מה שכר הטרחה של עורך דין התביעה ייצוגית ?

בע"א 2046/10 עזבון משה נ' רייכרט נפסק כי שכר הטרחה ייקבע בתובענות ייצוגיות, בדרך כלל, כאחוז מגובה הסכום שנפסק לטובת הקבוצה המיוצגת. בית המשפט העליון לא חיווה דעתו אומנם בנוגע לשיעור האחוז שייפסק, אולם הבהיר כי יש צורך בהלימות בין התועלת שצומחת לקבוצה לבין גובה שכר טרחת עורך הדין. הובהר שאין לקבל את הטענה לפיה יש לקבוע את שכר טרחת עורך הדין על-פי שעות העבודה שהושקעו בניהול התובענה (למכלול השיקולים שיש לשקול בעניין זה ראו גם אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מ"א 5, 84 (תשע"א)). בית המשפט ציין כי מובן שאין מקום להשוואה מלאה בין תובענה נזיקית לבין תובענה המצריכה לבסס את כל התנאים הנדרשים לצורך הכרה בה כתובענה ייצוגית, אולם קשה גם להניח כי הפער בין השניים יעלה עד כדי פי שלושים כאשר התשתית העובדתית והמשפטית לעניין העילה המהותית - זהה. מכל מקום, בכל דרך אפשרית שהיא לא ניתן להגיע למסקנה לפיה תובענה המסתיימת בהסדר פשרה בגדרו משולם סכום של 35,000 ₪ לטובת הקבוצה תביא לתשלום שכר טרחה בשיעור של 200,000 ₪ קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שכר טרחת עורך דין תביעה ייצוגית: עניינה של התובענה במפגע ריח שנגרם לתושבי שכונת הר-נוף בירושלים כתוצאה מאחסון של 850 מ"ק נוזל הסקה / שמן ממוחזר במיכל שהציבה הנתבעת במסוף הדלק בקרבת השכונה בחודש ספטמבר 2009. לאחר פניות של המשרד להגנת הסביבה לנתבעת, הוצא על-ידי המשרד להגנת הסביבה צו לסילוק המפגע, וזה סולק בסופו של דבר ביום 28.10.09, קרוב לחודשיים לאחר יצירת המפגע (בכתב התביעה נכתב בטעות כאילו המפגע נוצר בחודש ספטמבר 2008, אולם הצדדים ביקשו לתקן טעות זו). התובע ביקש לאשר את התובענה כהתובענה כתובענה ייצוגית בטענה כי לכל 3,500 בתי האב בשכונת הר-נוף נגרמו נזקים שונים כתוצאה מהמפגע, והעמיד את סכום התביעה על 700,000,000 ש"ח. לאחר הגשת התביעה, בחודש מרץ 2011, הגישו הצדדים מפעם לפעם בקשות להארכת מועד להגשת התשובה לבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, עד שבחודש מאי 2012 הודיעו כי הגיעו להסכמה עקרונית בעניין מתווה לפשרה. בקשה משותפת לאישור הסדר פשרה הוגשה בתחילת חודש יוני 2012, ולאחר שהודעה מתאימה פורסמה בעיתונים ארציים ונמסרו עותקים גם ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט, כמצוות סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 ובהתאם להוראות תקנה 12 לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010, הודיעו הצדדים כי לא הוגשו התנגדויות כלשהן להסכם הפשרה, אף שחלף פרק הזמן הקבוע להגשת ההתנגדויות. משכך הם פני הדברים, לא נותר אלא לבחון אם יש מקום לאשר את הסדר הפשרה. על-פי הסדר הפשרה המוצע, מתחייבת הנתבעת להמשיך ולפעול תוך רגישות לסמיכות הגיאוגרפית לשכונה ולמזער כל השפעה סביבתית העלולה להיגרם כתוצאה מפעילותה. כן הוסכם כי הנתבעת תעמיד תרומה בסכום של 35,000 ₪ לעמותת "החובש הר-נוף", שהיא עמותה המעניקה שירותי רפואת חירום לתושבי השכונה. עוד המליצו הצדדים לבית המשפט לפסוק לתובע המייצג גמול בסכום של 30,000 ₪ ולפסוק לבא-כוחו שכר טרחת עורך דין בסכום של 200,000 ₪ בצירוף מע"מ. מעיון בתביעה על נספחיה עולה כי בחודש ספטמבר 2009 נערכו בקרבת המתקן ביקורות מטעם המשרד להגנת הסביבה, במסגרתן "נמדדו ריכוזים גבוהים של חומרים אורגניים נדיפים" (מכתב המשרד להגנת הסביבה מיום 14.9.09). לפיכך נשלחה התראה לנתבעת לפי סעיף 11 לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961 (להלן: החוק למניעת מפגעים). הנתבעת השיבה למכתב בו ביום והבהירה במכתבה כי כבר למחרת תשלח את הקלינאית הראשית להתקנת "מלכודת ריח" לצורך הסדרת הבעיה, וביקשה ארכה עד לסוף אותו חודש להסדרת העניין. ממכתב נוסף של המשרד להגנת הסביבה מיום 6.10.09 עולה שהמפגע לא הוסר, ובמהלך סיור שנערך בשטח נמסרו תלונות רבות של תושבים על מפגע ריח. נציגי המשרד הריחו בשכונה באזור שמעל המתקן "ריח חזק וחריף ... הריח בא והלך בגלים" (אף שבסמוך למתקן עצמו לא נדף ריח דומה). ביום 12.10.09 הוציא המשרד להגנת הסביבה צו לסילוק מפגע לפי הוראת סעיף 11ב לחוק למניעת מפגעים, בגדרו נקבע כי יש לפנות את תחולת המיכל עד ליום 16.10.09. לבקשת הנתבעת ניתנה ארכה לביצוע הפינוי עד ליום 23.10.09, ולנוכח בקשה נוספת ניתנה ארכה נוספת עד לתום חודש אוקטובר. כאמור, אין מחלוקת שהמיכל פונה ביום 28.10.09. במסגרת הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית נטען כי מפגע הריח הורגש היטב בכל השכונה, והנתבעת חשפה את תושבי השכונה לאדי דלק שהם "מסכני בריאות" ולריח חזק "שפגע באיכות חייהם, בבריאותם, ברווחתם ובנוחיותם" (סעיף 21 לבקשה). במעשים אלה נטען שהנתבעת הפרה את הוראות סעיף 3 לחוק למניעת מפגעים, את הוראות החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), תשנ"ב-1992, עוולה כלפי תושבי הר-נוף עוולות של מטרד ליחיד, מטרד לציבור ורשלנות (כמשמען בסעיפים 42 - 44 ו- 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]) והפרה במעשיה חובה חקוקה. על רקע כל אלה טען התובע כי לכל אחד מבתי האב בשכונה נגרם נזק של 50,000 ₪. כאמור, לא הוגשה תשובה לבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. חלף זאת ניהלו הצדדים מו"מ ממושך, שהבשיל לכלל הסדר פשרה כולל. לפיכך לא נותר אלא לבחון אם יש מקום לאשר את הסדר הפשרה או לדחותו. לעניין זה יש להביא בחשבון גם את העובדה שלא הוגשה כל התנגדות להסדר הפשרה; את העובדה שההסדר הושג ללא שנפרשו בפני בית המשפט טיעוניה של הנתבעת ולא ניתן לאמוד אל נכון את טיב הטענות שבפיה; את הסיכונים והסיכויים של המשך ניהול התובענה; ואת התוצאה האפשרית הצפויה של קבלת התובענה, לו היתה התובענה מאושרת כתובענה ייצוגית. אף שהדיון בתובענה הסתיים בשלב מוקדם ביותר, ניתן להעריך כי סיכויי התובע להוכיח את אחריותה של הנתבעת למטרד הריח שנגרם לתושבי השכונה לא היו נמוכים. מסקנה זו מושתתת על רקע האמור במכתבי המשרד להגנת הסביבה, שהתבססו על ביקור במקום ועל בדיקות שנערכו (כאשר מהמכתב הראשון עולה שנערכה בדיקה במכשור מתאים). ממילא נראה שהמחלוקת במסגרת הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית היתה מתמקדת, בעיקרו של דבר, בשאלת גודל הקבוצה, אפיונה ומספר החברים בה, כמו גם בשאלה מה הנזק שנגרם לכל אחד מיחידי הקבוצה. לעניין זה לא למותר לציין כי בניגוד