קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור זמני ממעצר עד תום ההליכים: השופט פינקלמן: בית-המשפט הורה בשעתו לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים התלויים ועומדים נגדו בתיק ת"פ 203/84 ואלה לא תמו עדיין. עתה עותר המבקש לבית-משפט זה לשחרר אותו בערובה למשך עשרה ימים מטעמים שפרט בבקשתו. ובתמצית: המבקש הנו חבר מושב עפרה ולו, בין היתר, מטע וכרם, ואף שהוא עצור זה כעשרה חדשים, עלה בידיו עד הנה לעבד את המטע והכרם באמצעות בני משפחתו וחברים. בימים אלה יש לזמור את הגפנים ועבודה זו מקצועית היא, הדורשת ידע ונסיון. על אף מאמצים שעשה לא עלה בידיו למצוא כורם שיתפנה לזמור את גפניו. תוך שהוא תומך דבריו במכתב חתום בידי רכז המטע, מוסיף המבקש ואומר כי המטע שייך לסוכנות היהודית וזו עלולה להעביר את המטע מרשותו של המבקש לרשותו של מגדל אחר, אם תמצא כי המטע אינו מעובד כראוי. ענף זה, כך מוסיף המבקש וטוען, אמור להיות בסיס למשקו החקלאי וממנו עיקר פרנסתו ופרנסת בני ביתו. עוד מוסיף המבקש וטוען כי ביום י"ד בשבט ילדה אחותו הצעירה בן, ומשיוכנס זה בבריתו של א"א, יקרא שמו בישראל בשם אביו ז"ל של המבקש, והמבקש רוצה ליטול חלק גם ארוע חגיגי זה. בשל כל אלה עותר המבקש לשחררו בערובה לתקופה בת עשרה ימים. המדינה מתנגדת לבקשה זו. ב"כ המדינה טוענת כי המדינה עושה כל שביכולתה כדי לבוא לקראת אנשים מטעמים אנושיים. אלא שבכגון דא נפרץ הסכר בדרגה שלא תוכל לעמוד בה. בית-המשפט מונחה על-פי הכללים המחייבים של שחרור בערובה. לדעת ב"כ המדינה ספק אם ישנה סמכות להיזקק לבקשה אשר כזו ומכל מקום לא נתמלאו כאן התנאים שפורטו בסעיף 37לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשל"ב- 1982[1]. להלן: "החוק". ברי לנו, כי בית-משפט זה אינו מוסמך להזקק לבקשה שמהותה חופשה רגילה לעצור או לאסיר. סמכות זו ליתן חופשה לעצור או אסיר יוחדה לשר המשטרה או למי שהוסמך על ידו כדין וזאת מכח סעיף 36לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב- 1971[2]. מסגרת סמכותו של בית משפט זה, בכל המתיחס למעצר אדם ושחרורו, נקבעה בפרק ג' לחוק. במסגרת זו רשאי ביתמשפט זה לעיין שנית במעצרו של אדם אם, בלשון סעיף 37לחוק, "נתגלו עובדות חדשות או נשתנו נסיבות והדבר עשוי לשנות את החלטתו הקודמת של בית המשפט". בפועל יכול איפוא בית משפט זה להזקק לבקשה זו מכח ובמגבלות סעיף 37שאוזכר. שניים הם הנושאים הצריכים תשובה: ראשית, האם יש לו לבית-המשפט הסמכות להורות על שחרורו בערובה לתקופה קצובה שבסופה ישוב המבקש ויעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. יכול שתאמר כי סמכותו של בית-משפט זה מוגבלת לשחרור בערובה לחלוטין או מעצר עד תום ההליכים לחלוטין. שנית, האם ניתן לראות בכל שפורט לעיל מפי המבקש, משום עובדות חדשות או שינוי נסיבות בדרגה העשויה לשנות את החלטתו הקודמת של ביתהמשפט. סבור אני כי התשובה לשני אלה חיובית. בעקרון, מוסמך בית-המשפט להיזקק לבקשה שעניינה שינוי לפרק זמן קצוב של ההחלטה הקודמת של בית-המשפט ואשר הורתה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. סעיף 21לחוק [1] קובע לאמור: "(א) הוגש כתב אישום, רשאי בית המשפט שלפניו הוגש כתב אישום, לצוות על מעצרו של הנאשם...". "מעצרו של הנאשם" כתוב, להבדיל ממעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. לו ביקש המחוקק להגביל את סמכותו של בית-המשפט לתקופת מעצר אחת ובלעדיה אין, לאמור: עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, כי אז צריך היה להורות כן במפורש. ומשנקט לשון "מעצרו של הנאשם" ולא פרט את אורך תקופת המעצר, שמע מיניה, כי בית-המשפט מוסמך לקבוע את אורך תקופת המעצר עד הגבולות המכסימליים של תום ההליכים המשפטיים נגדו. לשון אחרת: מי שהוסמך לפעול עד גבולות השלם הוסמך גם ממילא לפעול בחלקים מאותו שלם, בבחינת יש בכלל מאתים מנה. וראה בכגון דא הרמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק שבעה עשר הלכה א [3]: "וזה שנאמר ארבעים שאין מוסיפים על הארבעים... אבל פוחתין לחלש". וראה אצל נושאי כליו לאותה הלכה. ובאשר לאותן עובדות חדשות או שינוי נסיבות. כאן צריך שאלה יגיעו לדרגה שיש בה כדי לשנות את החלטתו הקודמת