קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שמירת הריון בלי אישור רפואי: 1. לפנינו תביעה לתשלום גמלת שמירת היריון מ- 7.2.2010 ועד 1.10.2009. תביעתה של התובעת לקבלת גמלה כאמור נדחתה בשל אי המצאת מסמכים התומכים בטענתה ובאישור הרפואי שהמציאה, כי היתה הצדקה לרפואית לשמירת ההיריון. 2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו: א. התובעת הגישה לנתבע טופס תביעה לתשלום גמלת שמירת היריון ביום 23.11.2009, בצירוף אישור הפסקת עבודה בשל שמירת היריון מ-7.2.2009 ועד 1.10.2009. ב. ביום 1.12.2009 הודיע הנתבע לתובעת כי עליה להמציא מסמכים רפואיים המעידים על בדיקות שנעשו במהלך ההיריון (נספח א' לכתב ההגנה). ג. התובעת הגישה לנתבע מסמך הנושא את הכותרת "הצהרה", ובו נכתב כי היא נמצאת בשמירת היריון לפי דרישת רופא נשים, וכי למרות ההמלצה להתאשפז בחרה להיות בביתה. התובעת הוסיפה כי אין בידה מסמכים רפואיים. דרישה נוספת להמצאת מסמכים רפואיים לא נענתה. ד. תביעת התובעת לגמלת שמירת היריון נדחתה הן בשל אי המצאת מסמכים והן לגופה על פי הוראות סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי). 3. בהסכמת הצדדים התמנה פרופ' יורם בייט כמומחה יועץ-רפואי מטעם בית הדין. פרופ' בייט התבקש להשיב על השאלה האם היתה התובעת במצב הנובע מההיריון, המסכן אותה את עוברה, והמצדיק שמירת היריון. בחוות דעתו קבע המומחה כי המסמכים הרפואיים שהוצגו לפניו אינם מצדיקים את קביעתו של ד"ר ברדה באישור הרפואי כי: "קיים סיכון גבוה מאד ללידה מוקדמת". פרופ' בייט הוסיף עוד כי המסמכים הרפואיים שהוצגו לפניו אינם מעידים כי צירים מוקדמים ב-4 הלידות הראשונות, וגם לתלונה על ירידת מים בהיריון החמישי לא נמצא ביסוס במסמכים הרפואיים. לסיכום קבע פרופ' בייט כי: "הנתונים שברשומה הרפואית אשר הועברה אלי אינם מצדיקים מתן אישור לגמלה לשמירת היריון, וכמובן לא ניתן להגיע למסקנה כי המשך ההיריון עלול היה לסכן את התובעת או את עוברה". לבקשת התובעת הועברו למומחה מחקרים רפואיים. המומחה התבקש להשיב לשאלה האם מחקרים אלה מצדיקים את ראיית התובעת כמי שזקוקה לשמירת היריון על פי עקרונות הרפואה האלטרנטיבית. המומחה השיב כי המחקרים המצורפים אינם רלבנטיים לתביעה, וכי מוקד הדיון בענייננו אינו הרפואה האלטרנטיבית מול הרפואה הקונבנציונלית, אלא האם השאלה הנתונים הרפואיים מצדיקים שמירת היריון בשל אפשרות של סכנה לאם או לעובר. המומחה חזר וקבע כי הנתונים שהוצגו לפניו אינם מצדיקים מתן אישור לגמלה לשמירת היריון. 4. הוראות החוק סעיף 58 לחוק קובע כי: "שמירת היריון - היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה" (ההדגשה הוספה ד.פ). הוראה זו, הוספה על פי תיקון לחוק עבודת נשים, התשי"ד -1954. בהצעת החוק נאמר כך: "התיקון המוצע בחוק הביטוח הלאומי מתייחס למצב בו אשה הינה בהריון בעל סיבוך גבוה ונזקקת להשגחה תמידית, מצב הידוע כ'שמירת הריון'. המטרה היא, להגן על העובדת ולהבטיח לה הכנסה בתקופת שמירת ההיריון" (ההדגשה הוספה ד.