רישיון מסוג א/5 מאפשר קבלת זכויות סוציאליות שונות, כגון ביטוח בריאות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קבלת רישיון מסוג א/5: 1. עניינה של העתירה בבקשת העותר כי יינתן לו רישיון ישיבה של תושב ארעי מסוג א/5. 2. העותר הסתנן לישראל דרך מצרים, ביום 10.5.09. הוא נעצר עם הגיעו, והושם במשמורת לתקופה ארוכה, עד ששוחרר על פי החלטת בית הדין לביקורת משמורת ביום 18.1.11. אין בידיו כל מסמכים המעידים על מדינת אזרחותו ועל גילו. על פי הנטען בעתירה, הוא נולד בקונגו בשנת 1986, וכשהיה בן שלוש לערך נרצח אביו על ידי אחי האב, על רקע סכסוך ירושה. בעקבות הרצח, ברחה אימו של העותר, והעותר עימה, לקמרון השכנה. כשהיה בן שש לערך, חזרו העותר ואימו לקונגו ושהו בה מספר חודשים, לשם ניהול הליכים משפטיים בגין אותה ירושה. משהושלמו ההליכים, שבו העותר ואימו לקמרון, ומאז ועד היותו כבן עשרים לא דרכה כף רגלו מחוץ למדינה זו. במהלך שנות חייו בקמרון לא התאזרח בה העותר, ולמיטב הבנתו אין לו כל מעמד בארץ זו. בהיותו כבן עשרים, נפצעה אימו בתאונה קשה, ושתי רגליה נקטעו. השניים נקלעו למצוקה כלכלית קשה, ואימו של העותר הנחתה אותו לנסוע לצ'אד על מנת להשיג סיוע מארגון הומניטארי בינלאומי. העותר נכשל במשימתו, ונותר בצ'אד ללא כסף ובלא אפשרות לשוב לקמרון. בצ'אד פגש אדם שנסע לסודן, והעותר חבר אליו. לאחר הגיעו לסודן עבר העותר למצרים, וממנה הסתנן לישראל. זו גם הגרסה שהציג העותר בראיון שנערך לו על ידי נציבות האו"ם לפליטים ביולי 2009. 3. בעת שנעצר טען העותר כי נולד בקונגו. יומיים לאחר מכן תועדו דברי העותר על גבי טופס שכותרתו Registration Form, לפיהם נולד בקונגו (בקינשאסה), כי זו אזרחותו, וכי החל מגיל שלוש הוא מתגורר בקמרון. מספר ימים לאחר מכן, עת הובא בפני הממונה על ביקורת הגבולות, טען כי אימו חיה בקונגו. אולם מיד בהמשך אותו משפט אמר כי אינו יודע היכן אימו נמצאת, וכי הוא יודע כי חייתה בקמרון, אולם "לא יצרתי איתה קשר בכלל". לישראל הגיע משום ששמע כי האו"ם מטפל כאן בפליטים, וכי עזב את קונגו לפני שש שנים והגיע לקמרון. עוד טען, כי אימו ישבה בכלא בקמרון במשך שלוש שנים בשל מעשה תקיפה שיוחס לה, ולאחר מכן, עם שחרורה, נפגעה בתאונת רכבת שבעקבותיה נקטעו שתי רגליה. העותר עזב את קמרון לצ'אד, משם עבר לסודן, ולאחר מכן, דרך מצרים, הגיע לישראל. העותר הוסיף וטען כי אין בכוונתו לחזור לקונגו משום שאין לו בה קרוב ומודע, וגם בקמרון אין הוא מכיר איש. יוער, כי השימוע נערך בשפה הצרפתית, אותה דובר העותר, באמצעות מתורגמן. בעקבות השימוע הוצא נגד העותר צו הרחקה וצו משמורת. 4. במהלך השנים 2009 ו-2010 נערכו לעותר מספר דיונים בבית הדין לביקורת משמורת. הדיונים נערכו בשפת אימו של העותר, צרפתית. בדיון מיום 21.5.09 חזר העותר על הגרסה שפורטה לעיל, היינו שנולד בקונגו ועזב אותה לפני שש שנים, ביחד עם אימו, לקמרון. בדיון מיום 29.6.09 טען כי עזב את קונגו בהיותו בן שש, וכי נולד בעיר הבירה של קמרון, ששמה דואלה. בדיון מיום 4.8.09 טען העותר כי נולד בקינשאסה שבקונגו, וכי אם נרשם מפיו בדיון הקודם שנולד בקמרון, הייתה זו אי הבנה של דבריו, וכי הגיע לקמרון בהיותו בן שש, ביחד עם אימו. ב"כ העותר מפרט בעתירתו טענות רבות כנגד התנהלותו של דיין בית הדין לביקורת משמורת, עו"ד יוסי דיין, שככל הידוע הועבר בינתיים מתפקידו. מאחר שההכרעה בעתירה שלפניי אינה דורשת התייחסות לטענות אלה, אמנע מכך. 5. מכל מקום, ביום 28.4.10 הודיע קונסול קמרון כי מאחר שהעותר הצהיר כי הוא