בית המשפט נתן צו איסור לעסוק בשיווק ו/או ביצור ו/או במכירה ו/או בהפצה, בכל דרך שהיא של משקאות קלים מאיזה סוג שהוא, בין בעצמם או באמצעות חברה שתהיה להם חלק כלשהו בה, בין כשותפים ובין כחברים, במישרין או בעקיפין וזאת - באזור ההפצה בלבד. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו איסור ייצור שיווק הפצה מכירה: .1 המבקשות (להלן - "תבורי") הן חברות משולבות שעוסקות ביצור משקאות קלים ובשיווקם. המשיבה מס. 1(להלן - "מעיינות 1979") היא חברה שנמצאת בבעלותו של המשיב מס' 2(להלן "הורוביץ") ועוסקת בשיווק ובהפצה של מוצרי מזון שונים, ובתוכם - משקאות קלים. המשיבה מס. 3(להלן - "מעיינות 1982") היא חברה שנמצאת בשליטתו של הורוביץ ועוסקת, גם היא, בשיווק מוצרי מזון ובהפצתם. בהסכם שנחתם ביום 27.1.77(סומן מב/2, להלן - "ההסכם הראשון") נקבע שהורוביץ, ביחד עם אחר, שפרש בניתיים, יהיה המפיץ הבלעדי של משקאות קלים מסויימים מתוצרתה של תבורי באזור מוגדר ומתוחם בנהריה ובסביבתה הקרובה. בהסכם נקבעו הוראות שקובעות שהשיווק של המשקאות שכלולים בהסכם יהיה באמצעות הורוביץ בלבד וכן הוראות שאוסרות על הורוביץ מכירה של משקאות קלים מתחרים לתוצרתה של תבורי. לאחר משא ומתן ממושך, נחתם ביום 22.1.82הסכם הפצה חדש בין תבורי ובין מעיינות 1979(צורף כנספח א' לבקשה, להלן - "ההסכם החדש"). הורוביץ ערב באופן אישי למילוי התחייבויותיה של מעיינות 1979לפי ההסכם. שלשה עקרונות חזרו והתגבשו בהסכם החדש: ההסכם חל על חלק ממוצריה של תבורי, לפי המפורט בנספח א' להסכם; המוצרים שכלולים בהסכם ישווקו באזור ההפצה של מעיינות 1979, שהוא אזור מוגדר ומתוחם (להלן - "אזור ההפצה"), רק באמצעותה; מעיינות 1979לא תפיץ ולא תמכור באזור ההפצה משקאות קלים מתחרים לתוצרתה של תבורי, חוץ ממוצרי גולדסן ומוצרי בירה שמיוצרים בידי מבשלת שיכר לאומית בע"מ. .2 בחדש מרץ 1984התגלעו חילוקי דעות בין בעלי-הדין. מקורם של חילוקי הדעות בטענתה של תבורי, שמעיינות 1979והורוביץ הפרו את האיסור על הפצה ועל מכירה של תוצרת מתחרה לתוצרתה של תבורי באזור ההפצה. בין בעלי-הדין התקיימו פגישות, שבהן נדרשו מעיינות 1979והורוביץ לחדול מהפצה וממכירה של תוצרת מתחרה. לאחר שלא נענו לדרישה, חדלה תבורי, בחדש מאי 1984, לספק להם את תוצרתה. בין בעלי-הדין התנהל משא ומתן שכתוצאה ממנו נחתמו הסכמים (נוספחים ג 1ו-ג 2לבקשה), שנועדו להבטיח את קיומו של האיסור האמור. בשל כך, חידשה תבורי את הספקת תוצרתה למעיינות .1979אולם, למרות חתימת ההסכמים ולמרות חידוש האספקה כאמור, סרבו מעיינות 1979והורוביץ לחדול מהפצה וממכירה של משקאות קלים שאינם משווקים על ידי תבורי. בינתיים, התגלעו בין בעלי-הדין חילוקי דעות גם בקשר להתחשבנות ביניהם וליתרת חובה שנדרשת ממעיינות .1979גם בשלב זה היו מגעים בין בעלי-הדין, בנסיון להגיע לעמק השווה. המגעים לא הועילו והנסיון נכשל. ביום 9.12.84הודיעה תבורי למעיינות 1979(נספח ו' לבקשה) על ביטול ההסכם החדש, החל מיום .15.1.85היא גם הודיעה לבעלי-דינה, שלפי הוראות ההסכם אסור להם להפיץ או למכור משקאות קלים של יצרנים אחרים באזור ההפצה במשך שלש שנים מיום שבוטל ההסכם. איסור זה אינו