האם משאית, הנישאת על גלגלים ואשר הוצא ממנה מנועה דרך קבע, ושעל קרקעיתה הותקן מגדל קידוח, והמשמשת לקידוחים, היא "רכב המונע בכוח מיכני", כמשמעות דיבור זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה עם משאית קידוח - האם תאונת דרכים: השופט א' ברק: 1. המשיב 1 (להלן - הנפגע) עסק (ביום 16.7.79) בבדיקת קרקע בנמל חיפה. בסמוך למקום עבודתו עסקה המשיבה 2 (להלן: ל.מ.ן.) בקידוחי קרקע. למטרה זו השתמשה במגדל קידוח שהותקן על קרקעית של ארגז משאית ממנה הוצא המנוע זמן רב לפני התאונה. משאית זו נגררה על גלגליה מאתר קידוח אחד למשנהו באמצעות גורר. בדרך זו הובאה למקום קידוחה זה. הגורר אשר הביא את המשאית נותק ממנה ועזב את המקום. המשאית ביצעה את הקידוחים כאשר מגדל הקידוח מופעל על-ידי מנוע עצמאי. תוך כדי קידוח השתחרר מוט הקידוח ופגע בגבו של הנפגע, אשר עמד במרחק מה מהמשאית. הנפגע תבע את ל.מ.ן. ואת "קרנית", קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן - קרנית), שכן ל.מ.ן. לא ביטחה את המשאית בביטוח על-פי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל- 1970 (להלן-פקודת הביטוח). לעומת זאת, היה לה לל.מ.ן אצל "אליהו" חברה לביטוח בע"מ (להלן-חברת הביטוח) ביטוח בגין קידוחים בכל הארץ. מכאן הודעת צד שלישי ששלחה ל.מ.ן. לחברת הביטוח. אף "קרנית" שלחה הודעת צד שלישי, לל.מ.ן, על שלא דאגה לבטח את המשאית על-פי דרישות פקודת הביטוח. הוסכם בין הצדדים, כי אם חלה פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בעניין, הרי ל.מ.ן. אחראית כלפי הנפגע. הצדדים אף הגיעו להסכמה לגבי גובה הנזק. גדר הספקות שעמד ביסוד התביעה בבית המשפט המחוזי היה, אם התאונה שנגרמה לנפגע היא "תאונת דרכים", כמשמעות מונח זה בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן-חוק הפיצויים). אף כאן הוסכם, כי אם התשובה היא בחיוב, תוטל אחריות על "קרנית", אשר מצדה תוכל לחזור אל ל.מ.ן. אם, לעומת זאת, התשובה היא שלילית, מוטלת אחריות לפי פקודת נזיקין [נוסח חדש] על ל.מ.ן. כלפי הנפגע, ועומדת להכרעה השאלה, אם פוליסת הביטוח של חברת הביטוח מכסה את התאונה, שכן הפוליסה כללה הגבלה, לפיה הביטוח אינו משתרע על אחריות לפגיעה הקשורה עם כלי רכב. 2. בית המשפט המחוזי (השופטת ט' שטרסברג-כהן) קבע, כי התאונה אינה "תאונת דרכים". על בסיס זאת, נדחתה התביעה נגד "קרנית", תוך שהנפגע חויב לשלם לקרנית שכר-טרחה בסכום של 000, 90שקלים, ונתקבלה התביעה - שלגופה לא הייתה שנויה במחלוקת - נגד ל.מ.ן. בגין אחריותה על-פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. נפסק, כי על ל.מ.ן. לשלם לנפגע סכום של 000, 600 שקלים וכן שכר טרחת עורך-דין בסכום של 000, 90 שקלים. כן נקבע, כי חברת הביטוח אחראית על-פי פוליסת הביטוח שהוציאה לל.מ.