והוריו הם ילידי קונגו, ומאחר שהעותר מעולם לא נקט הליכי התאזרחות בקמרון, הרי שאין הוא יכול להיחשב אזרח קמרון, שכן אזרחות כזו אינה נרכשת מכוח עצם הישיבה במדינה. ואילו קונסול קונגו הודיע ביום 13.10.10, כי אין הוא יכול לאשר את נתינותו הקונגולזית של העותר, שכן אין בידיו כל מסמכים רשמיים המעידים על כך. הקונסול המליץ כי נציבות האו"ם לפליטים תפנה לצלב האדום או לשגרירות קמרון בתל-אביב, בניסיון לקבל מידע אמין ביחס לאימו, על מנת שניתן יהיה להגיע אליה ולבדוק אם יש בידיה מסמכים המעידים על נתינותו של העותר. 6. ביום 31.10.10 נערך לעותר ראיון ביחידת הטיפול במבקשי מקלט (RSD). הראיון נערך בצרפתית. בראיון אמר העותר כי נולד בקינשאסה, קונגו. בגיל 16 עבר לקמרון ביחד עם אימו, והתגורר בה במשך ארבע שנים. או אז עזב את קמרון על מנת לחפש פרנסה. אימו ממשיכה להתגורר בקמרון אולם הקשר עימה אבד. בתגובה לשאלת המראיין מדוע טען בפני נציגי נציבות האו"ם לפליטים כי עזב את קונגו כשהיה בן שש ואילו עתה הוא טוען כי היה בן 16 בעת שעזב, שתק העותר, ולשאלה חוזרת בעניין השיב "אני לא רוצה לענות לשאלה הזאת עד אשר אני אשאל את הבחורה מהאו"ם. אני צריך לדבר איתה בטלפון". העותר טען כי אינו יכול לתאר את שכונת מגוריו בקינשאסה, ובכלל, אינו יכול לספר דבר על קונגו שכן "איך אתה מצפה ממני לדעת דברים שעזבתי כשהייתי ילד". לעומת זאת גילה ידע רב אודות קמרון. המראיין הגיע למסקנה כי העותר אינו אמין, כי נציג קונגו שראיין אותו מצא כי אינו יכול לספר על קשרי משפחה שיש לו באותה מדינה, כי העותר אינו יודע דבר על קונגו וכי על כן אינו מוכן להכיר באזרחותו הקונגולזית הנטענת. עוד נאמר בסיכום הראיון כי העותר נפגש עם נציג קמרון אשר נתן לו הזדמנות לשוב לארץ זו, אולם הלה סירב לשתף עימו פעולה. נוכח כל האמור לעיל קבע המראיין "חד משמעית, כי המבקש הינו אזרח קמרון אשר מסרב לשתף פעולה בעניין אזרחותו". 7. אלא שבראיון שנערך לעותר על ידי נציג קמרון ביום 2.11.10, קבע הנציג הקונסולארי של מדינה זו כי אינו יכול לזהות את העותר כנתין של קמרון, משום שהעותר טוען כי הוא יליד קונגו. עם זאת טען הנציג הקונסולארי כי הוא מוכן לבדוק האם אימו של העותר מופיעה ברישומי קמרון, האם יש אזכור של שמה בכלא בקמרון והאם יש לה מעמד חוקי בקמרון. 8. בעקבות דברים אלה נעשתה בפנייה רשמית לקונסול קמרון בבקשה שינסה לאתר את אימו של העותר. אולם ביום 10.1.11 הודיע שגריר קמרון בישראל לב"כ העותר, כי מבחינת שגרירות קמרון בישראל תיקו של העותר נסגר, וכי הובהר לנציגי רשות ההגירה בישראל כי העותר אינו אזרח קמרוני ולא יקבל תעודת מעבר משגרירות קמרון בישראל. 9. לנוכח הודעותיהם של נציגי קונגו וקמרון, לפיהן אף לא אחת משתי המדינות הללו מוכנה להכיר בעותר כאזרח, הורה בית הדין לביקורת משמורת, ביום 17.1.11, על שחרורו של העותר מן המשמורת, שכן במצב דברים זה אין לראותו כמי שאינו משתף פעולה. במהלך הדיון תועדה נכונותו של העותר לשוב הן לקמרון והן לקונגו, בניגוד לעמדות שהביע בדיונים קודמים. 10. מאחר שהמשיב התמהמה בהחלטתו בעניין מעמדו של העותר, על אף המלצת נציבות האו"ם לפליטים לראות בעותר כמחוסר אזרחות, המלצה המקבלת משנה תוקף לנוכח עמדתן הרשמית של שתי המדינות הרלוונטיות, הוגשה העתירה. במסגרתה הוריתי, בהחלטה מיום 15.9.11, כי לעותר תינתן אשרת ישיבה מסוג ב/1, שתאפשר לו לעבוד ולהתקיים, וזאת לנוכח בקשת המשיב לדחות את הדיון בעתירה על מנת שיוכל למצות את הבירורים הנדרשים בעניינו של העותר. 