חל על בירה ועל מוצרי גולדסן. .3א. ביום 1.1.85הגישה תבורי תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה ובה תבעה שני סעדים עיקריים: פיצויים בשל מניעת רווחים שנגרמה לה כתוצאה מן המכירות של משקאות מתחרים שנעשו על-ידי מעיינות 1979ועל-ידי הורוביץ וצו שיאסור על מעיינות 1979, על הורוביץ ועל מעיינות 1982להפיץ ולמכור משקאות מתחרים באזור ההפצה במשך שלש שנים. עם תביעתה, הגישה תבורי בקשה למתן צו זמני שיאסור את המכירה וההפצה כאמור. ביום 6.1.85, עוד בטרם שהומצאו לה תביעתה של תבורי ובקשתה, הגישה מעיינות 1979בקשה לבית משפט בנהריה. בבקשתה, היא עתרה למתן שני צווים זמניים: האחד - שיאסור על תבורי את שווק תוצרתה ואת הפצתה באזור ההפצה שלא באמצעות מעיינות 1979; השני - שיאכוף על תבורי להמשיך ולשווק את תוצרתה באזור ההפצה באמצעות מעיינות .1979בקשה זאת הוגשה עוד בטרם שהוגשה התביעה העיקרית, ועד למתן החלטה זו התביעה טרם הוגשה. בשל היעדר סמכות ענינית, העביר בית משפט השלום בנהריה את בקשתה של מעיינות 1979לבית המשפט המחוזי בחיפה. הדיון שבפנינו הוא דיון מאוחד בבקשותיהן של תבורי ושל מעיינות 1979למתן הסעדים הזמניים האמורים. ב. בדיון המאוחד, חזרה תבורי וטענה את טענותיה: שמעיינות 1979והורוביץ הפרו את האיסור על מכירת תוצרת מתחרה; שהפרת האיסור האמור הצדיקה את ביטול ההסכם החדש; שיש לאכוף את הוראות ההסכם בדבר הגבלת חופש עיסוקם של בעלי- דינה, לבל ימכרו משקאות קלים באזור ההפצה במשך שלש שנים. בעלי-דינה של תבורי הביאו מערכת מורכבת של טיעונים: מחד, הסתמכה מעייינות 1979על תוקפו של ההסכם החדש בבקשתה למתן הסעדים הזמניים לזכותה; מאידך, נטען, שהיחסים המסחריים בין מעיינות 1979ובין תבורי אינם מבוססים על ההסכם החדש אלא על הסכם בעל-פה, שאינו מגביל את מעיינות 1979בהפצת תוצרת שאינה משווקת על ידי תבורי; מכל מקום, שההסכם החדש אינו מחייב את מעיינות 1982; שתבורי שווקה באזור ההפצה מוצרים מוזלים מתוצרתה שלא באמצעות מעיינות 1979, ובכך היא הפרה את הוראותיו של ההסכם החדש; שבשל מכירותיה האמורות של תבורי, נאלצה מעיינות 1979להפיץ תוצרת שאינה משווקת על ידי תבורי, כדי להחזיק בשוק הקונים; שמעיינות 1979, הורוביץ ומעיינות 1982הפיצו ומכרו באזור ההפצה תוצרת שאינה משווקת על ידי תבורי במשך כל תקופת קיומו של ההסכם החדש, והכל - בידיעתה של תבורי ומבלי שהיא הביעה לכך התנגדות; שבקשתה של תבורי נגועה באי-נקיון כפיים ובשיהוי; שמאזן הנוחיות נוטה באופן ברור לטובתם, שכן פרנסתם ופרנסת עובדיהם תלויות הפצה ובמכירה של המשקאות הקלים באזור ההפצה. ג. טיעוניהם של בעלי-הדין מחייבים דיון והכרעה בעניינים אלה: תוקפו של ההסכם החדש ותחולתו על סוגי משקאות קלים מסויימים; המכירה וההפצה של משקאות קלים שאינם משווקים על-ידי תבורי, תוצאותיהן והשפעתן על היחסים החוזיים שבין בעלי-הדין; ביטולו של ההסכם החדש והשפעתו על המשך קיומם של היחסים שבין בעלי-הדין, כיחסים שבין יצרן ובין מפיץ; הגבלת חופש העיסוק של מעיינות 1979, של הורוביץ ושל מעיינות 1982- מקורה, החוזי וצידוקה העניני. .4תוקפו של ההסכם החדש ותחולתו א. טיעונם המרכזי של מעיינות 1979ושל הורוביץ הוא, שיחסיהם המסחריים עם תבורי אינם מושתתים על הסכם כתוב אלא על הסכם בלתי כתוב, שהתיר להם גם הפצה ומכירה של משקאות שאינם משווקים על-ידי תבורי. לכן, נטען בתצהירו של הורוביץ מיום 11.1.85, שלפני שנת 1982לא נחתם כלל הסכם בינו ובין תבורי, ועוד נטען שם, שההסכם החדש נחתם, לפי דרישת תבורי, רק על-מנת להציג בפני קונים פוטנציאליים של עסקיה של מעיינות 1979מערכת יחסים מוסדרת בינה ובין תבורי. שתי הטענות האלה נתבררו כבלתי נכונות: ביום 27.1.77נחתם, כאמור, ההסכם הראשון בין הורוביץ ובין תבורי. בתצהירו של הורוביץ מיום 6.1.85נטען דבר קיומו של הסכם זה, עד לביטולו בשנת 1979; בתצהיר זה גם נטען, שההסכם החדש נחתם לאחר משא ומתן ממושך. לא עוד שאין בתצהיר טענה שההסכם נכרת למראית עין אלא ההסכם ותוקפו מהווים יסוד לאותו תצהיר ולבקשתה של מעיינות 1979למתן הסעדים הזמניים. אי-נכונותה של הטענה בדבר המניעים לכריתת ההסכם החדש מתבררת גם מתכן המכתב מב/ .3מכתב זה הוא פנייתה של מעיינות 1979אל תבורי, למתן הסכמתה להעברת זכויות ההפצה למעיינות 1982, שהיא החברה שבה התאגדו הקונים הפוטנציאליים של עסקיה של מעיינות .1979המכתב נושא תאריך 31.3.82, שהוא מאוחר למועד כריתתו של ההסכם החדש. ועוד זאת: בחקירתו (פרטיכל, עמ' 15), אמר הורוביץ, שמסמכיה הסטטוטוריים של מעיינות 1982נשלחו לרשם החברות לרישום לאחר יום 16.3.82ולאחר שניתן אישורה של תבורי להעברת זכויות ההפצה. בדיקת הזמנים מעלה שמעיינות 1982התאגדה לאחר מועד כריתתו של ההסכם החדש. על-פי האמור, ובמיוחד על יסוד הנטען בתצהירו של הורוביץ מיום 6.1.85, ניתן לקבוע, שההסכם החדש תקף ומחייב במערכת היחסים החוזיים שנקשרה בין תבורי ובין מעיינות 1979והורוביץ החל מיום .22.1.82כאמור, קביעה זו נעשית על יסוד תצהירו של הורוביץ, ועל-כן אין בה סטיה מן הכלל, שאין קובעים בבקשה לסעד זמני מימצאים במחלוקות עובדתיות. ב. ההסכם החדש לא חל על כל מוצריה של תבורי, הוא חל על "התוצרת" המוגדרת כ"משקאות קלים מגוזזים ומיצים מפוסטרים מסוגים שונים המפורטים ברשימה "א" המצורפת להסכם..." רשימה א' להסכם לא הוצגה, אולם היא לא כללה את כל מוצריה של תבורי. אין מחלוקת, שהיא לא כללה משקאות מתוצרת "אטלס", שהוא מפעל שנרכש בידי תבורי עוד לפני כריתתו של ההסכם החדש. אברהם פרחי, סמנכ"ל תבורי, אמר (פרטיכל, עמ' 6, שבמשא והמתן לכריתתו של ההסכם החדש בקש הורוביץ לכלול את מוצרי אטלס ברשימת המשקאות נשוא ההסכם. לדברי פרחי, בקשה זו נענתה בסירוב. הורוביץ לא טען טענה עובדתית סותרת, אלא רק טען (סעיף 13לתצהירו מיום 6.1.85), שלפי מיטב הבנתו הוא זכאי לשווק את תוצרתה של תבורי ואת תוצרתם "של אותם המפעלים שנוספו אליה במרוצת הזמן ולא היו בבעלות(ה) בזמן עריכת ההסכם". לאמר, טענתו של הורוביץ מבוססת על פירוש ההסכם ולא על ענין שבעובדה. כלל הוא, שהסכם ממצה את עמדותיהם של הצדדים במשא והמתן לכריתתו והוא כולל את מלוא הסכמותיהם. על-כן, ההסכם החדש חל רק על סוגי המשקאות שמפורטים ברשימה א' הנספחת אליו. ההסכם לא חל על מוצרי אטלס כשם שלא חל על משקאות ארוזים בפחיות, שיוצרו על-ידי תבורי בחוץ לארץ והובאו על-ידיה ארצה ושווקו בה בשנת 1982(ראה: פרטיכל, עמ' 7-8). מאחר שההסכם החדש לא חל על מוצרים אלה, היתה תבורי חפשיה לשווק את אותם מוצרים באזור ההפצה במישרין או באמצעות אחרים, ולאו דווקא באמצעות מעיינות .1979בפועל, שווקה תבורי מוצרים אלה באמצעות אחרים ובאמצעותה של מעיינות 1979, כאשר חלקה של האחרונה בין המפיצים היה חלק הארי. שווק זה היה מחוץ למסגרת ההסכם החדש, על-פי הסכמה נפרדת שהושגה לביצועו של השווק. ג. טענותיה של מעיינות 1979, שתבורי הפרה את ההסכם החדש ושהיא באה בפני בית המשפט בידים בלתי נקיות, מבוססות על השיווק של סוגי המשקאות של תבורי שאינם נכללים בהסכם. לאחר שנמצא, שתבורי היתה חפשיה לשווק את אותם משקאות שלא באמצעותה של מעיינות 1979, אין יותר בסיס לשתי הטענות האלה. בתצהירו מיום 9.1.85של עוד קרן, האחראי מטעם תבורי על מכירות באזור הצפון, ניתנו פרטים מלאים ומדויקים של המכירות של מוצרי אטלס באמצעות מעיינות 1979ובאמצעות אחרים. לא נכונה, איפוא, הטענה שהדבר הוסתר מבית המשפט. כאמור, לשתי הטענות האמורות של מעיינות 1979אין יסוד. .5ההפצה של משקאות מתחרים ותוצאותיה א. הן בתצהיריו והן בחקירתו, אמר הורוביץ, שהוא ומעיינות 1979הפיצו ומכרו באזור ההפצה משקאות קלים שאינם מיוצרים או שאינם משווקים על-ידי תבורי. בין המשקאות האלה הוא ציין את מוצרי קוקה קולה, את מיצי צ'מפיון ואת מיצי פרדס. אין חולק, שמעיינות 1979והורוביץ המשיכו בהפצת המוצרים האלה ובמכירתם באזור ההפצה עד לשמיעת הבקשה. לפי דברי הורוביץ (פרטיכל, עמ' 17), ברצונו להמשיך ולהפיץ מוצרים אלה גם בעתיד. הורוביץ הסביר את מכירת המוצרים האלה בשלשה טעמים. הטעם האחד הוא, שתבורי אינה מייצרת מוצרים אלה, ועל-כן הם אינם מהווים תוצרת מתחרה לתוצרתה. הטעם השני הוא, שתבורי שווקה משקאות מוזלים מתוצרתה, בשמות מסחריים אחרים, וכדי להתמודד עם שווק זה נאלצה מעיינות 1979למכור משקאות של יצרנים אחרים. הטעם השלישי הוא, שתבורי ידעה על מכירתם של המוצרים, במשך כל תקופת קיומו של ההסכם החדש, ולא הביעה לכך התנגדות. ב. "התוצרת" המופצת לפי ההסכם החדש כוללת משקאות קלים מגוזזים ומיצים מפוסטרים. כיון שכך, כל סוגי המשקאות קלים של יצרנים אחרים, ובכללם משקאות קולה ומיצים למיניהם, הם משקאות מתחרים לתוצרתה של תבורי. המבחן לקביעת "אופיו התחרותי" של המשקה האחר אינו תהליך יצורו אלא טיב השימוש בו. אם השימוש שהוא ממלא הוא של משקה קל, הוא יהיה תחרותי לתוצרתה של תבורי. ניתן לעמוד על כך גם מנוסחו של נספח ו' להסכם החדש. נספח זה מפרט את סוגי המשקאות הנוספים שאותם הפיצה מעיינות 1979ערב חתימתו של ההסכם החדש. לפי ההסכם החדש, היא הורשתה להמשיך ולהפיצם. משקאות נוספים אלה כוללים משקאות קלים מתוצרת גולדסן ובירה מתוצרת מבשלת שיכר לאומית. אין ספק, שתהליך יצורה של הבירה שונה, באופן מהותי, מתהליך יצורם של משקאות קלים מגוזזים ומתהליך יצורם של מיצים מפוסטרים. למרות היעדרו של דמיון בתהליך היצור, ראו מנסחי ההסכם לציין את הבירה בנספח ו', ללמדנו שכיון שטיב השימוש בו הוא כשל משקל קל, תהיה מעיינות 1979רשאית להמשיך בהפצתו. לדעתי, הקירבה בין משקאות קלים מגוזזים בטעם קולה מתוצרת תבורי (ראה פרטיכל, עמ' 17) ובין מוצרי קוקה