ן, ועל-כן עליה להחזיר לנפגע את הסכומים שחויב לשלם ל"קרנית" ועליה להחזיר לל.מ.ן את הסכומים שחוייבה לשלמם, בפסק הדין, לנפגע. לא הוטל כל שכר-טרחה על חברת הביטוח לזכות ל.מ.ן. על פסק-דין זה הוגשו הערעורים שלפנינו. חברת הביטוח מערערת על קביעתה של הערכאה הראשונה, כי התאונה אינה תאונת דרכים, ועל קביעתה, כי פוליסת הביטוח שהיא הוציאה מכסה את אחריותה של ל.מ.ן. זו האחרונה מערערת על כך, כי חרף זכייתה בהודעת צד שלישי ששלחה לחברת הביטוח לא נפסקו לה הוצאות. האם הניזוק נפגע בתאונת דרכים? 3. פסק-דינה של השופטת שטרסברג-כהן - לפיו הנפגע לא ניזוק ב"תאונת דרכים" - מבוסס על שני נימוקים: הראשון, כי המשאית, אשר על קרקעיתה הותקן מגדל הקידוח, אינה "רכב מנועי", כמשמעות ביטוי זה בחוק הפיצויים; השני, כי הנזק לנפגע לא בא "עקב השימוש" במשאית. לדעתי, הדין עם בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לנימוק הראשון. מכיוון שכך, אין לי צורך להביע כל עמדה, אם צדקה השופטת גם לעניין נימוקה השני. 4. חוק הפיצויים קובע, כי "המשתמש ברכב מנועי (להלן - הנוהג) חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב" (סעיף 2(א)). הדיבור "רכב מנועי" ו"רכב" מוגדרים בסעיף ההגדרות (סעיף 1) בזו הלשון: "'רכב מנועי' או 'רכב' - רכב המונע בכוח מיכני לרבות אופנוע עם רכב צידי, תלת אופנוע, אופניים ותלת-אופן עם מנוע עזר ולרבות רכב הנגרר או נתמך על ידי רכב מנועי". הגדרה זו תוקנה על-ידי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 4), תשמ"ג- 1983. עתה קובעת ההגדרה, כי "'רכב מנועי' או 'רכב'" הם: "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות". תיקון זה אינו חל על התאונה נושא הערעור שלפנינו. השופטת שטרסברג-כהן קבעה, כי המשאית אינה רכב המונע בכוח מכאני. היא ציינה, כי אין זה רצוי ליתן הגדרה כוללת לדיבור "רכב מנועי", וכי על-פי כל גישה אפשרית סבירה, המשאית נושא ערעור זה אינה רכב המונע בכוח מכאני. כן נפסק, כי המשאית אינה נופלת לגדר "רכב נגרר" על-ידי רכב מנועי. אמת הדבר, רכב הוא נגרר, לעניין ההגדרה, גם אם אינו מונע בכוח מכאני. זאת ועוד: המשאית היא "רכב", שכן היא מורכבת על גלגלים ומיועדת לנוע בדרכים על-ידי היגררות. עם זאת, המשאית אינה רכב "נגרר". הטעם לכך הוא, שהשימוש במשאית במנותק מהגורר, אינה מהווה חלק אינצידנטלי לנגררותו. לדעת השופטת שטרסברג-כהן, רכב הוא "נגרר", "אם השימוש בנגרר קשור ביעודו כנגרר, ואם השימוש בו הוא למטרותיו הרגילות הטבעיות והמקובלות של הנגרר בתור שכזה, או אם לא היה השימוש זר לגמרי לאופיו ולתכונותיו של הנגרר בתור שכזה, או אם השימוש בו הוא חלק אינטרגרלי מנגררותו". לדעת השופטת, בפרשה שלפנינו, השימוש במשאית בשעת הקידוח אינו קשור עם "נגררותה" של המשאית. 