. המסגרת הנורמטיבית סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002 עוסק בסוגיית פרסום קלטת חקירה בקובעו: "13. איסור פרסום קלטת - עונשין המפרסם תיעוד חזותי או קולי של חקירה, כולו או חלקו, בלא רשות בית משפט, דינו - מאסר שנה...". (להלן: "חוק חקירת חשודים") הכלל הוא איסור פרסום קלטת חקירה, אלא אם ניתן אישור לכך על ידי בית משפט. נקבע בהלכה הפסוקה, כי על בית המשפט לפרש את סעיף 13 בצמצום, קרי התרת הפרסום הינה החריג לכלל של אי פרסום, ותאופשר רק מקום בו שוכנע בית המשפט בקיומן של נסיבות המצדיקות זאת (ר' בש"פ 4275/07 רשות השידור נ' מדינת ישראל (2007)). סעיף 13 מבחין בין פרסום תיעוד חזותי וקולי של חקירה, המותנה באישור בית המשפט, לבין פרסום תמלילי חקירה, לרבות תמלילי שחזור, שיכול להיעשות אף ללא היתר. בשורה של פסקי דין נדונה השאלה אימתי יש להתיר פרסום קלטת חקירה, ובתוך כך עמדו בתי המשפט על הרציונאל העומד בבסיס סעיף 13 לחוק חקירת חשודים (ר' למשל בש"פ 1659/11 שטנגר נ' מדינת ישראל (2011); בש"פ 4275/07 רשות השידור נ' מדינת ישראל (2007); ע"פ 10994/08 מדינת ישראל נ' רון תורג'מן וחברת החדשות הישראלית (2009)), שעניינו, מניעת פגיעה בכבודם ובפרטיותם של נחקרים הנתפסים בקלקלתם, ברגע שפל בחייהם. ההליך הפלילי התלוי ועומד אינו מצדיק פגיעה בזכותו הבסיסית של הנחקר לכבוד ולפרטיות. בנוסף, איסור פרסום התיעוד הקולי והחזותי נועד למנוע פגיעה ביעילותם של הליכי חקירה, בהינתן ההנחה, כי הידיעה בדבר האפשרות שחקירות תתפרסמנה תרתיע נחקרים מלשתף פעולה ומלמסור מידע החיוני לחקר האמת. טעם נוסף העומד בבסיס הוראת סעיף 13 עניינו, שמירה על טוהר המשפט ותקינותו. מניעת פרסום נועדה למנוע השפעות חיצוניות ובלתי ראויות על המעורבים במשפט ועל ניהול ההליך ותוצאותיו, עקב פרסומו והדיון הציבורי שמתנהל בעקבותיו. ברי אפוא, כי קיימת משמעות לשלב בו מצוי ההליך המשפטי לעניין ההחלטה אם לפרסם את התיעוד, אם לאו. בשלביו המוקדמים ובטרם שמיעת העדויות, תיטה הכף לחובת איסור הפרסום, הגם ששיקול זה הינו אחד ממניין השיקולים הצריכים לעניין. ההחלטה אם להתיר פרסום תיעוד חזותי או קולי, תלויה אפוא בשיקולים רבים ויש בה כדי לבטא את האיזון הראוי בין זכויות יסוד. מטבע הדברים, כל מקרה ונסיבותיו. אל מול עקרונות יסוד שעניינם פומביות הדיון, חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת ניצבת הזכות לפרטיות הנגזרת מכבוד האדם ולצידה, הצורך להגן על הליכי החקירה ועל טוהר המשפט. הפרסום מכוח הוראת סעיף 13 ייעשה לאחר שבית המשפט ישתכנע כי קיים עניין של ממש לציבור בפרסום המבוקש. לעניין זה נקבע כי: "העניין הציבורי לצורך היתר פרסום קלטת חקירה צריך להיות בעל משקל ומשמעות, שיש בהם בדי לגבור על הזכות לפרטיות של נחקרים, עדים וצדדים שלישיים שעלולים להיפגע מהפרסום. לאור האינטרסים המתמודדים בסוגיה זו, לא די בכך ש"הענין לציבור" בפרסום יהיה ערטילאי. נדרש, כי פרסום קלטת החקירה יהיה בעל חשיבות ממשית לצורך בחינת התנהלות הגורם השלטוני, והמשטרה בכללו, וכי ישרת אינטרס ציבורי חשוב וממשי". (ע"פ 10994/08 מדינת ישראל נ' תורג'מן ואח' תק־על .