בסופו של מכתב שניתן לעובדת נכתב כך: "בנסיבות אלו אנו רואים את התנהגותך כהודעת התפטרות חד צדדית מצידך. בעוד שלושים יום מתאריך מכתב זה לא תעבדי אצלנו יותר. " קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קבלת מכתב ''התפטרות'' מהמעסיק: הסוגיה המונחת לפתחנו הינה שאלת זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים בנסיבות סיום עבודתה. תמצית העובדות בבסיס המחלוקת התובעת הועסקה על ידי הנתבעת מיום 15/8/03 ועד יום 29/1/10, בתפקיד מבקרת איכות. הנתבעת הינה חברה משפחתית לייצור משתלים וכלי ניתוח אורתופדיים, המעסיקה עובדים ספורים, בעיקרם בני משפחתו של הבעלים והמנהל - דר' יחיאל גוטפריד (להלן - דר' גוטפריד). אין מחלוקת, כי עד חודש ספטמבר 2009 היו בין הצדדים יחסי עבודה תקינים, אשר הוגדרו על ידי הנתבעת "ללא דופי". לטענת הנתבעת, בחודש אוגוסט 2009 ביקשה התובעת לסיים את עבודתה בהסכמה, תוך קבלת מכתב פיטורים ופיצויי פיטורים. נוכח סירובה של הנתבעת, החלה התובעת להעדר מהעבודה, להגיש אישורים רפואיים לרוב, לעבוד באיכות נמוכה יותר, עד כדי חבלה במהלך העבודה התקין. בעקבות היעדרויות התובעת מחמת נסיבות בריאותיות, הזמינה הנתבעת רופא תעסוקתי, דר' יבגני לייקין, על מנת שיחווה דעתו בשאלת כושרה של התובעת להמשיך בעבודתה. בחוות דעת מיום 3/12/09 קבע דר' לייקין, שהתובעת כשירה לעבודתה אך עליה לפנות לבדיקה על ידי רופא עיניים, נוכח טענתה לקשיים בעבודה עקב טשטוש ראייה ובחוות דעת נוספת, מיום 22/12/09, קבע דר' לייקין שלאחר שהושלם המידע הרפואי המבוקש, התובעת כשירה להמשיך בעבודתה תוך שימוש במשקפיים מתאימים. לטענת התובעת, שלא נסתרה, אכן פעלה לשם קבלת משקפיים מתאימים, אך ביום בו התייצבה לעבודה עם המשקפיים קיבלה את המכתב, בו נמסר לה על הפסקת עבודתה, כמפורט להלן. ביום 29/12/09 מסרה הנתבעת בידי התובעת מכתב שכותרתו "עבודתך באפרתגו בע"מ" ובו תוארה השתלשלות האירועים מנקודת מבטה של הנתבעת, לרבות התייחסות לתקלות בעבודת התובעת והבעת ספק בתקפות האישורים הרפואיים שהציגה. בסופו של המכתב נכתב כך: "בנסיבות אלו אנו רואים את התנהגותך כהודעת התפטרות חד צדדית מצידך. בעוד שלושים יום מתאריך מכתב זה לא תעבדי אצלנו יותר. יחד עם זאת, היה ועד התאריך 15.01.2010 (כך במקור מ.נ.ד) אקבל ממך התחייבות לפיה תמשיכי לעבוד אצלנו לשביעות רצוננו כפי שעבדת עד ספטמבר 2009, נשקול שוב נושא מכתב זה". על המכתב חתם דר' גוטפריד והתובעת אישרה בחתימתה קבלתו (להלן - המכתב). 8. לטענת התובעת לא נפל כל פגם בהתנהגותה או בהתנהלותה ולכן לא היתה מוכנה למסור כל מכתב התחייבות כפי שנדרש ממנה, כתנאי להמשך עבודתה. התובעת אישרה כי באותה תקופה היה מצבה הבריאותי ירוד, אך לטענתה עבדה כמיטב יכולתה. משכך (ולמרות התאריך שננקב במכתב), ביום 30/1/10 הסתיימה עבודתה של התובעת. 