5. בערעורה טוענת חברת הביטוח, כי המשאית משמשת יחידת קידוח ניידת, ובדומה לעגורן, היא מהווה כלי רכב לעניין חוק הפיצויים. אמת הדבר, בשעת התאונה לא היה למשאית מנוע, אך לדעת בא-כוח חברת הביטוח אין בכך ולא כלום, שכן המשאית מיועדת להיות מופעלת על-ידי מנוע, ודי בכך לעניין הגדרת "רכב מנועי", ועל כל פנים, היא נופלת לגדר "רכב הנגרר" על-ידי רכב מנועי. לעניין זה מבקר בא-כוח חברת הביטוח את הבחנתה של השופטת בין שלבים שונים בתהליך ההגררות. לטענתו, "לא יתכן שאותו כלי יחשב בנסיבות מסוימות ל'רכב' ובנסיבות אחרות לא". כן טוען בא-כוח חברת הביטוח, כי אין לקבל את תפיסתה של השופטת שטרסברג-כהן, לפיה השימוש ברכב הנגרר צריך להיות קשור לנגררותו. די בכך, שהשימוש בו הוא שימוש רגיל וטבעי. בדבר תשובתה סומכת ל.מ.ן. על נימוקיה של הערכאה הראשונה. עם הוצאת המנוע שוב אין לומר, כי המשאית היא רכב המונע בכוח מכאני. לדעת בא-כוח ל.מ.ן, משהוצא המנוע, שונה הייעוד של המשאית לצמיתות, והיא הפכה לשלד חסר ניידות עצמאית. לאפשרות התיאורטית, כי ביום מן הימים יותקן במשאית מנוע, אין כל חשיבות. כמו כן, אין לומר כי המשאית היא בגדר רכב נגרר. הטעם לכך הוא, כי ייעודה הממשי של המשאית אינו עוד לשמש למטרות תחבורה, אלא ייעודה הממשי הוא שמש בסיס להתקנת מכונת הקידוח. טיעונים אלה - ופסק הדין נושא הערעור - מעלים שתי שאלות נפרדות: הראשונה, האם המשאית, שעל קרקעיתה הותקן מגדל הקידוח, היא "רכב המונע בכוח מיכני"; השנייה, האם המשאית האמורה היא "רכב הנגרר" על-ידי רכב מנועי. נבחן כל אחת משתי שאלות אלה בנפרד. 6. האם משאית, הנישאת על גלגלים ואשר הוצא ממנה מנועה דרך קבע, ושעל קרקעיתה הותקן מגדל קידוח, והמשמשת לקידוחים, היא "רכב המונע בכוח מיכני", כמשמעות דיבור זה בחוק הפיצויים? שאלה זו קשה היא, שכן הדיבור "מונע בכוח מיכני" הוא דיבור מעורפל. קל להגדיר את המקרים הקיצוניים. פשיטא, כי רכב, שבו מותקן מנוע הפועל כראוי והמניע את הרכב בעת התאונה, הוא רכב המונע בכוח מכאני. בדומה, פשיטא, כי מישטח המוצב על גלגלים, זאת ותו לא, אינו רכב המונע בכוח מכאני. הקשיים מתעוררים במצבי הביניים השונים, המצויים בין הקצוות. האם רכב, שבו מותקן מנוע הפועל בדרך כלל אך שהתקלקל עובר לתאונה, הוא רכב המונע בכוח מכאני? 7. האם רכב שהמנוע הוצא ממנו לצרכי תיקונים הוא רכב המונע בכוח מכאני? ומה הדין אם המנוע הוצא לצמיתות? תשובה עקרונית לשאלות אלה מחייבת תחימת הגבול בין הקצוות. אך היכן יוצב הגבול? שאלה זו היא מהשאלות הקלאסיות בפרשנות (ראה: (1945) .rev . Law q 61 "language and the law" ,g. Williams . S 54 "the semantics of judging" , m.s. moore; 293 151 (81-1980) .l. Rev . .cal ניתן לגשת לפתרונה של בעיית הגבולות בשתי דרכים: האחת, לתחום את הגבול, תוך מודעות לחוסר היכולת לגבש אמת מידה מדויקת; השנייה, הימנעות מתחימת הגבול, תוך ניסיון לשייך את המקרה הדורש הכרעה לאחד משני הקצוות. ל כל אחת מהדרכים האלה מעלות וחסרונות משלה. בדרך השנייה הלכנו בעבר, שעה שהתעוררה השאלה "רכב מנועי" מהו (ראה ע"א 133/79, 863; ע"א 680/80, וכן 'vehicle' within meaning of insurance coverage or" , annotation 598 (1950) D . 