(1812 (2) 2009 בין היתר, על בית המשפט ליתן דעתו לעמדת הנחקר. ודוק: "אם הנחקר מתנגד לפרסום, יהיה בכך שיקול נכבד ביותר שלא להתיר הפרסום, גם לאחר סיום ההליכים" (בש"פ 4275/07 רשות השידור נ' מדינת ישראל (2007)). טיעוני הצדדים המבקשת סומכת בקשתה על עיקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת, עקרונות מהותיים ויסודיים, אשר לטענתה, להם זכות בכורה ומפניהם נדחים שיקולי הנחקר והחובה להגן על זכותו לפרטיות. נטען, כי פרסום הפרשה חיוני לשיח הציבורי בנושא תופעת הקטל בכבישים, ההולכת ופושה במחוזותינו. חשיפת החומר המבוקש תאפשר לציבור לגבש דעה בנושא, לבקר את נאותות פעולתן של רשויות החוק וכן את תוצאותיו של ההליך המשפטי. המשיבים מתנגדים לבקשה. ב"כ הנאשם, עו"ד אורון, טוען כי פרסום הקלטת יפגע בנאשם ועלול לגרום להידרדרות במצבו הנפשי, הירוד ממילא, כמו גם להחמיר את הטראומה בה הוא מצוי מאז התאונה. ב"כ המדינה, עו"ד פרי, הדגיש את מטרת התיעוד (בענייננו, השיחזור), לאפשר לבית המשפט להתרשם באורח בלתי אמצעי מהחקירה. אין לעשות בו שימוש אחר ופרסום הקלטת עלול להעמיד את הנאשם בסיטואציה מבישה. ב"כ המדינה הפנה לאיסור הקבוע בסעיף 13 לחוק חקירת חשודים, לפיו יש להציג טעם מוצדק לפגיעה אפשרית בזכותו המוגנת של החשוד לפרטיות באמצעות הפרסום. בענייננו, גרס ב"כ המדינה, כי לא הוצג עניין ציבורי ממשי, המצדיק חריגה מהכלל האוסר את הפרסום. דיון דרך המלך הינה מניעת פרסום התיעוד. המחוקק קבע כי יש לכבד את פרטיותו של הנאשם ולהימנע מפגיעה בה, אלא בנסיבות מיוחדות. בענייננו, נקבע בהכרעת הדין כי הנאשם סבל מבעיות נפשיות טרם התאונה ולכך נוסף סבלו עקב פוסט טראומה, לאחריה. אף מבלי להיזקק לחוות דעת מומחה ברי, כי פרסום התיעוד עלול לפגוע בו באורח ממשי. ערה אנוכי לכך שדינו של הנאשם נגזר ועל כן, אין חשש להשפעת הפרסום על ההליך. עם זאת, אין מדובר בפסק דין חלוט. זאת ועוד, קיים הליך תלוי ועומד כנגד נאשמת נוספת, המואשמת בסיוע להפקרה. שמיעת הראיות בהליך זה טרם הסתיימה. הסוגיה העומדת להכרעה הינה, אם יש בפרסום הקלטת עניין ציבורי הדוחק את השיקולים האחרים? האם יש בפרסום כדי לתרום למאבק בתופעת הקטל בכבישים, ובמיוחד תאונות ה"פגע וברח"? אין מחלוקת כי הדיון הציבורי בסוגיות אלו חשוב ויש בו כדי לתרום לתודעת הציבור בנקיטת משנה זהירות בנהיגה בדרך. הפרשייה דנן פורסמה ברבים ויש להניח שההד הציבורי שניתן לה תרם את תרומתו. נשאלת השאלה, איזה ערך מוסף יש בפרסום הקלטת, בהינתן הפרסום שכבר ניתן לפרשייה ובהתחשב בעובדה שתמלילי החקירה והשחזור ניתנים לפרסום ללא היתר. לאחר ששקלתי את כל השיקולים המותווים בחוק ובפסיקה, הגעתי לכלל מסקנה כי לא מתקיימים בענייננו התנאים המצדיקים חריגה מהכלל, לפיו אין להתיר פרסום תיעוד חזותי וקולי. באיזון המתבקש בין פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת לבין ההגנה על פרטיותו של הנאשם, נוטה הכף לזכותו, הן בשל הצורך להגן עליו והן לשם שמירת האינטרס הציבורי, שמטרתו לעודד שיתוף פעולה מצד נחקרים ולהגן על טוהר ההליך. לפיכך, הבקשה נדחית. פרסוםקלטת