11. עמדת המשיב בעתירה היא כי טרם מוצו הליכי הבירור, וכי על כן המדובר בעתירה מוקדמת. העותר טוען, כי אין עוד דבר הניתן לבירור. גם ניסיונותיו של הצלב האדום לאתר את אימו של העותר העלו חרס, וכאמור, הן השגרירות של קונגו והן זו של קמרון אינן מוכנות להכיר בעותר כאזרח של מי מהן. עמדתן ברורה ונחרצת, ובהיעדר נתונים חדשים לא ניתן יהיה להביאן לשינוי העמדה. בנסיבות אלה, מחויבת ישראל, על פי האמנה בדבר מעמדם של מחוסרי אזרחות, ליתן בידי העותר אשרת שהייה מסוג א/5, שתאפשר לו קבלת זכויות סוציאליות שונות, כגון ביטוח בריאות. 12. לנוכח המתואר לעיל נראה, כי הגם שגרסתו של העותר מעוררת תהיות בלשון המעטה, בשים לב לפערי הגרסאות השונות (וזאת גם אם נתעלם מאלה שנמסרו בפני הדיין עו"ד מימון), הרי שעמדתן של שגרירויות קונגו וקמרון בישראל אינה מותירה ספק, בשלב זה, כי המסקנה המתחייבת היא שהעותר הינו מחוסר אזרחות. מיצוי הליכי הבירור, ככל שהמשיב מעוניין בכך, אינם יכולים לעכב עוד בעד ההכרה בעותר כמחוסר אזרחות, בהינתן העובדות שפורטו. 13. מדינת ישראל חתומה על האמנה בדבר מעמדם של מחוסרי אזרחות, ואף אישררה אותה. גם אם האמנה לא נחקקה כדין פנימי במדינת ישראל, אין חולק, כי מכוח חזקת ההתאמה יש לפרש כל דבר חקיקה ישראל כך שהוראותיו תעלינה בקנה אחד עם המחויבות הבינלאומית של המדינה, וכדברי בית המשפט העליון: "מקובל על הכל כי מכוחה של "חזקת ההתאמה" שבין הדין הפנימי להוראות המשפט הבינלאומי, מצווים אנו לפרש דבר-חקיקה - כמוהו כסמכות שקנתה רשות שלטונית - באופן העולה בקנה אחד עם הוראות המשפט הבינלאומי" (בג"צ 4542/02 - עמותת "קו לעובד" ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', מיום 30.3.2006). 14. עם זאת, האמנה האמורה אינה מתיימרת לקבוע את טיבם של ההליכים הפנים מדינתיים בעניינם של מי שהיא חלה עליהם (ראו עת"מ(ת"א) 2887/05 אלקסייב סרגיי נ' שר הפנים, מיום 29.1.07). שיקול הדעת בעניין זה מסור בידי שר הפנים, מכוח חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. שיקול דעת זה, ככל סמכות מינהלית אחרת, אינו יכול להיות שרירותי, והפעלתו צריכה להיות על פי אמות מידה כלליות וקריטריונים ברורים. בעניין זה כבר הורה בית המשפט למשיב, בפסק הדין הנזכר לעיל, לגבש קריטריונים ברורים. במסגרת עת"מ 34499-04-10 הצהירה המדינה כי "המשיב נמצא בשלבים אחרונים של גיבוש הנוהל לטיפול במחוסרי אזרחות, וכי הנוהל צפוי להתפרסם בעוד כחודש ימים". הצהרה זו תועדה בפסק דינו של כב' השופט סולברג בעתירה הנ"ל, ביום 14.9.10. אלא שנוהל כזה טרם גובש, והפעם הצהירה ב"כ המשיב בפניי כי הנוהל החדש "נמצא בישורת האחרונה". יש לקוות, כי אכן כך הוא. מכל מקום, עניינו של העותר טרם נשקל בכל הנוגע לסוג האשרה שיינתן לו, שכן, כאמור לעיל, עמדת המשיב הייתה כי טרם מוצו כל הליכי הבירור בסוגיית היותו מחוסר אזרחות. בנסיבות אלה אני סבורה, כי יש ליתן בידי המשיב הזדמנות לבחון את עניינו של העותר לגופו, מנקודת המוצא כי הוא מחוסר אזרחות. 15. נוכח כל האמור לעיל העתירה מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שיש לראות בעותר כמחוסר אזרחות. בהתחשב בהצהרתה של ב"כ המדינה לפיה מצויים ההליכים בעניין גיבוש הנוהל המתאים "בישורת האחרונה", אני מורה כי החלטה בעניין סוג האשרה שתוענק לעותר מכוח היותו מחוסר אזרחות, תינתן בתוך 60 יום למן המצאת פסק הדין למשיב. אין בכך, כמובן, כדי למנוע מן המשיב להמשיך ולערוך בירורים בעניין אזרחותו של העותר, ככל שימצא לנכון. משרד הפניםרשיון ישיבת ארעי / תושב ארעי