2A.l.r 12"exception). אני מציע, כי נמשיך ללכת בדרך זו. עמד על כך השופט בלקורן (blackborn) בפרשת hobbs v. London and 121, at (1875) . ,south western railway coשעה שסירב לתחום את הגבול בדבר ריחוק הנזק, תוך שהסתפק בקביעה, לאיזה מבין הקצוות הוא משתייך: It is a vague rule, and as bramwell b., said, it is" ; something like having to draw a line between night and day But on the question now before the court, there is a great duration of twilight when it is neither; night nor day . Though you cannot draw the precise line, you can say on"which side of the line the case is היטיב לתאר גישה זו השופט ציטי (.chitty j) בפרשת . Lavery v 517, at (1888) pursell: ...Courts of justice ought not to be puzzled by such old" scholastic question as to where a horses tail begins and . Where it ceases. You are obliged to say, 'this is a horse's"tail', at some time ברוח זו אף אני מציע, כי לא נעסוק בשאלה, מתי בדיוק חדל רכב מנועי מלהיות רכב מנועי. תחת זאת נעסוק בשאלה, אם הרכב שלפנינו הינו רכב מנועי. על שאלה זו תשובתי הינה בשלילה. 8. הטעם לגישתי נעוץ בתפיסה, כי רכב, אשר המנוע הוצא ממנו לצמיתות, על-מנת שיהפוך להיות אך כלי עבודה, אינו עוד רכב המונע בכוח מכאני, כמשמעות ביטוי זה בחוק הפיצויים. ודוק: אין אני גורס, כי עצם העובדה שהמנוע הוצא מהרכב שוללת ממנו את מעמדו כרכב מנועי. מקובל עלי, כי אם המנוע הוצא זמנית לצורכי תיקונים, עדיין ניתן לומר, כי הרכב מונע בכוח מכאני (ת"א (חי') 1979/79 תוך הסתמכות על (1961) newberry v. Simmonds). אך לא הרי הוצאה זמנית של המנוע לצורכי תיקונים כהרי הוצאת קבע, על-מנת לשנות את ייעודו של הרכב. עמד על כך השופט ברלינר בת"א (עכו) 2952/87, בעמ' 184 (לג), באומרו: "אובדן כושר זה לתקופה מסוימת או באופן זמני אין בו כד לשנות את מהותו של הכלי והוא עדיין ישאר כלי רכב במובן החוק. אובדן כושר תנועה באופן שהדבר מראה את שלילת האפשרות הסבירה או הקרובה להחזרתו של הרכב לתפעולו כמשאית, הופכים אותו לכלי שאיננו כלי רכב". גישה דומה נקטה השופטת שטרסברג-כהן בפסק-דינה, נושא ערעור זה, באומרה: "יש שוני מהותי בין מכונית מקולקלת שהוצא ממנה חלק כלשהוא לצורך תיקון לשם החזרת כשרה התחבורתי הנחשבת עדיין כ'רכב המונע בכוח מכני', לבין מכונית שמנועה הוצא ממנה במתכוון, מתוך מגמה לשלול ממנה כושר ניידות, על-מנת שתפסיק למלא את הפונקציה הטבעית לה יועדה מלכתחילה. האפשרות הטכנית להרכיב מנוע למשאית ולהקנות