קולה והקירבה בין מיצים מפוסטרים מתוצרת תבורי ובין מיצי פרדס ומיצים טבעיים מתוצרת צ'מפיון היא רבה יותר מזו שבין מוצרי בירה ובין משקאות קלים מגוזזים. מלשון ההסכם החדש ומלשון נספח ו' שלו אנו למדים שתוצרתה של תבורי ומוצרי קוקה קולה וסוגי מיצים למיניהם נמצאים בקטיגוריה אחת. כיון שכך, ומאחר שהמבחן לקביעת אופיו התחרותי של המשקה האחר הוא טיב השימוש בו, אני סבור שמוצרי קוקה קולה, מיצי פרדס ומיצי צ'מפיון הם משקאות מתחרים לתוצרתה של תבורי. ג. כבר נמצא, שמוצרי אטלס ומשקאות אחרים ארוזים בפחיות, שהובאו על ידי תבורי מחוץ לארץ, לא נכללו ב"תוצרת" המופצת לפי ההסכם החדש. עוד נמצא, שתבורי היתה חופשיה לשווק מוצרים אלה כרצונה, באמצעותה של מעיינות 1979או באמצעות אחרים, הכל - לפי הסכמה נפרדת שהשוגה לביצועו של כל שווק, ללא קשר להתחייבויות לפי ההסכם החדש. כיון שכך, ביצועו של השווק הזה, שממילא נעשה ברובו באמצעותה של מעיינות 1979, לא יכול היה להיות אמתלה להפצת תוצרת מתחרה על-ידי מעיינות .1979אולם יותר מכך: גם אם היתה נכונה טענת מעיינות 1979, שתבורי הפרה את ההסכם החדש, לא היתה היא רשאית להפר את הוראות ההסכם. התניות בהסכם החדש, לפיהן תבורי תשווק את התוצרת באמצעות מעיינות 1979ומעיינות 1979 לא תפיץ תוצרת מתחרה, אינן תניות שלובות ואינן תניות שקיומן מתנה האחת בקיום השניה. כיון שכך, מעיינות 1979היתה חייבת לקיים את חיוביה החוזיים אפילו תבורי הפרה את חיוביה שלה (ראה: ע"א 287/78 בעמ' 298[1]; ע"א 195/74 בעמ' 666[2]). נמצא, איפוא, אפילו לפי גירסתה, שנמצאה בלתי נכונה, היתה מעיינות 1979חייבת לקיים את חיוביה החוזיים, שלא להפיץ תוצרת מתחרה. ד. בשני תצהיריו ובחקירתו בבית המשפט, אמר הורוביץ, שהפצת התוצרת המתחרה על ידו ועל ידי מענות 1979היתה ידועה לתבורי במשך כל תקופת קיומו של ההסכם החדש, והיא נמנעה מלהתנגד לכך. פרחי וקרן, שנתנו תצהירים בשם תבורי ונחקרו מטעמה, אמרו שהידיעות הראשונות על הפצת התוצרת המתחרה הגיעו לתבורי בחדש מרץ .1984אין זה הדיון המתאים להכריע במחלוקת עובדתית זו, ועל-כן אמנע מכך. אולם, אין צורך להכריע במחלוקת זו כדי להגיע למסקנה שמעיינות 1979והורוביץ נהגו שלא כדין מן הזמן שנדרשו לחדול מן ההפצה המתחרה. לצורך הדיון אניח, שנכונה טענתם של מעיינות 1979ושל הורוביץ, שהם הפיצו תוצרת מתחרה בכל תקופת קיומו של ההסכם החדש, ונכונה טענתם, שתבורי ידעה על כך ולא הביעה את התנגדותה לכך. אפילו העובדות היו כך, באו הוראותיו של סעיף 40להסכם החדש וקבעו, ש"במידה והצד המקיים את ההסכם לא ישתמש בזכות כלשהיא המוקנית לו עפ"י חוזה זה ו/או עפ"י כל דין, במקרה של הפרת ההסכם ע"י הצד השני, לא יחשב הדבר כוויתור מצידו על אותה זכות והוא יהא רשאי להשתמש בזכויותיו בכל עת שימצא לנכון וטענות שיהוי או ויתור לא תעמוד לצד המפר". לאמר: גם אם תבורי ראתה במשך כל השנים והבליגה, הבלגתה לא נחשבה כויתור, והיא היתה רשאית לדרוש ממעיינות 1979ומהורוביץ לחדול מהפצה מתחרה לאחר שפרץ הסכסוך בחדש מרץ .1984תבורי אמנם עשתה כך, ומעיינות 1979והורוביץ היו חייבים להיענות לדרישתה. הם לא נענו לדרישה, ובכך הפרו את ההסכם החדש. נמצא, איפוא, גם