9. התביעה הוגשה במקור לסעדים של פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, בצירוף פיצויי הלנה. בדיון המוקדם (4/4/11) אישרה התובעת שלמעשה קיבלה הודעה מוקדמת כדין ולפיכך ביקשה למחוק סעד זה. נוכח הצהרת התובעת אין בידינו לקבל את סיכומיה ביחס לדמי הודעה מוקדמת. נותר לנו, אפוא, לקבוע האם זכאית התובעת לפיצויי פיטורים. ההליך שבפנינו 10. ביום 16/5/12 התקיים דיון הוכחות בו נשמעו התובעת מחד וד"ר גוטפריד מאידך - שניהם הגישו עדותם הראשית בתצהיר ונחקרו בחקירה נגדית. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. דיון והכרעה 11. נפתח ונבהיר כי אף שלמראית עין הצדדים חלוקים בשאלה זו, הרי שלמעשה אין מחלוקת אמיתית שהתובעת פוטרה על ידי הנתבעת. כך, כפי שעולה מהמכתב שצוטט לעיל, שם על אף השימוש במילים "אנו רואים את התנהגותך כהודעת התפטרות...", הרי שבפועל באותו מכתב נמסר לתובעת על ידי הנתבעת על הפסקת עבודתה, תוך ציון המועד ומתן הודעה מוקדמת כדין. בנוסף, בתצהירו של ד"ר גוטפריד נטען "... כי פיטורי התובעת נעשו מחמת ייאוש וחוסר ברירה עקב התנהגותה המופקרת..." (סעיף 10) ובהמשך "... היתה לי זכות לפטר אותה באופן מיידי..." (ההדגשות הוספו, מ.נ.ד). 12. לפיכך, ניסיונה של הנתבעת לטעון, חרף האמור לעיל, כי יש לראות בתובעת כמי שהתפטרה נועד לכישלון וממילא שיש בו משום העלאת טענות עובדתיות סותרות. בהכרעה אם העובד פוטר או התפטר נבחנת בראש ובראשונה השאלה מי יזם את הפסקת העבודה. מעסיק שאינו מרוצה מתפקוד עובד אינו יכול להפוך מעשה של פיטורים להתפטרות, רק מחמת שהעובד לא שיפר את תפקודו בתקופת ההודעה המוקדמת. הנסיבות שתוארו לעיל מצביעות, אפוא, בבירור על פיטורי התובעת ביוזמת הנתבעת, כפי שהנתבעת עצמה טענה וכפי שהתנהגה בפועל, עת נתנה בידי התובעת הודעה מוקדמת כדין. 13. משקבענו שהתובעת פוטרה מעבודתה, הרי שעל פי סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים), היא זכאית לפיצויי פיטורים. על הנתבעת, המבקשת לטעון אחרת, מוטל הנטל להוכיח שהמקרה דנן מצדיק שלילת פיצויי הפיטורים. 14. סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים קובע כך: "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטורים של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שייקבעו, .... בעניין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים". 15. הנתבעת לא ביקשה כלל להסתמך על סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים או על תקנון העבודה בתעשייה, כמצדיקים שלילת פיצויי הפיטורים בנסיבות סיום עבודתה של התובעת. כל שביקשה הנתבעת לטעון הוא שהתובעת, בהתנהגותה, חסרת תום הלב, הביאה על עצמה את הפסקת עבודתה. משלא הצביעה הנתבעת על עילה הנובעת מסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים די בכך כדי לדחות טענתה לשלילת פיצויי הפיטורים. 16. מעבר לנדרש, בעניין אלוניאל (עע 214/06 אלוניאל בע"מ - אלכסנדר צ'רניאקוב, מיום 31.5.07) עמד בית הדין הארצי על השיקולים אותם יש לשקול לצורך ההכרעה בדבר שלילת פיצויי הפיטורים, וכך נפסק - "בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים, ייתן דעתו לתכלית החוק, ויאזן בין השיקולים הנדרשים לעניין בנסיבות המקרה, לרבות השיקולים שלהלן: השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא - אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו." 17. יישום הלכת אלוניאל במקרה הנדון מביאנו למסקנה כי אין כל הצדקה לשלילת פיצויי הפיטורים של התובעת בנסיבות סיום עבודתה: כאמור, אין חולק כי עד 9/09, משך למעלה מ-6 שנים, עבדה התובעת ללא דופי. מדובר אפוא לכל היותר בירידה נקודתית לתקופה מוגבלת בתפקוד התובעת, המבוססת בין היתר על אישורים רפואיים, לרבות זה של הרופא התעסוקתי, אשר הצביע על הצורך בעבודה עם משקפיים. מעבר לכך שאין מדובר בעילה המצדיקה שלילת פיצויים לפי סע' 17 לחוק פיצויי פיטורים, הרי שמול שנות עבודתה הטובות של התובעת לא יכולים לעמוד מספר חודשים פחות מוצלחים, כעילה לשלילת הפיצויים. יתרה מכך, טענות הנתבעת לנזקים שנגרמו לה כתוצאה מתפקוד התובעת נטענו בעלמא ולא הוכחו וממילא שלא הוכח שאם נגרמו נזקים, היה זה כתוצאה ממהלך מכוון ומחושב של התובעת, כפי שיפורט להלן. 18. התובעת אישרה בעדותה שבסמוך לחודש 8/09 ביקשה מדנה, בתו של דר' גוטפריד, הממונה עליה בנתבעת (להלן - דנה) לתת לה חופש לטפל בעצמה (עמוד 7 שורה 11). אנו נכונים לקבל את גרסת הנתבעת כי התובעת ביקשה יותר מכך - בקשתה היתה לסיים עבודתה באופן זמני, תוך שמירת זכויותיה לדמי אבטלה ולפיצויי פיטורים. מסקנה זו נלמדת הן מהודעת מייל שכתבה דנה לאביה בסמוך לאחר השיחה (נספח 1 לתצהיר דר' גוטפריד) והן מעדות התובעת עצמה, לפיה דנה הפנתה אותה אל אביה לשם קבלת מכתב פיטורים (עמוד 8, שורה 8) והיא אכן ביקשה מדר' גוטפריד מכתב פיטורים. 19. יחד עם זאת, עלה בבירור כי באותו שלב לא היה מצבה הרפואי של התובעת במיטבו וכי זו הסיבה בגינה פנתה מלכתחילה בעניין האמור לנתבעת. התובעת העידה ולא נסתרה כי סבלה אותה עת מהתקפי מיגרנות ומקושי בתפקוד. לפיכך, משהחליטה הנתבעת - החלטה לגיטימית כשלעצמה - שאין מקום להפסיק עבודתה של התובעת לפי בקשתה, היה עליה להמשיך ולהעסיקה, תוך שתינתן לה הזדמנות הולמת לטפל בעצמה ובבריאותה, אף אם הדבר גבה מחיר מתפקודה הטוב של התובעת. 20. טענת הנתבעת, לפיה עד אותו מועד לא סבלה התובעת מבעיות רפואיות, אין בה ולא כלום, שכן אף התובעת הגדירה את התקופה האחרונה לעבודתה כתקופה קשה מהרגיל. טענת הנתבעת, לפיה לאחר פיטוריה "נעלמו" לפתע בעיותיה הרפואיות של התובעת, אינה נכונה עובדתית, שם מתיקה הרפואי שהוגש לעיוננו, לתקופה שמחודש 2/10 ועד 5/10 (נ/2), עולה כי גם לאחר הפסקת עבודתה, ביום 24/2/10 פנתה לרופא על מנת שיחדש את המרשמים לתרופות הקבועות שנטלה למיגרנה (ראה עמוד 17 שורה 19). בנוסף, טופלה בבעיה שהתעוררה ברגלה, בגינה קיבלה אישור מחלה למשך 3 שבועות (14/3/10 - 7/4/10). מכאן, שעל פי התיעוד הרפואי שהוצג בפנינו, כמו גם עדותה המשכנעת של התובעת, היתה התובעת נתונה אותה עת במצב בריאותי ירוד ובהחלט סביר כי הדבר השפיע על איכות עבודתה. 