לה ניידות, אינה רלבנטית בעיני כל עוד ברור, שהיעדר המנוע לא היה מקרי, לא היה זמני, אלא מכוון לשינוי טיבו וטבעו של הרכב מעצם ברייתו". גישה זו נראית לי. מטרת חוק הפיצויים הייתה להעניק פיצוי למי שנפגע בגופו עקב השימוש ברכב המנע בכוח מכאני. הסיכון שהחוק בא למנוע הוא הסיכון הטבעי, שכלי, המונע בכוח מכאני על-פי מהותו וטבעו, יוצר. נראה לי, כי מקום שהמנוע מוצא דרך קבע מכלי הרכב, באופן שהוא חדל לקיים את ייעודו הטבעי, משתנה הסיכון שאותו כלי יוצר, ושוב אין הוא סיכון שהחוק בא לכסותו. 9. האם משאית הקידוח היא "רכב נגרר" על-ידי רכב מנועי? הדיבור רכב נגרר" כולל בחובו שני תנאי משנה: היות המשאית "רכב" והיות הרכב "נגרר" (ראה פ' גולדשטיין, ביטוח נפגעי תאונות דרכים (איגוד חברות הביטוח בישראל ודיני הביטוח בישראל, תשל"ח) 48). כפי שראינו, משאית הקידוח היא "רכב", ועל-כן מתקיים התנאי הראשון. אך האם מתקיים התנאי השני, כלומר, האם היא רכב "נגרר"? חוק הפיצויים אינו מגדיר "נגרר" מהו. ודאי שרכב נגרר אינו חייב להיות מונע בכוח מכאני משלו (ראה י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהלום, תשל"ט) 12). אך מתי רכב, שאינו מונע בכוח מכאני משלו, נחשב לרכב נגרר? הבעיה מתעוררת, בין השאר, באותם מצבים, כמו פרשה שלפנינו, שבהם קיים ניתוק פיסי בין הגורר לבין הנגרר. האם בכל ניתוק כזה חדל הרכב להיחשב לנגרר, או שמא יש להבחין בין סוגים שונים של ניתוק. אף שאלה זו קשה היא. כמו לעניין הגדרתו של רכב המונע בכוח מכאני, כך גם לעניין "רכב נגרר", ראוי הוא שנימנע מתחימת הגבול, תוך שננסה לשייך את המקרה שלפנינו לאחד משני הקצוות. נראה לי, כי על-פי גישה זו ברור הוא, כי המשאית ומגדל הקידוח אינם רכב נגרר. הטעם לגישתי זו נעוץ בעובדה, כי ייעודה של המשאית הוא לשמש מגדל קידוח, ושוב אין לראותה כנגררת. האם חלה פוליסת הביטוח? 10. נותרו לדיון שתי שאלות נוספות. נפתח בראשונה שבהן, אשר עניינה ערעורה של חברת הביטוח על החלטתה של הערכאה הראשונה, כי הפוליסה שהוצאה על-ידי המבטחת מכסה את אחריותה של ל.מ.ן בנזיקין. על-פי המימצאים שנקבעו על-ידי הערכאה הראשונה, הוציאה חברת הביטוח פוליסה לזכותה של ל.מ.ן. זו פוליסה של אחריות כלפי צד שלישי. היא מכסה את אחריותה בנזיקין של ל.מ.ן. כלפי צד שישי. היא משתרעת על "קידוחים... בכל חלקי הארץ". בסעיף ההגבלות נקבע, כי חברת הביטוח "לא תהיה אחראית ולא תפצה את המבוטח בעד אחריות לפגיעה או לנזק הנובעים הן במישרין והן בעקיפין מתוך או בקשר עם... כלי רכב". הפוליסה אינה מגדירה "כלי רכב" מהו. לטענת חברת הביטוח, המשאית ומגדל הקידוח שעליה הינם בגדר "כלי רכב", ועל-כן מוגבלת אחריותה ואינה מבטחת את אחריותה של ל.מ.ן כלפי הנפגע. לעומתה טוענת ל.מ.ן., כי המשאית ומגדל הקידוח אינם בגדר "כלי רכב", ועל-כן אין תחולה להגבלה המצויה בפוליסה. הערכאה הראשונה קיבלה את עמדתה של ל.