לאמור בתביעה, לפיו נגרם נזק ל- 3,500 בתי האב בשכונה, הרי שבמכתב מטעם עורכת דין שהתיימרה לייצג באותה עת את תושבי השכונה, מיום 29.10.09, נטען שמדובר ב"כ-600 משפחות לפחות". מהביקור במקום מטעם המשרד להגנת הסביבה נראה שהריח הורגש באותו אזור בשכונה המצוי מעל למסוף ולמיכל. דומה, איפוא, שקבוצת התובעים הפוטנציאליים אינה כוללת את תושבי השכונה כולה אלא אך את חלקם. גם לאפיון של הריח ככזה הבא והולך בגלים, ובפרט על רקע העובדה שבסמוך למסוף לא הרגישו אנשי המשרד להגנת הסביבה בריח, יש לתת את הדעת. ממילא נראה כי הנזק שנגרם לכל אחד מיחידי הקבוצה, בהנחה שניתן היה לאפיין את הקבוצה, אינו נזק ניכר. כפי שציינו באי-כח הצדדים, לא הוגשה עד כה תביעה על-ידי גורם כלשהו בנוגע לנזק שנגרם כתוצאה מהריח. נראה, לפיכך, שמדובר במטרד שגרם לתחושת אי-נוחות, המצדיקה פיצוי על הצד הנמוך למדי. מטבע הדברים לא היתה מוגשת תובענה בגין נזק מעין זה על-ידי תושב בודד בשל העלויות הכרוכות בכך, אולם דווקא משום כך נראה שעניין זה מתאים להידון במסגרת תובענה ייצוגית. מכל מקום, נראה שהפער האדיר שבין סכום התביעה לסכום בו נוקב הסדר הפשרה אינו אלא פועל יוצא של ההפרזה היתרה בסכום בו נקב כתב התביעה. על רקע הקושי באפיון גודלה של הקבוצה ובאפשרות לקבוע מה הנזק שנגרם לכל אחד מיחידיה, אם בכלל, וכאשר ברי שהתועלת המרכזית שבה חפצו חברי הקבוצה היא הסרת המפגע והתוויית "קריאת כיוון" עתידית למניעת מפגעים מעין אלה, נראה שניתן להורות על אישור הסדר הפשרה. התרומה המוסכמת במסגרת ההסדר תתרום לרווחתם של תושבי השכונה, ואף שהיא מייצגת פיצוי בשיעור נמוך לכל אחד מיחידי הקבוצה הפוטנציאלית, נראה שיש מקום לאשר סכום זה, בפרט לנוכח הקשיים שבאיפיון הקבוצה, פרק הזמן הקצר במהלכו נחשפה הקבוצה למטרד, השלב בו הסתיימה התובענה וחוסר הוודאות בעניין הסיכוי והסיכון של ניהול התביעה, שהוא מובנה בשלב מוקדם זה של ניהול ההליכים. לפיכך הגעתי לכלל מסקנה לפיה ניתן לקבוע שהסדר הפשרה המוצע הוא ראוי, הוגן וסביר בנסיבות העניין, ולפיכך אני מורה על אישור הסדר הפשרה. כאמור, המליצו הצדדים למתן גמול לתובע בסכום של 30,000 ₪. ההנמקה לגמול המוצע היא שמעשיו של התובע הביאו לתועלת לקבוצה, התובע נטל על עצמו סיכון בניהול הבקשה לאישור התובענה, החשיבות הציבורית של התובענה ואישורה, ופועלו של התובע בזמן אמת בפניות חוזרות ונשנות לנתבעת להסרת המפגע. מעיון בנספחי התביעה והבקשה לא ניתן ללמוד דבר אודות פועלו של התובע בזמן אמת להסרת המפגע. המכתבים השונים שצורפו לכתב התביעה ולבקשה נכתבו על-ידי גורמים אחרים ונשלחו לגורמים שלא כללו את התובע. אף אם נעשו פניות כלשהן של התובע, ספק רב אם היה בהן כדי להביא לתוצאה של סילוק המפגע, שנבעה באופן ישיר מהתנהלותו היעילה של המשרד להגנת הסביבה. לכל אלה יש להוסיף כי אין שקילות בין התועלת שמסב ההסכם לכלל חברי הקבוצה לבין הגמול המוצע לתובע, ולא נראה שגמול זה משקף בצורה נכונה את הסיכון שנטל על עצמו התובע בניהול התובענה. אשר לטענה בעניין החשיבות הציבורית של התובענה או של הסדר הפשרה, הרי שעיקרה של זו הוסדר כבר בעת שהוסר המפגע. מאידך יש להביא בחשבון את עצם קיומו של סיכון מובנה בניהול תובענות מעין