טענה זו, בדבר ידיעתה של תבורי והבלגתה, אינה עומדת למעיינות 1979ולהורוביץ. טענת השיהוי שטענו כלפי בקשתה של תבורי, בנימוק שתבורי היתה חייבת לממש את זכויותיה זמן רב לפני שעשתה כך למעשה, כרוכה אף היא בטענה האמורה. כמו הטענה האמורה, כך גם טענת השיהוי נדחית מפני הוראותיו של סעיף 40להסכם החדש. ה. בעלי-הדין יחסו חשיבות רבה להוראה האוסרת הפצה מתחרה, שכן הפצה כזאת עומדת בסתירה למהות העיסקה שנקשרה ביניהם. בסעיף 16(א) להסכם החדש הם קבעו את הוראת האיסור והחילוה על פעולה ישירה של מעיינות 1979ועל פעולה עקיפה שלה, בין שתעשה על ידה ובין שתעשה על ידי אחרים. את החשיבות שיחסו בעלי הדין להוראה ניתן ללמוד מהוראת סעיף 16(ב) להסכם, לפיה הפרה של הוראת האיסור "תהווה הפרה יסודית של תנאי עיקרי בהסכם ותגרום להפסקה מידית של חלוקת התוצרת באמצעות הסוכן". מהוראות אלה ניתן ללמוד, שההסכם החדש קבע חובת אמון של מעיינות 1979ושל הורוביץ לתבורי. הפרת האמון הזה, כך נקבע, תגרור סנקציה חמורה ומידית של הפסקת ההספקה של התוצרת, לאמר - של ביטול הקשר המסחרי בין בעלי-הדין. הוראות אלה שוללות את עילתה של מעיינות 1979לקבל סעד זמני שיכוף את המשך קיומם של יחסי המסחר בין בעלי-הדין. אין זאת אלא, שבכריתת ההסכם ראו בעלי-הדין לנגד עיניהם את הכלל, שבית המשפט לא יתן סעד מן היושר מקום שהופרה חובת האמון של מפיץ או של סוכן. (ראה: ע"א 81/64בעמ' 577[3]; ע"א 687/76 בעמ' 725[4]). .6 ביטולו של ההסכם החדש ותוצאותיו א. החומרה שבה ראו בעלי-הדין את הפרת האמון הכרוכה בהפצה של תוצרת מתחרה קבלה ביטוי אופרטיבי נוסף בסעיף 29(א) להסכם. לפי הוראותיו, "היצרן יהיה זכאי להביא חוזה זה לידי גמר, בכל זמן שהוא, ע"י מתן הודעה מוקדמת בכתב רשום של 30יום מראש... אם יתברר שהסוכן עוסק, בין במישרין ובין בעקיפין, בנוסף למכירת התוצרת גם ביצור ו/או בשיווק ו/או במכירה של תוצרת אחרת שלא בהתאם לתנאי הסכם זה". אין מקום לספק, שהפצת התוצרת המתחרה היא שיווק ומכירה של "תוצרת אחרת שלא בהתאם לתנאי ההסכם". אין אף ספק, שהפצה זו היא הפרה של תנאי מהותי בהסכם החדש, שהיווה יסוד עיקרי להתקשרות החוזית בין בעלי-הדין. כבר נאמר, שבבסיסו של ההסכם עמדו שלשה עקרונות-יסוד, שאיסור ההפצה המתחרה הוא אחד מהם. מעשיהם של מעיינות 1979ושל הורוביץ, והצהרתו של הורוביץ בבית המשפט, שבדעתם להמשיך ולהפיץ תוצרת מתחרה, זיכו את תבורי בנקיטת פעולה לביטול ההסכם החדש. שכן: לא ניתן לצפות מתבורי שתמשיך לקיים יחסים מסחריים עם מפיץ שחותר תחת יסוד עיקרי של היחסים האלה. ב. ההסכם החדש הוא הסכם הפצה או הסכם סוכנות. הסכמים אלה הם למתן שירותים אישיים והם מחייבים מגע אישי, אמון הדדי ויחסי נאמנות בין היצרן ובין המפיץ או הסוכן. אין תימה, איפוא, שהורוביץ נדרש, ונענה, לתת את ערבותו האישית למילוי התחייבויותיה של מעיינות 1979לפי ההסכם. כיון שכך, קבעה הפסיקה, הסכמי סוכנות או הסכמי הפצה אינם ניתנים לאכיפה בצו של בית המשפט. (ראה: המ' (חי') 484/60 [8]; ת"א (י-ם) 574/70[9]; ת"א (חי') 1210/83 [10]). בדומה לכלל הקודם, לפיו אין ליתן סעד מן היושר למפיץ שהפר את חובת האמון שחב ליצרן, כך גם לפי הכלל הזה, אין ליתן