מ.ן., ומכאן הערעור שלפנינו. 11. לכאורה, דינה של טענת חברת הביטוח להידחות, וזאת לאור קביעתנו, כי המשאית ומגדל לקידוח שעליה אינה "רכב". על-פי גישה זו, אם המשאית והמגדל שעליה אינם "רכב" לעניין חוק הפיצויים, לכאורה היא אף אינה "רכב" לעניין פוליסת הביטוח. טענה זו מושכת היא את הלב, אך שגויה היא. טעותה של טענה זו נעוצה בהנחת היסוד עליה היא מתבססת, לפיה יש לה ללשון מובן אחד ויחיד שאינו תלוי בהקשר. ולא היא. ללשון יש לרוב מספר משמעויות, תוך שהבחירה בין האפשרויות נעשית על-פי ההקשר הרלוואנטי. עמד על כך השופט הולמס (holmes) באומרו: A word is not a crystal, transparent and unchanged, it is" and content according to the circumstances and the time in the skin of a living thought and may very greatly in color .( 425, at towne v. Eisner) "which it is used ועל אותו רעיון עמד השופט זוסמן באומרו, בבג"צ 58/68, בעמ' 513: "דיבור שבחיקוק הוא יצור החי בסביבתו. הוא מקבל צביונו מהקשר הדברים, ומכאן שיש לפרשו לפי המטרה שאותו חיקוק - הוא ולא אחר- בא לשרת...". ובפרשה אחרת הוא הוסיף, בע"פ 94/65, בעמ' 80: "איננו יוצאים איפוא מן המושכל הראשון שיש לכל דיבור או נוסח משמעות אחת ויחידה, קבועה ועומדת; אלא בעסקנו בפרשנות, אנו מציגים לעצמנו שאלה זו: מהפירושו של מונח פלוני זה בחיקוק שאנו דנים בו, בהקשר בו הוא עומד?". אכן, הפרשן במשפט אינו מתעניין אך במשמעות הלשונית של הדיבור. פרשנות אינה אך בלשנות. הפרשן במשפט מתעניין במשמעות המשפטית של הדיבור. משמעותו המשפטית של הדיבור היא המשמעות הלשונית על רקע הקשרו הרלוואנטי. "מקובל עלינו משכבר הימים, שאין לפרש דיבור, המופיע בדבר חקיקה, אלא בהקשר הדברים הראוי שבו מופיע אותו דיבור..." (השופט ש' לוין בבג"צ 310/82, בעמ' 194). ההקשר הראוי או הרלוואנטי, אשר במסגרתו נבחרת, מתוך שלל המשמעויות הלשוניות, המשמעות המשפטית, הינו התכלית או המטרה של הנורמה המשפטית. על-כן, לביטוי פלוני עשויות להיות משמעויות משפטיות שונות בחוקים שונים, ולעתים אף באותו חוק עצמו. פשיטא, שלביטוי פלוני עשויה להיות משמעות משפטית אחת בחוק ומשמעות משפטית אחרת בחוזה. היטיב להדגים זאת השופט זוסמן באומרו, בע"פ 146/64, בעמ' 504: "לא ניתן לעמוד על משמעותו של מונח ולפרשו אלא בהקשר הדברים שלו. משתנה הענין, אף פירושו של מונח יכול להשתנות. כך, למשל, הקמת קיר יכול שתיחשב כהקמת מבנה לענין חוזהו של אדם שהתחייב לא להקים מבנה על אדמה... ולא תיחשב כהקמת מבנה לענין חוקי הבניה...". על-כן, עשוי הדיבור "רכב" שתהא לו משמעות פלונית בחוק הפיצויים ומשמעות אלמונית בחוזה ביטוח (ראה ע"א 326/80, בעמ' 202). משמעותו המשפטית של הביטוי "רכב" תיקבע איפוא על-פי הקשרו הרלוואנטי. נבחן עתה הקשר זה. 12. במרכזו של חוק