אלה, כמו גם את הצורך לעודד תובענות ייצוגיות בגין מטרדים. על רקע כל אלה אני קובע לתובע גמול בסכום של 15,000 ₪. כאמור, המליצו הצדדים על פסיקת שכר טרחה לבא-כח התובע בסכום של 200,000 ₪ בצירוף מע"מ. ההנמקה לשכר טרחה זה, שאינו פרופורציונאלי בכל דרך שהיא לסכום התרומה עליו הוסכם, עניינה במאמץ הרב שהשקיעו באי-כח התובע בבירור העובדתי והמשפטי טרם הגשת התביעה, השעות הרבות שהשקיעו בניהול מו"מ לפשרה, התועלת שהושגה לחברי הקבוצה וההוצאות שהוציאו לעניין זה, כמו גם מידת החשיבות הציבורית של "ההליך לאכיפת הדין ולהרתעה מפני הפרתו". כפי שהובהר זה לא מכבר בע"א 2046/10 עזבון משה נ' רייכרט, מיום 23.5.12, ייקבע שכר הטרחה בתובענות ייצוגיות, בדרך כלל, כאחוז מגובה הסכום שנפסק לטובת הקבוצה המיוצגת. בית המשפט העליון לא חיווה דעתו אומנם בנוגע לשיעור האחוז שייפסק, אולם הבהיר כי יש צורך בהלימות בין התועלת שצומחת לקבוצה לבין גובה שכר טרחת עורך הדין. הובהר שאין לקבל את הטענה לפיה יש לקבוע את שכר טרחת עורך הדין על-פי שעות העבודה שהושקעו בניהול התובענה (למכלול השיקולים שיש לשקול בעניין זה ראו גם אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מ"א 5, 84 (תשע"א)). במקרה דנא הציעו הצדדים כי שכר הטרחה ייקבע בסכום העולה כדי קרוב לפי שישה יותר מהתועלת שהשיגה הקבוצה מהפשרה. לא למותר לציין כי העילות הנזכרות בכתב התביעה ובבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית הן עילות נזיקיות מוכרות ומבוססות, התיעוד העובדתי עליו נסמכת התביעה מצומצם למדי, ולמעשה לבד מהעובדה שהתובענה נוסחה כך שתתאים לתובענה ייצוגית, לא נראה שהיה צורך להשקיע בה עבודה בהיקף חריג. לצורך ההשוואה בלבד יצוין כי תובענה נזיקית זהה היתה מצמיחה לבאי-כח התובעים שכר טרחה בשיעור של 20% מהסכום הנפסק בפועל, לו היתה תובענה מעין זו מסתיימת בפסק-דין לאחר שמיעת הוכחות וסיכומים. מכאן שהסכום המרבי לו זכאי היה לצפות עורך דין המנהל תובענה מעין זו שלא מכח חוק התובענות הייצוגיות, הוא של 7,000 ₪. מובן שאין מקום להשוואה מלאה בין תובענה נזיקית לבין תובענה המצריכה לבסס את כל התנאים הנדרשים לצורך הכרה בה כתובענה ייצוגית, אולם קשה גם להניח כי הפער בין השניים יעלה עד כדי פי שלושים כאשר התשתית העובדתית והמשפטית לעניין העילה המהותית - זהה. מכל מקום, בכל דרך אפשרית שהיא לא ניתן להגיע למסקנה לפיה תובענה המסתיימת בהסדר פשרה בגדרו משולם סכום של 35,000 ₪ לטובת הקבוצה תביא לתשלום שכר טרחה בשיעור של 200,000 ₪ (הצדדים ביקשו לפסוק מע"מ בנוסף לשכ"ט עו"ד, אולם כיום לא ניתן עוד לפסוק מע"מ בנפרד משכ"ט עו"ד - ראו נוסחה המתוקן של תקנה 512(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 והקביעה בע"א 3454/11 בוקאעי נ' אביטל, מיום 11.10.11). בהתחשב במכלול הנסיבות, מתוך בהנחה שעורכי דינו של התובע השקיעו זמן לא מועט בהכנת התובענה ובניהול המו"מ, על רקע מכלול נסיבות העניין, כמו גם לנוכח ההסכמה שבין הצדדים והעובדה ששכר הטרחה שייפסק אינו בא על חשבון הקבוצה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לפסוק לבאי-כח התובע שכר טרחה בסכום כולל של 40,000 ₪. שאלות משפטיותתביעה ייצוגיתשכר טרחהעורך דין