למעיינות 1979את הסעד שכופה את המשך קיומם של יחסי המסחר בינה ובין תבורי. כיון שכך, ובשל ביטולו של ההסכם החדש, גם אין ליתן לה את הסעד שאוסר על תבורי לשווק את התוצרת שלא באמצעותה. ג. לא למותר לציין את הכלל, שבאין תובענה לסעד עיקרי לא יתן בית המשפט לבעל דין סעד זמני (ראה: ע"א 143/83 בעמ' 807[5]). למרות ארכות שניתנו למעיינות 1979, היא לא הגישה תובענה לסעד עיקרי, ובכך שמטה את הבסיס למתן הסעדים הזמניים שבקשה. .7 הגבלת חופש העיסוק א. מקורה החוזי של ההגבלה הזאת הוא בסעיף 36להסכם החדש, לפיו "בכל מקרה של סיום הסכם זה ו/או ביטולו מכל סיבה שהיא, מתחייב הסוכן... שלא לעסוק במשך שלש שנים מתאריך סיום החוזה, בשיווק ו/או ביצור ו/או במכירה ו/ או בהפצה בכל דרך שהיא של משקאות קלים מאיזה סוג שהיא, בין בעצמו או ע"י חברה שבשליטתו ו/או ע"י חברה שיהיה לו חלק כלשהו בה, בין כשותף או חבר גלוי במישרין או בעקיפין, וזאת באזור החלוקה בלבד אך בכפוף לאמור בנספח "ו" להסכם זה". למטה משם נקבעו הוראות נוספות שנועדו להבטיח את ההוראות הראשונות. כבר נאמר, ש"הרעיון שהניחו בתי-המשפט ביסוד הדוקטרינה של מניעת הגבלת חופש העיסוק הוא הצורך לשמור על סחר חפשי ועל התחרות חפשית במשק ובעבודה. חופש ההתחרות עד גבול מסויים הוא עקרון חשוב ובתיהמשפט מצווים לקיימו ולעודדו עד כמה שאפשר, אבל" - נאמר שם - "עם כל חשיבותו של עקרון זה, אין הוא יכול לעמוד בפני התחייבות מפורשת שלא להתחרות, שניתנה באורח חפשי ובתמורה מלאה ובהיקפה - מבחינת המקום וזמן - אינה חורגת מההגנה הנדרשת באורח סביר לצד השני. וכבר נאמר, שרק לעיתים רחוקות תוכל להיחשב הגבלה על חופש העיסוק, כנוגדת את האינטרס הציבורי, אם היא סבירה והוגנת כלפי הצדדים עצמם" (ע"א 4/74 בעמ' 722- 723[6]). עקרונות אלה, שנקבעו לפני תחילתו של חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973[11], חזרו והתאשרו גם לאחר תחילתו (ע"א 566/77, בעמ' 146- 147[7]). בעלי-הדין קבעו הוראות ברורות וחד-משמעיות בהסכם החדש בדבר הגבלת חופש עיסוקם של מעיינות 1979, של הורוביץ ושל כל חברה שיש להם שליטה בה. לכאורה, העקרון של חופש החוזים מחייב לכוף את ההוראות האלה. ב. ההוראות האלה נקבעו בהסכם החדש כדי להבטיח את השקעתה של תבורי בהפצת מוצריה באזור ההפצה. נטען בתצהירו של עובד קרן מיום 31.12.84, ולא הובא דבר לסתירת הטענה, שתבורי השקיעה באזור ההפצה מאמצי שיווק ומערכת פרסום, קיימה מבצעי קידום מכירות תוך מתן הנחות, והכל - במטרה להעמיק את מכירותיה באזור. שותפים למאמצים אלה ולהנאה שהופקה מהם היו מעיינות 1979והורוביץ. ניתן להניח, במידה רבה של סבירות, שידועות להם דרכי השיווק של משקאות קלים באזור ההפצה. דרכי שווק אלה הם נכס שנרכש למען מוצריה של תבורי. קיומו של נכס זה בידי מעיינות 1979והורוביץ, והשימוש בו להפצת משקאות קלים של יצרנים אחרים, עלולים לפגוע בהיקף מכירותיה של תבורי באזור ההפצה באופן קשה. כל אלה היו ביסוד הסכמתם של בעלי-הדין בקבעם את ההוראות המגבילות של חפש העיסוק, ולכל אלה יש צידוק עניני. כנגד אלה, עומדת הפגיעה שעלולה להגרם לעסקיו של הורוביץ. מחקירתו נמצא, שהוא מעסיק בחברותיו שבעה עשר