הפיצויים עומד הדיבור "רכב מנועי". הדיבור "רכב" לא בא אלא כקיצור לשון ל"רכב מנועי". רכב מנועי הינו, לענייננו, רכב המונע בכוח מכאני או רכב נגרר. נמצא, כי "רכב" שאינו רכב המונע בכוח מכאני או רכב נגרר, אינו מספיק לצורכי החוק. עניין לנו איפוא, במסגרת חוק הפיצויים, ברכב המונע בכוח מכאני או הנגרר על-ידי רכב כזה. לשם כך עלינו ליתן משמעות משפטית לדיבור "רכב", וזאת עשינו, הכול לצרכיו של חוק הפיצויים, אשר מדיניותו היא להטיל אחריות מוחלטת בגין נזק גוף, הנגרם בגין שימוש ברכב המונע בכוח מכאני או ברכב נגרר. חוק הפיצויים אינו מטיל אחריות מוחלטת בגין נזק גוף הנגרם על-ידי שימוש ברכב שאינו מונע בכוח מכאני ושאינו נגרר. מכאן, שמתן משמעות לביטוח "רכב" בחוק הפיצויים - התואמת את ההקשר החקיקתי של ביטוי זה - אינה משליכה דבר וחצי דבר על מתן משמעות לביטוי "כלי רכב" בפוליסת הביטוח. עלינו לפרש ביטוי זה על רקע הקשרה של פוליסת הביטוח, כלומר, על רקע תכליתה שלה. תכליתה של פוליסה זו הייתה לכסות את הסיכונים הנגרמים לצד שלישי מעבודות קידוח. עלינו לפרש את הפוליסה באופן שתכלית זו תוגשם. ראיית המשאית ומגדל הקידוח אשר עליה שביטוחם הוא לב לבה של הפוליסה - ככלי רכב, 13. משמעותה הינה ריקון הפוליסה מכל תוכן ממשי. לא זו דרכו של הפירוש הראוי. על-כן דעתי היא, כי המשאית ומגדל הקידוח שעליה אינם "כלי רכב" כמשמעות ביטוי זה בפוליסת הביטוח. זאת ועוד: איני רואה כל רלוואנטיות, לעניין זה, לשאלה - אותה ביקשה חברת הביטוח לעורר בערכאה הראשונה ולפנינו - אם היה לה למשאית, בעת התאונה, רישיון רכב אם לאו. אפילו היה לה למשאית רישיון רכב, איני סבור, כי היא "כלי רכב" לעניין פוליסת הביטוח. לאור מסקנתי זו, שוב אין לי צורך לבחון, אם הנזק שנגרם לנפגע נובע, במישרין או בעקיפין, "מתוך או בקשר" עם כלי רכב. האם מגיעות למזיק הוצאות מחברת הביטוח? 14. שאלת ההוצאות עומדת ביסוד הערעור שכנגד. כפי שראינו, הערכאה הראשונה לא פסקה לל.מ.ן. הוצאות מידי חברת הביטוח, לאחר שהתקבלה הודעת צד שלישי ששלחה ל.מ.ן. לחברת הביטוח, ונדחתה עמדתה של חברת הביטוח, כי הפוליסה אינה חלה. בעניין זה דעתי היא, כי הערעור בדין יסודו. ל.מ.ן. זכתה בהודעת צד שלישי ששלחה, ועליה לזכות בפיצוי בגין הוצאותיה, אלא אם כן קיים נימוק שלא לפסוק הוצאות אלה. איני מוצא כל נימוק לכך. על-כן דין הערעור להתקבל. חברת הביטוח תישא בהוצאותיה של ל.מ.ן. בערכאה הראשונה בסכום של 000, 30 ש"ח. התוצאה היא כי הערעור נדחה, והערעור הנגדי מתקבל. המערערת תישא בהוצאות כל אחד מהמשיבים בסכום של 000, 5 ש"ח. סכום זה יישא ריבית והצמדה עד לתשלומו בפועל. השופט ש' לוין: אני מסכים. השופט ג' בך: אני מסכים. השופטת ש' נתניהו: אני מסכימה. השופט א' גולדברג: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ברק. תאונת דרכיםמשאיתקידוח