21. בנסיבות אלו, ראוי היה שהנתבעת תאשפר לתובעת להחלים מבעיותיה הרפואיות, ככל שאכן ביקשה להמשיך ולהעסיקה, אלא שהתרשמנו שהנתבעת לא היתה נכונה לירידה בתפקוד של התובעת, גם אם בגין מצב רפואי בו טיפלה. לא זו בלבד, אלא שמעדות התובעת עלה בבירור שתגובתה של הנתבעת לבעיית הבריאות של התובעת היתה חריפה וכללה "מבחני פתע", דרישות לעבודה תחת לחץ (כאשר דר' גוטפריד עומד ומתעד פעולותיה במצלמה) והקלטת השיחות עימה. דר' גוטפריד הסביר התנהגות זו כהכנה לקראת התביעה שצפה שתגיע (עמוד 20, שורה 1) ולנו לא נותר אלא לתמוה - מדוע לא הוצגו כל אותם צילומים והקלטות בהליך שבפנינו, וכיצד זה ניתן היה לנהל יחסי עבודה תקינים, תחת לחץ שכזה, שנוסף על בעיות בריאות? 22. אנו נותנים אמון מלא בעדות התובעת, לפיה לא זו בלבד שהיתה נתונה במצב בריאותי ירוד אותה עת, אלא שהתנהגותם של דר' גוטפריד ובתו כלפיה נוכח מצבה הרפואי האמור, גרמה לה ללחץ עצום בעבודה, אותו הגדירה כ"סיוט". (עמוד 14 שורה 8, 26, עמוד 16 שורה 28). 23. אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת, שמכיוון שמדובר בחברה משפחתית קטנה, בה קיים משקל רב לכל עובד, לא יכולה היתה לשאת ירידה בתפקוד התובעת. אף עובד בחברה משפחתית המעסיקה מעט עובדים, זכאי לזכויות על פי דין ובכללן להיות חולה מבלי "להיענש" על כך. דווקא העובדה שהתובעת מיעטה להעדר בגין מחלה משך כ- 6 שנות עבודה, היא הנותנת שניתן היה לצפות מהנתבעת ליתר סבלנות כלפי עובדת ותיקה וטובה, בשעת משבר. 24. משבחרה הנתבעת לסיים עבודתה של התובעת בנסיבות שתוארו לעיל, ולאחר ששמענו את עדי הצדדים, לא מצאנו כל הצדקה לשלילת פיצויי הפיטורים של התובעת, אף לא באופן חלקי. בשולי הדברים נציין, שאף חוות דעתו של הרופא התעסוקתי שהוזמן על ידי הנתבעת, קבעה כי התובעת זקוקה למשקפיים מתאימים לצורך המשך עבודתה, ולא נסתרה טענת התובעת, לפיה בחלוף שבוע ימים ממועד אותה חוות דעת, התייצבה לעבודה עם משקפיים, אך בו ביום קיבלה את מכתב הפיטורים (עמוד 15 שורות 9-10). הנתבעת לא העלתה כל טענה כנגד תפקודה של התובעת בחודש בו נתנה לתובעת, לכאורה, הזדמנות להתחייב לעבוד באופן תקין. מכאן, שאין בפנינו כל ראיה, לפיה מאז החלה התובעת לעבוד עם משקפיים, נפל פגם כלשהו בתפקודה והתרשמנו, שלאו דווקא תפקודה של התובעת לאחר מועד מכתב הפיטורים הוא שגרם לנתבעת שלא לחזור בה מהודעת הפיטורים, אלא העדר הסכמה של התובעת לקחת על עצמה אחריות לירידה בתפקודה וכדברי דר' גוטפריד: "... היא היתה רק צריכה להגיד לי שהיא עשתה טעות". (עמוד 18 שורה 33). סוף דבר 25. על יסוד האמור לעיל אנו קובעים כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים במלואם. משאין מחלוקת ביחס לשכר הקובע לפיצויים (4,122 ₪, פרוטוקול מיום 4/4/11) ולתקופת העבודה של התובעת (6.46 שנים), על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 28,566 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 29/1/10 ועד מועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות שתוארו לעיל, איננו מוצאים הצדקה לפסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 26. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך 7,000 ₪. 27. התשלומים המפורטים בסעיפים 25-26 לעיל ישולמו לתובעת בתוך 30 יום מהיום. 28. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. מסמכיםמכתב התפטרות / הפסקת עבודההתפטרות