עובדים. לטענתו, פרנסתן של שמונה עשרה משפחות עלולה להפגע כתוצאה מהגבלת עיסוקיו. טענה זו אינה נקיה מספיקות. מתברר, שחברותיו עוסקות בשיווק מוצרי מזון בכלל, ובהיקף נרחב, ולא רק בשיווק משקאות קלים. ניתן לקבוע, שהפגיעה בעסקיו של הורוביץ תהיה חלקית בלבד, ויהיה בלתי נכון להגדירה כערעור פרנסתן של שמונה עשרה משפחות. בנוסף לכך, יש לבחון את הגבלת עיסוקיו ביחס הנכון: ההגבלה היא באזור נהריה וסביבתה הקרובה בלבד, לתקופה של שלש שנים, ואין היא חלה על מוצרי גולדסן ועל מוצרי בירה. מאחר שהיא חלה רק על משקאות קלים, ממילא אין היא חלה על כל עיסוקיו האחרים, והרבים, של הורוביץ בשיווק מוצרי מזון. לדעתי, בחינת האינטרסים של שני הצדדים, בחינת סבירותן של ההוראות המגבילות ובחינת היקפן, בתחומי הזמן והמקום, מחייבות ליתן תוקף להתקשרות החוזית החפשית של בעלי-הדין. .8 סיכום א. על-פי האמור, אני דוחה את בקשתה של מעיינות 1979ומקבל את בקשתה של תבורי. אני אוסר על המשיבים, עד למתן פסק-הדין בתובענה העיקרית, אך לא יאוחר מתום שלש שנים מיום 1.2.85- (1) לעסוק בשיווק ו/או ביצור ו/או במכירה ו/או בהפצה, בכל דרך שהיא של משקאות קלים מאיזה סוג שהוא, בין בעצמם או באמצעות חברה שתהיה להם חלק כלשהו בה, בין כשותפים ובין כחברים, במישרין או בעקיפין וזאת - באזור ההפצה בלבד. "אזור ההפצה" - העיר נהריה, הישובים מסביב לעיר בגבולות אלה: בדרום - קו בוסתן הגליל (כולל מושב בוסתן הגליל). במזרח - קו מעלות. בצפון: קו סאסא (לרבות סאסא). חוץ מן הישובים: מעלות, שלומי, חוסן, צוריאל, תרשיחא ומעיליא; (2) להתקשר עם יצרנים מתחרים של תבורי, העוסקים ביצור או בשיווק של משקאות קלים, בכל הסכם בכתב או בעל-פה בקשר עם שיווק והפצה של משקאות קלים, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בעצמם ובין באמצעות גוף משפטי כלשהוא או באמצעות בני משפחתם, כשותפים גלויים או סמויים, בין בתמורה ובין שלא בתמורה; (3) להעביר במישרין או בעקיפין לאחרים איזה שהוא מידע, אינפורמציה, נתונים או ידיעות שרכשו או שהודעו או שהובאו לידיעתם בתקופת עבודתם כמפיצים של תבורי או בתקופת קיום הקשר שלהם עם תבורי; (4) לנצל לטובת אחרים העוסקים ביצור או בשיווק של משקאות קלים, בכל אופן וצורה שהם, את הקשרים העיסקיים והמסחריים שפתחו עם לקוחות באזור ההפצה; (5) להפריע לתבורי, או למפיצים ולמחלקים מטעמה, או לכל אדם אחר מטעמה, בשיווק ובהפצה של התוצרת; (6) להשפיע על לקוחות להמנע מרכישת התוצרת, בין שיעשו זאת בעצמם ובין שיעשו זאת באמצעות שליחיהם ו/או עובדיהם ו/או בני משפחתם הקרובים, בין שיעשו זאת במישרין ובין שיעשו זאת בעקיפין, בכל צורה ובכל דרך שהיא. ב. האיסורים האמורים אינם חלים על שיווק, הפצה ומכירה של משקאות קלים מתוצרת גולדסן ושל מוצרי בירה מתוצרת מבשלת שיכר לאומית בע"מ; ג. המשיבים, ביחד ולחוד, ישלמו למבקשות את הוצאותיהן בדיון זה, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ, בסכום כולל של 000, 250שקל. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית, בשיעורם המלא וכמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, החל מהיום ועד לפרעון המלא. הפצהצווים