של בית-המשפט. והמבחן הוא בשני מישורים לפחות. המישור האחד: ככל שהנאשם ומשפטו קשים יותר וחמורים יותר כן תכבד יד בית-המשפט בבואו לשקול את אותן עובדות חדשות. והמישור האחר: ככל שהקשר שבין הנאשם-המבקש לבין אותן עובדות רחוק יותר, כן תפחת האפשרות לראות באותן עובדות שינוי נסיבות. ובענייננו. המבקש אינו חשוד על המדינה כמי שעלול לנצל את שחרורו בערובה כדי למלט עצמו מאימת הדין. כיום אין גם חשש לשיבוש הליכי המשפט המתנהלים נגדו. היתה זו חומרת העבירה המיוחסת למבקש, שגרמה אז לבית-המשפט להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ואף שמעצר אינו תחליף לעונש, המדינה חוששת לסכר שיתפרץ שכן קשיים כלכליים הם מנת חלקם של כל העצורים באשר הם שם. לא הרי קשיים כלכליים סתם, שהם פועל יוצא של כל מעצר אדם באשר הוא, כהרי קשיים כלכליים עתידיים שניתן אולי למנוע אותם בעבודה בזמן קצוב קצר יחסית. אילו נתבקשנו לשחרר את המבקש בערובה לזמן ממושך כדי לאפשר לו לעבד את משקו, יכול שהייתי משיב לבקשה כזו בשלילה. כאן מבקשים מאתנו שחרור בערובה לתקופה קצובה בת עשרה ימים כדי לבצע עבודה ספציפית המצריכה מומחיות אם נאפשר למבקש לבצע עבודה זו עשוי הכרם להישאר שלו וממנו פרנסה לבני משפחתו וכן לו ולבני משפחתו בעתיד. מאידך גיסא, אם נמנע זאת מן המבקש עלול הוא לאבד את הכרם ואולי גם את המשק כולו ומכאן לבכיה לשנים הרבה. המבקש נימק את בקשתו גם ברצון להשתתף בטכס ברית מילה של בן אחותו, נימוק זה כשלעצמו אין בו כדי לשנות את החלטתו הקודמת של ביתהמשפט. סוף דבר. הייתי מציע להעתר לבקשתו של המבקש ולהורות לשחררו בערובה לתקופה בת עשרה ימים והכל בתנאי שגם הוא וגם צד שלישי להנחת דעת בית - משפט יחתמו כל אחד על כתב ערובה בסך 000, 500שקל להבטחת שובו של המבקש אל בית המעצר בתום אותה תקופה. השופט צ' כהן .1זוהי בקשה לשחרר בערובה את המבקש לפרק זמן של 10ימים, ממעצר שבו הוא נתון לפי החלטתו של בית משפט זה (כב' השופט ויינר), מיום 27.6.84, לפיה ציווה על מעצרו של המבקש, יחד עם אחרים, עד תום ההליכים התלויים ועומדים נגדו לפי כתב האישום אשר ב-ת"פ 203/84. באתי לכלל דעה, כי בית-משפט זה אינו מוסמך להיענות לבקשה הזאת, ואלה הטעמים. המסגרת לדיון בבקשה אינה אלא אחת, והיא זו של עיון חוזר, כאמור בסעיף 37לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב 1982[1]. מסגרת זו היא היחידה, אחת היא באיזה שם מוכתרת הבקשה, אם בקשה לעיון חוזר, בקשה לשחרור בערובה, בקשה לחופשה מיוחדת או כל שם אחר. הסמכות הנתונה שם מותנית בכך שנתגלו עובדות חדשות או נשתנו נסיבות, והדבר עשוי לשנות את החלטתו הקודמת של בית המשפט. "עשוי לשנות" - משמע שאילו היו ה"עובדות" כאמור לעיני בית-המשפט שנתן את ההחלטה הקודמת, או נתקיימו "נסיבות" כאמור אותה שעה, אפשר שבית-המשפט היה מחליט אחרת מכפי שהחליט בהחלטתו הקודמת. מקום שההחלטה הקודמת היא לעצור נאשם עד תום ההליכים, העובדות החדשות או הנסיבות שנשתנו צריכות להיות מן הסוג שאילו עמדו כך שעה שהחליט בית-המשפט את ההחלטה הקודמת - אפשר שלא היה מצווה להחזיק את הנאשם במעצר עד תום ההליכים. נוסחה זו, לפי טיבה, מוציאה עובדות ונסיבות אשר קשורות באירוע חד-פעמי, בין משפחתי ובין עסקי. אלא אחת משתיים: או שההחלטה הקודמת מעיקרה היתה משתנה, או שמעיקרה אינה משתנה. לשון אחרת, המושג של עיון חוזר, כפי שהוגדר בחוק, אינו עולה בקנה אחד עם עובדות או נסיבות שאין להן נגיעה לתכנה האופרטיבי של ההחלטה הקודמת. לכן, ראיות חדשות, אשר משנות את המאזן לרעת אלה שעמדו ביסוד ההחלטה הקודמת, הן עובדות חדשות. ולכן, משפט שמתארך והולך מעבר לצפוי הוא נסיבות שנשתנו כנדרש בחוק. .2כדי להיענות לבקשה הזאת, כפי שהיא, לא די בכך שיתברר - ועל כך אין מחלוקת - כי עלול להיגרם למבקש נזק שאין לו תיקון, אלא צריך שהנסיבות שנשתנו יעלו כדי נסיבות שיש בהן כדי לשנות, במלואה, את ההחלטה לעצור את המבקש עד תום ההליכים; והכלל, כי מי שמוסמך לבטל החלטה מוסמך גם להתלותה לשעה - אינו חל כאן, מהטעמים שנתבארו לעיל. לפיכך לא הייתי רואה מנוס מדחיית הבקשה, מחוסר סמכות. השופט בזק: אני מצטרף למסקנתו ולנימוקיו של כב' השופט פינקלמן. לפיכך הוחלט כאמור בהחלטת כב' השופט פינקלמן.מעצרמעצר עד תום ההליכים