פ). הנשיא (כתוארו אז) סטיב אדלר, עמד על תכלית תשלום הגמלה בעב"ל(ארצי) 180/98 המוסד לביטוח לאומי נגד ענת רווח (ניתן ביום 1.6.04): "תכלית תשלום גמלת שמירת הריון היא לאפשר ליולדת להפסיק את עבודתה בגין סיבוך בהריון ולשהות בביתה מבלי שתיפגע הכנסתה" (ההדגשה הוספה- ד.פ.) דברים דומים אמר השופט יגאל פליטמן (כתוארו אז) בעב"ל (ארצי) 746/08 המוסד לביטוח לאומי נגד פזית סאיג-אבוקסיס (ניתן ביום 15.12.09): "לשם תשלום הגמלה יש להוכיח כי מצבה של האישה ההרה היה כזה בו המשך עבודתה היה כרוך בסכנה לה או לעוברה" עב"ל (ארצי) 1229/04 איילת מילמן נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.11.05) הנה כי כן, גמלה לשמירת הריון משולמת לאשה ההרה כאשר קיימת סכנה לה או לעוברה, והיא נזקקת להשגחה תמידית. יודגש, כי הן לפי סעיף קטן 58(1) והן לפי סעיף קטן 58(2) מדובר במצב של סכנה. נשאלת השאלה האם הוכח כי נשקפה סכנה לתובעת או לעוברה במהלך ההיריון, המצדיקים שמירת היריון. 5. על התובעת מוטל הנטל להוכיח כי התנאי המפורט לעיל התקיים, וכי המשך עבודתה עלול לסכן אותה או את עוברה. התובעת לא המציאה מסמכים רפואיים התומכים בטענתה זו, כעולה מחוות דעתו של פרופ' בייט, וגם טענתה כי עברה הרפואי מצדיק זאת לא הוכחה. התובעת טוענת כי האמינה באמונה שלימה כי הליכה למרפאה וביצוע צילומים לצורך המצאת מסמכים, שפי שדרש המוסד לביטוח לאומי, עלולה לסכן את בריאותה ואת בריאות עוברה. טענה זו לא זכתה לביסוס ראייתי מינימלי. היה על התובעת להמציא ראיות אובייקטיביות התומכות בטענותיה, ודבר זה לא נעשה. גם המחקרים הרפואיים שעליהם מסתמכת התובעת אינם מבססים את טענותיה, כעולה מחוות דעתו של המומחה. התובעת טוענת כי להכרעת בית הדין עומדת שאלת זכותה הבסיסית לחופש בחירה - לבחור לטפל ולשמר את היריונה בדרך אלטרנטיבית. ואולם לא בידי התובעת לשכנענו כי הימנעות מן הבדיקות הנדרשות במהלך ההיריון הינה אכן הדרך האלטרנטיבית המקובלת. טענותיה של התובעת הינן סובייקטיביות לחלוטין, ולא נמצא להן ביסוס גם במחקרים שהציגה מתחום הרפואה האלטרנטיבית. 6. התובעת המציאה אישור רפואי שבו נכתב כי הסיבות לשמירת ההיריון הינן סיכון גבוה מאד ללידה מוקדמת. ואולם כעולה מחוות דעת המומחה שנתמנה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין בהסכמת הצדדים, לא נמצא ביסוס רפואי כלשהו לקביעה זו. התובעת לא הזמינה את ד"ר ברדה להעיד מטעמה, ולבסס את קביעתו הנ"ל, והדבר פועל לחובתה. נוסיף עוד כי גם טענותיה העובדתיות של התובעת לא זכו לביסוס ראייתי כלשהו. כך למשל טענתה כי היא מתגוררת במקום המרוחק מרחק רב ממכונים רפואיים. 7. בעבל (ארצי) 419/06 אבנר עורקבי נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 07/07/2010, להלן - פרשת עורקבי) בחן בית הדין הארצי לעבודה, את השאלה האם יש לקבל את תביעתו של נפגע עבודה לקבלת טיפול מתחום הרפואה המשלימה, והאם יש להכיר בטיפול המשלים כטיפול רפואי בכלל ומסוג "ריפוי" בפרט, או שיש לשלול אפשרות הענקת טיפול משלים במסגרת השירותים הרפואיים הניתנים במתקני קופת החולים והמוסד לביטוח לאומי. בית הדין, מפי הנשיאה נילי ארד, קבע בפסק הדין קריטריונים שעל פיהם יש לבחון את הטיפול המבוקש, ובהם: הכרה בחיוניות הטיפול המשלים לריפוי מבוטח שהוכר כנפגע עבודה; האם הטיפול המשלים מוכר בדין במסגרת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חוק הביטוח הלאומי, או הוראות חוק אחרות וחקיקת משנה הצריכות לעניין; האם הטיפול המשלים ניתן למבוטחים במתקני קופות החולים, בתי החולים או נותני שירות רפואי מוכרים אחרים, והאם יש פיקוח על הטיפול הניתן; ככל שהטיפול המשלים מוּכַּר בדין או ניתן במתקני הקופה והמוסד או ממומן על ידם, תחת פיקוח, יש לבחון האם בהיבט האובייקטיבי מתיישב הטיפול עם תכלית החוק ותקנותיו לרפא מחלה או פציעה שנגרמה לנפגע המבוטח כתוצאה מפגיעה בעבודה, לסייע בתפקוד סדיר מתוך מגמה להחזיר את הנפגע לעבודה במהרה; עוד נפסק כי בית הדין יבחן את הזיקה הכללית בין הרפואה הקונבנציונלית לטיפול המשלים המבוקש, ויתן דעתו לשיתוף הפעולה בין ענפי רפואה ומקצועות בריאות מתחום הרפואה הקונבנציונאלית לבין הטיפול המשלים כפי שמוצא ביטויו בהסכמים, הנחיות, ונוהג, בשים לב לאמות המידה שנקבעו בפסק הדין, וכי בית הדין רשאי לשקול מינוי מומחה יועץ רפואי מטעמו כדי שיחווה דעתו בעניין. 8. בענייננו אין מדובר אמנם בנפגע עבודה, ואולם הכללים אשר נקבעו בפרשת עורקבי יפים גם לענייננו, משהתובעת מסתכמת על הרפואה האלטרנטיבית לביסוס טענותיה. בחינת חומר הראיות שהציגה התובעת לפנינו היה דל ביותר, כפי שהובהר לעיל. הקריטריונים המפורטים לעיל לא התמלאו בענייננו, וטענת התובעת כי שכיבה בלבד, והיעדר מעקב רפואי והימנעות מקבלת ממצאים התומכים בכך מוכרת בדיסציפלינה כלשהי לא זכתה לביסוס ראייתי בענייננו. בוודאי שלא הוכח כי הדבר זכה להכרה כלשהי על ידי קופות החולים והמוסד לביטוח לאומי. יתר על כן, על אף האמור לעיל התמנה מומחה רפואי אשר חיווה את דעתו בעניינה של התובעת, והדברים מפורטים בהרחבה לעיל. 9. לפני סיום נוסיף כי מקובלת עלינו במלואה טענת הנתבע כי הצורך במערב רפואי בתקופת שמירת היריון מתיישבת עם אינטרס ציבורי, שכן מן הראוי שאשה בהיריון תהיה במעקב ובפיקוח רפואי הולם וראוי. זאת הן משום שמדובר בכספי ציבור, והן משום שראוי המעקב והפיקוח אחר מצבה הרפואי של האישה ההרה ייעשה על ידי גורמים אובייקטיבים הפועלים על פי אמות מידה מקובלות. על כן איננו סבורים כי מן הראוי לעודד מתן גמלה שמירת היריון מטעמים סובייקטיביים בלבד, וכאשר הצורך בכך לא נתמך על ידי מסמכים רפואיים. למעלה מהצריך לענייננו נוסיף כי ייתכן שיש מקום לקבל גם מסמכים רפואיים המבוססים על דיסציפלינה אחרת, והמעידים על הצורך בשמירת היריון, כל עוד הם מבוססים על נימוקים משכנעים, ואולם מסמכים כאלה לא הוצגו לפנינו. סוף דבר - התביעה נדחית. אין צו להוצאות. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה. הריוןרפואהשמירת הריון